כשרות מוסרית ב'בית הלל'

ארגון הרבנים והרבניות 'בית הלל' מתייחס בחוברת האחרונה שלו, שתחולק בבתי הכנסת בראש השנה, לאיסור צער בעלי חיים בכל הקשור לתעשיית הבשר בזמננו.

הרבנים והרבניות שהשתתפו בהכנת המאמר סוקרים תחילה את מגוון האיסורים התורניים המכוונים להפחית את סבלם של בעלי חיים, כגון הציווי לפרוק מטען בהמה כשאפשר, לא לחרוש בשור ובחמור יחד (כי חמור חלש יותר ולא יעמוד בזה), לא תחסום שור בדישו, וכו'. המאמר לא מערער על ההנחה המקראית שהאדם עליון לבעלי החיים ושהוא רשאי להשתמש בהם, כולל בבשרם, לטובתו, אבל הם קובעים שאמור להיות גבול שמעבר אליו השימוש הזה הוא אסור, וש"תעשיית המזון בימינו גורמת בחלק מהמקרים סבל קשה ובלתי סביר לבעלי החיים."

עם זאת, כאשר עוברים הרבנים והרבניות לפסוק הלכה, הם מהססים לקבוע מסמרות:
"לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי היכן בדיוק עובר הגבול בין פגיעה סבירה בבעלי החיים לצרכיו של האדם ובין גרימת סבל בצורה לא ראויה. אולם אין זה ראוי שבתעשיית המזון תהיינה פגיעות קשות בבעלי החיים, ואנו נאכל את מזוננו בלי לשים גבולות כלשהם. על כן ראוי שכל אדם יהיה מודע ככל האפשר לאופן הטיפול בבעלי החיים עד שהמזון מגיע לשולחנו, להכריע מה ראוי בעיניו ולמה הוא מתנגד, ולפעול כדי לשפר את היחס לבעלי החיים בתעשיית המזון."

אחרי מילים אלה הם/ן מציעים/ות מגוון הצעות, כגון הפחתת כמות הבשר לאכילה, קניית ביצי חופש, חינוך ילדים לרגישות לצער בעלי חיים ותמיכה ביוזמות חקיקה בעניין. הצעות אלה מנוסחות כך שהמילה הראשונה בהן היא "ניתן". אלו לא פסקי הלכה, אלא יותר המלצות הלכה. המקום היחיד בו הכותבים והכותבות נחרצים הוא בעניין מותרות: "יש להימנע לחלוטין מצריכת מוצרי מותרות שייצורם כרוך בסבל גדול ורב לבעלי החיים, כגון כבד אווז ובשר עגלי חלב."

אפשר לומר שהרבנים והרבניות היו יכולים/ות להיות נחרצים/ות יותר, והרי קל מאוד לראות שרוב רובה של תעשיית הבשר היום גורמת סבל עצום לבעלי החיים שאיתרע מזלם להיוולד לתוכה. עם זאת, עצם ההתעסקות בנושא היא כמובן חיובית, ויש לזכור שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה. ההידרשות לצער בעלי חיים בנוגע לאכילת בשר מראה על הרגישות המתגברת לנושא, וספציפית באשר ל'בית הלל', על רגישותו שלו, ועל נכונותו להיות הן קשוב והן יוזם. לדעתי זה מאוד יפה.

2014-09-22_134348

5 תגובות

  1. אני מעדיף את החופש של הנמיות על החופש של התרנגולות ללקות בזיהומים, כשהן מטילות. הנוסטליה המוטעת בחוברת מתעלמת:
    -מהפגיעה של גידול בעלי חיים בעבר בסביבה הטיבעית
    -מהסבל של גידול בעלי חיים, שלא ניבררו כדי להתאים לגידול מישקי, בתנאים, שבהם גודלו בעבר.

    אהבתי

  2. הערת שוליים:
    התואר "רבנית" הוא תואר מעצבן במיוחד. הוא ניתן לאישה *רק* מכיוון שהיא נשואה לגבר שהוא רב. אני מכירה כמה מן הנשים החתומות על המכתב בתואר "הרבנית" ויודעת שהן משכילות ותלמידות חכמים בזכות עצמן, אלא שהתואר "רבנית" אינו מבטא זאת (כאמור, גם אישה שאין לה שמץ של השכלה יהודית תיקרא כך, אם היא נשואה לרב). האם לא הגיע הזמן שנשים אלה – המביעות עמדות בתחומי-ידע יהודיים ועל בסיס השכלתן הרחבה והמעמיקה בתחומים אלה, יגדירו עצמן בתואר המשקף את כישוריהן שלהן ולא את התואר של בני זוגן?!

    אהבתי

    1. רבנית הוא תואר שבהחלט משמש גם לנשים המלמדות תורה (כמו שמלכה אינה תמיד רק אשת המלך, לפעמים היא המושלת עצמה).
      ותואר זה כבר עשורים רבים מוסב על נשים המלמדות תורה.

      אהבתי

      1. רוני, זה לא לגמרי נכון. גם אם משתמשים בתואר הזה לציין אישה המלמדת תורה, הוא עדיין מייצג – בראש ובראשונה – אישה הנשואה לרב (לא משנה מה השכלתה התורנית). וכמה מן הנשים שאתה מתייחס אליהן (כמדומני) עונות על שני הקריטריונים ולא ברור מה מהם גרר את התואר.

        אגב, המערכת הלשונית המקבילה ל"מלך"-"מלכה" היא: "רב"-"רבה", ולא "רב"-"רבנית" (וכידוע, הסיומת "ית" בעברית היא סיומת נקבית ובו בזמן גם סיומת מקטינה, שלא כמו הסיומת "ה").
        כמו שאומרים – אתה אמרת…

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s