אחרי שפרסמתי כאן את רשמיו של חבר על החגים האחרונים בבתי כנסת של התנועות הלא-אורתודקוסיות בארה"ב, קיבלתי תגובות שונות, רובן מאשימות את הכותב בדעה קדומה שלילית לגבי מושא כתיבתו. ובכן ראשית אומר שהכותב, יניב, אינו אורתודוקסי או אוהד אורתודקוסיה, ולא התכוון ללעוג או לחילופין לעשות נעים לאף אחד. אני ביקשתי ממנו שיכתוב מה היה, והוא כתב, בקלילות ועם קצת הומור כמובן.
בכל מקרה, ברשימה כאמור עוררה חוסר נחת בקרב רבים, ואחד מהם ביקש להשיב. הכותב להלן הוא אורי אלון, תושב ביקון (Beacon) ניו-יורק, שמלמד שם עברית ומגדל שם ילדים. החוויה שלו של החיים היהודיים בארה"ב, כפי שמיד תראו, שונה מאוד.
חופש.
בשמחת תורה מצאתי את עצמי מבצע כפייה דתית על אמא שלי. היא באה לבקר אותנו באמריקה ואני רציתי שתשים כיפה ואולי אפילו טלית בבית הכנסת שלנו. ככה, חשבתי שזה יעשה לה טוב להרגיש קצת אמריקה ולי יהיה טוב שתרגיש אמריקה, שנרגיש אמריקה ביחד ומה יותר אמריקה מאשר אשה עם כיפה וטלית? אז מה אם היא לא רצתה. אני מניח שככה מרגישים רבנים שמחתנים חילונים – אחרי דיון קצר פשוט הכרחתי אותה, ידעתי ללא כל ספק מה טוב בשבילה והנחתי בנחישות כיפה על ראשה. היא הרגישה לא נעים ואני הרגשתי לא נעים והכיפה הרגישה לא נעים וכולנו הרגשנו קצת לא נעים ביחד. האמת – זה באמת נורא לא כיף לכפות משהו על מישהו. לבי לבי עם הרבנות, באמת שזה לא נעים להרגיש שאתה כופה את דעתך על מישהו אחר, אפילו אם זה לכפות על מישהי את החופש לשים כיפה ולהתפלל עם גברים. למזלנו הרב אין לי את הסמכות החוקית למרר את חייה של אישה שלא שמה כיפה, אפילו אם היא אמא שלי. אבל בכל זאת – היה מעניין להיות לרגע בנעליים של אלי ישי. אני מקווה שלעולם לא אנעל אותם שוב אבל אולי יש מה ללמוד מהסיטואציה הזאת, ביחוד לאור העובדה שאני מה אכפת לי בכלל מכיפות ומכל העסק הדתי הזה.
אמריקה.
מה, תאמין לי, איך יפה פה, איך החיים טובים האא? נהיית אמריקאי קצת, לא? האמת? כן, יש פה לא מעט דברים טובים ולמה לא לתת קרדיט שנזכה לאיזו מצוות פירגון קטנה לאחרי החגים. יודעים מה הדבר הכי יפה פה בעיניי? (חוץ מהטבע) חופש, בייחוד חופש דת. אולי זה נימוס, תרבות, הפרדת דת ממדינה או השד יודע מה אבל אם הייתי צריך לעשות איזה מדד חופש אישי אז בארץ הוא היה מגיע לאיזה חמש ורבע ופה הוא מתקרב לתשע. כן, יש פנאטים, מפגרים, אדישים, קנאים, מיליטנטים ועוד ועוד אבל בשורה התחתונה אף אחד לא דוחף ת'אף שלו לחיים הפרטיים שלנו ואף אחד (חוץ ממני) לא מכריח אף אחת לשים כיפה או קובע איך צריך להתחתן, להתגרש, להיקבר, להתגייס, להשתמט ועוד ועוד. נכון, יש להם פה איזה תסביך עם הפלות ולא מעט מלחמות ואי צדק ועוני ועוד ועוד, ממש לא חסרות כאן בעיות אבל זה באמת (באמת) לא שייך – ברמה היומיומית אני מרגיש חופשי כמו שאף פעם לא הרגשתי בארץ. ואני לא אומר אמריקה ולא כל מי שגר כאן אלא מדבר על המקום בו אנו גרים בין הנהר להר בצפון ניו יורק. לא חייתי בכל אמריקה בשביל להגיד משהו על כולה. אולי זה כי אנחנו מהגרים ואולי כי השוליים פה מספיק רחבים כך שהם יכולים להכיל אותנו מבלי שנחשוש לצאת מהדף ואולי מסיבות אחרות שקשורות בסיטואציה שלנו. עלינו ועלינו בלבד אני מדבר.
