אתחיל בעיקר: אני מכבד ומעריך את ארגון הרבנים 'בית הלל'. אני חושב שהם עושים עבודת קודש, ממש כך, שמדובר באנשים טובים ומיטיבים מבחינות רבות, ושתפקידם בעת הזאת בחברה הישראלית הוא חשוב וחיוני ביותר.
ועכשיו לעניין: אחד הפרוייקטים שלהם נקרא "שבת ישראלית", והוא כולל אירוח של משפחות חילוניות אצל שומרי מצוות, ולהפך, מתוך כוונה להכיר ולהעשיר, או כמו שהם כותבים: "מארחים ומתאחרים, נותנים ומקבלים". יופי של דבר.
אה, רק בקטנה: מסתבר שכשהחילונים מתארחים אצל הדתיים, הם נאלצים כמובן לשמור שבת וכשרות, שהרי המארחים שומרי מצוות. וכשהדתיים מתארחים אצל החילונים, גם אז החילונים נאלצים לשמור שבת וכשרות, שהרי.. אה… טוב, צריך להתחשב בדוסים, לא? מצ"ב מנשר הוראות לחילונים המתעדים לארח שומרי מצוות. אפשר לגשת ישר לסיכום: אוכל קנוי, "סביבה שומרת שבת", כלים חד פעמיים וכו'. כיף חיים.
גם אחרי שנודה שההתחשבות מובנת, שהרי אנחנו לא מצפים ששומרי המצוות יפעלו בדרך שעבורם היא חטא חמור, נישאר עם תחושה לא נעימה, שאין כאן באמת הפרייה הדדית. הרי הדתיים לא באמת רואים או חווים שבת נורמלית אצל מארחיהם. הם לא נחשפים לאורח חייהם, ובעצם לא מתקרבים אליהם בשום צורה מלבד ההיכרות הפשוטה בין בני אדם. אין כאן, במילים פשוטות, מצב הדדי של "נותנים ומקבלים". החילונים מקבלים שיעור בשבת, כשרות והתחשבות. הדתיים נותנים שיעור, ולא מקבלים הרבה.
ובעומק הדברים, העוול האמיתי כאן הוא כלפי שומרי המצוות. לא רק שהם לא מועשרים בחשיפה לאופני חיים ישראלים שלא הכירו, אלא שהמסר שעובר כאן הוא כזה: חילונים חיים בצורה פשוטה, "רגילה". להיות דתי פירושו לנהוג בכל מני מנהגים משונים. כלומר החילוניות היא "נורמלית", ואילו הדת היא ה"אקסטרה". הדת היא התחביבים המוזרים של הדודים מאלון שבות או מביתר, השטויות שעושים אנשים ש"צריך להתחשב בהם".
וזה לא רק עוול כלפי הדתיים, אלא גם כלפי הדת, שהרי כך מאששים את ההנחה המובלעת של פרוייקט החילון: רוצים להיות נורמלים? זרקו את המסורת.
מינים 
הלו תומר,
אני נהנית הנאה מרובה מקריאת הפוסטים. ישר כח
נילי לנדסמן
אהבתיאהבתי
תודה נילי. רק אומר בכל הרצינות שלא כל הפוסטים בבלוג הקטן הזה נמדדים בתו איכות לפני שעולים. לפעמים יש רק הערות קצרות או עדכונים 🙂
אהבתיאהבתי
רשומה זו עולה באיכותה וחשיבותה על רשימות רבות בבלוגך הראשי. מקוה שתרחיב על נושא זה בבלוגך הראשי.
אהבתיאהבתי
מסיונריות עטופה בדבש פסאדו-נאור.
עלוב.
אם כבר מסיונריות – אז עדיף כבר כמו שצריך:
עם מקל וגזר מרשימים באמת (מלכות שמיים או תופת למשל). ולא הדחילו-ורחימו המתנשא ומתחטא בו-זמנית.
ותומר, ממסד-דתי (חייכן והללי להלל ככל שיהיה) ועבודת-קודש – זה אוקסימורון נצחי. תפסיק לצפות, תאמין לי.
אהבתיLiked by 1 person
תומר,
ומה אתה מציע?
לוותר לגמרי על הפרוייקט? האם אינך מוצא בו ערך כלל?
אהבתיאהבתי
ממש לא לוותר, אבל לדעת את המגבלות והחסרונות. ואם אפשר, להתייחס לבעיה היותר עמוקה כאן, והיא חוסר היכולת של ההלכה היום להתייחס לקטגוריה "חילוני" בכבוד.
אהבתיאהבתי
ההלכה אף פעם לא יכלה להתייחס בכבוד למי שאינו שומר מצוות… זו לא בעיה של ה"הלכה היום", אלא חלק מהותי מתפיסת העולם שלה.
