תגובות למאמרי על הרב גינזבורג, ברוך גולדשטיין, והקשר לרומנטיקה הגרמנית

שתי תגובות התפרסמו היום ב'מוסף הארץ' למאמרי על התפיסה הרומנטית של הרב גינזבורג, אחת של תלמידו הקרוב לשעבר אוהד אזרחי ואחת של תלמידו הקרוב בהווה ניר מנוסי. התגובות כתובות היטב ומאירות עיניים, ואני ממליץ לקרוא אותן במלואן. תגובתו של אזרחי מגבה את דברי במאמר ומוסיפה עליהם נקודות מתוך היכרותו האישית עם גינזבורג. תגובתו של מנוסי, באופן מובן, חולקת על דברי, וכאן אתייחס אליה.

ראשית אומר שאני מודה למנוסי על תגובתו, ועוד יותר מודה לו על הענייניות והרצינות. להלן כמה נקודות עקרוניות – אצטט את מנוסי על פי סדר דבריו במאמר ואגיב תחת הציטוטים.

בחישוב גס שעשיתי, תופס השיעור הזה [='ברוך הגבר'] כמאית אחוז משיעוריו. אך לא זה הרושם העולה מקריאת מאמריהם של רוב החוקרים שביקשו לעסוק ברב גינזבורג. הללו עטו על החוברת הקטנה הזו כאילו היא אנתולוגיה תמציתית המסכמת את כל הגותו. מקריאת מאמריהם ניתן לראות מיד שהם כלל לא העמיקו בעשירית מהגותו הכללית, או אפילו קראו אותה.

כמה אקדמאים כבר עטו על החוברת הזאת? אני מכיר שניים: ד"ר שלמה פישר וד"ר דון סימן. שניהם כתבו מאמרים אקדמיים על העניין. לעומת זאת אני מכיר מחקרים ארוכים הרבה יותר, כולל דוקטורטים, על צדדים אחרים של הרב ג'. למעשה, בדוקטורט שלי עצמי יש פרק שלם על הרב גינזבורג שעוסק בשיטותיו המדיטטיביות וכלל לא נוגע ב'ברוך הגבר'. לגבי הקונטרס עצמו, שני דברים: הוא חשוב מפני שהוא נכתב בעת קשה, וייתכן שדווקא משום כך מוציא החוצה חומרים לא נעימים שכרגיל היו נשארים פנימה (אפשר גם ללכת ולקרוא את מאמרו של הרב "הזמן לפצח את האגוז" מתקופת ההתנתקות לאותו אפקט). שנית, רוב הגותו של ג' עוסקת במיני עניינים שונים (זוגיות, התבוננות, הלכה), ולכן ממילא אינה רלוונטית לנושא דנן, שהוא הלכות הריגת גויים וחשיבות הנקמה וכו'. יחד עם זאת, כפי שכותב אזרחי, ההגיון הפנימי של קידוש הטבע בהחלט מרכזי בחשיבתו של הרב ג'.

עוד מלפני פורים תשנ"ד ועד היום, מסביר הרב גינזבורג לתלמידיו שדרכו אינה דרך "כך", ושהוא מתנגד לנקיטת פעולות עצמאיות או מחתרתיות (בסגנון "המחתרת היהודית") נגד ערבים, שאין להן גיבוי ותמיכה מצד רוב עם ישראל

אולי, אבל זה לא מפריע לו לכתוב "הטוב שבגויים הרוג" ולהשעין את כל תורתו על הבדלה גזענית בין היהודים עם "הנפש האלוהית" שלהם לבין הגויים עם "הנפש הבהמית". לא מקרה הוא שמבית מדרשו יצא החיבור הגזעני והאלים 'תורת המלך'.

לאחר הטבח הוא שלח לרבו הרבי מליובאוויטש את השאלה אם לתמוך בגולדשטיין או לאו, והלה השיב בחיוב

מרתק. קודם כל לדעתי יש כאן סקופ. אני לא שמעתי מעולם על העניין הזה, כלומר שהרבי מליובאוויטש הורה לג' לתמוך ברוצח ממערת המכפלה. זה כמובן לא מצייר את הרבי מליובאוויטש באור חיובי. אבל אם אפשר לתמוה: מה בכלל הביא את הרב גינזבורג לשאול שאלה כזאת? מי שואל את רבו האם לתמוך ברוצח המונים? לדעתי יש בזה כדי ללמד אותנו על נטיות לבו של הרב גינזבורג.

