סימוס בשבת ושינוי מקור הסמכות ההלכתי

רועי שרון הכין כתבה נאה ל'מגזין' בערוץ 10 על מעגל הדתיים המסמסים בשבת (ועושים עוד כל מני דברים שאינם על פי ההלכה האורתודוקסית). שתי נקודות מעניינות שם במיוחד לדעתי.

ראשית, פרופ' אשר כהן , שמצביע על הגבוליות של העניין: אם אותם דתיים היו נוסעים בשבת, הם היו מיד מצהירים, גם כלפי עצמם, שהם כבר לא שומרי מצוות. דווקא המתינות של החטא (או "החטא") היא שמעוררת דיון על שיוכם הסוציולוגי של החורגים מהגבול. ואגב, גם כאן יש לשים לב שחומרת החטא היא שיקול רק במצוות בין אדם למקום. כפי שאומר בצדק כהן, באי שמירת מצוות בין אדם לחברו אין שום צורך להיות מתון. אתה יכול להיות גנב, אנס ורוצח ועדיין להיות "דתי" ו"שומר מצוות".

הנקודה הזאת מגלה לנו שההלכה היום הינה כיום פחות מערכת חיה של התנהלות מוסרית וחברתית, ויותר אוסף של גזרות שמימיות שלא קשורות לעולם ושעלינו לקיים בלי לשאול שאלות. לא רק זה, אלא שכמה שפחות המצוות קשורות לעולם כך המעשה הדתי נחשב עמוק יותר בעשייתן בלי לשאול שאלות. אם לא גנבנו זה חביב, אבל לא קשור לדת. אם לא לבשנו שעטנז או לא אכלנו בשר וחלב – זה קשור לדת. ואם קמנו בבוקר להתפלל למרות שאנחנו עייפים וחסרי כל חשק – הו הו, כמה דתיים שאנחנו.

שנית, שימו לב לנימוקי אותו בחור מוחשך (וכן של רועי שרון) לגבי הסימוס בשבת (דקות 4-5): הוא טוען שהוא לא חושב שאלוהים באמת רוצה ממנו להרוס לעצמו את השבת ולא לסמס וכו'. כלומר, הוא כלל לא חושב שהוא חוטא. הוא לא אומר: אני חוטא, נכון, אבל אני לא יכול אחרת וזה רק חטא קטן אז עזבו אותי באמשכם. הוא אומר: זה בכלל לא חטא. ועל מה הוא מבסס את טענתו התיאולוגית? לא על ההלכה, שהרי היא בוודאי קובעת שזה חטא. הוא מבסס אותה, אני מנחש, על תחושה. על אינטואיציה. כך נראה לו. וזה הסיפור הגדול כאן: המעבר של הסמכות על העולם הדתי שלנו מההלכה אל הפרט.

אני יודע מה אתם אומרים: תומר, יא טמבל, הרי כבר מאות שנים אנשים בוחרים לעצמם מה הם יעשו. מה חדש בזה? על זה אומר שני דברים: 1) למה לקלל? עשיתי לכם משהו רע? 2) נכון, אבל כבר כמה זמן אנשים בוחרים מה הם עושים בשדה הדתי-אורתודוקסי ונותנים להכרעות הפרטיות שלהם תוקף של רצון ה'? החידוש כאן הוא שאין החלטה אישית אם לשמור או לא לשמור הלכה, קומפלט, הר כגיגית. מה שיש היא החלטה לגבי מצוות שונות, בתוך המערכת, ואף זה לא תוך החשבת העברה עליהן כחטא, אלא כמשהו שהוא בסדר גמור וישר בעיני ה'. זאת תופעה חדשה, והיא הולכת ומתפשטת.

8 תגובות

  1. רק לא הבנתי למה אתה מחשיב זאת לשדה הדתי-אורתודוקסי?
    נראה דווקא מאפיין של הקונסרבטיבים.

    אהבתי

      1. אבל רוב האנשים המכונים "אורתודוקסים" לא מזדהים כך.
        ספק בעיני אם רוב האורתודוקסים בכלל שמעו את המילה "אורתודוקס" אי פעם, ואין ספק שרובם המילה "אורתודוקס" אינה חלק מהגדרתם העצמית.
        כך שקשה להשתמש כאן בהגדרות עצמיות, שאין מאחוריהן שום מאפיינים אמתיים.

        אהבתי

          1. זה באמת נשמע יותר.
            כי צד"ל או דת"ל משמש כאן כמונח סוציולוגי ולא כמסמן עמדה דתית.
            (והתופעה הנ"ל לא שייכת רק למגזר הדת"ל כמובן)
            ולפי דעתי ההבדל בין זה לבין "זה רק חטא קטן אז עזבו אותי באמשכם" הוא רק הבדל ניסוחי.

            אהבתי

  2. יש עוד הבדל הלכתי חשוב – האם אדם מחלל שבת בפרהסיה או רק בצנעה. תמיד היה בכך כלל חברתי חשוב בהגדרת גבולות השייכות והזהות.

    אהבתי

  3. לפי התאור הזה העיקר בשמירת ההלכה האורתופרקטית הופך למערכת גזרות רבנים, שעבר זמנים. דוקא איסורי גנבה, אונס, ורצח הם מהתורה ולעומתם חבישת כיפה והמתנה של שעות בין עוף לחלב מקורם מאוחר יחסית. לדעתי דוקא הרעיון, שההלכה זו מערכת גזרות רבנים כללית, שלא קשורות למציאות ושעלינו לקיים בלי לשאול שאלות, זו חריגה מאוד גדולה מהמסורת היהודית.
    בנוסף לדעתי האמונה החרדית הופכת להיות מפלטם של הטכנפובים.
    תומר לדעתי הנושא של ההליכה לאחור של ההלכה והשלכותיו צריך להופיע בבלוגך הראשי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s