1. כשחוקקה מצוות "אשת יפת תואר" – הלכה המחייבת חייל יהודי שאונס אשת אויב בעת קרב לשאת אותה לאישה – ברור שהיא היתה פריצת דרך מוסרית בדיני מלחמה. מפסטיבל של הרג בו "הכל מותר", כפי שהיתה המלחמה ברוב צבאות העולם רוב ההיסטוריה האנושית, היה לחייל היהודי חוק שהגביל אותו בצורה מסויימת (כלומר: יש השלכות אישיות ברורות למעשיו).
קרוב לודאי, כפי שתיקן אותי מוטי פוגל, שהמטרה היתה בעיקר למנוע מיהודים להביא הביתה נשים נכריות כשלל, אולם גם כך ברור שהמלחמה לא היתה אקס-טריטוריה של הפקרות מוסרית. דא עקא, מאז האנושות ב"ה התקדמה מבחינה מוסרית, והיום, כשיש קונצנזוס עולמי בדבר דיני מלחמה ופשעי מלחמה, ברור שאי אפשר להתיר אונס בעת קרב בשום תנאי.
ברור, כלומר, לכל מי שמוכן להפעיל את השכל ואת הלב, ולא להגביל את חיבוטי המצפון שלו לרווח שבין שני דפי טקסט בן 2000 שנה. בלינק להלן תשובה של הרב אייל קרים, אלוף משנה ברבנות הראשית (אם אני לא טועה), שלא מבין למה השואל חושב שזה מזעזע שהתורה מתירה אונס, ועונה לו, שימו לב, ש
אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל.
כלומר הבעיה כאן היא בכלל יחסי מין עם לא-יהודיה, ולא אונס של בן-אדם. בכלל, כפי שמציין יוסי גורביץ,
מדבריו של קרים עולה שאונס שבויות הוא לא רק מותר, הוא גם הכרחי במלחמה. הצלחת הכלל במלחמה תלויה בכך.
יש כאן למעשה את הרוח ההופכית לזו שממנה בא החוק המקורי. מפני שכיום ברור שאסור לאנוס, הרב חייב לגייס את האתוס הרומנטי הזה, על פיו במלחמה הכל מותר, על פיו הכלל חשוב מהפרט וכולנו מקריבים עצמנו למען האומה, כדי להצדיק בדיעבד את ההלכה המפלצתית. זאת בעוד שההלכה במקורה באה דווקא כדי *להגביל ולסייג* מצב שהיה אז שכיח מאוד.
2. הרב ברוך אפרתי נשאל לאחרונה מדוע אסור ליילד אשה שאינה יהודיה בשבת. השורה הראשונה בתשובתו היא
ערכה של השבת גדול יותר מערך חיי אדם שאינו יהודי
אלו חלק מהרבנים שמשמשים כפוסקי הלכה כיום בישראל, ושכרם משולם על ידי המדינה.
עדכון 30.4: הרב קרים מבהיר שאונס אסור בכל מקרה.
מינים 
שלוש הערות קלות
1. לגבי יעדיה של מצוות אשת יפת תואר – אני לא משוכנע שפרשנותו של מוטי פוגל נכונה יותר מהאינטואיציה שלך. בתלמוד, לדעתי, הדבר יכול להיות קשור למחלוקת אמוראים.
2. מן הראוי לציין שאפרתי כן ציין להלכה שצריך לילד משום איבה. אמנם, הוא מסרב להרחיב את עיקרון האיבה הזה לראות בו תירוץ טכני לאמירה עקרונית (כפי שנוהגים לעשות רבנים בעלי אוריינטציה קצת יותר ליברלית) ולכן הוא נצרך להמציא אתיקה שתהלום את מה שהוא תופס כדין העקרוני. ובכלל, איני מבין מה החידוש אם כבר, אתה מוזמן לעורר שוב את פולמוס הרב רונצקי ואחיטוב מלפני חמש עשרה שנה לערך (אלא שהוא כבר נלעס עד אין קץ).
3.מה עניין השכר על ידי המדינה? אני לא אוהב את הטיעון הזה כשהוא מופנה כלפי פרופ' שמאלנים ולא מבין את הרלוונטיות שלו כלפי רבנים ימניים. אם אדרוש ששכר ממשלתי ילך רק למי שדעותיו הולמות את דעותי, נגיע למגזר ציבורי רזה מאד. נדמה לי שהטיעון הזה לא רלוונטי במערכת דמוקרטית.
אהבתיאהבתי
שמעון,
תודה על התגובה.