הוא החליט לנסות ללמד סנגוריה על ברוך גולדשטיין

הרי לא מדובר בלימוד זכות. לא מדובר בהגנה על שמו הטוב של עבריין. מדובר בהפיכתו של רוצח לקדוש, ותפירת תיאולוגיה שלמה שמסבירה איך הוא נגע בנקודה האלוהית שבתוכו בדיוק לפני שירה, ואיך נקמה היא דבר טבעי, ואצל היהודים – קדוש. נדמה לי שכולנו מסוגלים להבחין בין סנוגוריה לבין קנוניזציה.

האם החוברת פוסקת באופן מוחלט שהדברים הללו היו במעשה? התשובה שלילית: בסעיף "דברי סיום" החשוב שבסוף החוברת כתוב בפירוש, שלגבי כל אחת מחמש הנקודות ניתן לטעון בעקביות שההפך ממנה הוא שהתקיים, ולא ניתן להכריע בוודאות.

נכון, בדברי הסיום מעלה הרב ג' אפשרות שהמעשה של גולדשטיין דווקא לא היה שיא של קדושה וטהרה. אז ראשית, בוקר טוב. ושנית, כשזה מגיע אחרי שלושים עמודים של הילולים זה נשמע אפעס קצת חלש.

חוקר שיחדור באמת לעולמה של החסידות יזהה כי מראשיתה היא מהווה, בלשונה, "תיקון" של הרומנטיקה – גרסה מאוזנת ובוגרת שלה, שכנגד שיבתה החד-ממדית לטבע מציבה גישה מורכבת המשלבת בין שחרור וריסון, ומעוגנת במסגרת הלכתית שהיא אנטי-רומנטית בעליל. הגותו של הרב גינזבורג מהווה המשך ישיר ורציף של מגמה זו בחסידות.

אשמח אם מנוסי יפנה אותי לטקסט בו הבעל שם טוב כותב על ספונטניות, חיבור לזרמים האקולוגיים של הקיום, וביטול עצמי כרקע לאלימות רצחנית ונקמה. או המגיד ממזריטש. או כל הוגה אחר מאלו שעיצבו את החסידות. אני לא טוען שגינזבורג אינו הוגה חסידי הנסמך על מקורות חסידיים כמובן. אני טוען שאת הנקודות האלה ספציפית הרב ג' פיתח והושפע בצורה מכרעת מרוח הרומנטיקה הגרמנית.

הסיבה למסקנתם השגויה של פרסיקו וחבריו פשוטה: הם בעצמם נטועים במרחב תרבותי המשתלשל במישרין מהרומנטיקה הגרמנית. מהרומנטיקה הגרמנית יצאו שני פלגים – זרם 'ימני' ולאומי שהוביל לגיבוש הלאומיות הגרמנית ולבסוף הנאציזם, וזרם 'שמאלני' אינדיוידואליסטי-אוניברסלי, שדרך שורת אינטלקטואלים בולטים שהיגרו לארה"ב יצר את השמאל החדש. השמאל המודרני חושל בכור המצרף של פלג זה של הרומנטיקה, באפיק שהוא הרבה יותר ישיר מכל השפעה של הפלג השני על היהדות הדתית. אכן, הוא בעצמו מהווה סוג של נסיון לשלב בין הרומנטיקה לבין הנאורות השכלית; אך הוא מזדרז לזהות את עקבותיה בקרב יריביו, ומתקשה (או אינו רוצה) להבחין בינה לבין נסיונות אחרים לתקנה.

ניתוח מצויין. אמת ויציב שאני חלק מהרומנטיקה, וכך כתבתי בפירוש במאמר. ציינתי שהרוחניות העכשווית גם כן מושפעת ממנה. מנוסי מדייק כשאומר שיש אצלי ניסיון לשלב בין הרומנטיקה לנאורות הרציונליסטית והאוניברסליסטית. לצערי הרב ג' נשאר עם הרומנטיקה האתנוצנטרית והגזענית.

