פולמוס האסלאם

בשבוע האחרון מתחולל פולמוס מעניין מאוד בענייני אסלאם בארצות הברית. אפשר לקחת כנקודת התחלה אמירה של ביל מאהר, הקומיקאי הליברלי, על כך שאמנם כל הדתות גרועות, אבל אסלאם גרועה יותר מכולן, ומביאה ליותר אפליה ואלימות (אמנם, הוא טוען כך כבר זמן מה). בשידור לפני כמה ימים הצטרף אליו סם האריס, הסוג-של-הוגה אתאיסט-אבל-רוחני, ושניהם התעמתו עם בן אפלק, שגילה תבונה מפתיעה ואתגר אותם לא מעט. ראו כאן:

במקביל דיבר רזה אסלאן, חוקר דתות ממוצא מוסלמי, והסביר שאסלאם כדת אינה מעודדת אלימות (או אפליה, או מילת נשים), ולצורך כך הביא דוגמאות מארצות מוסלמיות שהן דמוקרטיות בשיעור מסויים או מקדמות נשים בצורה כלשהי. להלן הוידאו שלו מדבר ב-CNN:

והנה רשימה של שני כותבים ממוצא מוסלמי שחולקים על אסלאן, ומציגים את חוסר הדיוקים שבדבריו. והנה עוד רשימה מצויינת שמסכמת את הדיון.

ברור לי שכל דבר שאומר על כל הנושא הזה יהווה הזמנה מפתה ללינצ'טרנט יסודי, אבל כן אומר שאני מרגיש שהטיפול הפוליטיקלי-קורקט בסוגייה הזאת חוטא לאמת, ושצריך להישיר עיניים לקיצוניות דתית ואי-כיבוד של זכויות אדם באשר הן, ושאלו אכן קיימות בחברות מוסלמיות רבות, ובמידות משמעותיות. כדוגמא פשוטה לפיסי-בולשיט אפשר לקחת את הדיבור של אובמה ואחרים על כך שדאע"ש אינם באמת מוסלמים, שזה כמובן קשקוש מקושקש. מצד שני ודאי שהכללות גורפות אינן עוזרות ומבטאות בדרך כלל יותר את תפיסותיו של הדובר מאשר את המציאות בשטח (שהדובר בדרך כלל אינו באמת מכיר).

ובעיקר לדעתי, חשוב להבין שדת כמערך של פרקטיקות ורעיונות שכתובים בספרים או מוחזקים כפרטי אמונה אינה יכולה להיות הגורם הבלעדי לפעולה כלשהי. תמיד נמצאים מסביב גם גורמים חברתיים, כלכליים ופוליטיים שמאפשרים את הכיוון שמתממש. בדיוק כמו עם היהדות או הנצרות או הבודהיזם, תנאים שונים מביאים לתופעות דתיות שונות. מצד שני, אי אפשר גם לבטל עיקרי אמונה כמשהו שכלל לא משפיע על התנהגותם של בני אדם – ודאי שיש לאלו השפעה, וכפי שאנחנו לא מאושרים מסיפורי כיבוש הארץ והשמדת העממים או מההוראה להשמיד את עמלק, ראוי גם שלא נהיה מאושרים ממיתוסים אלימים של דתות אחרות, כולל של האסלאם כמובן.

3 תגובות

  1. אבל תומר, האם אפשר לחשוב על שני הדברים יחד? האם אי אפשר לחשוב שדאעש מסוכנת, שהעולם האסלאמי כולו לא הכי פתוח לזכויות אדם, ובכל זאת ביל מאהר וסם האריס הם שני נפוחים טועים מתנשאים? שים לב איך האריס – שכל הזמן מנסה להשתמש במטאפיזיקה של ה'עובדה' טוען שהשמונים אחוז שלא ג'יהאדיסטים/קיצוניים הם אנשים ש-don't take their religion seriously … (8:30). פליטת הפה הזו היא בדיוק היוהרה המערבית, ואולי גם העוול שעושים לאיסלאם: המחשבה שאדם שנמצא מחוץ למסורת האסלאמית יכול לקבוע 'מבחוץ' ובהינף יד שאדם שעורף ראשים לקח את הדת שלו ברצינות, ואדם שלא רוצח לא לוקח את הדת שלו ברצינות (נחש מה – זו גם התפיסה של האנשים בדאעש לגבי 'מי זה דתי אמיתי').
    אם לשים בצד את הצביעות האמריקאית המוחלטת סביב היחס לדאעש מול היחס מול אסד (דאעש הרי מצטלם טוב לספר הבא של האריס/דוקינס, ומאות אלפים בסוריה זה הרבה פחות אסלאמי), אני חושב שהקטע הזה דווקא סימבולי בעיניי מפני שאם מבינים שאת הדחף של דאעש כאקט נגד הצביעות של הליברליזם (ולכן כל הסרטים שפונים למערב), בא המערב המתנשא (והיהודי?) וטוען שעם כל הכבוד לליברליזם – דתי אמיתי הוא דתי שרוצח, ודתי מזוייף הוא דתי שלא באמת דתי.

    אהבתי

      1. ואפשר גם לחשוב שדאע"ש מסוכנת ושזו לא הכללה, כשעובדה שעולה מסקרים באופן עקבי היא ששיעור גבוה מהמוסלמים תומכים באלימות בשם האסלאם

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s