הגיון הלכתי בחוק ממלכתי

ארגוני העובדים בצרפת הגיעו להסכם עבודה על פיו לעובדים אסור לעבוד אחרי השעה שש בערב. הם חייבים להתעלם מהמיילים של הבוסים שלהם מרגע שהם יוצאים מהמשרד, במחשבים ובסמארטפונים. שימו לב: ההסכם לא קובע שמותר להם להתעלם מהמיילים, אלא שהם חייבים להתעלם מהם. אסור להם לעבוד.

זאת התפתחות מרתקת לדעתי מכמה טעמים. קודם כל, כמובן, כוחם של ארגוני העובדים בצרפת. כה לחי. אבל מעבר לזה, ההבנה הפשוטה שאם החוק יקבע שמותר להתעלם מהמיילים, עבור רבים זה לא יספיק. ראשית משום שהמעסיקים שלהם ירמזו להם שלא כדאי, וזה כבר יחזיר אותם לעבודה. אבל מעבר לזה, משום שרובנו לא חזקים מספיק כדי לבחור מחדש בכל יום ובכל ערב לא לבדוק מיילים. אנחנו זקוקים לחוק שיאסור עלינו את מה שיזיק לנו.

אפשר לראות כאן עקרון הלכתי בחוק ממלכתי. שבת נראית כמו שבת רק משום שאסור בה כך וכך. האיסור הוא שמאפשר לעצב את המרחב והזמן, ואפשרות בחירה, עם כל הכוונות הטובות, לרוב לא היתה מספיקה. אנחנו פשוט לא חזקים מספיק.

ואפרופו שבת, מזל שאין ציווי דתי כלשהו שמדבר על איסור בדיקת מיילים בערב, אחרת בצרפת כבר היו זועקים על כפייה דתית. ואת כל הנקודות הללו כדאי להשוות עם המהלך של חולדאי לפתיחת עסקים בתל אביב בשבת.