לא חזרה בתשובה, חזרה למשפחה (המסורתית)

במאקו פורסמה כתבה מעניינת על תופעה של אימוץ מנהגים מסורתיים (הפרשת חלה, הדלקת נרות, טבילה במקווה) על ידי נשים יהודיות חילוניות. המעניין הוא שלא מדובר בחזרה בתשובה ואין כאן כל ניסיון או רצון לקבל עול מצוות. מה אפוא יש כאן? הנה ציטוט אופייני מפי ג'קי אזולאי (תואר: "כוכבת מאסטר שף"):

"דיברתי לאחרונה עם כמה חברות שלי מהברנז'ה של תל אביב על המקווה והייתי בשוק חיי. הסתבר לי שהן הולכות, שהן שומרות נידה ויודעות על זה הכל,אלה בנות שלא שומרות שבת ולא מקיימות שום מצווה אחרת, אבל עושות את זה כדי לשמור על הזוגיות"

כלומר אין כאן חזרה בתשובה, אלא חזרה למשפחה. הביטוי הזה אינו שלי, אלא של אורית הירש, דוקטורנטית באונ' בן גוריון שפרסמה מאמר בכרך חדש (שכבר כתבתי עליו מעט ושאמורה להתפרסם סקירה שלי עליו במוסף 'ספרים' של הארץ) שנקרא 'מעבר להלכה'. הירש כותבת במאמר על תופעה של נשים ישראליות חילוניות שמשתתפות בפעילויות של חב"ד מתוך כוונה לא לחזור בתשובה אלא ללמוד להיות "נשים טובות" וכך למצוא זיווג. כלומר החזרה ליהדות קשורה כאן למשפחתיות, ליציבות רומנטית.

בכתבה של מאקו המוטיב הזה חוזר שוב ושוב. כך הרבנית ימימה מזרחי אומרת שהיא "חושבת שאימוץ המצוות האלה על ידי חילוניות והחזרה למסורת הוא גם חלק מהרצון להחזיר את המשפחתיות", וד"ר דריה מעוז (מכללת הדסה והמכללה למנהל) גורסת ש"מה שמאוד מוזר זה שאותה מגמה הולכת יד ביד עם איזושהי חזרה לשמרנות מסוימת, שהיא מעין חזרה אחורה מבחינת התפתחות חברתית. חזרה לזוגיות מסורתית שמגדירה מהו תפקיד האישה ומה תפקיד הגבר."

דהיינו התנועה למסורתיות באה מתוך רצון לעזוב את השדה הרומנטי-מיני החילוני, שמתאפיין בחוסר יציבות, בליברליזם חריף ובשינויים רדיקליים לפעמים של התפקידים המגדריים המסורתיים. כשדיברתי לאחרונה בתוכנית 'לונדון את קירשנבאום' הזכרתי שגם אימוץ הנצרות הפנטקוסטלית בברזיל קשור לרצונם של בני מעמדות מוחלשים ביציבות משפחתית. הדת והמסורת נותנות מסגרת שבלעדיהם רבים חשים חסרי הגנה או מועדים לפורענות. זו תופעה מרתקת לדעתי, של הדתה שהיא בברור יותר חברתית מאשר אמונית או רוחנית, ושמצביעה על איזושהי שארית, איזשהו אזור ספר, שבו המהפכה המינית והפמיניסטית לא הביאו לתוצאות חיוביות, ויסודות בהן נדחים.

2014-08-09_192015

8 תגובות

  1. אבל האם הרצון לזוגיות/משפחה, והרצון לעזיבה לג'ונגל המיני הוא לא בסופו של דבר כן מוטיב דתי? הרצון להיות סיביליזציוני ולא 'בתוך הטבע'? זה נכון שלא אומרים 'דת', אבל בסופו של דבר זה מעיד על הרצון למצוא פשר 'מחוץ לעולם' (הנגיש). אז אולי זה לא 'דת ממוסדת', 'קודקס הלכתי' וכו' – אבל זה כן אמונה (לא העדפה) שיש בעולם משהו שמעבר למה שהעולם מציע.

