הר הבית: הסכם חדש בין הרשות לירדן

בהודעה לעיתונות של המלך עבדאללה מלפני כמה ימים מדווח על הסכם רשמי שנחתם בין המלך לאבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית, בדבר "הגנה על מסגד אל-אקצה". ההסכם מאשרר (שימו לב: מאשרר, כלומר זה לא חדש) את היותה של ממלכת ירדן המגנה הרשמית והאפוטרופוס של מתחם אל אקצה, אבל מוסיף עוד סמכויות לירדן מאלו שכבר היו.

ולמה זה חשוב? כי צריך להבין שההחלטה לאפשר ליהודים להתפלל על ההר (שאני תומך בה) אינה של ניצב המחוז, ולא של אלוף הפיקוד, ולא של השר הממונה, ואפילו לא של ראש הממשלה. זו החלטה שתלויה בהסכמת ירדן. וזה אפילו חלק מהסכם השלום שלנו איתם. יש עוד כמה הבדלים בין האיסור על נשים להתפלל כרצונן בכותל לבין האיסור על יהודים להתפלל על הר הבית, אבל זה הבדל מאוד מרכזי שמשום מה אף אחד לא טורח לגלות לציבור.

9 תגובות

  1. משהו כאן לא ברור לי. סבא שלי שהיה חרדי אדוק לא העלה על דעתו לעלות להר הבית כי זה הי ה חילול הדם מבחינתו. איך ייתכן שפתאום מה שהיה אסור בתכלית האיסור הופך לזכות מקודשת?

    אהבתי

      1. חביבי, ההלכה מתעדכנת! וברצינות, הענין בפולמוס הלכתי. גדולי הפוסקים סבורים שאין לעלות, אבל אחרים, שאינם כה קטנים בעצמם, סבורים שמותר, בגבולות מסויימים.

        אהבתי

  2. תומר, הכל בידי ראש הממשלה. רשמית, לפחות,(כלומר, על הנייר ותו לא), על פי הכרזה מפורשת של היועמ"ש, הר הבית הוא בריבונות ישראלית מלאה. משמע: כל דיבור של גורמים בינלאומיים עליו והסכמים מתחת לפני השטח/בשתיקה/בהעלמת עין/בקריצה עם ממשלת ישראל אינם מחייבים יותר מאשר דיבורים על מסירת הגולן לסוריה (שהרי גם הוא בריבונות ישראלית נתונה בחוק ובכל זאת מדברים על מסירתו). בקיצור – לו ראש ממשלת ישראל יורה – לא תהיה כל משמעות להסכמים הפלשתיניים-ירדניים ולהבנות שאולי קיימות. הכל בידינו

    אהבתי

    1. ארנון (סגל?),
      אני לא מסכים איתך. מדובר בהסכם השלום שלנו עם ירדן. אפשר להפר הסכמים, אבל יש לזה השלכות לא פשוטות. אתה הרי יודע שביבי הבטיח ליהודה עציון כבר ב-1995 שהוא ישנה את הסטטוס-קוו על ההר הוא עלה לשלטון ב-1996. הוא היה בשלטון כבר כל כך הרבה זמן ובזמנים ותקופות כל כך שונים, שאי אפשר לומר שלא הגיע רגע שבו הוא היה יכול מבחינת הקואליציה או היחסים עם ארה"ב לעשות את זה. למה אם כן הוא לא עשה את זה? כי הוא לא קיבל את הסכמת מלך ירדן.

      (ואם אתה אכן ארנון סגל, שלחתי אליך מייל בפייסבוק בקשר לכתיבה, ולא ענית לי מאז.)

      אהבתי

      1. יקירי תומר, אכן ארנון סגל. עניתי לך בזמנו מיידית שאני מחכה בקוצר רוח לכתיבתך ולא הבנתי למה לא השבת לי… אולי פיספסתי את הדוא"ל שלך אז.
        ראה את דברי ישראל מידד והבן שהסכם השלום הוא בעצמו זה שמופר כתוצאה מההסכמה הירדנית-פלשתינית. אליהם התלונות ולא עלינו. ועל כל פנים, מכל חומר כתוב בעניין שידוע לי, לא נובע שהריבונות בהר היא ירדנית אלא ישראלית לגמרי. את זה אפשר כמדומני לשנות רק בחוק ואין כזה. כלומר – שוב, התלונות לראה"מ הישראלי.

