פאגניזם ללא פחד אינו ממש פגאניזם

אני לא מכיר את בעלת הבלוג הזה, אבל היא כתבה רשימה מצויינת על אחד הכשלים המרכזיים של הנאו-פגניזם העכשווי מנקודת מבט דתית. היא מתחילה את הרשימה מלגלוג על טקסט נאו-פגאני שמוקדש לאלה המצרית הקדומה סחמת, אלה שעל פי המיתולוגיה הרלוונטית ניסתה להשמיד את האנושות כולה, ועל פי הטקסט הנידון מצויינת להעצמה נשית. אבל הכותבת לא עומדת רק על חוסר הדיוק, אלא על חוסר המהות הפגאנית עצמה. הנה העיקר:

וישנה גם ההכחשה של כל מה שלא חביב או מגניב במיתולוגיות הנבזזות. האימה הקמאית האמיתית העומדת כמדומה בשורש הפגאניות הקדומה – הסגידה לכוחות הגדולים ממך, שיכולים למחוץ אותך, ויעשו זאת באופן שרירותי מהסיבות הקלושות ביותר – זרה לגמרי לאנשים האלה. היא דורשת קרבה וכפיפות לטבע, לגחמות של של מזג האוויר ושל חיות פרא, למגפה ולרעב, שכבר לא קיימות כלל במערב אירופה ובצפון אמריקה. ההכרה הבו-זמנית בגדולה ובאדישות זרה לבני המערב, החיים במקדשו מאיר הפנים של אלוהי ההשכלה וההומניזם, הלומדים מגן הילדים על ערך עצמי והתפתחות אישית, ומגיעים לטבע כמו התמימים שבתיירים. […] גם כשהיא מצהירה אחרת, בלב לבה הניאו-פגאניות מאמינה שהטבע נחמד. גרוע מכך, שהכל נחמד. הם לא יודעים פחד; ובלי פחד, כל העניין הוא משחק.

הכותבת עומדת היטב על לב העניין: הפחד. השרירותיות. הקרבה אל היסודות, אל הטבע (הטבע ממש, זה האכזרי). ללא אלה איזה מין פגאניות יש כאן?!? והאמת היא שזה לא נגמר בפגאניות. כלל המאמינים במערב איבדו מגע עם יסודות משמעותיים מהעולם הדתי הפרה-מודרני. עם היראה, עם האלימות, עם ההקרבה, עם הפולחן ההמוני, עם האקסטזה, עם המאגיה. הזה לא משהו שאפשר לעשות איתו יותר מדי, אבל לדעתי כדאי מאוד להיות מודעים לו.

6 תגובות

  1. בדיוק. גם הטבעונות מתקיימת באותו מרחב מנותק שיצרנו לעצמנו. לכן היא תנועה עירונית כל כך. רק תושב עיר יכול לשאוף לגן עדן עלי אדמות, נטול סבל ואלימות ומלא טוב.

    אהבתי

    1. לדעתי יש בניתוק הזה משהוא מאוד מדומה סך הכל עדיין אנחנו כפופים לחוקים הפיסיקלים. זה מעורר שאלות רציניות לגבי הטבעיות של הטבעונות.

      אהבתי

  2. מצד אחד זו ביקורת לגיטימית, מצד שני יש כאן משהו שביקורות כאלה על הניאו פאגאניזם מפספסות. העובדה שהם מתייחסים לפאגאניזם ולטבע בצורה רומנטית (מתייחסים לטבע כדבר טוב ללא הצד האפל והמפחיד שלו) אולי לא מדויקים בלשון המעטה, אבל אני חושב שלאנשים מודרניים ראיה זו יכולה להיות מטיבה ושימושית. רק משום העובדה שבדתות המונותאיסטיות ובחשיבה המערבית פאן זה אבד. אז נכון, הדת הוויקאנית שאיתה הניאו פאגאניזם הכי מזוהה כיום הייתה עירבוביה לא רצינית מיום היווסדה, מעין מישמש של עקרונות, טקסים מאגיים, ורעיונות אוקולטיסטים ומיתולוגיים שג'ראלד גרדנר ליקט מתאוסופיה,הדת הת'ילימית של אליסטר קרואולי, קצת דתות המזרח וקצת פולקלור פגאני מערב אירופי שאותם שיטח בהתאם לצרכיו. זה שטחי, נכון, אבל אני בספק עם השיטחיות הזאת היא המאפיין הראשי של התופעה. המאפיין היותר חשוב של התופעה הינו שהיא עונה על הצורך של האדם לקירבה לטבע בין אם קירבה זו ניתנת להגשמה ובין אם לאו. עוד דבר שביקורות בנוסח של הגברת מפספסות הוא שהניאו-פאגאניזם הוא מונח מיטריה שכולל הרבה גישות, זרמים ודתות ששונות במהותן והמונח ניאו-פאגאניזם לא מתאר אותן כיאות. למשל, הריקונסטרקטיוניסטים מחפשים לתרגל דת פאגאנית כמו שהיא הייתה פעם על סמך עדויות ארכיאולוגיות ומדעים קשורים אחרים. הם למשל, יותר פתוחים להיבטים שליליים כאלה.