    אהבתי

    1. למה לא? אין לי שום בעיה לייחס את זה לדת. זה לא עניין שהיינו קוראים לו "רוחני", אבל התופעה הדתית היא הרבה יותר מרוחניות.

      אהבתי

  2. תומר,
    האם זה לא קשור גם למשהו שכתבת עליו לא מזמן בקשר ל"תועלתנות" שעומדת בבסיס הרוחניות החדשה? כלומר, משהו בסגנון – "אני אפריש חלה כדי למצוא חתן/להצליח בנישואין" וכו' ולא "אני אפריש חלה כי זה מה שאלוהים רוצה/התורה דורשת" וכו'…

    אהבתי

    1. זה קרוב לזה, אבל התועלתנות שכתבתי עליה עזקה יותר בשכלול ובנייה של העצמי שלנו. אנחנו עוברים "מסע רוחני" וכו'. הרי תועלתנות של תן לי ואתן לך היתה תמיד, לא?

      אהבתי

  3. אני לא בטוחה שמדובר כאן ב"שכר ועונש" מהסוג שהיה תמיד. קשה לי להאמין שמי שמפרישה חלה (רק בתור דוגמא) באופן הזה מצפה ל"שכר" אלוהי כלשהו (כי הרי לא בטוח כלל שהיא מאמינה באופן אקטיבי באלוהים). זה יותר ניסיון או התכוונות "לעורר" את "האישה הפנימית" שבה (המבשלת/אופה, המעניקה מזון וחום וכו' וכו') ובכך לאפשר לעצמה להיות מסוגלת למצוא בן זוג או לקיים את הזוגיות בתוכה היא נמצאת. במובן זה, אני חושבת שזה אכן קשור לתועלתנות שדיברת עליה שם, וזה אכן "זרם" ניו אייג'י.
    רק להבהיר – באופן אישי אני חושבת שזו שטות גמורה לחשוב שנשיות "אמיתית" זה בישול/אפיה, הענקת מזון או "טיפול" והכלה של עצבי בן הזוג הבלתי-מתחשב. בעיניי התפיסות האלה הן עיוות של התיאוריה הפמיניסטית הרדיקלית (זו של קבוצות הנשים וה"קול הנשי" וכו'), והן לא פוסט-פמיניזם אלא פרה-פמיניזם (ובמילים פשוטות – שוביניזם). מה שכתבתי לעיל הוא מעין דברור של השיח הפנימי (האפשרי) של אותן נשים, כדי להבין את המניעים שלהן.
    נזכרתי בדוגמא מאזור דתי שונה: לאחרונה שוחחתי ארוכות עם נוצריה אדוקה מן ה"זרם" הבפטיסטי-דרומי (Southern Baptists). היא אישה למדנית, שעצם לימודיה (האקדמיים!) עוררה סערה בקהילתה, בה מטיפים לנשים (אמריקאיות, מודרניות…) להכין אוכל לבעלים שלהן ולא ללמוד (רח"ל) או אפילו לחשוב על איזושהי התפתחות אישית, כיוון שהקשר שלהן עם אלוהים טמון בהיותן רעיות תומכות ואמהות מסורות (נשמע מוכר?). כל זה עטוף שם בטיעונים הכי מודרניים לכאורה, והכי פמיניסטיים לכאורה (בכ"ז – אמריקה). אבל אני אופטימית: היא עדיין שייכת בכל ליבה לקהילתה, ובכ"ז הצליחה איכשהו לשכנע את הכומר שלה ואת משפחתה הקרובה לתמוך בה, באמצעות ההכרזה – היא באמת מאמינה בזה – שהמוטיבציה שלה ללמוד לד"ר במקרא (לא ברית חדשה, אלא תנ"ך) היא בעצם היענות לקריאה אלוהית. עם זה, כנראה, אפילו הכומר לא יכול היה להתווכח…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s