שלמה קאלו נפטר היום בבוקר. קאלו, אפשר לומר, היה זקן השבט של הניו-אייג' הישראלי. הוא היה מנהל מעבדה שזכה לאירוע "הארה" בתחילת 1969 ששינה את חייו. אחריו אסף סביבו תלמידים, והחל במלאכת תרגום (מתרגומים לאנגלית) לעברית של הקלאסיקות של הרוחניות המזרחית (הדהרמפדה, היוגה-סוטרות), ובעצם הנגיש אותם לראשונה לקורא העברי. אחר כתב כמה ספרי הדרכה רוחנית בעצמו. באותה תקופה מעגלי המחפשים הרוחניים היו מצומצמים בהרבה מהיום, והוא העמיד את אחת הקהילות הרוחניות מונהגות הגורו המשמעותיות הראשונות בישראל, קהילה שהחזיקה מעמד עד לזמן הזה.
קאלו באופן מעניין עבר תהליך מנוגד לרוב המחפשים הרוחניים של ימינו. כפי שכתבתי בהזדמנות, במהופך למהלך היותר מוכר של נטישת הדת המערבית, על המיתולוגיה והתיאולוגיה שלה, לטובת רוחניות אינדבידואלית המתבסמת מרוחות המזרח הרחוק, עם הזמן החל קאלו להיות מוקסם מדמותו של ישו מנצרת בפרט, ומהמיסטיקה הנוצרית בכלל (ג'וליאן מנורוויץ' ופטר דונוב חביבים עליו במיוחד). בעשור האחרון של חייו ראה בישו את המשיח עליו התנבאו נביאי ישראל. ההיסטוריה המקראית של העם היהודי תפסה מקום מרכזי בהגותו הדתית, והוא גרס שגאולה אמיתית תבוא לא מהארה רוחנית, אלא כחסד שמימי מישו.
נפגשתי עם קאלו לפני שבע שנים. דיברנו על דרכים רוחניות שונות ועל מורים רוחניים מהעבר ובני זמננו, והתרשמתי מדמותו מלאת היושרה והוודאות. הוא היה איש אמת, נאמן לדרכו, סגפן באופיו, ובעל כישרון כתיבה ייחודי. יהי זכרו ברוך.
מינים 
תומר יקר, שמו של ישוע הוא ישוע ולא "ישו".
"לכל איש יש שם" / זלדה.
כבד זאת בבקשה.
יניב
אהבתיאהבתי
שמו הוא ישו בגליל, ישוע ויהושע ביהודה. זה אותו שם בהגיות אחרות בימי בית שני. זה שאחר כך כל מני רבנים עשו מזה ראשי תיבות טפשיים זה לא אומר שצריך לרקוד לפי החליל שלהם.
אהבתיאהבתי
אני מניח שאינך כותב 'מושיק' או 'ירמי' או 'חזי' וכו'.. בדברך על נביאי ישראל מפאת הכבוד ו/או מפאת העובדה ששמם המקראי אינו זה המקוצר… הרי כל העניין של השמות המאוחרים לא נוגע בם.
יש לנו כבוד אליהם.
אנא, האם ישוע אינו זכאי למעט הכבוד הזה, שמקרב העם היחידי שיצאה קללה נגדו- אלו שרואים עצמם אנשי רוח ידעו להניח לדוגמות שלהם לרגע ופשוט לעשות דבר אחד: לכבד?
אני יודע שאין הכוונה לפגוע. אולם,
"ישו" אינה מילה עברית ויש לה מצלול זר. אין לה סמנטיקה והיא לא אותה מילה מקורית כלל. זה לא זה.
החליל של הרבנים לא מעניין אותי. זה עניינם.
כן מעניין אותי לכבד ולהפסיק לשחק במשחק המטופש הזה, שאינו לכבודנו.
זהו שמו המקראי כפי שכתוב בברית החדשה וזה השם שאלהים נתן לו. השמות שאתה מציע לא כתובים בברית החדשה על פי כל התרגומים השונים שיצאו (אגב, התרגום המקובל הוא של פרנץ דליטש).
וכן- אפשר גם להתחשב ברגשות האחרים, שיודעים היטב מהו מקורה של ההתכחשות לישוע.
אני מניח שלא יהיה לך קשה לשנות אות אחת, ובכך להישאר נאמן לכתוב. יש לתת את הדעת על כך בכנות, במיוחד בתור מי שרוחיות יקרה ללבו.
