מכתב רבני חיובי

להלן מכתב רשמי מקבוצה של רבנים ורבניות הממוען למשפחתו של מוחמד אבו ח'דיר בו הם מביעים צער וכאב על שהנער נרצח בידי יהודים. כמה דברים משמעותיים כאן: ראשית, מדובר ברבנים בכירים ומרכזיים בציונות הדתית. שנית, השפה שבה מגנים החותמים את המעשה היא חד משמעית ("בני בליעל", "בושים ונכלמים"); שלישית, השתתפותן של נשים כחלק אינטגרלי מ"מכתב רבנים" רשמי. זו ההנהגה רוחנית שהייתי מצפה לה מרבנינו: לקיחת אחריות וסימון קווי המתאר המוסריים בצורה בהירה וברורה. נקודה של אור. המכתב נשלח גם באנגלית וערבית.

2014-07-14_095011

16 תגובות

  1. הכל טוב ויפה כמובן.

    הבעיה מתחילה כשהם לוקחים אחריות ומסמנים "קווי מתאר מוסריים" שאינם לרצונך- בענייני גיור, ענייני קביעת הגדרת משפחה, וענייני פתרונות מדיניים. בקיצור, אתה אומר להם- "כל הכבוד, עכשיו, סוף סוף, אתם חושבים כמוני".

    ומה שמוזר, זה שאתה צודק בזה לחלוטין (אף שאיני מסכים, כנראה, עם רוב דעותיך בנושאים הנ"ל). רק להעיר על כך שכל הפוסט הזה בעצם אומר לנו מה אתה חושב דרך דוגמה כזו או אחרת.

    שיהיה לנו בהצלחה.

    אהבתי

  2. אין לי שום בעיה עם הבעת דעה שמנוגדת לדעתי, וכתבתי כך פעמים רבות בעבר. יש לי בעיה עם רבנות ש1) מתעסקת רק עם צורות של בורקסים כשרים 2) *כופה* את דעתה על הציבור.

    אהבתי

    1. אז הנה שאלה מעניינת:
      1. מה עם דעה שלדעתה חשוב מאוד- מאוד- לעסוק בצורות של בורקסים כשרים? מאי חזית דדעתך סומק טפי?
      2. מה עם דעה שלדעתה אין בעיה בכפיה על הציבור? (ואני לא אכנס פה שוב לדוגמאות המראות כיצד כל חוק במדינה דמוקרטית כופה עצמו על הציבור, פשוט כי התייאשתי מלקבל תשובות בעניין [כמובן שאינך חייב לי כלום]- אני אותו אחד ששאל מדוע שתאסור על אדם להתחתן עם אמו הגרושה).

      בשורות טובות.

      אהבתי

      1. 1. ומה עם דעה שזה בסדר למכור את בתך כשפחה? ומה עם דעה שזה בסדר להכניס אנשים לתאי גזים? יש כל מני דעות בעולם. לא כל דעה היא ראויה או מוסרית או חשובה או נחשבת.

        2. ודאי שהמדינה כופה כל מני דברים על הציבור. זה חלק לא רק מזכותה, אלא *מתפקידה* של המדינה. כדי שנוכל לחיות יחד. כופים עלי למשל לעצור ברמזור אדום, ולשלם את חובותי, ולא לרצוח, ולציית באופן כללי לחוקים שהממשלה הנבחרת קובעת. אלא שהדמוקרטיה הליברלית התפתחה מתוך עמדה ש*בענייני דת ומצפון*, כלומר העניינים שקשורים באופן העמוק ביותר לזהותו ומשמעות-חייו הקיומית של האדם (האזרח במקרה זה), אין כופים. לכן קיימת מה שנקרא "הפרדת הדת מהמדינה" בכל מדינה דמוקרטית. בישראל אנחנו קצת מפגרים בעניין הזה. אני מנחש שאתה לא היית מוכן להתחתן בחופה רפורמית, ושאם המדינה היתה כופה זאת עליך היית רואה בזה עוול חמור. באותה מידה הבן שיש אנשים שלא מעונינים להתחתן בחופה אורתודוקסית, ושכפיית המדינה זאת עליהם היא עוול.