    לצד המעשי של הנאו-פאגאניזם יש יתרונות שבכל מקום אחר במערב קיימים באופן קלוש, למשל ראיה, ואולי גם הבנה, מאגית -מודרנית של ההיסטוריה והמיתולוגיה. לגבי ראיית הטבע כמפחיד ורשע, כמו שאתה כתבת, אין הרבה מה לעשות עם ההבנה הזאת, אמנם היא ישנה גם היום בתרבויות קטנות שבשורת המערב הגיעה אליהם במידה פחותה, אבל היא בגדול שייכת להיסטוריה.

    ובכלל, נהוג לחשוב שהתנועה הניאו פאגאנית נובעת מתנועת הרומנטיקנים ורק משם. אבל לניאו פאגאניות ותחיית הפאגאניזם היה צד משכיל שבא מתחיית האוקולטיזם של המאה התשע עשרה, בדמות אוקלטיסטים כגון רוב החברה של שחר הזהב, תיאוסופיה, ופסקל בברלי רנדולף (איש לא ידוע אך משפיע,מעניין ובעל חשיבות בזכות עצמו והלוואי ומישהו אי שם יתייחס אליו ברצינות חוץ מהביוגרף שלו!).

    אתה כתבת שניאו-פאגאניזם עיבד את תחושת הפחד שנבעה מהקרבה לטבע האכזרי ולכן אין זה פאגאניזם ראוי לשמו, האם העובדה שהסתכלות זה ברובה נעדרת מהפאגאניזם המודרני אומרת בהכרח שאין ביכולתו לקרב באופן מספק את האדם לטבע? אולי היבט זה לא מתאים למנטליות של ימינו? אולי ישנה דרך חלופית לספק את החסר? וזה לא נכון שאין צד אפל בפאגאניזם המודרני, יש, האם שמעת על המונח "western left hand path " אני לא מוצא כרגע קישור שמסכם את המונח בצורה נאותה, אבל בגדול מדובר על סט שלם של דתות פאגאניות שסוגדות לתכנים תיאולוגיים אפלים (קליפות, שדים וכ'ו), הבעיה שהם לא קשורים לטבע ודוגלים באנוכיות והדוניזם ופחד הוא לא דבר רצוי שם.

    הפאן המאגי קיים גם קיים בדתות הניאו-פאגאניות ואני בטוח שאתה כחוקר דתות יודע את זה, מאגיה היא לא תמיד דבר אפל.

    הסיבה שאני כותב את זה היא שעדיין לא ראיתי (כולל בבלוגך ופוסט שאליו הפנת) כתבה או מאמר בעברית שמתייחסים לניאו פאגניזם ברצינות ולא רק לצדדיו השלילים או השגיאות שבו. ובין השורות אפשר להבין שדעתך על תופעה זו לא כלכך חיובית, לפעמים ניכר שאתה חושב על דתות אלה כמעין אופנה חולפת. האם אני צודק? אשמח לשמוע מה דעתך על הנושא.

    אהבתי

  3. אשרינו שזכינו לראות בהתחלת התגשמות התפילה: "להעביר גלולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי".
    כלומר המכניקה של ניוטון האוניטרי פגעה חזק ביסוד האלילי: השרירותי, האכזר, הברוטלי, האקסטטי וכו', שאיפיין את הנצרות עד ימי ניוטון.

    אהבתי

  4. תומר, אתה לא חושב שהתהליך הזה דומה למדי להתחדשות היהודית שמנסה להוציא מהיהדות ומההלכה את החלקים היותר חביבים ומתאימים לבני המערב של הנאורות וההומניזם, ושזה דומה מסיבות לא לגמרי שונות?

    אהבתי

    1. ראשית, לדעתי גם ברוב היהדות ההלכתית היום שכחו מזמן מהי יראה אמיתית וכו'. מדובר פחות בניסיון מודע להוציא דברים שלא מוצאים חן, ויותר בתודעה המודרנית, שפשוט רחוקה מהדברים האלה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s