בחירות.
החופש מתוק מדבש. הבחירות שלנו כאן בנושאי יהדות באות מאיתנו ומאתנו בלבד. הרבנות, הכיבוש, אלי ישי ודומיהם לא משחקים תפקיד באם ואיך אני רוצה שהבנות שלי יגדלו יהודיות או לא. בעיניי זה המפתח לבריאות דתית. נכון – יש אשמה ובושה ומשפחה וקהילה ועוד ועוד אבל בשורה התחתונה אנחנו יכולים לחיות כאן כבודהיסטים, נוצרים, מוסלמים, חסרי דת או כמעט כל דבר שנרצה מבלי לבקש רשות מאף אחד ולמצוא את מקומינו וזה יהיה הרבה יותר קל לעשות את זה כאן מאשר בארץ. בחרנו להיות יהודים ומצאנו את מקומינו בקרב הרבה אנשים אחרים שעשו את הבחירה הזו, חלקם מחפשים משמעות רוחנית עמוקה וחלקם עושים זאת מסיבות אחרות ומי שלא רוצה עוזב ומי שמתעניין או מתחתן עם יהודי/ה לרוב מצטרף (והרבה פעמים הופך ליהודי יותר מעורב ממי שנולד יהודי) וככה בעיניי זה צריך להיות. כל דבר אחר שכולל איזשהו ערבוב של דת ומדינה מריח לי לא טוב אחרי שחוויתי כאן כמה שנים של חופש דת. (לא, אין דבר כזה בארץ. אפילו לא קצת)
העתיד.
אז מה יהיה עם היהדות באמריקה, האא? מה הם יתבוללו כולם בסוף והציונות תוכיח את צדקתה כמו שאחרון הטוקבקיסטים ישמח לספר לנו? אני לא מתיימר להציג מחקר מקיף אלא רק לומר שאני אופטימי. אפילו מאוד אופטימי. יש פה דברים נפלאים ואם הייתי צריך להצביע על איזשהו זרם כללי ממספר היוזמות הברוכות שיצא לי להכיר או לקחת בהן חלק (א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י) אז הרבה אנשים כאן מחפשים משמעות חדשה ונעזרים ביהדות כדי למצוא אותה. במה זה כל כך שונה מבתי המדרש החדשים, מהבלוג של תומר ומדברים אחרים ומרגשים שקורים בארץ? אולי זה באמת לא כל כך שונה, אולי רק הסביבה השונה עוזרת לי להרגיש חלק מזה. מה שמאוד שונה ללא ספק הוא ההבדל העצום בחווית החיים בין להיות רוב ללהיות מיעוט ובעיני הצנועות עדיף לה ליהדות לחיות כמיעוט לפחות בכל הנוגע לבריאות רוחנית ולשמירה על זכויות אדם. האם אני מטיף למישהו להגר מהארץ? ממש לא, שכל אחד יעשה מה שטוב לו.
הכללות.
איש חכם אמר פעם שאי אפשר לכתוב משפט מבלי להכליל. יכול מאוד להיות שהוא צדק אבל בכתיבה או בכל סוג של תיאור אמנותי של חוויה אני רוצה להיות מדוייק ככל האפשר. נכון, לא תמיד ואולי אף פעם לא ניתן להעביר בדיוק את אותה חוויה למישהו אחר. זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות.
בפוסט "דיווח מהחגים היהודיים בארה"ב" שהתפרסם כאן לאחרונה ועסק בחוויותיו של ישראלי אחד בשני בתי כנסת באמריקה מסכים המחבר שהרבנים והרבות הרפורמים מזכירים רשג"דים בצופים בעוד שאלה הקונסרבטיבים דומים דווקא לרואי חשבון או לסוכני ביטוח וזו הדרך לישראלי הממוצע לעשות הבחנות בינהם. הרָבַָֹּה (רבנית זו אשת רב, רבה זה רב אישה) שהנהיגה את הטקס הרפורמי היתה קצת מבוגרת ולכן הכותב מדמה אותה למרכזת הנהגה. חוץ מזה היא נשאה דרשה על מדד האושר העולמי שהיתה אולי קצת לא מעניינת, הכותב, בניגוד אלי, לא נראה מתרגש מעצם העניין של רבות וחזניות. אולי זה באמת לא כזה מהפכני ביחס לארץ אבל כשקראתי על כך דווקא מאוד התרגשתי מהאפשרות שרבה תשא על כך דרשה ביום כיפור, גם אם בעזרת מיקרופון.