        בשורות טובות.

        אהבתי

  3. אז אני שואל שוב.

    האם לדעתך ראוי שהמדינה תאפשר לאדם להתחתן עם אמו הגרושה?
    ואדם עם אחותו? ואדם עם אחיו?

    האם לדעתך מדינה האוסרת דברים כאלו היא מדינה "מפגרת"? אם לא- מי סיפר לך איפה עובר הקו?

    אהבתי

    1. אז אני אומר לך שוב: ודאי שהמדינה כופה כל מני דברים על הציבור, כולל, בד"כ, איסור חתונה עם אם, אחות, אח. מאיפה לה שזה אסור? מתוך כך שזה חלק מהתרבות שלנו, מתוך טאבו היסטורי, מתוך רצונו של רוב הציבור, מתוך חשש מתוצאות של הפרייה בין בני משפחה, ועוד.

      אהבתי

      1. ציטוט שלך:

        "חובת המדינה להגן על זכויות הפרט ללא קשר לרצון מצביעה. לפחות זו חובת מדינה שרוצה להיחשב דמוקרטית".

        אני חושב שזה ציטוט די מפליל 😉

        לשאר הסעיפים אני אתייחס אם תרצה להמשיך את הדיון- (תרבות? פעם היה תרבותי להביא ילדים להוצאות להורג בכיכר העיר. טאבו? גם על נישואים חד מיניים אפשר היה להגיד את זה עד לא מזמן. חשש תוצאות הפריה? המדינה תגיד לי איזה ילדים היא מוכנה שיהיו לי? וכו' וכו').

        עוד בשורות טובות.

        אהבתי

          1. יפה מצדך.

            כשאתה קובל על כך שהמדינה מונעת נישואים חד מיניים על פי חוק, ואני טוען שאין בעיה בכך שרובו של הציבור יחליט איך המדינה מתנהלת ולמי היא צריכה להעניק זכויות, אזי אלו "זכויות הפרט" שנלקחות- גם אם רוב הציבור לא רואה את הדברים כחלק מהתרבות שלו, וחושב שהם צריכים להישאר בטאבו.

            אבל כשאני שואל מדוע שלא תתיר גם נישואים של אח ואחות, ואתה טוען שאפשר למנוע זאת על פי חוסר ההתאמה ל"חלקים מהתרבות שלנו", "טאבו הסטורי" ו"רצונו של רוב הציבור", מדובר בטענה לגיטימית.

            אתה ד"ר לפילוסופיה, למה שלא תחכים אותי ותספר לי מהן זכויות הפרט?
            מי הרשות השופטת שסיפרה לך איפה עובר הקו?

            אהבתי

            1. שוב, כדי לחסוך לשנינו זמן יקר, למד את הנושא וחזור אח"כ. אתה מתעלם מההבחנה שערכתי בין דת למוסר, ומתעלם מחוסר הרצון שלך להתחתן בחופה רפורמית, דבר שלדעתי אסור לכפות עליך, ולדעתך מותר.

              אהבתי

  4. נ.ב (אם אחרי קריאת התגובה שוב תגיע למסקנה שמדובר בבורות, אני אשמח להפניות לנושא אותו אתה מצפה ממני ללמוד. אין לי מושג מאיפה מתחילים).

    כמה נוח. מה שאתה רואה לנכון- "מוסר". מה שאני רואה לנכון- "דת". בסוף זה אותו העניין- שנינו מאמינים שיש מקום לכללים מסוימים- ומי קבע שהקריטריונים שלך הם בעלי תוקף גדול מאלו שלי? ומשום מה זה לא משנה לך אם זה בדיוק אותו העניין- האמירה לזוג אנשים מסוימים (זוג זכרים בדוגמה שלך, אח ואחות בדוגמה שלי) שהמדינה לא מכירה בזכותם לחיות כזוג ולקבל זכויות מתאימות.