באופן כללי, אני חושב (מנסיון) שכאשר איש השמאל מספר לעצמו כי ה"אחר" שלו, אותו עליו להתאמץ ולהכיר, הוא הפלסטיני, הוא מרמה את עצמו. האחרים האמיתיים של השמאל אינם הערבים אלא הדתיים, הימנים, המתנחלים. אלו הם הציבורים שאותם הוא מכיר בקושי ודרך זכוכית עבה של דעות קדומות, אותם הוא משטיח ומפשט, ולגביהם הוא מסתפק בדיווחים של כלי התקשורת של מגזרו כדי לצאת ידי חובת הכרתם. איש אמת לא יתיימר להבין את הרב יצחק גינזבורג או את חוגו על סמך מבקריהם, אלא ישאף לעמוד על קנקנם בכוחות עצמו.

אמת, קראו את הרב ג'. הוא מקורי ומרתק. הוא חכם ומתוחכם. וקראו גם את 'ברוך הגבר' וגם את 'תורת המלך'. הגיעו למסקנות בעצמכם.

ושאלה לסיום: עשרים שנה עברו מאז פרסום החוברת. רוב קוראיה שאינם מתלמידי הרב סבורים שמדובר בתועבה גזענית ואלימה. אם אכן כולם לא הבינו את החוברת, מדוע בכל השנים האלה לא פרסם הרב גינזבורג הבהרה? למה הוא לא כותב (באתר שלו למשל): תראו, בקשר ל'ברוך הגבר', לא הובנתי נכון, אני בשום אופן לא תומך בנקמה רצחנית ולא חושב שיש משהו רוחני בנקמה רצחנית. רק רציתי ללמד זכות, זה הכל. אני לא בעד מעשהו של גולדשטיין, ולא בעד פעולות 'תג מחיר' שיוצאות מיצהר, מקום ישיבתי. אם אכן אלו דעותיו, למה שלא יכתוב אותם בפשטות?

:

גרסאות ארוכות יותר למאמרים של אזרחי ומנוסי (וגם פתוחות לקריאה חופשית) ניתן למצוא באתריהם: אזרחי, מנוסי.

11 תגובות

  1. אני חושב שקצת פיפסת את ה'נקם' שעשה אוהד אזרחי ברבו לשעבר, ואת העובדה ש'סוגיית הנקם' הסוותה את פעולת הנקם שלו. יכל אוהד אזרחי לכתוב אם האינטגריטי של מנוסי, או לחלופין להישאר בנישת הניו-אייג'/מיניות, ואידך זיל גמור.

    אהבתי

      1. לחלוטין מסכים עם ראם. אזרחי לא אמין, ולא רק בגלל חייו האישיים רצופי הפתלתלות וחוסר הנאמנות. ברור שהוא מצא לו מקום לבוא כאן חשבון עם מורו ורבו לשעבר. עלוב.

        אהבתי

  2. האמנם התקבלה המלצת הלובביצ'ר לתמוך ברוצח? הרי בזמן הארועים המדוברים היה הרבי אחרי סדרת ארועים מוחיים, ללא יכולת דיבור, וקצת אח"כ נפטר. קצת נאמנות לעובדות…

    אהבתי

  3. אכן, הסיפור על אישורו של הרבי מליובאוויטש – ששנתיים לפני כן איבד את יכולת הדיבור – תמוה בלשון המעטה.