        אהבתי

        1. הריבונות היא ישראלית, ודאי. אבל הסטטוס קוו הוא תחת פיקוח גם של ירדן. עכשיו, האם הם מפירים את ההסכם? אולי, אני לא מספיק מבין את הצד המשפטי. אבל אם אתה שואל מה מן הצדק שיקויים, הרי ממילא אני מודה שמן הצדק שיהודים יתפללו על ההר (האמת? מן הצדק שהרבה יותר מיתפללו – תוך שמירה על אתרי הקודש של המוסלמים כמובן). אבל ממתי דברים הולכים רק על פי מה שצודק? יש כאן שילוב מורכב של יחסים בינאומיים ולחצים מסוגים שונים, ולכן העניין תקוע. אני רק אומר שזה לא שביבי פשוט לא רוצה. בקונסטלציה הבינלאומית הנוכחית הוא גם באמת לא ממש יכול.

          ואני מקווה שאכתוב תוך שבועיים. קצת לחוץ כרגע, אבל אשתדל.

          אהבתי

          1. בסדר גמור. תודה רבה תומר.
            האמת שגם אני לא ממש מבין בפרטים המשפטיים, אבל אני מבין היטב שהסכם השלום לא מדבר על שמירת הסטטוס קוו אלא על שמירת הזכויות כל הדתות, וכל הדתות זה כולל גם את היהדות. ונתניהו, בוא נודה, פשוט לא רוצה לשנות את המצב שם. ההר מעניין אותו כקליפת השום וסביבתנו הדתית גם לא ממש לוחצת עליו בעניין הזנה

            אהבתי

  3. אני טיפלתי בנושא כך, בטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע":-

    בעקבות הידיעה על חתימת הסכם בין הרש"פ לירדן, לפיו האחרונה תהיה פטרון המקומות הקדושים בירושלים, חשבתי על תסריט דמיוני. ראש הממשלה שהוא גם ממלא מקום שר החוץ יושב במעונו כמנהגו ומתראיין, בזה אחר זה, לשלושת ערוצי הטלוויזיה.

    שאלה: ראשונה: "אדוני ראש הממשלה ושר החוץ, לפי הדברים שנאמרו בעמאן בעבר הירדן, ישראל מתכוונת 'לחלק את מתחם הר הבית'. האם הממשלה אכן שוקלת להקצות מקום שבו יהודים יכולים לקיים תפילה בציבור ללא הפרעה?"

    שאלה שנייה: "בהודעה של המלך וראש הרשות הפלשתינית, הם מציינים את מאמצי 'הייהוד' שעושה ישראל בירושלים ואת הצורך 'להגן על ירושלים והמקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות'. האם המונח 'ייהוד' מקובל עליך כמתאים למציאות שבה בעצם מוסדות אסלאמיים ממשיכים להרוס כל זכר לנוכחות יהודית בת 3,000 שנה בעיר? האם תעביר מסר למלך שהתיאור הזה אינו מתאים לשתי מדינות שהשלום שורר ביניהן? ובנוסף, האם משמעות חסרונם של מקומות קדושים ליהדות בהצהרתם מדאיגה אותך?"

    שאלה שלישית: "על פי סעיף 9 לחוזה השלום בין ישראל לירדן, כל צד יאפשר חירות גישה למקומות בעלי משמעות דתית והיסטורית וכן חירות הפולחן הדתי. עד היום, מאז חתימת החוזה ב-1994, אין כל חופש פולחן ליהודים בהר הבית. האם בתקופת כהונה זו של ממשלתך המצב העגום הזה ישתפר?"

    שאלה רביעית: "אדוני שר החוץ בפועל, חוזה השלום גם מעניק 'בשעה שייערך המשא ומתן על מעמד הקבע… עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה'. איך אתה מבין סעיף זה? איזה תפקיד יש לירדן לדעתך? ומכיוון שישראל עדיין איננה מנהלת שום משא ומתן על מעמד הקבע, האם אתה רואה בהסכם הנוכחי בין הרש"פ לבין ירדן הפרה של חוזה השלום?"

    והנה שאלה חלופית: "שר ההקדשים הפלשתיני, מחמוד חבאש, טוען שחתימת ההסכם מאשרת, ואני מצטט, 'את הריבונות הפלשתינית על כלל פלשתין – כולל בירתה, מזרח ירושלים'. האם הצהרה זו מקובלת עליך? ואם לאו, באילו צעדים תנקוט בתגובה?"

    מה אתם אומרים, יש סיכוי שריאיון כזה יתקיים בעתיד הקרוב?

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s