ביום כיפור שעבר נשא הרב המקומי שלנו דרשה על תרבות הצריכה ובשנה הזו נשא דרשה על להיות במציאות לעומת לתעד אותה ועל מחילה לעצמנו כשער למחילה לזולת ולחיים במציאות. יכול להיות שיש לנו מזל להיות עם רב מעניין (באמת שיש לנו מזל, הוא רב מאוד מיוחד בעיניי וזה עניין לפוסט נפרד) אבל נזכרתי גם בדרשה שרב בחסות המדינה נשא בשבח כיבוש יריחו מחדש בחתונה שהייתי בה בהתנחלות לפני מספר שנים. גם היא היתה לא ממש מעניינת אבל לפחות המדינה מימנה את כל זה. אז נכתב. נכתב גם שכל העסק של בית כנסת רפורמי וקונסרבטיבי הזכיר לכותב כנסייה, נכתב ולפחות בעיניי לא ממש הוסבר למה ומה זה אומר. חוץ ממתי ואיך קמים. אז כתבו עליו בעיתון הרבה דברים, מה העניין הגדול, קצת הומור וחוץ מזה אולי הם באמת קצת כמו רשג"דים ואני בכלל לא רפורמי אז מה אני נעלב בשמם בכלל. בא מישהו לבית כנסת, השתעמם מהדרשה ונזכר בפעולה של הצופים – מה רע? מי אני שאגן על מי שאני לא מכיר ולא תגידו על איזה מסכנים אי שם, על יהודים, ועוד אמריקאים רפורמים!
אז לא עליהם אני בא להגן. אם מישהו חושב ששמאלנים הם לא פטריוטים – דווקא על בני ארצי אני בא לשמור. כן, לשמור. מה שעשיתי בצבא מנומנם ועם דיסקמן אני עושה כיום מנומנם אחרי שהבנות נרדמות עם מקלדת ופייסבוק, למען ייפסקו הכללות והשוואות שאינן במקומן. השוואות שבכוחן לחרחר בורות ואולי גם קצת חוסר עניין במשהו ששונה מאיתנו ושיכול דווקא לתרום לנו לא מעט. השוואות והכללות שמטרתן לעשות לנו נעים בגב. אני גם חושב שהמרחק בין להשוות רבנים לרשג"דים ללומר שהשמאל שכח מה זה להיות יהודי הוא קצר ומכיוון שהגשר גם ככה צר אז למה לנדנד אותו בלי צורך?
מי שמרגישה נתרמת מהשוואות של התנועה הרפורמית לצופים שיבושם לה ושיבושם לצופים. מי שמחפשת משהו קצת יותר מעמיק שאולי גם יעזור למצוא אלטרניבה לשליטת הרבנות והממסד הדתי בארץ ויפרה את שני הצדדים תוכל גם למצוא את מה שהיא מחפשת. בעזרת השם ובעזרת גוגל זה דווקא די קל.
ולסיום סיומת – סרט.
שאולי יעניין את קוראי הבלוג – הסרט Religulous מאת ביל מאהר, מומלץ בחום. עד כאן שידורינו להערב.
מינים 
סעמק, גם אתה החוש הומור השארתם בארץ? הבנו, חופש חופש חופש, אין רבנות, אין אלי ישי. נהדר.
הוא כולה אמר משפט וחצי על רבניות שנראות כמו רשגדיות, מה לקחת את זה קשה.
אהבתיאהבתי
מאיפה הסקת שבארץ היה לי חוש הומור?
אהבתיאהבתי
הי אורי, רשימה מעניינת וכתיבה מרעננת. תודה על השיתוף ועל התגובה.
