לפני שבוע אמר הרב עמיאל שטרנברג, ראש ישיבת 'הר המור', ש"השקפתם של המנהיגים צריכה להיות אל בית המדרש ומשם ילמדו כיצד החיים צריכים להיראות", וש"לא נלך לשמוע איך זה מתקבל בציבור מחוץ לבית המדרש". כעת הרב טאו והרב אבינר מתנגדים למשאל עם מפני ש"אי אפשר לשאול את העם בשאלות הנוגדות את ההלכה."
ברור, לא? כי מי זה בכלל העם הזה שהוא יחליט על עניינים שבקשר אליהם רק אנחנו יודעים את התשובה הנכונה? והרי הרב יוסף קלנר, עוד אחד מבכירי רבני 'הקו', כבר אמר בעבר ש"העם הזה דפוק" – כלומר מצוי בתודעה כוזבת שלא מאפשרת לו לבחור נכון. שימו לב שמדובר גם באותם רבנים שהתנגדו להרחבת הגוף הבוחר של הרבנות הראשית, כדי שחס ושלום לא יצטרפו לשם עוד כמה חילונים נבערים שלא יודעים מה טוב בשבילם. הציבור מטומטם, ולכן אנחנו נחליט בשבילו. העם דפוק, אז מי בכלל שואל אותו?
כמה מסקנות:
1. אם האנשים האלה אי פעם יגיעו לשלטון, זו סופה של הדמוקרטיה הישראלית.
2. משאל עם או לא משאל עם, החלק הקיצוני ביותר מבין הציונות הדתית לעולם לא יקבל את תוצאותיו. (אם כי במקרה זה מדובר גם בחלק מאוד "ממלכתי", וייתכן שזה יאזן דחיפה לאלימות.)
3. מעניין לשים לב עד כמה הרבנים האלה התרחקו מתורתו של הרב קוק, אותו הם רואים כמורם ורבם. הוא ראה בחילונים פוטנציאל לנביאים. הם חושבים שמדובר בהמונים עיוורים וחסרי דעת. מנביאים לדפוקים בשני דורות – מי אמר שהמסורת לא מתפתחת?
מינים 
השאלה היא האם הלכתית הם לא צודקים. מהידע הדל שלי במקורות ה"עם" הוא לרוב די דפוק ותמיד יש איזה יחיד סגולה שמציל את העם מעצמו.
אהבתיאהבתי
אם "אי אפשר לשאול את העם בשאלות הנוגדות את ההלכה", מדוע משאל עם פסול אבל בחירות לכנסת (שמכוחן נכנסה מפלגת הבית היהודי לבית הנבחרים ולממשלה) לגיטימיות? ואם אין שאלות "מחוץ לבית המדרש", איזו סמכות יש להנהגת המדינה? ולבג"צ?
אכן, קשה לראות כיצד ניתן לקיים דמוקרטיה כלשהי עם הנחות יסוד כאלה.
אהבתיאהבתי
זאת רפבוליקה תאוקרטית בסגנון אירן : אתם(העם) תבחרו אותם (פרלמנט, נשיא) ואנחנו(מנהיגות דתית) נגיד להם מה לעשות
אהבתיאהבתי
נראה לי שאתה צודק. אבל בעצם, באותה מידה ניתן לקיים משאל עם, ואז המנהיגות הדתית תפרש מה העם *באמת* רוצה. אם השאלה תהיה "האם אתה מוכן לפנות ישובים תמורת הסכם שלום"? והתשובה תהיה חיובית, אמרו הרבנים שאת המונח "שלום" יש לפרש בהתאם להלכה, ואידך זיל גמור.
אהבתיאהבתי
רבני הקו חיים בתפיסה ממלכתית לא דמוקרטית ולא מודרנית לכן להנהגת המדינה צריך להתיחס כמו למלך לפי דיני המלך במסכת סנהדרין, ולבתי המשפט היחס של דינא דמלכותא דינא.
לדעתי אנשים כאלה לא יכולים להגיע בעצמם לשילטון כי כדי להגיע לשילטון צריך קשר למציאות אבל הם יכולים ועוזרים לטיפוסים כמו אריה דרעי.
אהבתיאהבתי
לגבי סעיף 2,
כתבת: "משאל עם או לא משאל עם, *החלק הקיצוני ביותר* מבין הציונות הדתית לעולם לא יקבל את תוצאותיו".
ברור שלא. אתה גם לא מקבל עמדות שאינן נראות לך, אף כשהן דעת הרוב.
אתה, כמו כולם, מסכים שהרוב יכול לטעות, ולבחור בחירות לקויות מבחינה ערכית.
אני למשל, לא מהר המור, אבל אם יבחרו לפנות יישובים, לא אומר לעצמי: הרוב רצה, לכן זהו מעשה טוב ולגיטימי.
אני בטוח שגם מהצד השני, אנשי השמאל, לא יגידו: 'במשאל העם הוכרע להישאר בארץ הזאת, אז זו החלטה לגיטמית' אלא הם ימשיכו לפעול גם לאחר משאל למען פינוי יישובים (ואם הם יחשבו שמשאל עם ירחיק אותם ממטרתם, הם גם ינסו להפיל את חוק הצעת משאל העם).
הרי אפילו עכשיו הם אינם אומרים: העם בחר ימין, אז בואו נפסיק להיות אופזיציה.
דמקורטיה אין פירושה השלמה עם הכרעות הרוב.
אהבתיאהבתי
לתומר, קודם כל אני חייב לציין שמאמריך באתר מלאי חכמה, אם כי אני לא מסכים עם כולם.
אבל למה נראה לי שבכל המאמרים אתה בא מנקודת מבט לועגת, לא יהיה יותר טוב אם הביקורת תהיה ביקורת בונה ותבקר את הדברים מתוך רצון אמיתי לראות מה הפגמים בדברים ולהציע דרך לתקן אותם? לא טוב לבוא מנקודת מבט של זלזול . חוץ מזה , אם מנסים לבקר תופעה או אידאולוגיה בזלזול, אז בטוח המחזיק באידאולוגיה לא יקשיב לביקורת כי יחוש בה זלזול כלפיו, אבל אם הביקורת היא בצורה רצינית ומתוך נסיון לתקן, אז יש סיכוי שיקשיבו .
ועוד דבר – בביקורת צריך להיות אובייקטיביים ולא להגיע מתוך דעה קדומה או התייחסות מוקדמת שיש לנו לאידאולוגיה שאנו רוצים לבקר.
אהבתיאהבתי
האם זו לא השקפתו של בית המשפט העליון (או חלקו לפחות)
אהבתיאהבתי