לפעמים כדאי לקחת מניעים דתיים ברצינות

בין ה-28 לפברואר ל-19 לאפריל 1993 צרו כוחות אמריקאים על חווה גדולה בווקו, טקסס. בחווה התבצרו מעל מאה מתנועת ה-Branch Davidians, תנועה נוצרית מלניאריסטית שמנהיגה, שכונה דיויד כורש, נחשב על ידי חבריה למפרש נבואי של כתבי הקודש. כורש ראה עצמו כ"שה" שספר התגלות יוחנן חוזה שיגיע לקראת קץ הימים. כשה הרשמי של הגאולה כורש לקח לעצמו "נשים ברוח", כלומר התחתן עם נשים רבות, חלקן למעשה ילדות שגילן לא היה יותר מ-12. בטקסס אז היה מותר להתחתן רק מגיל 14, ורק עם אישה אחת. המנהג הזה שלו זיכה אותו בהאשמות של פוליגמיה ואינוס קטינות, ומכאן המצור.

אחרי ניסיון פריצה לא מוצלח בה נהרגו ארבעה סוכני FBI ושישה מחברי התנועה, תגברו כוחות הממשל את כוחותיהם, והביאו למקום 668 סוכנים, 15 אנשי צבא, 156 שוטרים מגופי שיטור שונים בטקסס, 6 מפקחי מס, 4 רכבים משוריינים ו-12 טנקים. המצור נגמר בכניסה אלימה של הכוחות לחווה תוך שימוש בגז מדמיע, שכפי הנראה נדלק כשנפגש עם הנרות שדלקו שם, והביא לשירפה שבה נהרגו 83 מחברי התנועה, ביניהם 28 ילדים וכן כורש עצמו.

מה שעניין במיוחד בכתבה הבאה מהניו-יורקר, היא שהיא מסבירה מה הכשיל את כוחות הממשל במשא ומתן שלהם עם כורש. מעדויות שונות עולה שהממשל התייחס למצב כאילו כורש מחזיק את השאר כבני ערובה, וכאילו הוא עצמו שרלטן וחרמן שכל מה שמעניין אותו הוא כוח ומין. המו"מ התנהל בהתאם, כ"אירוע חטיפה", כאשר נציגי הממשל מנסים להגיע איתו להסדר שיענה על צרכיו לכאורה, ויאפשר לאחרים לצאת בשלום. בינתיים כורש וחסידיו התייחסו אל המצור כאילו הוא מסמן את עקבתא דמשיחא, תחילתם של קץ הימים, וחיפשו כל הזמן רמזים להגשמתן של הנבואות, שכורש עצמו פירש להם בעבר.

בקצרה: חוסר הנכונות של הצוות העצום שמחוץ לחווה, שכמובן כלל פסיכולוגים ומומחים למו"מ במצבים כאלה, להפנים שכורש אינו פסיכופט ואינו שרלטן אלא פועל מתוך היגיון פנימי קונסיסטנטי משלו, ושחסידיו אינם מוחזקים בניגוד לרצונם אלא חיים בהתאם לאמונותיהם, הביא לאחד האסונות והמחדלים הגדולים של הממשל האמריקאי בטיפול במצב שכזה.