להבהיר שברשימתי לא התכוונתי לפגוע, לזלזל, או לחרחר שום דבר. מהתגובה שלך, שהיא טיפה כועסת, נראה לי שדרכתי על יבלות שכבר היו שם כנראה, אחרת באמת קשה לי להבין מה עורר את הכעס. אבל בכל מקרה אני מבטיח שאם אהיה בקרבת Beacon אגיע באופן אישי לעשות לך נעים בגב. זאת אמנם הכללה, אבל רוב האנשים נהנים מזה.
ומכיוון שהתייחסת ספציפית לדברים שכתבתי, הרשה נא לי להגיב בכמה נקודות קצרות וענייניות (כך אני מקווה. השתדלתי):
* רשג"דיות – במשפט על הסוכני-ביטוח ורשג"דיות הבאתי ציטוט שנאמר לי (מן הסתם, בבדיחות הדעת) וכתבתי שהניסיון *המועט* שלי עד כה אישש את האבחנה המשעשעת. דווקא הניסיון הזה, בניגוד לדיווח, לא התבסס רק על מקרה אחד מכל זרם, אלא על קצת יותר, אבל עדיין הוא היה מועט (בוודאי מועט מכדי הכללה גורפת). מה שכן, אני לא מבין מה רע ברשג"דיות או מרכזות-הנהגה. דווקא הייתי שמח אם הרבנים הראשיים בארץ, למשל, או סתם רבנים שעושים חתונות ובר-מצוות היו קצת יותר דומים לרשג"דיות בצופים. אתה יכול לתאר לעצמך איזה כיף זה היה יכול להיות?
* רבה/רבנית ברבית דרבית – באמת לא זכרתי איך אומרים! רק זכרתי שרבנית זה בטוח לא, כי – כמו שהסברת היטב – רבנית זו אשת רב. אבל לא הייתי סגור על איך כן אומרים. בעזרת השם ובעזרת גוגל גיליתי שמבוכתי היא נחלת רבות (pun not intended) וטובות גם מן הממסד פנימה – ראה כאן: http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=5830&CategoryID=904&Page=1 וגם כאן: http://www.haaretz.co.il/misc/1.1066639.
מתברר שגם מבחינה לשונית התברכו האמריקאים בחופש, ובשפה חופשית ממין דקדוקי.
* כנסייה – כתבת שבעיניך לא הוסבר למה הדמיון. דווקא הקדשתי פסקה שלמה לנסות להסביר למה: (1) מקהלה ונגנים (2) הוראות לקום ולשבת (3) הדרשה [וגם 4 שלא כתבתי – המבנה הארכיטקטוני שבו הטקס מתנהל על הבמה מול הקהל, ולא מתוך הקהל] ו-5, הנקודה העיקרית הייתה ש(לתחושתי) החוויה הדתית מתמצה בעצם ההגעה לטקס ובנוכחות פסיבית בו, להבדיל מהשתתפות אקטיבית יותר.
***זה כמובן לא מעיד על כלל בתי הכנסת הרפורמים והקונסרבטיביים ויצא לי להיות גם באחרים שבהם חוויית ההשתתפות הפעילה משמעותית הרבה יותר, גם בארה"ב וגם בארץ (שבה נדמה לי שהמצב הפוך, ודווקא בתי הכנסת האורתודוקסים מציעים, לפחות למתפלל החילוני, חוויית השתתפות מועטה יותר. ושוב – הדברים נאמרים מתוך התרשמות אישית ולא מחקר מקיף עם יומרות הכללה).
* הערה לעניין נשים, ריגושים וכיפות – אני חושב שבאמת נשים רבות וחזניות לא כ'כ מרגשות אותי. הסיבה היחידה שציינתי את זה היה כי זה היה הבדל בין ביהכ"נ הקונסרבטיבי של השנה שעברה לזה הרפורמי בו הייתי השנה. מעבר לזה לא חשבתי שזה מצדיק התייחסות מיוחדת. לא בגלל שזה נראה לי לא-הגיוני. אדרבה (או: עד-רבה), כי זה נראה לי המצב ההגיוני היחיד האפשרי. ולעניין הכיפות – בשנה שעברה בביהכ"נ הקונסרבטיבי היו הרבה נשים עם מין ציציות מלמלה או תחרה שמעטרות את תסרוקתן המוקפדת, ואני אמרתי לעצמי: רבאק, אם כבר אתן מאמצות את המנהג הלא-ברור הזה של כיפות, אז לפחות תעשו אותו לא באיזה הידור נשי מתיפייף. ואמנם, בביהכ"נ הרפורמי היו הרבה יותר כיפות רגילות לראשי נשים (וגם גברים ללא כיפות כלל). זה עדיין קצת מוזר לעיניים הישראליות שלי, אבל עם הזמן אני בטוח שאתרגל.
