היום התקיים דיון מעניין בוועדת הפנים על תקנות לתפילת יהודים בהר הבית (פרוטוקול חלקי). אם הבנתי נכון, ח"כ מירי רגב כינסה את הועדה כדי לדון בשינוי התקנות כך שיתאפשר ליהודים להתפלל על ההר. כפי שכתבתי אי אילו פעמים, העניין בוספו של דבר לא תלוי רק בהחלטה ישראלית, מפני שמה שקורה על ההר נתון גם להשפעת הוואקף וירדן, וזאת על פי הסכם השלום עם האחרונים. אבל לדבר אפשר. ודיברו, או יותר נכון צעקו.
מה שמעניין במיוחד בדיון הזה הוא התחרות שהתפתחה בין חה"כ של המפלגות הערביות לבין חה"כ של אגודה וש"ס, כאשר כל צד מנסה לגנות בצורה נחרצת יותר את היהודים העולים אל ההר.
ח"כ אחמד טיבי: אין ריבונות ישראלית באל-אקצה, זה שטח כבוש.
ח"כ ג'מאל זחאלקה: אין הר הבית! יש מסגד אל אקצה. (פונה לח"כ זבולון כלפה) תסתום את הפה! אתה מתנחל! כובש! פשיסט! גזען!
ח"כ יצחק כהן: יש הלכה אחת! לא אלף! [ולכן אסור לעלות להר]
ח"כ אורי מקלב: אנחנו מתנגדים לעליה להר הבית. זה רפורמה. עמדתי היא עמדת ההלכה.
כפי שניתן לראות, הח"כים הערבים ניצחו בתחרות, לא מעט בזכות גסות הרוח שהם הפגינו, אבל בהחלט מרתק לראות את הפולמוס ההלכתי שהתעורר במקום. מסתבר שהח"כים של אגודה וש"ס מחזיקים שההלכה קובעת בפירוש שאין ליהודים רשות לעלות להר הבית, וכרגיל בויכוחים כאלה, מי שלא מסכים עם האוסר על משהו הוא מיד "רפורמי". והנה עוד עדות שאין דבר כזה "ההלכה", אלא עמדות שונות שמונעות ממניעים (ערכיים, אידיאולוגיים, פוליטיים) שונים.
כך או כך דיון רציני, שעוסק בדמוקרטיה ובחופש דת שהיא אמורה להעניק, לא היה שם, בגלל שדתיים מכל מני כיוונים היו עסוקים בלצעוק אחד על השני.
ואגב, גם שום דבר לא הוחלט ולא יוחלט, ולא רק מפני שאין להם שום סמכות להחליט כאמור. פשוט: סגן שר הדתות בן דהן החליט להעביר את ההחלטה לרבנות הראשית, והיא מאז ומעולם, עוד מימי הרב קוק (כן כן), מתנגדת לעליית יהודים להר הבית.
עדכון 5.11.13: 'המבשר' של הבוקר:
מינים 