"מדוע לא לבטל את רישום הלאום בתעודת הזהות" שואלת ליאת נטוביץ קושיצקי במוסף 'צדק' (המצוין) של מקור ראשון, והרב יעקב מדן משיב, עיניכם הרואות, ש"מדובר בחלק חשוב מזהותו של האדם" וש"הרישום הוא גורם משמעותי בתודעה ובהוויה שלנו" וש"ביטול הרישום יכול להוביל לטשטוש הזהות".
הנה כי כן, מסתבר שהפטישיזם של חלק מהציונות הדתית לא מוגבל לאדמה, אלא כולל גם תעודות ממשלתיות. הדברים עד כדי כך מגוחכים שקשה לי להאמין שהרב מדן אכן אמר אותם, אבל כנראה שבשבילו העובדה שהעם היהודי שרד 3000 שנה כשבניו לא נשאו תעודות רשמיות שעליהן כתוב שהם יהודים היא מיסתורין לא נורמלי. הרב מדן, אגלה לך סוד: זהות שתלויה ברישום במסמך בירוקרטי אינה שווה הרבה.
האנקדוטה הקטנה הזאת אולי מלמדת למה כל כך חשש בית המשפט העליון לקבל את עתירתם של 21 חברי קבוצת "אני ישראלי" (ביניהם יוסף אגסי, יהושע סובול, שולמית אלוני ואלון אולארצ'יק) ולקבוע שבסעיף הלאום של תעודת הזהות שלהם יהיה כתוב "ישראלי" ולא "יהודי". לאחר שנים של דיונים בית המשפט קבע ש"לא הוכח שמשפטית קיים לאום ישראלי". כן, כאילו שהוכח משפטית שקיים לאום יהודי.
כמובן, מניעים את הפסיקה הזאת כוחות גדולים, בראש ובראשונה חשיבות סעיף הלאום היהודי על מנת להבדיל בין חבריו ובין הפלסטינים תושבי א"י, אבל יש כאן גם חשש מהתפוררות ה"יהדות" שלנו, מהתגוונותה, וגם מכך שיהיו כמה, והם כנראה מתרבים, שפשוט לא בא להם עליה. והם רוצים לצאת בחוץ.
רק שהפסיקה של בג"צ, כמו דבריו של הרב מדן (כמו גם הזעזוע המסורתי שמגיע עם שמיעת שיעור המתחתנים עם לא-יהודים בארה"ב) אינם יותר מצעקותיהם של אנשים שאיחרו את הרכבת. רבותי: יש אנשים שנולדו יהודים ולא רוצים להמשיך עם זה. וזה בסדר גמור. ולהכריח אותם זה אידיוטי. כפייה לא תשיג דבר, מלבד עוד כמה אנשים שהם יהודים ככותרת חסרת תוכן. זה באמת מה שיגרום לכם להרגיש יותר טוב?
הפתרון לא יכול להיות עניין של הכרח (כפייה חוקית, איום חיצוני). הוא חייב להיות יצירה של יהדות רלוונטית, כתרבות וכדת. העובדה שלא רק שאין כזאת אלא שהיהדות הקיימת, לפחות בישראל, דוחה חלקים לא קטנים מהאוכלוסייה, היא הבעיה. עתירתם של חברי "אני ישראלי" היא רק הסימפטום.
מינים 
יש כאן היתממות מדינת ישראל כמדינתו של עם ישראל נועדה לשמור על מורשתו התרבותית הנקראת בפי כל יהדות. ברור שחבריה "הכנענים" של קבוצת העותרים רוצה לנתק את עם ישראל מתורתו וממורשתו התרבותית.
ברור שהיה עדיף אם בתחילת ימי המדינה היו קובעים בחוקה:
-ישראלי שוה לבן עם ישראל ולכן אי אפשר לנתקו מתורתו ותרבותו וכל בן לעם ישראל, שתרם למדינת ישראל נחשב לאזרח שלה וזכאי להצביע בקלפיות בחו"ל בהצבעות של מדינת ישראל.