* אחרון: אין לי שום בעיה עם שמאלנים מכל מין או דת. גם לא עם כאלה ששכחו איך להיות יהודים או שנזכרו אבל בצורה קצת אחרת. מבחינתי הגשר מספיק רחב להכיל את כולם.
צר לי אם אשמתי, בגדתי, גיחכתי, דיברתי דופי, הטעיתי ותעתעתי, זלזלתי או חרחרתי בורות. בהמלצת הרב שלך (נשמע איש מעניין! באמת שווה שתכתוב עליו פוסט) אני הולך למחול לעצמי וליהנות קצת מהחופש.
אהבתיאהבתי
הי אורי – תודה על הרשימה המעניינת והכתיבה המרעננת. אני לא בטוח אם התגובה הזו תעבור, כי אתמול כבר כתבתי תגובה, האמת די ארוכה, וכנראה גם קצת טרחנית, ומשום מה לא עברה – נכתב לי שהיא מחכה לאישור ועד עכשיו לא אושרה. ומכיוון שאני מכיר את תומר ומניח שלא הוא זה שלא אישר, אני מאשים את אלוהי הרשת (אה-הא! אז בכ"ז אלוהים רפורמי, או לפחות אלוהי הרשת. או שאולי הוא אורתודוקסי שסתם לא אוהב תגובות טרחניות).
בכל מקרה, התגובה שלא אושרה ולא מופיעה כללה כל מיני חלקים פחות מעניינים – למשל, כתבתי בפירוט איך דווקא כן ניסיתי לבסס את הדמיון לכנסיה, או שגם התנועה הרפורמית עצמה קצת נבוכה ביחס לאיך לכנות את הרבה / רבי-אישה, או מה דעתי על רבנים ורבות שהם תואמי-רשג"דיות בצופים (טובה מאוד דווקא!), או למה לא ראיתי לנכון להתייחס או להתרגש מעובדת היות הרבה והחזנית נשים, ואף הערה קצרה ובלתי-מומחית, ובעיניי גם משועשעת (אף כי הוכח שמה שאני מוצא משעשע לא תמיד משעשע אחרים), על אופנה עליונה, כלומר כיפות ל- ושל- נשים.
באמת שכל זה פחות חשוב. השורה התחתונה הייתה שלמרות שהרשימה שלך נראית לי די כועסת, נהניתי לקרוא. ואפילו שהיא כנראה כועסת בגלל הרשימה שלי – אני מניח שדרכתי על יבלות שהיו שם עוד קודם לכן. בכל מקרה, אם פגעתי או פוצצתי איזו יבלת זה לא היה במתכוון, אבל אני שמח שעשית מהכעס משהו יצרני ויצירתי וחיובי, גם אם בנימה טיפה שלילית (לתחושתי הסובייקטיבית). השורה התחתונה *האופרטיבית* הייתה הבטחה: אם ייצא לי להגיע לאיזור beacon אני בא באופן אישי לבוא לעשות לך נעים בגב. מדבריך עולה שיש לי כישרון לעניין – ואמנם זו הכללה, אבל רוב האנשים נהנים מזה.
אהבתיאהבתי
יניב היקר,
רק עכשיו שמתי לב שאכן תגובתך המתינה לאישור (בגלל ששמת שני לינקים. ככה זה). אישרתי אותה, אבל אם אתה רוצה אמחק אותה עכשיו, אחרי שכתבת עוד תגובה. כרצונך.
אהבתיאהבתי
תומר?! אתה הוא האלוהים?!? טוב, בעצם לא ברור למה זה מפתיע אותי כל כך. 🙂
אז זה הלינקים? ולתומי חשבתי שזה האורך. נו, שוין. תשאיר. למען ההיסטוריה. טוקבק שאושר לא יאוחזר.
אהבתיאהבתי
גם אני שלחתי תגובה בבוקר (ערב של שם) יכול להיות שהיא ממתינה לאישור או שהיא נעלמה לה איכשהו?
אהבתיאהבתי
היי יניב,
תודה רבה על התגובה!