    אני יודע שאני בבעיה של העברת הקו המבחין- אבל אני לפחות מוכן להודות בזה, ואני מחפש פתרון. אתה ממשיך לדבר כמו כל עיתונאי מצוי- מה שיש היום הוא "טאבו", וזה מוסר, וכל מי שלא חושב כמוני- הרי זו "דת". חשבתי שדוקטורים לפילוסופיה ידעו לגעת בנקודות מעט יותר עקרוניות, ולספר לי מי השופט העליון שהחליט שה"מוסר" שלהם תקף יותר מה"דת" שלי. אולי אני פשוט חושב שהדת שלי מוסרית בזה שהיא אוסרת על זוג גברים לקיים חיים משותפים, כפי שאתה רואה באותו האיסור על אח ואחות או אדם ואמו צו מוסרי?

    אהבתי

    1. זה שיש גבול ושקשה להסביר אותו זה דבר אחד. נתתי כמה סיבות לקיומו של הגבול בכ"א. הסיבה שעוסקת בענייני ילדים נכים שיוצאים מזיווגים בין קרובים היא למשל סיבה רציונלית לחלוטין ולא תלויה בטאבו. התעלמת ממנה כמובן כי זה היה לך נוח. דבר שני: הדמוקרטיה הליברלית התפתחה מתוך עמדה ש*בענייני דת ומצפון*, כלומר העניינים שקשורים באופן העמוק ביותר לזהותו ומשמעות-חייו הקיומית של האדם (האזרח במקרה זה), אין כופים. זה גם נכון. התעלמת שוב מהעניין הזה, ולא נימקת למה לדעתך כפייה דתית היא בסדר.

      אהבתי

  5. היא תלויה בטאבו האומר שנישואין צריכים להיות מאושרים על פי התוצאות הרפואיות ולא על פי רצון הזוג- מה שגם יכול להיות נתון במחלוקת.

    התעלמתי ממנה כי זה תירוץ מקומי שמאפשר לך לכתוב תגובה נוספת בלי להודות שאתה לא יודע להסביר מניין לך ולשאר הציבור לפסול זיווגים אחרים שלא נראים לכם. טוב, אז יש לך תשובה לנישואין בתוך המשפחה- ואם מחר תגלה הרפואה אפשרות לגילוי כל מום ביום הראשון להריון- האם לדעתך ראוי לנישואים בין אדם לאמו?

    הדיבורים על "זהותו ומשמעות חייו של האדם" יפים מאוד. אתה עדיין לא מסביר איך זה שכשאני כותב שרוב הציבור יכול להצביע לבנט על מנת שבין השאר לא יאפשר נתינת זכויות לזוגות חד מיניים אתה אומר שזו כפייה דתית (בפוסט "רבנות רעה"), אבל כשמדובר על זוגות שאפילו הציבור החילוני לא מעלה על דעתו (עדיין) לאפשר להם להתחתן אז יש "טאבו היסטורי", ו"חלק מהתרבות" שמונע את זה- גם במחיר פגיעה בחירותו של האדם להתחתן עם מי שהוא רוצה.

    נראה שכל אדם שמסתכל מבחוץ היה מבין שהקו שלך עובר במקום הרבה יותר ברור: מה שדתיים חושבים- לא. מה שאני חושב- כן. כל השאר זה עטיפות לכפייה שלך- שגם אם אינה דתית, הרי שהיא כפייה לכל דבר ועניין. עד לפני כמה פוסטים חשבתי שתבין שאין באמת חילוק- בסופו של דבר מדובר במה ששנינו רואים לנכון- אבל נראה שאתה פשוט לא מוכן להודות שגם לך יש אלוהים- אתה עצמך- ואותו אתה כן מוכן לכפות עלי.

    אהבתי

      1. לכן הפניתי אותך לפוסט "רבנות רעה", ולדברים שהשבת לי שם. מגיב בשם נתנאל.

        בשורות טובות.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s