אתה עקרונית צודק לגבי עניין השכר מהמדינה. בעיה שקיימת עם רבנים היא שהם פוסקים הלכה ומנהיגי קהילות, ולכן יש לכאורה חשש שמא טמבל כלשהו יקח אותם (כלומר את אלו הספציפים) ברצינות, ויחשוב שמותר לו להציע נישואין לאיזו פלסטינית ע"י אונס או שבאמת השבת חשובה יותר מחיי גוי. אני לא יודע מה הסיכוי שזה יקרה, אבל אני בטוח שאף אחד לא ישתמש באמירה של פרופסור כלשהו כדי להצדיק, הן לעצמו והן לזולת, מעשה עוול שהוא יעשה.
אהבתיאהבתי
בהערכה לפוסט בכללו, אני עדיין לא מבין את הקפיצה הלוגית שציטטת בשמו של יוסי גורביץ' ממותר להכרחי
אהבתיאהבתי
אני חושב שהוא מתכוון לכך שקשה לדמיין מלחמה שבה לא יהיה צריך להתחשב בקשיי הלוחמים.
אהבתיאהבתי
שני מראי מקומות לדבריך. את אחד מהם יש להניח שאתה מכיר.
זה שאתה מכיר: הפולמוס סביב הצלת חיי גוי במשנתו של פרופ' א"ש רוזנטל במאמר באקדמות (בני לאו ותגובת בנו, אברהם רוזנטל)
מאמר חשוב על יפת תואר: סקירה מקראית עם ניתוח עמדתם של חז"ל כלפי היצר, תמצא בספר לכבוד השופט יצחק אנגלרד (מאמר של ד"ר יצחק ברנד)
אהבתיאהבתי
בצער מסוים, אני קצת מפקפק על מה שנטען כאן.
קל מאוד לומר בעולם המצומצם שאנחנו מכירים שדיני אשת יפת תואר לא רלוונטיים כי מוסר המלחמה התקדם. זה נכון באופן כללי במבצעים צבאיים מוגבלים, כמו אלה שצה"ל עושה ביהודה ושומרון, ואפילו בחילות המשלוח המערביים בעיראק ואפגניסטאן.
אבל העולם קצת יותר גדול מסרטי מלחמה אמריקאים. העולם גדול יותר מאשר אותו חלק שלו האמון על מוסר המלחמה המתקדם שעליו מדובר כאן. ורוב העולם נלחם בדיוק לפי אותו מוסר מלחמה שהיה מקובל פעם. חוץ מזה, טרם הוכח – וקשה לי מאוד להאמין – שמוסר המלחמה שהומצא במהלך המאה ה-20 יחזיק מעמד במלחמה "אמיתית", שבה קבוצה נלחמת על חייה. בשתי מלחמות העולם הוא היה, בסך הכל, בדיחה די עצובה.
בקיצור: אין לי התנגדות למוסר מלחמה מתקדם. להפך. אבל תפקידה של התורה הוא לתת מענה למציאות העגומה כפי שהיא, והיא לא השתנתה בהרבה מאז מסופוטמיה של המאה ה-14 לפה"ס. אם יש מוסר מלחמה נחמד יותר, שפועל בשטח, מומלץ מאוד לאמץ אותו – אבל חשוב לזכור שזו בסך הכל פריבילגיה שלנו, ולא התקדמות אנושית-מוסרית אמיתית מדי.
אהבתיאהבתי
כלומר אתה חושב שנכון שחייל שאנס אישה בעת קרב יתחתן איתה. או אם לנסח את זה שוב, שאישה שנאנסה תתחתן עם מי שאנס אותה.
אהבתיאהבתי
אני מניח שאתה מחפש תשובה של כן או לא. אז התשובה היא: כן.
עכשיו תסביר לי למה אתה לא חושב ככה. אם אני מבין נכון (תקן אותי אם אני טועה), אתה חושב שזה הזוי – וגם רע מאוד מאוד מאוד – שהנאנסת תתחתן עם האנס. זו בדיוק דוגמה לחשיבה שתואמת למציאות אך ורק בחלקים מסוימים של העולם היום.
אהבתיאהבתי
נכון. אני חושב שזה הזוי ורע שהנאנסת תתחתן עם האנס. עכשיו תאמר לי אתה: לו חס ושלום אחותך או בתך היתה נאנסת, היית חושב שראוי שהעונש של האנס יהיה שהוא יתחתן איתה? היית רוצה שהיא תתחתן איתו?
אהבתיאהבתי
אם הייתי חי בחלק גדול מחלקי העולם היום, כן.