נראה לי שאכן דרכת על יבלות – אני לא מכיר את עצמי כנעלב מומחה לפחות מדברים אחרים בחיים. אמרתי לתומר שדת ולהרגיש שאתה יותר טוב מאחרים זה כמו קפה וחלב – רוב האנשים כבר כל כך רגילים לשתות אותם ביחד שקשה להם לדמיין משהו אחר. (גם לאומיות ומלחמות הן כמו קפה וחלב) אז כנראה שאני לא בדיוק חלב הסויה של המשוואה למרות שאני אוהב לחשוב על עצמי ככזה. אני מעריך את התגובות שלך וגם את הכתיבה שלך, נורא קל גם להתלהב באופן עיוור מהתנועות האלו בגלל השוני ממה שקורה בארץ וסיפרת את מה שחווית בכנות. מודה שראיתי את ההשוואות לרשגד"ים באור שלילי ואולי גם בלי חוש הומור מי יודע מה. היבלות שלי הן כנראה לא מעט ישראלים שפגשתי שמכלילים כל דבר אמריקאי כרדוד ולא אותנטי (בעוד שהם ייאבקו, בצדק, נגד הכללות של ערבים, פליטים וכו') שהאמת מאוד עיצבנו אותי, בלי קשר לרפורמים אלא כי האנשים האלה מסוגלים לראות מורכבויות מאוד דקות במקומות אחרים. חוץ מזה, לגבי הכנסייה – שמעתי לא מעט ישראלים מעלים את הטענה הזו באור מאוד שלילי כאילו שלא היתה מעולם השפעה והעתקה בין דתות. אני כמובן יכול להבין את הרתיעה. אני בטוח שיש לא מעט כנסיות ומאמינים שעושים את זה מאוד שונה מאיך שתיארת (פאסיביות, רק לבוא לטקס מבלי להשתתף) ואני מכיר בעקיפין לפחות שניים כאלה, אחד מהם כומר שמאוד מזכיר את הרב שתיארתי בגישה שלו לדת, לאמונה ולממסד שמקשר בינהם. (למרות שלא נעלבתי בשמו של האפיפיור עדיין, אולי בהמשך 🙂 ).
אם לבוא לביקון אז בקרוב – השלכת פה מקסימה ויש פה כמה טיולים שתכף יהיה קצת קר בשביל לטייל בהם. בלי לחץ כמובן נעים בגב אפשר לעשות בכל עונה.
אשמח להמשיך את הדיון
אהבתיאהבתי
הי אורי, תודה על התגובה לתגובה 🙂
אני תוהה אם דוגמת הקפה וחלב היא מכוונת לקונטקסט או שיצא לך במקרה – אני (ונדמה לי שלא רק אני) מוצא את הקפה כאחד התחומים המובהקים שבהם אני מרגיש לא רק נבדל, אלא גם יותר טוב מהאמריקאים – וזה לא משנה אם זה בלי או עם חלב. הקפה האמריקאי לכל סוגיו פשוט לא טעים לי. זו הכללה כמובן, כמו ההכללות שאני לוקה בהן (מודה באשמה במקרה הזה) לגבי כל מיני תובנות שלי על "ה-אמריקאים" (באופן כללי). גם להגיד ש(ה-)ישראלים אומרים על אמריקאים שהם רדודים ולא-אותנטיים זו הכללה לגבי הישראלים (וכך גם ההכללה שאלה דווקא אנשים שמסוגלים לראות דקויות). כמו שכתבת שהאיש החכם אמר לך, אי אפשר להגיד משפט בלי להכליל, ולא אכנס כאן לדיון לגבי הכללה בכלל, בין אם כמתודה מדעית (אני לומד סוציולוגיה, ובמידה רבה זהו דיסציפלינה שבנויה על הכללות) או כנטייה קוגנטיבית כלל-אנושית.
