מעט על גזר הדין בפרשת מוטי אלון

הרב אלון כבר נענש מעל ומעבר. שנה בכלא או ששה חודשי עבודות שירות הן לא מה שיעשו הבדל משמעותי. אין שום צורך להשפיל אותו יותר ממה שכבר הושפל, והוא הושפל. העונש הקל שהושט עליו בעייתי רק משתי בחינות: המסר שעלול לעלות ממנו כלפי אנשי ציבור וחינוך אחרים, שעלולים להבין שבית המשפט יקל עליהם אם הם דמויות מופת שלהן "זכויות רבות" (וכך אכן טענה השופטת בגזר הדין); והעובדה שאלון לא הודה, לא הביע חרטה, ולמעשה אף מתפרכס ומתגאה שכל הסיפור הוא עלילה זדונית מחד, ומתנה נפלאה מהקב"ה מאידך.

בנוגע לעניין האחרון מעניין שבגזר הדין מציינת השופטת ש"הנאשם הכיר בכך שפגע במתלונן, גם אם לטענתו הדבר נעשה בשוגג" – אם כי הדברים לא נאמרו בפיו (אלא, אני מנחש, עורך דינו אמר אותם בשמו). במקרה כזה הכוונה בכל מקרה אינה משנה הרבה. אם חיבקת ונישקת ומזמזת תלמיד (והעדויות מצביעות על כך שאלון עשה את כל זה ומעבר לכך), ועשית את כל זה בלי כל כוונה רעה, אתה עבריין מין.

בנוגע לעניין הראשון, כאן הכדור עובר למגרש הציבורי. על מוסדות חינוך לא לאפשר לאלון ללמד, על רבנים לא להזמינו להרצות, על הציבור להדיר רגליו מאירועים בהשתתפותו. זה המסר שצריך להגיע לכל רב ולכל איש חינוך. במובן הזה טוב שאלון לא נכנס לכלא, מצב בו אחרי שחרורו הוא היה יכול להציג עצמו כמי ש"שילם את חובו לחברה", או גרוע מכך, הפך לקדוש מעונה, וזאת מלי שעשה תשובה, או אפילו הביע כל חרטה על מעשיו. עכשיו הציבור – רבנים, מנהלי מוסדות חינוך, אנחנו – עומדים למבחן.

תגובה אחת

  1. טעות מהותית בידך, המשפט הפלילי אינו מתיימר לדעת את העובדות והאמת אלא פועל על פי התרשמות והסתברות. גם אם מישהו מורשע ללא עוול בידו הוא חייב לכבד את הכרעת השופט – אלו הם כללי המשחק – אחרת איש את רעהו חיים בלעו. אולם אין בהרשעה המבוססת על הסתברות\ פרשנות\ התרשמות כדי להרשיע את האדם מבחינה ציבורית. אין כאן עדות ראיה, אין כאן DNA, יש עדות שניתנה במרחק 7 שנים מהאירוע על ידי בחור שסובל ,, על פי דבריו, מתיסמונת דיספרסונאליזציה , וחרדות קשות. חבל שאתה כותב על דברים בלי שיש לך מינימום פרטים על מה שהתרחש במשפט. כיון שהשופטת הנכבדה הותירה את רוב הכרעת הדין חסויה – לא קראת את כל הדיונים בהכרעת הדין על הבעיתיות של העדות נגד הרב אלון. נכון שהשופטת החליטה בסופו של דבר לצדד בגירסת המתלונן אבל אין לה שום ראיה להסתמך עליה. ההיפך – עדת התביעה הראשית בתיק – עו"ס ח' שהיתה המטפלת הקלינית של המתלונן אמרה בעדותה שמדובר בבחור עם בעיות קשות בפרשנות ובבחון המציאות. היא קבעה כי הוא מאוד רגיש למגע – ושהוא חווה דברים דרך פילטר עם עוצמות קיצוניות. הטענה של הרב אלון כי הוא חיבק בחור רגיש שפירש את המעשה בצורה מעוותת היא טענה חזקה שלא הצליחו להחליש אותה במשפט. לצידו עומדים הנתונים הבאים: המתלונן מודה שה"תקיפה" התבצעה בחדר לא נעול, שהפגישה הופרעה פעמיים על ידי עוזר הרב שנכנס ויצא מהחדר ללא הפרעה, שהוא לא פירש בזמן אמת את המעשה כמעשה תקיפה וחזר להתפלל כעבור 5 דקות מנחה בחדר. הגירסה של המתלונן נסתרה באופן מהותי על ידי החבר ואימו שליוו את המתלונן אל הפגישה עם הרב אלון.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s