אהבתיאהבתי
נכון, בעיה מהותית. אלא שהיום הבעיה הזאת הופכת את ההלכה לגורם שמבדיל ומחלק את עם ישראל, וזה לא היה בעבר.
אהבתיאהבתי
מה זאת אומרת "להתייחס לקטגוריה 'חילוני' בכבוד"?
האם כוונתך לתת ליגטימציה לחילוניוּת (היינו לדרך החיים החילונית), ולראות בה אופציה חיובית?
אם כן אתה צודק שההלכה רואה בבחירה בחילוניות בחירה שלילית.
אך בניגוד אליך, לדעתי זו לא בעיה לשלול דרך חיים מסוימת מבחינה ערכית ואידאולוגית.
אהבתיאהבתי
אכן, אין בעיה לשלול דרך חיים מסוימת מבחינה ערכית. הבעיה עולה כאשר אתה מנסה "לקרב לבבות", להתחבב על הצד השני, ולדבר על אחדות. הצביעות והדו-פרצופיות בולטות כל כך, שאין פלא שהתגובה שעולה היא בוז עמוק.
אהבתיאהבתי
אני לא מסכים.
אפשר להתנגד אידאולוגית, אבל לשמור על יחסים אישיים טובים.
אפשר לחתור להבנת האידאולוגיה הנגדית, גם אם לא מסכימים לה כלל. יש ערך להבנה שאינה הסכמה. כשאתה מבין את זולתך מפלס העוינות שלך כלפיו יורד כי הוא כבר לא דמות שטוחה סטריאוטיפית.
גם אפשר לשלול חלקים מהאידאולוגיה של זולתך, וללמוד מנקודות אחרות.
למיטב הבנתי, הפרוייקט הזה לא נועד ליצור הסכמה בסוגיות הליבה החילוניות-דתיות, אלא ליצור קרבה אנושית, וללמוד מהחוזקות של הזולת, שאינן מתנגשות חזיתית עם השקפתך.
אהבתיאהבתי
זה לא הייתה הערה על מה שראוי או מה שיכול להיות אלא על מה שקורה. חילונים כועסים על דתיים שהם אלו שצריכים להתפשר על הכל, ושהדתי רואה את אורך חייהם נחות מבחינה ערכית. לכן הנסיונות להתקרב נראים צבועים, וחשודים בכוונה של החזרה בתשובה.
יחסי שכנות טובים אני מקיים גם עם השכן שחבר בתנועה האסלמית. אני לא חושב שעל זה מדובר.
מעבר לכך, אני לא נגד הפרוייקט, ואני גם לא רואה את הבעיה המיוחדת בו. אני מסכים עם הניתוח של תומר, אבל אני לא חושב שזו "בעיה בהסברה" אלא שיקוף אמיתי של היחסים בין הקבוצות. רע זה בטח לא יכול לעשות.
מעניין אגב אם זוגות חד מיניים גם יכולים להשתתף. זה לא נמצא בעלון ההסבר למשתמש.
אהבתיאהבתי
קודם כול, מי שכועס באמת לא ישתתף (אבל לא כולם כועסים).
שנית, ההוראות שבצילום שצירף תומר, מכילות קוּלות הלכתיות משמעותיות שלא לכל אדם דתי קל לאמץ (כך שאפשר לראות בהן התפשרות של הצד השני).
בקיצור, איני מסכים אתך שמדובר במעשה צביעות או דו-פרצפיות.
אהבתיאהבתי
אני לא דן במוטיבציות. זה המסר העולה מהגישה הזו. אתה יכול לומר שלא אכפת לך, וזה בסדר. אבל אם אתה מנסה לקרב בין צדדים, אתה חייב להתחשב בצד השני. אתה לא יכול להחזיק בגישה ערכית שלא רק שונה מזו של האחר, אלא גם רואה בו נחות, ויחד עם זאת לצפות שהוא יקבל אותך. יש פה פער שהוא בלתי ניתן לגישור.
שכנים טובים תמיד אפשר להיות, ואישית, אני מסתפק בזה.
אהבתיאהבתי
נראה לי שהם לא סבורים שהאחר נחות, אלא שמשהו מהותי בדרך חייו אינו נכון.
אתה כמובן יכול להסתפק בלהיות שכן טוב, גם אני לא לוקח חלק בפרוייקט הזה.
אבל אחרים לוקחים, ולדעתי כוונותיהם טובות, וייתכן שיש בכך צעד חיובי (קטן), לקירוב בין קבוצות אנשים שונות.