אעיר רק לגבי האמריקאים, בעיקר בשביל להמשיך את הדיון – גם אני בהחלט חטאתי וחוטא בלהסתכל על האמריקאים כמקשה אחת, אמנם לא בכל דבר, ובכל זאת. וגם בלהכליל אותם בסוגי ההכללות שציינת. לקח לי קצת זמן להבין כאן שמה שאני תופס כ"לא אותנטי" (אני מעדיף לקרוא לזה "מזוייף") נובע פשוט מפער תרבותי, מתפיסות שונות של מה זה "אותנטי", ומכללים שונים של היחס בין השפה למציאות וכללי השימוש בשפה. גם את ההכללה לגבי ה"רדידות" (אני מעדיף לקרוא לזה "שטחיות") אני עושה לא מעט, ואני גם די עומד מאחוריה – לפחות בהקשר האקדמי אני מרגיש את זה לא-מעט, ואני מייחס את זה להעדפה המוסדית והמבנית (מבחירה או שלא) לכמות על פני איכות, אם לקרוא לזה כך, או ליתר דיוק העדפה להספקים ולמדדים כמותיים על פני נטייה להתעמקויות מתוחמות בהיקף ולמדדים איכותיים קשים להגדרה ולכימות אובייקטיבי. ייתכן – לא בחנתי את זה עדיין לעומק ולא חשבתי על זה מספיק – שגם ביחסים בין-אישיים יש בזה משהו, ואולי גם כאן הסיבה לזה נובעת מן הכמות העצומה (של אנשים, קשרים, מקומות, מקומות מגורים) שהאמריקאי הממוצע (סוג של הכללה) נתקל בה במשך-חיים אחד באמריקה הגדולה.
בכל מקרה, נדמה לי שההכללות של ישראלים או זרים בכלל כלפי האמריקאים הן תוצר נלווה, כמעט הכרחי, של המפגש הבלתי-אמצעי והכה מקיף עם הזרות של התרבות, המקומות, השפה, וגם הזהות. במקרה שלי, לפחות, אין לי ספק שחלק מן ההכללות – גם חלק מן ההתנשאות – נובעות מן הניסיון לשמור על גרעין זהות ישראלית ביומיום שכל-כולו מוכוון להתערות בתרבות אחרת. יכול להיות שזה חריף יותר במקרה שלי שמתעתד (לפחות כרגע) לחזור לישראל ולכן נאחז ("בציפורניים" אם תרצה) בזהות המוכרת.
אלה תובנותיי ביחס לתגובה שלך. כמו שאתה רואה קצת ברחתי מהנושא של הדת, מהניסיון האחרון למדתי שזה נושא שיש בו כנראה יותר מדי יבלות (לא רק לך) ופחות מדי מקום לזוז בלי לדרוך על משהו או מישהו, וגם נראה לי שדי מיצינו אותו, לא ככה?
אהבתיאהבתי
מצטער על העלמות התגובות. יש איזו בעיה במערכת.
אהבתיאהבתי
טוב אם מיצינו את כל המחלוקות על דתות ועברנו לקפה אז אנחנו באמת במקום טוב.. שאלה יהיו הצרות בעולמינו, גם אם יש עוד יבלות לדרוך עליהן.
ביום שלג ירושלמי אחד הייתי חלק ממלחמת כדורי שלג עם כמה ילדים פלסטינים. היה מגניב, שאלה יהיו המלחמות בעולמינו. (הסצינה האחרונה בסרט "מחסומים" של יואב שמיר עוסקת בזה כמדומני)
אז קפה.. אתה דורך בסמטה שהרבה ישראלים דורכים בה – כמיהה לטעם של בית הייתי מכנה זאת וחוסר עניין בקפה שיש לאנשים להציע לך פה, אני מניח שטעמת קפה בסטארבקס ובכמה חנויות אחרות והוא לא היה לטעמך וזה די מובן. יחד עם זאת, בתור אחד שקלה וטחן את הקפה של עצמו לא מעט פעמים אני מבטיח לך שיש פה המון המון סוגים אחרים של קפה. זו שיחה ארוכה וכתבתי על זה כבר אז רק אציין כמה דברים – קפה שחור זה בעיקר הטחינה ופחות הקלייה. כנס לכל סופרמרקט כאן, קנה פולי קפה וטחן אותם לטחינה הדקה ביותר – טורקי, במטחנה שנמצאת ליד הפולים. אם זה לא יצא יותר טעים וטרי מעלית אז אני פודל. לגבי שחור עם הל, נחלה וחבריהם על המדף – תעשה את אותו