התרת עגונה בפסק דין תקדימי, ובכל זאת

אולי שמעתם על פסק הדין פורץ הדרך של הרב אוריאל לביא, שהתיר לאחרונה עגונה מנישואיה לאדם שבעקבות תאונה הינו כבר שבע שנים צמח. במוסף 'צדק' של מקור ראשון מובאים פרטי פסק הדין, שמכונה "חדשני", "מהפכני" ו"מכונן". בקיצור נמרץ, על ידי הגדרת הבעל כ"שוטה" התאפשר לתת בשמו גט לאשתו, מתוך נימוק שנתינת הגט היא זכות עבורו, כלומר זה לטובתו, ועל בסיס הכלל "זכין לאדם שלא בפניו" (כלומר מותר לעשות טוב לאדם בלא ידיעתו).

אני רחוק ת"ק פרסה מלהבין מספיק בהלכה כדי לעמוד על איכותו של פסק הדין, ולכן רק אומר שכמובן שכל התרת עגונה היא חיובית. עם זאת, יהודה יפרח, עורך המוסף, מגזים לדעתי במסקנותיו מהפסק. אחרי ששיבח והילל אותו, הוא קובע ש"מתברר שההלכה 'השמרנית והחשוכה' אכן יכולה לשחרר גם נשים עגונות שבעליהן במצב צמח", ושלכן פסק הדין הזה מאתגר עמדות שקובעות שאין למנות דיינים שמתנגדים עקרונית להסכמי קדם נישואין.

עכשיו, ראשית יש להחליט האם הפסק הוא "מהפכני" ו"מכונן" או פשוט עוד יום במשרד לדיינינו העשוים ללא חת. אי אפשר את שניהם, מפני שהסופרלטיבים לעיל מלמדים על מעשה נדיר ותקדימי, ומסקנתו של יפתח על ענין ששונה וחוזר. כמובן, נדיר מאוד שדיינים מגלים אומץ פסיקתי שכזה, ולכן ההתפעלות של יפתח במקום, ומסקנותיו האופרטיביות אינן.

כל זה חשוב מפני שממש השבוע תתכנס הועדה למינוי דיינים, וחשוב מאוד בהחלט כן לבחור דיינים שמוכנים להכיר בהסכמי קדם נישואים, שהם דרך פשוטה וקלה הרבה יותר למנועה סרבנות גט ועגינות, עם או בלי ההכרה שהגבר הסרבן/צמח הוא שוטה.

וכמובן, חשוב עוד יותר פשוט לתת לאזרחי ישראל חופש לבחור האם להתחתן בטקס שהלכה למעשה כובל את האישה לבעלה (כן, לא לגבר שלה. לבעלה) בצורה שהיא תלויה ברצונו הטוב, אם היא תרצה אי פעם להתגרש ממנו. דרושה לנו אפשרות לנישואים אזרחיים.

8-338822

6 תגובות

  1. אולי כולם כולל יהודה יפרח ממעיטים במסקנה, שיכולה לעלות מהפסק, לפיה חלק גדול מהדיינים לא פוסקים הלכה כבית הילל אלא מחמירים כבית שמאי או נמנעים מלפסוק כזכריה בין אבוקלס. אם מסקנה זו נכונה אז תומר תופעה זו ראויה למאמר בבלוגך הראשי.

    אהבתי

  2. א. נדמה לי שהנקודה המעניינת באמת העולה מפסק הדין הזה אינה שאלת האומץ בפסיקה. בדרך כלל, כאשר נמתחת ביקורת על העדר אומץ הלכתי בבתי הדין מדובר על מקרים בהם ישנו הגיון הלכתי-משפטי משמעותי לטובת הכרעה מסוימת, אבל בשל חשש להכריע או משיקולים לא-עניינים נמנעים ממנה. במקרה שלפנינו, פסק הדין הוא באמת מהפכני לא מצד החלטת הדיינים להשתמש סוף-סוף בכלים שברשותם, אלא מכיוון שהם די על גבול הכלים שברשותם: אם תציע חלק מהטענות שבפסק הדין בתור שיעור כללי בישיבה, סביר להניח שתקבל כמה הרמות גבה. הדיינים בהחלט מודעים לכך, ומסבירים בפתיחה לפסק הדין שבשל המסורת ההלכתית (המעוגנת-היטב!) להקל על עגונות, הם מרחיקים לכת. השאלה הכבדה הנשאלת היא עד כמה ניתן להתפשר על יושר אינטלקטואלי למען הצלתה של העגונה האומללה.
    ב. הסכם קדם נישואין לא היה מועיל במקרה כזה, כי ההסכמים פועלים באמצעות הפעלת מנופי לחץ על הבעל. במקרה דנן הבעל אינו כשיר לתת גט.
    ג. לגבי נישואין אזרחיים כפתרון: שאלת הצורך בגט לאחר נישואין אזרחיים סבוכה למדי. באופן בסיסי מזקיקים גט גם לאחר נישואין אזרחיים. ישנם רבנים, כמו הרב הראשי לשעבר אליהו בקשי-דורון, שכבר הביעו בעבר הסכמה להנהגת נישואין אזרחיים ובלבד שהסמכות לגירושין תישאר בידי הרבנות. מה שכן, אם מדובר בנישואין אזרחיים בלבד הדבר בהחלט יכול להצטרף לשיקולים אחרים ולהקל על התרת הנישואין במקרים מיוחדים.

    אהבתי

    1. לפי הבנתי הדלה את הפסק
      http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=1054
      הדיינים השתמשו בכלים ההלכתיים שברשותם לפי תקדימים ומסורת הפסיקה לפי בית הילל.
      לדעתי מאוד משונה, שהחינוך הישבתי גורם להרמת גבה לגבי שימוש בנימוקים ההלכתיים כדי להקל לפי בית הילל.
      איזה היושר יש בלדבר על הלכה כבית הילל ולפסוק כבית שמאי?
      איזה היושר יש בהסכם קדם נישאים ארכאי ולא רלבנטי, שזו הכתובה הסדנדרטית?
      גט על תנאי לפני הנישואים יכול לעזור הרבה בפיתרון הבעיה.

      אהבתי

      1. למיטב הבנתי, אין כאן תקדימים של ממש. להפך – הדיינים היו צריכים לתרץ מדוע אין תקדימים להחלטתם. הדיינים החליטו ללכת על שרשרת טיעונים שכל אחת מהן לא רק שאינה מוכרחת, אלא שמבחינת ההגיון המשפטי ישנה אפילו עדיפות לומר הפוך.
        בית הלל ובית שמאי אינם עניין לכאן. השאלה העקרונית האם נוטים להחמיר או להקל רלוונטית כאשר ההגיון המשפטי שקול לשני הצדדים – האם דרכם של בית הלל היא לפסוק נגד ההגיון על מנת להקל? לא נראה לי. אני גם לא חושב שיש דוגמאות לכך במחלוקות בית שמאי ובית הלל.
        איני סבור בהכרח שהפסק שגוי – אבל הוא בהחלט מעורר שאלה מהם הגבולות בתוכם ניתן לבחור להכריע לקולא.
        הכתובה היא לא רלוונטית וזו אכן בעיה. בכל מקרה היא לא נועדה למנוע סרבנות גט – להפך: היא נועדה להקשות על הבעל לגרש, מתוך הנחה שטובת האישה (בזמן בית שני) היא להישאר נשואה. אני נוטה להסכים שהיום ישנו צורך בפתרון חדש.
        אין לי עניין לדון בטיב הפתרונות המוצעים. אני מעדיף להשאיר זאת לאנשי המקצוע.

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s