שלך,
יניב
אהבתיאהבתי
יניב, ישו היא מילה בעברית. אין בה שום חוסר כבוד. בברית החדשה, אם תרצה מעט להשכיל, כתוב בכלל ביוונית, וכתוב Iesous. אין לנו ברית חדשה בעברית, אלא בתרגום מיוונית, אז זה המקור. האם תתחיל לקרוא לו ישוש? עכשיו, בארמית בטאו את שמו ישו, וישו דיבר ארמית, אז כנראה שכך הוא קרא לעצמו. אתה חושב שהוא רצה ללעוג לעצמו? לדעתי לא. לצערי אתה פשוט לא בקיא מספיק במקורות שאתה עצמך מאמין שהם קדושים.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי ע"ס מה נאמר ש-"בארמית בטאו את שמו ישו".
אהבתיאהבתי
עדיין לא הבנתי. אם אתה מסתמך על מקורות יהודיים (ואחרים לא ידועים לי, מתוך זהירות הסתפקתי תחילה בשכתבתי בתגובה לעיל) הדעת נותנת שסביר-לכל-הפחות שהמדובר בשיבוש מכוון. לא לעניין ראשי התבות שמסתבר שמצאת כמטופשים, – אלא ע"מ לשלול את הַהֵקְשֵׁר של הַיְשׁוּעָה. ואם זה המצב אז הדדוקציה שלך לא אוכלת.
(מסתבר שאתה כותב בהמשך (1.9.14, 11:43) ש-"כך היו מבטאים את השם יהושע", אבל אנחנו מדברים על "ישוע" ולא על "יהושע", (אם כי אתה טוען גם ששמו היה (גם) "יהושע" ביהודה; – גם כאן, – בדומה, לא ברור על סמך מה) כך שזה לכאורה גם לא אוכל. להסיק מכאן שהוא קרא לעצמו "ישו"? אני לא רואה אפשרות לקבל את זה.)
אהבתיאהבתי
רן, מה שכתבתי נסמך על מחקרים של התקופה. אם תרצה אפנה אותך.
אהבתיאהבתי
תומר שלום,
לדעתי זו לא האמת שישוע קרא לעצמו ישו בארמית.
אבל אם זו דעתך, אז עדיין-
מדוע שאדם דובר וכותב עברית, רק את שם המושיע, ייבטא בשפה זרה, ולמרות שדווקא כך:
1. נוצרת חפיפה לקללה העברית יש״ו?
2. מוסתרת משמעות שמו (״..ישוע כי הוא יושיע..״ מתי 1, 21) מהקורא העברי, הדובר ומבין עברית (לא ארמית)?
מה מניע את המעבר לשפה אחרת רק בעת ביטוי שמו?
אהבתיאהבתי
אני רוצה. קשה לי להעריך "מדע" שהשאלה באם היה המשיח משנית בעיניו, ומתרכז בשאלות כאלו, תוך התעלמות מהראשונה גם לעניין חשיבותה לעניינן. אבל כאמור. מעניין להכיר את מקור הדברים.
אהבתיאהבתי
בבקשה – קרא לשם התחלה את "ישו" של פרופ דוד פלוסר: http://www.magnespress.co.il/Book/%D7%99%D7%A9%D7%95.aspx?code=45-622006
אהבתיאהבתי
רציתי להגיב כבר מזמן. לא הייתה לי אפשרות ואח"כ עזבתי את זה. לכן מגיב רק עכשיו, כדלקמן:
אתה יכול היות יותר ממוקד? מעיון קל-ביותר בספר (כבר מזמן) נראה שהתשובה כלל אינה נמצאת שם.
לתזכורת: השאלה הַיְתָּה ע"ס מה נאמר ש-"בארמית בטאו את שמו ישו". אפילו אם ניתן למצא תשובה בספר האמור, (וכאמור, ספציפית, נראה לי שלא) הייתי רוצה הפניה קצת יותר ממוקדת. היכן בדיוק מתייחס המחבר לסוגייה.
אינני מעוניין לטבע בספרות מקצועית שגם ככלל אינני רוחש לה הערכה עמוקה. כמי שעוסק בתחום שאתה עוסק אתה ודאי מכיר את היחס של אנשי-רוח לאקדמיה. – לא משנה. זה לא העניין. אבל אין לי כוונה לקרא ספר שלם שרובו ככולו אינו עוסק כלל בַּעִנְיָן.
