מדינה בעלת צביון אשורי

אחד ההבדלים המרתקים בין החוק המקראי למערכות חוקים אחרים שהתפתחו בסביבה בימי קדם נוגע לענייני מה שנקרא "הענשת תמורה", דהיינו הקביעה בחוק שקרובי משפחתו של עובר העבירה ייענשו "תמורתו".

בעוד חוקי אשור וחוקי חמורבי מלאים בדוגמאות הנוגעות לכך (בנאי הרג את בנו של בעל הבית? בנו שלו ייהרג. הכית את בתו ההרה של אדם והיא הפילה ומתה? בתך שלך תומת, וכו'), במקרא אנחנו לא מוצאים דינים שכאלה. אדרבה, ספר דברים מתעקש ש"לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות – איש בחטאו יומתו", והנביאים שבים וקובעים כאידיאל שאין לאפשר מצב בו אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. זאת מפני שהמסורת היהודית רואה בכל אדם עולם מלא, ומוצאת בו, ביחידותו החד פעמית, את צלם אלוהים, לא פחות.

חשבתי שכדאי שנדע מה המסורת היהודית אומרת על העניין הזה. לקראת זה שנעגן את המסורת בחוק הלאום, כולל מוסר הנביאים וכל זה. זה הרי כל כך חשוב לנתניהו ולבנט. פשוט צריך להיזהר לא להפוך בטעות למדינה בעלת צביון אשורי או בבלי.

2014-12-04_115157

7 תגובות

  1. נכון שלא מוסרי להעניש אחרים ותודה על הפוסט היפה והחשוב הזה. עם זאת, לא בטוח שנכון לייחס (לנכס) את הרעיון המוסרי הזה דווקא לנו/ רק לנו/ תמיד לנו ('אנו' היהודים).

    אחרי שאחאב רוצח ויורש:
    וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, לֵאמֹר. הֲרָאִיתָ, כִּי-נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי; יַעַן כִּי-נִכְנַע מִפָּנַי, לֹא-אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו–בִּימֵי בְנוֹ, אָבִיא הָרָעָה עַל-בֵּיתוֹ. (מלכים א' כ"א)

    אהבתי

    1. כן, אבל עד כמה שאני מבין – לא מדובר כאן בעונש אלא בהרתעה. ובנוסף, אני חושב שדווקא ביהדות קיים מושג העונש של "פוקד עוון אבות על בנים" בתנאי שהבנים אוחזים במנהג האבות?

      אהבתי

  2. מצד שני, יש גם דוגמאות הפוכות ביהדות – נערה המאורסה נסקלת על פתח בית אביה (ולא במקום הרגיל) על מנת להעביר את המסר 'ראו גידולים שגידלתם', משמרת בלגה נקנסה בסנקציות שונות בבית המקדש בשל התנהגותה של אחת מבנות כוהני המשמרת בתקופה השלטון היווני, נאמר גם: "אין לך משפחה שיש בה מוכס ואין כולם מוכסין, שיש בה לסטים ואין כולם לסטין. מפני שכולם מחפים עליו".

    יתכן ויש לחלק בין עונש מוות (שהוא בלתי הפיך) לעונשים אחרים, מגמה שמתחזקת כאשר ניתן להעריך שהעבריין זכה / זוכה לתמיכה שקטה מבני משפחתו ('משפחה של מוכסים'). אם החילוק נכון, הגישה היהודית המסורתית אינה הומיניסטית טהורה, אלא מתאימה עצמה לצורך להטיל אימה מסויימת מפעם לפעם, ודווקא חופפת (ולא מנוגדת) למדיניות הממשלתית מהתקופה האחרונה.

    הערה לגבי שושלות מלכי ישראל שנענשו בהכרתה (כדוגמת שושלת אחאב), בעקבות מעשי המלך, ראש השושלת, הפסוק 'פוקד עוון אבות על בנים' (ההפוך לגמרי ל'לא יומתו אבות על בנים') מוסבר במובן של 'אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם'. כלומר כאשר הבנים ממשיכים בדרך הרעה של האבות – הם נענשים על מעשיהם ומעשה אבותיהם, וכאשר אינם ממשיכים – 'לא יומתו אבות על בנים'.

    לסיכום: מדובר בנושא מורכב ומרובה חילוקים, אי אפשר להסתכל עליו במבט חד ומצומצם של 'שחור ולבן', יש הרבה אפור באמצע.

    Liked by 1 person

  3. הממ. אז יש רק קול אחד במסורת היהודית בעניין הזה? והענשת קרובי משפחה היא "לא יהודית". מפתיע משהו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s