כשרות מוסרית ב'בית הלל'

ארגון הרבנים והרבניות 'בית הלל' מתייחס בחוברת האחרונה שלו, שתחולק בבתי הכנסת בראש השנה, לאיסור צער בעלי חיים בכל הקשור לתעשיית הבשר בזמננו.

הרבנים והרבניות שהשתתפו בהכנת המאמר סוקרים תחילה את מגוון האיסורים התורניים המכוונים להפחית את סבלם של בעלי חיים, כגון הציווי לפרוק מטען בהמה כשאפשר, לא לחרוש בשור ובחמור יחד (כי חמור חלש יותר ולא יעמוד בזה), לא תחסום שור בדישו, וכו'. המאמר לא מערער על ההנחה המקראית שהאדם עליון לבעלי החיים ושהוא רשאי להשתמש בהם, כולל בבשרם, לטובתו, אבל הם קובעים שאמור להיות גבול שמעבר אליו השימוש הזה הוא אסור, וש"תעשיית המזון בימינו גורמת בחלק מהמקרים סבל קשה ובלתי סביר לבעלי החיים."

עם זאת, כאשר עוברים הרבנים והרבניות לפסוק הלכה, הם מהססים לקבוע מסמרות:
"לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי היכן בדיוק עובר הגבול בין פגיעה סבירה בבעלי החיים לצרכיו של האדם ובין גרימת סבל בצורה לא ראויה. אולם אין זה ראוי שבתעשיית המזון תהיינה פגיעות קשות בבעלי החיים, ואנו נאכל את מזוננו בלי לשים גבולות כלשהם. על כן ראוי שכל אדם יהיה מודע ככל האפשר לאופן הטיפול בבעלי החיים עד שהמזון מגיע לשולחנו, להכריע מה ראוי בעיניו ולמה הוא מתנגד, ולפעול כדי לשפר את היחס לבעלי החיים בתעשיית המזון."

אחרי מילים אלה הם/ן מציעים/ות מגוון הצעות, כגון הפחתת כמות הבשר לאכילה, קניית ביצי חופש, חינוך ילדים לרגישות לצער בעלי חיים ותמיכה ביוזמות חקיקה בעניין. הצעות אלה מנוסחות כך שהמילה הראשונה בהן היא "ניתן". אלו לא פסקי הלכה, אלא יותר המלצות הלכה. המקום היחיד בו הכותבים והכותבות נחרצים הוא בעניין מותרות: "יש להימנע לחלוטין מצריכת מוצרי מותרות שייצורם כרוך בסבל גדול ורב לבעלי החיים, כגון כבד אווז ובשר עגלי חלב."

אפשר לומר שהרבנים והרבניות היו יכולים/ות להיות נחרצים/ות יותר, והרי קל מאוד לראות שרוב רובה של תעשיית הבשר היום גורמת סבל עצום לבעלי החיים שאיתרע מזלם להיוולד לתוכה. עם זאת, עצם ההתעסקות בנושא היא כמובן חיובית, ויש לזכור שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה. ההידרשות לצער בעלי חיים בנוגע לאכילת בשר מראה על הרגישות המתגברת לנושא, וספציפית באשר ל'בית הלל', על רגישותו שלו, ועל נכונותו להיות הן קשוב והן יוזם. לדעתי זה מאוד יפה.