הדבר רק תוסיף כמה גרגירי הל שאפשר לקנות בלא מעט חנויות. יש בברוקלין כמה חנויות ים תיכוניות שלא יביישו את שער שכם ויש גם לא מעט חברות קטנות שקולות את פולי הקפה שלהם בעצמם, הרבה מהן שולחות בדואר כך שאין לך תירוץ לא לנסות, חלקן הן באמת תענוג לחיך. גם כאן בביקון יש אחד שקולה את הפולים הסחר-הוגניים שלו ויוצא קפה משובח ביותר. יודע מה? גם אצל יוסף הסוחר (טריידרס ג'ו) יש אחלה קפה, ההבדל הוא שפעמים רבות אמריקאים מעדיפים קפה קצת חלש (לא בכל מקום) – הפתרון : קנה ותכין בבית. הרבה יותר קל להשיג פה קפה טרי מאשר בארץ. גם סחר הוגן וקפה אורגני יותר נפוצים כאן. לגבי נסקפה – כאן אין יותר מדי מה לכתוב, לא חושב שנסקפה חול-עלית מתעלה במשהו על כל נסקפה אחר וכפי שאיש נחמד ציין פעם – נסקפה זה לא קפה ואם זה מה שאתה אוהב אז תוכל למצוא את אותם המוצרים כאן. הייתי ממליץ על רכישת פילטר קטן ומטחנת קפה קטנה להכנת כוס אישית בבוקר גם מקינטה אבל זה כבר עניין אחר -, זו השקעה למען עתיד ילדינו. כתבתי על זה כאן בפסקה האחרונה עם קישורים שיוכלו לעזור, אלא אם כן אתה מעדיף את הכמיהה לטעם של בית על פני אחד הדברים החשובים בחייו של יהודי (קפה טוב) שזו כמובן בחירה לגיטימית –
http://israelisinbrooklyn.org/2011/07/25/orialon11/
בסוף יש פסקה על קפה עם הרבה קישורים)
אגב – אותו הדבר תקף לגבי בירה (יש פה ה-מ-ו-ן מבשלות מעולות למרות שהבירה הכי נפוצה די מסריחה) , טחינה, עמבה ועוד ועוד מוצרים –
כנס לחנות של הודים וקנה ממרח צ'אטני-כוסברה. בעיניי זה הסחוג בכי טעים שאני מכיר אם כי אני לא מבין גדול בסחוגים.
אוכל, משקאות חמים ומשקאות קלים הם מבעיות הזהות הגדולות של כל מהגר (ברצינות אני מדבר) וכפי שכתבת, אפשר להיאחז בהם או בטעם של הבית, בין אם זה הזזת כיסאות בבית כנסת או טעמים אחרים. החוויה האישית שלי אכן שונה – אשתי גרה כאן 15 שנה לפני והגעתי אל רשת מקסימה של חברים שאגב, יותר מחצי מהם מהגרים בעצמם או יהודים.
ברוקלין וקווינס הן מהמקומות הכי רב תרבותיים בעולם כך שבאמת לא יצא לי יותר מדי להיתקל בגוף חדגוני שנקרא "אמריקאים" וגם בביקון, עיר קטנה סטייל פרדס חנה או הוד השרון, יש לא מעט מגוון תרבותי ו"אמריקאים" סבבה שהקשר שלי איתם לא שונה מכל קשר אחר שהיה לי עם מישהו אחר. כשאשתי קיבלה אזרחות השופטת שהשביעה את 200 האנשים שהיו איתה בטקס (אשתי רק עשתה עם השפתיים וכך גם אני אעשה, יש גבול לנאמנות) שכל אחד בא ממקום אחר בעולם היא דיברה בשבח שוויון זכויות בפני החוק, רב תרבותיות ושמירת הזהות של כל אחד וארה"ב כמדינת הגירה. גם אם זה לא ממש מה שקורה בשטח, זה היה מקסים ומרגש בעיניי כטקס מטעם המדינה.
טוב אני צריך לעבוד על כמה דברים אבל אשמח להמשיך את השיחה לא רק על קפה, איפה אתה גר/לומד
אהבתיאהבתי
אורי, תודה על הטיפים הטובים. האמת שעלית נס-קפה זה לא בדיוק הטעם שלי גם. זה בעיניי מרגיש כמו מיץ-קפה, ורוב הקפה-ים האמריקאים מרגישים דומה. בכל מקרה, מאקינטה כבר יש לי משנה שעברה והשנה קיבלתי במתנה מטחנה ופולים. אבל מה עושים כשמסתובבים רוב היום בחוץ וצריכים קפה, מה?! 🙂
אהבתיאהבתי