בהתייחס לַשְׁאֵלָה: לא ברור כיצד באפשרות הממסד-האקדמי לדעת כיצד בטאו לפני 2,000 שנה שם בשפה שהיום כבר כמעט ואינה קיימת. (הבנתי שקיימת אוכלוסייה מצומצמת בסוריה שעדיין דוברת את השפה) אין כמובן הקלטות, אין רישום פונטי, אתה ועמיתיך המלומדים אינכם יכולים לחזור לשם, ועקב הזמן הניכר שחלף אין – ככל שעולה הבנתי – שום דבר שקרוב לערובה לכך שביטוי השם היום יהיה אותו שהיה לפני כ-2,000 שנה.
אתה כותב (31/08/2014 בשעה 18:54) "שמו הוא ישו בגליל, ישוע ויהושע ביהודה". אבל כידוע, ככל תינוק יהודי ככלל, קבל רק אחד משלשת השמות עם שמלאו לו שמנה ימים. אין כאן צרך במחקרים מדעיים וכל דבר אחר הוא שיבוש. שמו היה עשוי להיות רק אחד משלשת אלה, ולא משנה אם בגליל, ביהודה, או בכל מקום אחר.
עוד: – כתבים יהודיים, כַּתָלְמוּד, – אינם עשויים להחשב אמינים אף ככלל גם ללא-זיקה לנאמר לעיל, מפני הַמֵנִיעַ הַבָּרוּר לְשִׁבּוּשׁ. הם כמובן יכתבו "ישו" וזה לא אומר כלום, ככל שהבנתי מגעת.
מה נשאר? – להתרשמותי כלום. לכן ככלל השאלה מלכתחילה.
(ומכיון שכותב, – עוד דבר: – אתה כותב "העובדה שהוא עצמו קרא כך לעצמו (משום שדיבר ארמית), היא גם סיבה טובה, משום שאנחנו נוהגים להתייחס אל אנשים כפי שהם מתייחסים לעצמם (למשל, גם אם תהיה דובר אנגלית תקרא לי תומר ולא תומס)". אביא רק דוגמא אחת: בודהידהרמה, כידוע, חי בסין, לשם הגיע מהודו, במנזר שאו-לין. ע"פ שהבנתי מאדם שחי והתאמן (בקונג-פו) באותו מקום, "בודהידהרמה" בסינית זה "דָה-מוֹ". בודהידהרמה, בחיותו שם, מן הסתם דבר את השפה וְכֻנָּה – הן בפיו והן בפי אחרים, – בשמו הסיני כאמור. אני לא נתקלתי בטענה שמשום כך עלינו לכנותו "דה-מו". וניתן להניח שגם לא אתקל. שמו בודהידהרמה וכך נהוג להתייחס אליו ככלל. (היפנים אומרים "בּוֹדַאי דָרוּמָה" או "דְהַרְמָה סַאן", אבל זה לא שייך))
אהבתיאהבתי
נכון, יש כאלה שאוהבים אותו את ישוע, ויש כאלה ששמו ישוע עושה להם נגיה ללב אז מעדיפים לומר ישו.
אהבתיאהבתי
הי תומר,
כתבת מילים יפות לזיכרו.
יהי זיכרו ברוך.
שמתי לב שיש כמה וכמה עובדות שרשמת, שאינן מדוייקות / נכונות.
לדוגמא,
רשמת ״בעשור האחרון לחייו״ – אך הוא האמין בישוע עוד לפני זכייתו בהארה
(ראה בספרו האוטוביוגרפי ״ערעל״, או לדוגמא ״והנה הוא בא״ – שנכתב כבר לפני כ18 שנה…).
ובעניין עיוות שם המושיע, כפי שהמושיע בחר להיקרא, גם זאת לשיקולך:
״…להציע להם ישועתו. ״ישוע״ קרא לעצמו.״
(והנה הוא בא / שלמה שאלו)
אהבתיאהבתי
ניר תודה. לא הכרתי את הספר, או שמא שכחתי. בכל מקרה ברור שבתחילת דרכו העריך קאלו הרבה יותר את תורות המזרח, וראה ספריו 'העצמי כלוחם' ו'עשוי ללא חת'. לגבי ישו, כאמור, הוא עצמו קרא לעצמו ישו, שכן הוא דיבר ארמית, וכך היו מבטאים את השם יהושע. שוב, אין בדברי כל כוונה לזלזל. זה פשוט אחד הצורות שבהן הוא נקרא.
אהבתיאהבתי
הי תומר,
תודה. תיקון הפוסט אכן יהיה מכובד וראוי.