אהבתיאהבתי
מצד אחד הפרויקט מכיר בחשיבות של אחדות עם ישראל. מצד שני הפרויקט מנוגד לאחדות עם ישראל בכך שהוא מבוסס על שימור הדיכוטומיה דתי-חילוני, שמנוגדת לאחדות העם. כלומר בפרויקט יש סתירה פנימית.
אהבתיאהבתי
מהמצע שלהם נרמזת ההנחה שכל "חילוני" הוא יהודי (אתני?) שאינו שומר מצוות, אשר "תורת ישראל" שייכת להם. איתם יש "להידבר" ולמצוא איזון בין "העקרונות המקודשים של מסורת ישראל" וה"מציאות החברתית התרבותית".
להבדיל מהם, ישנם "נוכרים". הסעיף המוקדש להם מדבר על כיבוד זכויות הפרט, ללא כל אזכור של "הדברות" ו"מציאת איזון".
כיהודי אתני שאינו שומר מצוות ולא מרגיש שתורת ישראל שייכת אליו, כזה שמרגיש יותר קרוב להגדרת ה"נוכרי" שבמצע, אינני מרגיש שבית הלל חפצים בהדברות איתי או בכיבוד אורחות חיי.
אהבתיאהבתי
מרבית בני העמים הסבירים לא מותרים כמוך על היצירה התרבותית של עמם.
אהבתיאהבתי
מי אמר שאני מוותר? אני מקבל את, ומודה על, היצירות התרבותיות של כל העמים, ללא הרגשת בעלות על תרבות מסוימת.
אהבתיאהבתי
לדעתי הבעיה בכך, שאחדות עם ישראל לא נחשבת כערך תורני, שדוחה חומרות ומנהגי חסידות. לכן למשפחה דו-כיורית יש בעיה לאכול מכלי נירוסטה רחוצים בסבון אצל משפחה חד-כיורית, למרות שכלי נירוסטה לא סופגים חומרי מזון והסבון פוגם בטעם השאריות. למיטב ידיעתי לרוב המכריע של מוצרי המזון בחנויות יש כשרות מהרבנות.
כשה"שולחן ערוך" נכתב:
-לא היו 2 כיורים אלא מקור מים יחיד
-רוב בני ישראל היו מסורתיים שלא הקפידו על קלה כחמורה.
בנוסף למסר ללא דתיים, שיהודי תורני נוהג בכל מני מנהגים משונים, יש מסר לדתיים, שללא דתיים אין קשר לתורה וליהדות(משל העגלה הריקה).
לדעתי אין בפרויקט שום מסיונריות אלא מתן הרגשה טובה ליוזמי הפרויקט ולמשפחות הדתיות בגלל "פעולתם למען אחדות העם".
אהבתיאהבתי
אני לא מאמין שמשפחה דתית תתארח אצל משפחה חילונית. לדעתי, טקסט הכללים הזה נכתב לצורך מראית עין של הדדיות.
האם בית הלל פרסם עדויות של משפחות שהשתתפו ביוזמה?
אהבתיאהבתי
מה אתה מציע תומר? דתיים הרי לא יחללו שבת ויאכלו לא כשר (לפחות לא אלו שבית הלל מחשיב כדתיים ומעוניין להפגישם עם חילונים).
אם אתארח אצל טבעוני לא אוכל מוצרים מן החי ואם הוא יתארח אצלי לא אאכילו (אם לא ארצה להבריחו), כל המחמיר ידו על העליונה.
אהבתיאהבתי
אני מציע להתגמש ככל האפשר. למה צריך כלים חד פעמיים? הכלים שלנו הרי לא "בולעים". ולמה לא, אם כך המשפחה החילונית נוהגת, לראות יחד סרט טוב בטלווזיה או את יומן השבוע יחד? הרי המשפחה ממילא התכוונה לעשות כן, ו*כך נראית השבת שלהם*. אז או ארוצים להיפגש איתם וללמוד מהם, או שרוצים רק ללמד ולא ממש להיפגש. צריך להחליט.
אהבתיאהבתי
אני חושב שמתפספת כאן נקודה חשובה. בעוד שלמשפחות דתיות ל"ערב שישי" (או "ערב שבת", לא יודע איך קוראים לזה. לא מוצ"ש, אלא שישי בערב, בקיצור) יש משמעות וחשיבות, לצד טקסיות והרגלים מאוד מוגדרים שאפשר להציג למשפחה החילונית המתארחת, אולי קצת כמו מה שמראים לתיירים שמתארחים בארץ אקזוטית, לחילוניים "באמת" (ז"א, לא אנשים מסורתיים שבין כה וכה "עושים שבת") ערב יום שישי הןא סתם "עוד ערב". אין הבדל משמעותי בינו לבין כל ערב אחר, פרט אולי לעובדה שאוכלים אוכל קצת חגיגי יותר, או שחלק מבני המשפחה המורחבת מגיעים.
