הלכה, פוליטיקה והר הבית

גדולי פוסקי ההלכה בעולם המוסלמי פסקו לראשונה שמותר להגיע לירושלים כתיירים ולבקר ולהתפלל באל-אקצה. עד עכשיו אסרו על כך משום שראו בביקור תחת ריבונות ישראל הכרה בריבונותה זו. מה משמעות הפסיקה?

ראשית, משמעותה היא שבעולם המוסלמי עוקבים מקרוב אחרי המתרחש בהר הבית, ושמים לב לעיסוק היהודי המתגבר במקום בשנים האחרונות. הפסיקה הזאת, ניתן להעריך, באה כתגובה לכך.

שנית, שימו לב לקשר ההדוק בין ההלכה למצב (המדיני) המשתנה. השינוי ההלכתי בא כתגובה ישירה לשינוי בשטח. אז מה זה אומר? שההלכה המוסלמית אופרטוניסטית ומניפולטיבית?

שמעו סיפור: הן לפני והן אחרי 1967 פסקו כל גדולי הפוסקים, חרדים וציונים-דתיים כאחד, שהעלייה להר הבית אסורה מבחינה הלכתית. במשך השנים חזרו ושנו רבנים בכירים (כגון הרבנים אי"ה קוק, צבי יהודה קוק, יוסף שלום אלישיב, עובדיה יוסף, מרדכי אליהו, אליהו בקשי דורון, משה עמאר, אברהם שפירא, צבי טאו ועוד) על האיסור הגורף לעלות אל ההר. שינוי בקונצנזוס הרחב הזה הגיע ב-1996, כאשר בראש חודש ניסן תשס"ה פסק ועד רבני יש"ע שהעלייה להר מותרת, וקרא לכל רב "לעלות בעצמו וכן להדריך את בני קהילתו כיצד לעלות על פי כל גדרי ההלכה.

איך גילה פתאום ועד רבני יש"ע שהעליה להר מותרת? כמובן שפסיקה זו ניתנה על רקע הסכמי אוסלו, שבשנים שלפני כן הלכו ואיימו על אחיזת המדינה בשטחים הכבודים שבהר הבית ספציפית.

בקיצור, ההלכה מתאימה עצמה למציאות, ומונעת לא פעם מאינטרסים פוליטיים. אין עם זה שום בעיה כמובן, דת ופוליטיקה תמיד הלכו יחד (למעשה, דווקא הרוחניות העכשווית, המנותקת פעמים רבות מפוליטיקה, היא יוצאת דופן). הדת מגיבה למצב הפוליטי לא פחות מאשר הפוליטיקה מגיבה לדת. רק זכרו זאת כאשר יספרו לכם שמשהו הוא "ההלכה". כי אין דבר כזה "ההלכה". יש פרשנות, יש עמדות שונות, יש צדדים שונים שמגיעים ממניעים שונים. איש אינו יכול לטעון שאצלו האמת ההלכתית "הנצחית" או "השלמה" או "האותנטית". ושוב, זה בסדר גמור. כך צריך להיות.