לגבי שם המושיע, שים לב ששמו מגיע מפירוש המילה ״יושיע״ ככתוב:
"וקראת את שמו ישוע כי הוא יושיע את עמו מחאטותיו״ (מתי 1, 21)
יושיע בעברית – שורש ״י.ש.ע״ כידוע לך.
ולפיכך איך שלא תקרא לו בשפות אחרות,
בעברית- שמו ישוע.
אם רצונך לדבר ״ארמית״- אנא כתוב בארמית גם את שאר דבריך.
אך אם רצונך לדבר עברית- שמו ישוע. ישוע המשיח.
בברכה,
ניר
אהבתיאהבתי
ניר, אתה לא מתייחס לדברים שאמרתי, ולכן הדיאלוג איתך נראה כבלתי אפשרי. אני שוב אומר: ישו עצמו קרא לעצמו ישו. זה לא מספק אותך?
אהבתיאהבתי
תומר שלום,
לדעתי זו לא האמת שישוע קרא לעצמו ישו בארמית.
אבל אם זו דעתך, אז עדיין-
מדוע שאדם דובר וכותב עברית, רק את שם המושיע, ייבטא בשפה זרה, ולמרות שדווקא כך:
1. נוצרת חפיפה לקללה העברית יש״ו?
2. מוסתרת משמעות שמו (״..ישוע כי הוא יושיע..״ מתי 1, 21) מהקורא העברי, הדובר ומבין עברית (לא ארמית)?
מה מניע את המעבר לשפה אחרת רק בעת ביטוי שמו?
אהבתיאהבתי
ניר, ראשית, זו לא דעתי, אלא דעת המחקר המודרני. שנית, אני כותב ואומר ישו רק מפני שזה נוח. העובדה שהוא עצמו קרא כך לעצמו (משום שדיבר ארמית), היא גם סיבה טובה, משום שאנחנו נוהגים להתייחס אל אנשים כפי שהם מתייחסים לעצמם (למשל, גם אם תהיה דובר אנגלית תקרא לי תומר ולא תומס). לגבי ראשי התיבות האידיוטיים, הם אידיוטיים, ואני לא מתכוון לשחק משחקים עם רבנים מטומטמים. הם לא יקבעו בשבילי באילו מילים אשתמש. לגבי המשמעות, זה כבר עניין של אמונה.
אהבתיאהבתי
חבל שלא אמרת מראש שאתה ״כותב ואומר ישו רק מפני שזה נוח״.
כנ״ל לגבי ״עניין של אמונה״ לברית החדשה ולספר ״והנה הוא בא״ לגבי משמעות השם
(״..ישוע כי הוא יושיע..״ מתי 1, 21),
(״…להציע להם ישועתו. ״ישוע״ קרא לעצמו״ והנה הוא בא / שלמה שאלו)
באנגלית – אתה צודק שיקראו לך Tomer.
אך למשה יקראו moses
לירמיהו jeremiah
חוה eve
אליהו Elijah
ישוע Jesus
וכן הלאה.
תומר אכן נשאר Tomer- ככה זה נוח.
אהבתיאהבתי
תודה. (אתם חבורה בלתי נסבלת של נודניקים, ובנוסף לכל בורים דווקא במה שחשוב לכם ביותר.)
אהבתיאהבתי
האמירה "זה כבר עניין של אמונה" מטופשת, קצת, בעיני.
http://thisuniverseouthere.blogspot.co.il/2011/05/religion-my-view-of-certain-point.html
אהבתיאהבתי
במפורש לא נכון ש-"בתחילת דרכו העריך קאלו הרבה יותר את תורות המזרח". לא קל, בארצנו, לבוא ולהודיע שישוע הוא המשיח. לכן קאלו בנה את הקרקע באיטיות ולאורך שנים. ב-"משלים" הוא מתייחס אליו (כ-"מורה האנושות") מבלי לציין במפורש במי אמורים הדברים. כפי הנראה רק ב-89' בקרוב ("האמת היא חדווה") חש קאלו שניתן לבוא או לקום ולומר את הדברים במפורש. ככל שעולה התרשמותי אפילו לתלמידיו הקרובים. ספרים שלו מן העשור האחרון אינני מכיר אך ההתקרבות הבנויה במתוכנן בהירה למן "העצמי כלוחם" ועד ל-"אמת היא חדווה" משם ואילך הוא אומר דברים מפורשים.