אני מנסה להבין: האם אתה חושב שבתנאי החיים של מסופוטמיה של המאה ה-14 לפה"ס זה היה פתרון טוב? אם כן – מה הופך את מה שהיה פתרון טוב אז לרע כל כך היום? אם לא – מה חשב לעצמו מי שהגה את הפתרון הזה?
אהבתיאהבתי
עוזיה, קשה לי להבין אם את מתמם, או באמת תמים. אתה לא שם לב שכל מני דברים שהיו מתאימים למסופוטמיה של המאה ה-14 לפנה"ס לא מתאימים היום? דברים כמו מלוכה, קרבנות אדם, כריתת ידיים לגנבים, פוליגמיה, עבדות? אתה באמת לא שם לב לזה? אני מציע שאנסים ילכו לכלא, לא משנה איפה הם אונסים, ושהנאנסות יקבלו טיפול נפשי ויתחתנו עם מישהו שהן אוהבות ושאוהב אותן. אבל אולי אני זה שתמים.
אהבתיאהבתי
למרות שאני עכשיו חוזר על עצמי, יכול להיות שבדיוק לאור התמיהה שלך עכשיו הדברים יובנו טוב יותר: דברים כמו מלוכה, פוליגמיה, עבדות, קרבנות ונישואי אנס את אנוסתו (אני לא יודע למה הכנסת קרבנות וכריתת ידיים לגנבים לרשימה) הם בדיוק דברים שלא מתאימים היום איפה שאני או אתה גרים – אבל הם דווקא פתרונות מצויינים למקומות אחרים בעולם, גם היום, בדיוק כמו שהם היו מצויינים לפני 3500 שנה. לא כל העולם חי במציאות מערבית (מהקל לכבד) – המהפכה הפמיניסטית בקושי הגיעה לפריפריה של מדינת ישראל, במזרח מעבידים ילדים ובאפריקה שבטים רוצחים ואונסים אחד את השני. אם אתה חושב שהתפקיד של התורה הוא לספק שעשוע או משמעות לחייהם של אנשים משועממים ומפונקים כמונו (טוב, לא אתה; אני) – נראה לי שאתה מצומצם מאוד. במקרה אין כרגע שבט יהודי בין ההוטי והטוטסו – אבל אם היה, התורה צריכה להתאים גם לו. אתה רשאי – זאת אומרת, חייב – לא להשתמש בפתרונות שהתורה מציעה כשהמציאות אידיאלית ולא דורשת אותם, אבל זה טפשי להתעלם מכך שהנוף האנושי והתרבותי בעולם עדיין די מגוון ודי פרימיטיבי, וצריך לתת פתרונות לכל מצב.
אם אתה שואל איך יודעים איזה פתרון מתאים לאיזו מציאות – בדיוק בשביל זה יש תורה שבעל פה, וזה בדיוק התפקיד שלה. הרבה יותר יעיל להציע פתרונות למציאות אכזרית ולהסביר שהשימוש בהם דורש הפעלת שיקול דעת של מביני-עניין, מאשר להציע פתרונות למציאות אידיאלית – שלא רק שהיא דורשת הרבה פחות פתרונות, אלא גם העיסוק בה משאיר את המציאות הדורשת-פתרונות-באמת ללא כל פתרון.
דווקא הדין של אשת יפת תואר הוא דוגמה מצויינת לזה. למרות הדין היסודי, שאותו הסביר הרב קרים – הרי אף רב, ויהיה ההזוי, הפנאט והמטורף ביותר, לא ירצה ליישם את הדין הזה במציאות כאן (וזה לא משנה אם זה בגלל שהוא הומניסט או בגלל שהוא לא רוצה שהחיילים יטמאו בבעילת גויות). הוא פשוט יודע שזה נאמר על מציאות אחרת, שבה היו בעיות אחרות והיה צורך למצוא פתרונות אחרים.
אהבתיאהבתי
אולי הבנתי אותך: האם אתה מתכוון לכך שחוקי התורה הם אך ורק למקומות בעולם שעדיין פרימיטיבים, כהגדרתך, ואילו במקומות מתקדמים ומפותחים יותר, אין בהם צורך?
אהבתיאהבתי
בדיוק (אני מניח שברור שזה לא נכון לגבי כל המצוות – לא נראה לי שהאיסור על ניאוף, השחתת זקן או עושק שכיר הוא תלוי הקשר).
כמובן, ניתן לשתמש בשכל כדי להבין לאן התורה חותרת, גם במציאויות אחרות. שוב, זוהי בדיוק תורה שבעל פה. רק חשוב לי לא לעצום את העיניים למה שקורה מחוץ לבועה שלנו, צריך גם לזכור שהעולם לא בהכרח מתקדם בקו ישר, ומערכת הערכים שאנחנו גדלנו עליה עלולה לקרוס בעתיד אם יהיה שינוי של המפה התרבותית בעולם, ואז נישאר קרחים מכל הכיוונים.