אין באמת מה "לראות" ביום שישי שכזה, בשונה ממה שיש לראות אצל משפחות דתיות. חוץ מהקוריוז שאולי בני המשפחה מכבים את האור כשהם יוצאים מהשירותים אחרי הארוחה, קשה לי לראות אילו תובנות תרוויח משפחה דתית שמתארחת אצל משפחה חילונית דווקא ביום שישי בערב ולא ביום שלישי או חמישי.
פן יובן אחרת, אני לא מנסה להקטין כאן את ערך החילוניות. אני כותב את זה בתור אדם שבוחר בחילוניות באופן אקטיבי, מתגאה בה ויוצק בה ערך ומשמעות. אני פשוט חושב שאין הקבלה ישירה בין יום שישי חילוני ליום שישי דתי. אלה *לא* שני צדדים של אותו מטבע, כשבסופו של דבר לשני הצדדים יום שישי חשוב באותה מידה אבל בצורות אחרות. נראה שמעצם היוזמה הזו אין הפנמה של 'בית הלל' שיכול להיות שראוי שמשפחות חילוניות יתארחו אצל משפחות דתיות ביום שישי, אבל שבשביל למצוא משהו שווה ערך אצל משפחה חילונית צריך לחפש אירוע אחר שלאו דווקא מתרחש באותה משבצת בלו"ז השבועי.
אהבתיאהבתי
או בקצרה – "לעשות שבת" אצל משפחה כלשהי, בין אם דתית ובין אם חילונית, זו פעילות שמכוונת לדתיים, בין אם כמארחים או מתארחים.
זה בסדר, אבל זה לא שוויוני.
אהבתיאהבתי
> בשביל למצוא משהו שווה ערך אצל משפחה חילונית צריך לחפש אירוע אחר שלאו דווקא מתרחש באותה משבצת בלו"ז השבועי.
לאיזה סוג של אירוע אתה רומז? האם יש אירועים במהלך השבוע שמשפחות חילוניות עורכות, אך משפחות דתיות לא, ויסכימו להשתתף בהם? נדמה לי שבמקומות שבהן יש חפיפה בין דת לחול, אין לחילונים מה לחדש לדתיים.
אהבתיאהבתי
אני חושב שזה תלוי במשפחה. כאשר אתה אינך חבר בדת מאורגנת, אתה יוצק באופן אינדיוידואלי תוכן לדברים שונים ויוצר טקסים ומסורות משלך. יכול להיות שיש משפחה שפעם בשבוע יוצאת לטיול וישנה בשטח. יש משפחות שנפגשות במסעדה. אם הרעיון הוא להראות מהי חילוניות למשפחה דתית, אז כמעט שמעצם הגדרתה שכזו כל משפחה חילונית תעשה את זה בצורה אחרת.
לכן אני חושב שהיוזמה הזו מיועדת להכיר לאנשים חילוניים את הדת ולא להפך, בדיוק כי אין איזה אירוע אחיד וסדור שמשפחות חילוניות עורכות במהלך השבוע באופן גורף.
אהבתיאהבתי
גם משפחות דתיות יוצאות לטיולים וישנים בשטח, או נפגשות במסעדה. הפעילויות האלה יכולות לעזור לגיבוש והכרת האחר, אבל אין בהן דבר המלמד דתיים "מה זה להיות חילוני".
פעילות גיבושית תתאים יותר מ"שבת ישראלית" לשני הצדדים, אבל אני לא חושב שזה יקרב אנשים למסורת ויהדות, אז כנראה בית הלל לא בוחרים בדרך הזו.
אהבתיאהבתי
אני חושב שחלק מהבלבול של בית הלל נובע מזה שלהיות דתי זה משהו שאתה "עושה".
אני לא "עושה" משהו שהופך אותי לחילוני (חוץ מבשלילה. לא אוכל כשר, לא שומר שבת וכו') כיוון ש"חילוני" היא הגדרה לאומתית שלא הייתה קיימת לולא היתה "דתיות".
(כן, אני יודע שאמרתי שאני חילוני באופן אקטיבי בתגובה קודמת. הכוונה שלי היא בזה היא לא שאני "עושה" משהו חילוני באופן אקטיבי, אלא שאני בוחר לא להיות דתי מתוך חשיבה והפיכה בנושאים דתיים, בניגוד אולי לאנשים שפשוט לא חושבים על זה בכלל.)
אולי, אם אדם דתי רוצה לחוות שבת "חילונית", עליו במשך אותו סוף השבוע לא לשמור שבת ולא לדאוג מזה שהוא לא שומר שבת. אבל אני לא חושב שהוא צריך משפחה חילונית בשביל זה.
אהבתיאהבתי