אהבתיאהבתי
תומר, הדברים שלך שלך על קאלו לא מספיק בהירים לא בגללך אלא בגלל קאלו שלמרות ספריו הרבים נשאר אניגמטי, ולכן גם לא פרץ אל התודעה הציבורית ולא באמת השפיע, ויש שיאמרו שטוב שכך. לגבי המשיכה שלו לישו/ישוע (יהודים משיחיים תמיד יעשו מזה עניין) לדעתי זאת החלה כבר במחנה העבודה הנאצי שבו פגש לפחות שני יהודים שאימצו את האמונה בישוע כמשיח. אחד מהם הוא הרב דניאל ציון שהיה רבה הראשי של סופיה, בולגריה בזמן מלחמת העולם השנייה. בכל מקרה, אני לפחות מצטרף לתפילתך שיהי זכרו ברוך.
אהבתיאהבתי
בהתייחס לדיון דלעיל, רציתי עדיין להגיב בהתייחס לתגובה האחרונה של תומר, אבל המון זמן לא יצא לי.
אבל – שוב – לא מזמן נתקלתי, באקראי דווקא, – בתרגום של הברית החדשה לארמית. (החברה לכתבי קודש בישראל, 1986)
ושם מופיע "ישוע" דווקא. אמנם ה-"ע" לא מנוקדת, דבר התומך בדבריו דמקדם של בעל-הבלוג בעניינם הקשיתי, – אבל, – נא לתשומת לב: – אנחנו כאן מקלידים, – לא מקליטים ולא מתבטאים בע"פ.
– כך שככל-שעולה-הבנתי, גם בארמית הכתיב הוא ישוע, דבר השומט לכאורה את הקרקע מתחת לְטַעֲנוֹת בנידון דמקדם.
לַעִנְיָין שלא התייחסתי אליו אולי אתייחס בהמשך.
אהבתיאהבתי
דבר נוסף שראוי להזכיר ב-post שלרגל פרידתו של קאלו מן הבשר – ושלא הוזכר לעיל, – (ולא קשור לדיון שבתגובות מקדם) ע"פ קאלו – שטינר טעה.
ב-"עם של אדונים" הוא כותב – (הציטוט מזכרון, לאו דווקא מדויק) "קיימים אינטלקטואלים איזוטריים הטוענים שחייב היה האדם ליפול. לא חייב היה.", וממשיך בשני משפטים נוספים באותו עניין.
ברור שכוונתו לאנתרופוסופים. גם אישית, נזדמן לי לפגש את קאלו ארבע פעמים – באתו האפן שתומר פגשו, והתכתבתי איתו לאורך תקופה. להתרשמותי – גם "מסעאל" נועד להיות – במידה מסוימת – תשובה לאנתרופוסופיה. קאלו לא כתב כך לפני כן ולהנחתי (ברת-הבדיקה כמובן) גם לא במיוחד אחרי.
בין השאר, – להנחתי – גם עקב התייחסויות לשטינר [קרי לדבריו כמובן] מצידי – במכתבים בעיקר.
ע"פ קאלו, ככלל, – ובכך איני מטיל ספק, – גילוי-עיניים הוא תופעה המועדת-לטעויות ככלל. אם זכור לי נכון הוא אמר משהוא כמו "שטינר שקע מאד עמוק בתוך כל הענין הזה של גילוי עיניים". בכ"א הוא טען באפן-חד-משמעי ששטינר טועה. לא בכל כמובן. קרי בפני. דבר אחד שזכור לי בבטחון הוא משפט שלו (נראה לי שכאן אפילו הציטוט עשוי להיות מדוייק מלה-במלה) "הוא בעצמו [שטינר ז.א, – ר.ק.] אומר שיכול להיות שהוא טועה", אם אני לא טועה באחרון מבין המפגשים הנזכרים. (2001) היה מקרה אחד שבו שלחתי לו שני עמודים מתוך ה-"Fifth Gospel" ונראה בבהירות שדעתו הייתה רחוקה מלהמצא נוחה מהדברים. For the record.
אהבתיאהבתי
כתבתי פה די הרבה, מסתבר, – בתגובות ז.א, – אבל היה דבר שעלה בדעתי כבר מזמן ולא כתבתי, – ועכשיו אני מוסיף: – להגיד על אדם שזכה לאור שהתרשמתי מהיושרה (integrity -) שלו, – (ראו את דברי הכותב בסוף המאמר) זה כמו לפגש את אלברט אינשטיין ולהגיד שהתרשמתי שהמדובר באדם אינטליגנטי למדי.
נדמה לי שזה גם מלמד על ההבנה הקיימת (- או לא קיימת, – ז.א.) בממסד האקדמי כשהדברים נוגעים באמת לדברים שברוח.
אהבתיאהבתי