    אהבתי

  4. מה אני אגיד לך תומר, קודם כל שהדיון הזה שהתחיל בעקבות המאמר שלך הוא לא פחות ממרתק ולמרות שאני לא יכול לאמוד את היקפו מבחינת הקוראים שמשתתפים בו, לדעתי מדובר בלא פחות מתפנית משמעותית בשיח הישראלי בנושא, שיח בוגר ומעמיק ומכבד, אולי מאז אותו היום המתועב. נחשפתי לראשונה לתורותיו של ג' דרך מאמר של פישר, לאחר מכן דרך עוד כמה "מחקרים", מספיק כדי לקרוא את מאמרך לפני שלושה שבועות בעיון רב ובבקיאות הנדרשת. לאחר מכן קראתי את דבריו של אזרחי (שבמקרה בימים האחרונים אנו עומדים בקשר סביב הביוגרפיה שלו במסגרת רשימה על ספרו החדש "חגיגה") והתרשמתי גם כן שמדובר בטקסט מצוין (יש בו בעיות כגון הכללות על כלל האורתודוקסיה אבל זה לא העניין כרגע וקשור בעיקר להלך הרוח החוויתי שלו ולא לטענה שהוא טוען). כעת קראתי את תגובתו של מנוסי, ונדהמתי מן הרצינות והיקף התגובה, שאיננה פחות ממרתקת ומאתגרת ומזמינה לפגוש על אמת את כתביו של ג' באופן בלתי אמצעי. וגם תגובתך כאן למנוסי – מעניינת ומעמיקה. אני לוקח מכאן שיעור באמנות העימות ובהצגת טיעונים והפרחתם, ואני לוקח מכאן שיעורי בית ללכת לקרוא סוף סוף את כתביו של גינצבורג. הדברים מוגשים לך כאן אבל מלמדים זכות גם על מנוסי ואזרחי. ובקיצור תודה.

    אהבתי

  5. ואוסיף עוד דבר קטן, שהטענה של מנוסי על השמאל היא נכונה לא רק בהקשר של ג' ושות', אלא בכלל. תנאי הכרחי להצלחתו של כל הסכם שלום עם הפלסטינים, הוא שהשמאל יעשה מקום למתנחלים, שיעשה איתם שלום, שיכין בתוך הגבולות פנימה (תרתי משמע) את המקום לקלוט אותם. לדעתי זה לא משהו שיצטרך לחכות לאחרי ההסכם. לדעתי מלכתחילה לא יתאפשר הסכם, לא תהיה לו תמיכה ציבורית מספקת, לפני שיבשילו התנאים בהם השמאל ילמד לקבל את מי שהיו לנמסיס שלו. להתגבר על כל המטענים וההתניות שכרוכים בזה.

    אהבתי

    1. תודה רבה יותם. גם אני מרגיש שהיה דיון ענייני ורציני, בלי אד הומינם ובלי השמצות סתם. אני חושב שכל הצדדים באמת מכבדים איש את רעהו. אני יודע שאני מעריך מאוד את ניר. כן ירבו פולמוסין בישראל :).

      אהבתי

  6. עם כל הכבוד, להגיד ש "תגובתו של אזרחי מגבה את דברי במאמר" זה בלשון המעטה לא מדויק.
    הדבר היחידי שמשותף לכם הוא היציאה נגד הרב גינזבורג והטענה שהוא גזעני.
    ההסברים שלכם לעומת זאת, הפוכים זה מזה לחלוטין וממילא מבטלים זה את זה.
    אתה טוען שהרב גינזבורג עושה רומנטיזציה לטבע הראשוני והפראי של האדם, ובכך נותן לו דרור.
    אוהד לעומת זאת טוען בדיוק הפוך, הוא מאשים את הרב גינזבורג בכך שהוא לא באמת קשוב לטבע האדם, אלא לאיזשהו טבע אפריורי שהוא מניח. הטענה של אוהד היא שהרב גינזבורג לא מספיק נותן דרור ליצרים הטבעיים של האדם (בעיקר יצר העריות…)
    משני הקצוות האלה יוצא שכנראה האמת עם ניר שכותב ש "חוקר שיחדור באמת לעולמה של החסידות יזהה כי מראשיתה היא מהווה, בלשונה, "תיקון" של הרומנטיקה – גרסה מאוזנת ובוגרת שלה, שכנגד שיבתה החד-ממדית לטבע מציבה גישה מורכבת המשלבת בין שחרור וריסון, ומעוגנת במסגרת הלכתית שהיא אנטי-רומנטית בעליל"

    אהבתי

  7. המעשה של גולדשטיין היה בערב פורים כמדומני, הרבי מלובביץ היה אז אחרי הסטרוק השני, אז כבר לא ענה לחסידים אפילו בנענועי ראשו לאות כן ולא, כך שהסיפור עובדתית מפוברק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s