תפילה על הר הבית – או ריבונות?

בגליון 'בשבע' האחרון הקדיש הרב אליעזר מלמד את מדורו השבועי לענייני הר הבית. הוא פותח בפסקאות להלן, בהן הוא מסביר איך למרות שכל גדולי הדור אוסרים הלכתית לעלות להר הבית, כיום מותר לעלות, ולמה גם הרב צבי יהודה קוק היה חוזר בו מאיסורו אם היה חי היום. ולמה? בין היתר, כי היום מדובר במאבק על ריבונות, והעלייה להר הבית היא חלק ממאבק זה.

עכשיו, לי אין שום בעיה עם עליית יהודים להר הבית בין אם ההלכה מתירה או אוסרת. עם זאת, כדאי להבהיר משהו: כאשר העניין הוא זכות תפילת יהודים בהר הבית, והאנשים שנאבקים למענה תמהים על אנשי שמאל ליברלים שאינם תומכים בזכותכם להתפלל על ההר, אני תמה איתם. אבל אם העלייה להר הבית מתרחשת לא לצרכיי תפילה אלא כהפגנה ואשרור של ריבונות, הרי שאי אפשר לבוא בטענות לאנשי שמאל על שהם מתנגדים לה, ובמקרה כזה גם אני מתנגד לה.

אין שום סיבה שאיש שמאל כמוני, שרואה את הר הבית כשטח הנתון במחלוקת בינלאומית ובמאבק פוליטי בין ישראל לפלסטינים, מחלוקת ומאבק שהוא סבור שיכולים וצריכים להיפתר במשא ומתן מדיני ופשרה מוסכמת, יתמוך במהלך כוחני שנועד להנציח את שלטונה של ישראל על המקום. שימו לב אפוא ש*אם בזה מדובר*, אין לדעתי שום ליברל שאמור לתמוך במאבקכם, ויש סיבות טובות מאוד לכל ליברל להתנגד לו. (ואני בכלל לא מדבר על הצהרות על בניית המקדש).

וכתב יפה בעניין לאחרונה מיכאל מנקין, מנכ"ל 'מולד'.