-אזרח של מדינת ישראל שלא שיך לעם ישראל לא יחשב כישראלי לא ירשם בכל מסמך רישמי כישראלי וכמובן בסעיף התרבות\דת לא תירשם המילה ישראלי.
בגלל שהנ"ל לא נעשה אין ברירה להשאיר את סעיף הלאום כפי שהוא. לא אכפת לי, שחברי הקבוצה הנ"ל יקראו לעצמם כנענים או פלישתים, כפי שהם מבחינת הזהות התרבותית שלהם. מבחינות רבות לדעתי זה עדיף.
אהבתיאהבתי
בקשר לפלישתיות ציטוט מדברי בני ציפר:
מה שמפליא, אך גם אופייני, הוא שההתנגדות היחידה כמעט שנשמעה ל"הישרדות" באה מצד החוגים הדתיים, שהיטיבו להבחין בצד הפגאני והפורנוגרפי שלה. הפגאניות היא אלמנט חשוב שבלעדיו לא היתה התוכנית מה שהיא, וזאת התבלטה בטקס הסיום של מוצאי שבת, שהתקיים אמנם במקום בעל קונוטציה פגאנית – הפארק הארכיאולוגי של אפולוניה, היא ארסוף הכנענית. תפאורת הלפידים והמדורות השלימה את התמונה. אפשר בהחלט לדמות יהודי דתי המביט במחזה בטלוויזיה ולבו נחמץ למראה שובו של פולחן פסוודו-פלישתי או פסוודו-כנעני זה, שבו קהל עצום עוקב בנשימה עצורה אחר טקס של קורבן אדם. כאן אין אמנם אליל נראה לעין שמעלים לו את הקורבן, אבל מבחינת "תועבות הגויים" יש כאן בהחלט מקום לאדם מאמין להזדעזע. ולאמיתו של דבר, בצדק, מפני שהאליל שעבדו אותו בשבת האחרונה ב"הישרדות" היה לא פחות נורא מאותו אליל פלישתי, דגון, שלשעשועי מאמיניו הובל בשעתו שמשון העיוור מכלאו להציג את חולשת גופו.
האליל הזה היה אותו רכב שטח שהובטח למנצח כפרס על הישרדותו וחזר ונראה במלוא תפארתו על המרקע פעמים אחדות. אותו רכב קיבל בערב הסיום של התוכנית מעמד גבוה הרבה יותר מפרס. הוא סימל והראה מהו הדבר שהדמיון הישראלי רואה בו את תמצית האושר הארצי – לקרוע את הכביש ברכב רצחני, ולעורר את קנאתן של הבריות בהיותי אני, ולא הן, הבעלים של הרכב הזה.
אהבתיאהבתי
בדרך כלל אני מסכים עם הנאמר, אבל הטיעון כאילו הרישום מיותר בגלל שעם ישראל שרד בלי רישום, הוא טיעון מוזר. עם ישראל שרד אלפיים שנה גם בלי מדינה. האם נגזר מכאן שמדינת ישראל מיותרת?
אהבתיאהבתי
קצת בהמשך לדברי קודמי, מה שמטריד את הרב מדן הוא לא השרדות היהדות כפי שהתקיימה 2000 שנה, אלא השרדותה בגרסתה הציונית, עם מדינה יהודית וכל החבילה. כאן אפשר לטעון שרישום הלאום הוא הכרחי בהחלט – הרי ברור שהעתירה מושכת לכיוון של מדינה אזרחית.
ובכלל, למרות שאני מזדהה אינטואיטיבית עם האמור בפוסט, וכפייה בדרך כלל יוצרת רק התנגדות, עדיין תמהני האם הדחף ליצור 'יהדות רלוונטית כתרבות וכדת' היה מתקיים לולא היינו נתונים בכף הקלע הזו.
אהבתיאהבתי