אלחנן שילה הוא אינטלקטואל מעניין שמגיע מתוך הציבור הציוני-דתי, אבל קורא תיגר על הנחות רבות הוא מנוי עליהן. במוסף 'שבת' של מקור ראשון האחרון הוא כתב מאמר שמנסה להתמודד עם הבעייתיות של רעיון הנבחרות, או הסגולה של עם ישראל. בעוד מעגלים פרוגרסיבים וכאלה השייכים ל-Jewish Renewal בארה"ב דוחים את הרעיון הזה לחלוטין, שילה מציע כמה פרשנויות חדשות שיכולות להציל אותו. המאמר כאן.
-
הרשמה
רשום
כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
מינים 
מעניין, תודה על הקישור.
צרם לי המשפט "מי שנולדו עם נטייה מינית פגומה, שלא מאפשרת להם להוליד ילדים באופן טבעי. במקום להיענות למצוקתם ולאפשר להם להתקרב אל חיי משפחה נורמטיביים עד כמה שניתן (כפי שמסייעים לכל בעל מום אחר)".
אני לא יודעת אם זה ניסוח שלו או שהוא התייחס לדברי אחרים, אבל ההתייחסות להומוסקסואלים כאנשים בעלי מום או משהו פגום, בשעה שמדובר בנטייה טבעית (שקיימת לא רק בקרב בני אדם, כידוע) צרמה לי מאוד.
אגב, גם ההסתכלות על "חיי משפחה נורמטיביים עד כמה שניתן" כאילו ה"נורמה" היא הנר שלאורו חייבים או שואפים לחיות כולם, מלמדת על שמרנות גדולה במסווה של פלורליזם. יש בני אדם שלא חשים צורך לחיות דווקא על פי נורמה כזאת או אחרת, יש כאלה שלא רוצים להביא ילדים לעולם, והומוסקסואלים מסוגלים להוליד ילדים באופן טבעי, בפעם האחרונה שבדקתי (חלקם אף עושים זאת).
אהבתיאהבתי
חשבתי שמשפט זה שאינו "פוליטקלי קורקט" יעורר הסתייגויות אצל חלק מהקוראים. אז להלן דברי ביתר הרחבה.
א) את המילה "נורמטיביים" לא צריך לקרא באופן שפוטי. זה פשוט הנורמה אצל רוב בני האדם.
ב) יש להפריד בין פעילות הומוסקסואלית שקיימת גם בטבע ובין מצב של הומוסקסואל, שמעוניין להקים משפחה "נורמבטיבית" ואינו יכול בגלל שהוא איננו נמשך לנשים ונצרך לאם פונדקאית.
מצבו דומה למצבו של אדם עם מום של עקרות, שיש לו בעיות רפואיות שמקשות עליו להוליד ילדים באופן טבעי, והוא נאלץ לעבור טיפולי פוריות.
בשני המקרים, יש לעזור לאותם גברים בעלי מומים מסוגים שונים לממש את רצונם באבהות.
וכשם שאדם שיש לא בעיות של פוריות לא קורא לעצמו "גאה" במומיו, כך גם ההומוסקסואליים צריכים לבקש את הזכויות המגיעות להם ביושר, אבל אין מה "להתגאות" בהם.
זה אולי לא מספק אותך, אבל יכול לרכך קצת את הביקורת.
אהבתיאהבתי
תיקון טעות
"שיש לו בעיות"
אהבתיאהבתי
לחסול הבורות שמשניאה, לחינם, את "עם סגולה" גם על עצמו.
"עם סגולה"- "סגולה" איננה אלא "תכונה ספציפית" (ע"ע "משקל סגולי"), הבטוי "עם סגולה", כמו גם הבטוי "העם הנבחר" לקוח מהפסוקים: "בך בחר…להיות לו לעם סגלה מכל העמים ויבחר בכם…מאהבת ה' אתכם, ומשמרו את השבועה…לאבותיכם" (דברים ז 6-8). הפסוקים לא מצינים שום תכונה נעלה מיוחדת לעם ישראל, אלא את העדפתו ע"י "הבוחר בישראל עמו"; זאת, ורק זאת, היא סגולתו (= תכונתו המיוחדת) של העם הנבחר. בטויים אלה שבפסוק, הן לפי הקשרם בתורה והן לפי משמעותם המלולית הנכונה, אין בהם שום התהדרות בתכונה נעלה. דומה הדבר ליחסים בין ילד מאומץ שנבחר לאמוץ מקרב ילדים אחרים לבין הוריו המאמצים: הוא והם שמחים בתחושה הסוביקטיווית של ההבחרות והבחירה, בד בבד עם הידיעה האוביקטיווית שילד זה אינו נעלה על אחרים.
"אור לגויים" נזכר בנבואות הנחמה של ישעיהו ורק שם, ומכאן שהוא אינו מבטא אלא את שעתיד להיות בבא הגאולה כפי שנחזתה ע"י נביא זה, דהיינו כל בני אנוש יכירו במלכות ה' וישתכנעו שעם ישראל מורה להם את דרך ה', ורק אז: "ואתנך לברית עם לאור גויים לפקוח עיניים", "ונתתיך לאור גויים, להיות ישועתי", "ועליך יזרח ה' … והלכו גויים לאורך". אלה הם הפסוקים היחידים שמצינים את עם ישראל כ"אור לגויים".
אהבתיאהבתי
"שלום על ישראל"
אם תמשיך עוד כמה פרקים, תראה ש"עם סגולה" זו תפיסה של עליונות: ספר דברים פרק כו, (יח) "וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו. (יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיותְךָ עַם קָדשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ"
"עליון על כל הגויים" זה לא בדיוק תחושה סובייקטיבית של הורים מאמצים…
ההתנשאות הזאת ממשיכה מהבחירה בעבר, גם לנבואות העתיד, של שבו הגויים ילכו לאורינו, ו"מציון תצא תורה".
מה שאני ניסיתי לעשות זה לתת פרשנות חדשה למושג, מרוככת יותר מאלו שיש בפשטי המקראות, שאפילו אתאיסט יוכל לחיות עמה ולהמשיך את הרצף ההיסטורי, תוך כדי לקיחת היסודות מהעבר ומתן פרשנות חדשה.
אהבתיאהבתי