אהבתיאהבתי
עוזיה, תרשה לי לחלוק עלייך.
אם אתה מסוגל להשליט במקום כלשהו וזמן כלשהו בעולם מערכת חוקים שהיא במידה רבה שרירותית למצב של מלחמה "אמיתית", כלומר מקרים של חיים או מוות, אז אתה יכול להשליט מערכת אחרת.
כלומר, מה שיחזיק אנשים שינהגו לפי חוקי התורה אפילו בזמן מלחמה, בין אם זה פחד מעונש חמור, פחד מהוצאה מחוץ לקהילה או פחד מאי-ציות לסמכות אלוהית, יכול היה באותה מידה להחזיק אותם בתוך מערכת חוקים אחרת.
לצורך העניין, אני בטוח שגם לדתות אחרות יש דיני מלחמה פרימיטיביים וגם לאותם שבטים באפריקה יש כנראה מוסכמות כאלו ואחרות שאנשים נוהגים בהם מסיבה כלשהי. נגיד (ואני מצטער מראש על הדוגמה הזאת) אונס של נשים מותר אבל אונס של ילדים קטנים או נערים אסור בגלל שזו הומוסקסואליות שנחשבת לטאבו.
לכן, כאשר קיימות בעולם שלנו כל כך הרבה מערכות חוקים שונות לזמני מלחמה, אני לא רואה למה שתעדיף "לחזור אחורה" ולבחור, כביכול, אחת ברברית יותר.
אהבתיאהבתי
אני חושב שהרב אפרתי הוא שדוגמא למקרה בו צריך להפסיק לדון לגופם של הפסקים ואפשר להתחיל לדון לגופו של אדם (וזה בהנחה שהוא מספיק חשוב). הוא מנפק סידרתי של פסקים שנעים בין מטופש לתמוה. הייתי מסווג אותו כ"צדוקי" במובן זה שהוא מתעלם באופן שיטתי מקונטקסט וממורכבויות (ומהאמת). אני נתקלתי בו באמירות כמו "כדאי שנפסיק להתנצל או להכחיש – אנחנו היהודים הרגנו את ישו וצריך להיות גאים בכך" או בקריאה גורפת נגד קריאת קולך כי זה "פורנוגרפיה". בשני המקרים אני לא יודע אם זה יותר מצחיק, עצוב או מסוכן. האמת – אותי זה מחריד.
אהבתיאהבתי
כן, אתה צודק. אני חושב שהוא בעיקר מחפש תשומת לב.
אהבתיאהבתי
תגיד, פתחת תנ"ך כדי לקרוא את הפסוקים לפני שכתבת את הפוסט? איפה כתוב ש"הלכה המחייבת חייל יהודי שאונס אשת אויב בעת קרב לשאת אותה לאישה"? מקור החוק הוא בדברים כא, ואין שם שום רמז לאונס. איני מכיר שום תרגום או הסבר כזה למילים "וחשקת בה ולקחת לך לאשה".
באמת, אני מופתע שאדם, שכמעט כל הידע שלו על היהדות בא מעיתונים, כתבי ועת, ספרי מחקר, ועלוני שבת יהיה לו את החוצפה לדבר על הבורות של הרב לונדין. מסתמא, הרב לונדין בטח די בור בכל מה שנוגע לבודהיזם. אבל גם אתה בור בכל מה שקשור ליהדות וזה לא מונע ממך להביע את דעתך על נושאים שילד ליטאי בן עשר (שקורא מהתורה ממש ולא רק מהרכילות על עולם התורה) יודע עליהם יותר ממך. ונדמה לי, שהרב לונדין בכל זאת מדבר על הבודהיזם פחות ממה שאתה מדבר על היהדות, אז אולי בכל זאת יש לו קצת יותר יושרה אינטלקטואלית (למרבה הצער, לא הרבה יותר).
אהבתיאהבתי
דני, הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמות פרק ח) כותב כי מי ש"בועל אשה בגיותה, אם תקפו יצרו. אבל לא יבעול אותה וילך לו – אלא מכניסה לתוך ביתו, שנאמר "וראית בשביה אשת יפת תואר…", ואסור לבעול אותה ביאה שניה, עד שיישאנה."
כלומר הרמב"ם מבין שהפסוקים מדברים על חייל הבועל את אשת האוייב.
ועכשיו שתי שאלות:
א) האם הרמב"ם בור לדעתך ולא הבין את משמעות הפסוקים?
