כמה הערות על הכרעת הדין בפרשת אלון

1. ראשית, עצוב לי מאוד. באמת. על האישה, הילדים, המשפחה המורחבת הטובה כל כך. עבורם הכרעת הדין היא אסון אמיתי.

2. לגבי ה"שבר" שבציונות הדתית, הוא כבר היה לפני שלוש שנים, כשכל הסיפור התפוצץ. בית המשפט למעשה מנע שבר נוסף כאשר הרשיע את אלון, מפני שזיכויו היה מקצין את החלוקה בין חסידיו של אלון לבין כל השאר, כולל האשמות בקונספירציה של פורום תקנה, מזימות, שקרים ועלילות דם. טוב שזה נמנע.

3. חסידים שוטים לא מתים, רק מתחלפים. אצל הרב ברלנד מספרים לנו שהוא סובל למען מירוק חטאינו. הרב אלון גם דיבר בעבר על כך ש"יש שתיקה שאתה שותק כי אתה לא מבין, אבל יש שתיקה שאתה שותק כי אתה למעלה מכל ההבנות." היום הוא כבר אמר שהוא ב"מקום הרבה יותר עליון". נקווה שלא נצטרך לשמוע עוד חכמות שכאלה. מילה אחרונה לחסידים: אי אפשר גם לטעון שמדובר ב"ערכאות גויים" וגם להגיש ערעור לעליון.

4. מעבר לכל זה, את הפרשה הזאת צריך להוציא כמה שיותר מהר מהמיקוד באדם, ולהעביר למיקוד בחברה. באשר לכך אפשר לומר שוב כל הכבוד לפורום תקנה ולאנשים הרציניים שמוכנים לעסוק בשפיר ושליה (ויש להזכיר שלא היתה מולם כל תלונה בעלת אופי פלילי). ההתנהלות כאן אינה נטולת בעיות כמובן, אבל הכוונה היא טובה והפעם היא הוכיחה את עצמה.

5. דבר נוסף הוא היחס של החברה הדתית להומוסקסואליות (לא, אלון אינו פדופיל). מאז שהתפוצצה הפרשה, עם ובלי קשר אליה, שמענו קולות חדשים, מכילים ואחראיים יותר, וזה כמובן חשוב מאוד. הטקסט שבתמונה לקוח מראיון עם הרב אלון שנערך בשנת 2001. כיום לא נשמע דברים מחליאים שכאלה מרב ציוני-דתי מרכזי.

אבל מעבר לכך, המסע לא תם. יש צורך בהתמודדות אמיתית עם ההומוסקסואליות, שלא מתחבאת מאחורי פסיכופתולוגיה בגרוש ("חוסר שובע מיני", "אגואיזם"). האחריות מחייבת התמודדות כנה ופתוחה עם תופעה אנושית אמיתית שלא הולכת לשום מקום. ניתן רק לשער מה היה גורלו של הרב אלון אם היה מתמודד עם הנטייה המינית שלו בצורה ישרה.

הראיון מכאן:
http://havruta.org.il/archives/5625
בעבר כתבתי על הפרשה בקישורים הבאים:
http://tomerpersico.com/2010/02/17/moti-alon-first-notes/
http://tomerpersico.com/2010/02/19/moti-alon-paradigm-is-broken/
http://tomerpersico.com/2010/10/21/elon_revolution