שינויים באופי התפילה בכנסיות בארה"ב

הנ"י טיימס מביא ידיעה קצרה שסוקרת שינויים בקהילות הכנסיות בארה"ב בין 1998 ל-2012. עולה שמקהלות פחות שרות, יותר קמים, צועקים ורוקדים ספונטנית, יותר מדברים בלשונות, ויותר משתמשים במצגות מוקרנות. במילים פשוטות, הגישה האוונגליסטית הולכת וצובעת את אופיין של הכנסיות כולן, וגם הן שמות דגש על הבעת רגשות וחיפוש חוויות רוחניות. משהו דומה קורה עם כניסתם של ניגוני קרליבך למניינים אורתודוקסים-יהודיים רבים, ומדובר במגמה שלא תעצר בזמן הקרוב.

2014-09-13_202043

5 תגובות

  1. "כשהרב'ה שלח אותי, והתחלתי להסתובב בבתי-הכנסת ראיתי כל הזמן את אותו הדבר – בתי-הכנסת ריקים גם כשהם מלאים" (קרליבך)

    אהבתי

    1. זו מסורת שמקורה בברית החדשה, אבל כיום היא מעט שונה. פירושו של דבר בעצם להיות מלא ברוח הקודש, ולהוציא מהפה קולות שנשמעים כמו ג'יבריש לעומד מהצד, אבל עבור המאמין הן מילים הנאמרות בהשראת רוח הקודש ועדות לנוכחות רוח הקודש. ראה למשל כאן:

      אהבתי

      1. הבנתי, תודה רבה! הפוסט אגב, כשם שהוא קצר, תמציתי וקולע, גם מעניין מאוד ופשוט תובע מהקורא המשך מחשבה על המשמעויות.

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s