ב) האם אתה חושב שנשות אויב קופצות בשמחה לידיהם של חיילים שכרגע הרגו את בעליהן?
אם התשובות הן פעמיים לא, כנראה שהפסוקים מדברים על אונס.
אהבתיאהבתי
לגבי הפוסט הנוכחי – אכן דייקת שההלכה אומרת כך; אם כי, לדעתי הפסוקים ממש אינם מחייבים את הקריאה הזאת.
אהבתיאהבתי
מעניין. קודם כתבת ש"איני מכיר שום תרגום או הסבר כזה למילים 'וחשקת בה ולקחת לך לאשה'", וכינית אותי בור וחסר יושרה אינטלקטואלית. מוזר לי שהתגובה האחרונה שלך לא כוללת בתוכה התנצלות.
אהבתיאהבתי
אתה צודק שמגיע לך התנצלות על ההתלהמות הנקודתית כאן, והנה היא. ועדיין, אני חושב שהדברים שאמרתי (כאמור, שהם לא מאוד שונים מהדברים שאמרת לגבי הרב לונדין) נכונים. ז"א: שהידע שלך הוא מגוף שלישי, ואתה מרשה לעצמך להתבטא בעניינים שהידע שלך בהם הוא נמוך ביותר (יש בבלוג הזה המון דוגמאות כאלה, אבל למשל, הפולמוס שהיה כאן סביב אברהם זגדון היא דוגמא כזאת).
אהבתיאהבתי
תראה, אני משתדל לא לומר משהו שאני לא בטוח בו. לפעמים אני טועה. מה שהרב לונדין עשה זה לא לנסות אפילו לדעת על מה שהוא מדבר, ולא לברר דבר (למרות שכל בדיקה בויקיפדיה היתה חוסכת ממנו מבוכה). כל זאת במכוון: מפני שהוא לא רצה ללמד את תלמידיו על הבודהיזם, אלא להשמיץ אותו בפניהם. אני מקווה שאתה מבין את ההבדל.
אהבתיאהבתי
ההבדל קטן מאוד, הוא בא עם אג'נדה ומנתח את הבודהיזם בשטחיות ואתה בא עם אג'נדה ומנתח הלכה בשטחיות. ההבדל הוא שהוא בעיקר מתעסק ביהדות (אגב, אני לא בטוח שהוא כזה מבין גדול ביהדות…) ואתה מנהל בלוג שעוסק המון בנושאים הלכתיים ומתיימר לכתוב באופן רציני.
אהבתיאהבתי
גימפל, עושה רושם שאתה קצת עצבני. כתבתי לך ברשימה האחרת שהגבת עליה: אנא הבא דוגמא לטעות שעשיתי בקשר להלכה. תראה איזו רשימה יפה הכנתי על דברים שהרב לונדין טעה בהם. תן משהו. עד אז אתה מדבר ללא כיסוי.
אהבתיאהבתי
אני שואל את עצמי אם אי-פעם יבוא מישהו "מבחוץ" שלא יפסל ע"י אנשים מאמינים או מבינים בתור "לא מבין מספיק" כדי שיוכל להתווכח או לחלוק על פסוקים ועל ההלכה ושיקחו אותו ברצינות.
לפעמים אני מקבל את הרושם שגם אם גדול הרבנים בעולם אי-פעם הכי הכי היה מחליט לצאת מאורך החיים הדתי ולהתווכח על ההלכה או התורה מתוך השקפה מודרנית או "אוניברסלית" אז היו פותרים אותו כמשוגע שלא צריך להתייחס לדעות שלו יותר.
מעין האם אלוהים יכול לברוא רב מספיק חכם כדי שזה יחלוק עליו.
אהבתיאהבתי
יש בהחלט אנשים שמבינים מספיק כדי שיוכלו להביע ביקורת נבונה ומבוססת. גם לי יש ביקורת כזאת (אם כי אני ממעט להתבטא כי אני באמת לא יודע מספיק על רוב הדברים). לדעתי, בעל הבלוג עושה רושם שאינו כזה. אתה אולי אוהב את דבריו של תומר בגלל שהם מתריסים, והוא יודע יותר ממך אז אתה כאילו מתרשם מהידיעות. אבל האם אינו מפריע לך שאין לו בקיאות טובה במקורות היהודיים?
אהבתיאהבתי
מקרה מעניין. יש כאן מגיבים שמוחים על זה שתומר מבקר רבנים, וכותבים שהוא טועה. אחרי שהוא מוכיח להם שהוא לא טעה, ושלמעשה הם אלה שלא מבינים על מה הם מדברים, והם מתנצלים, הם טוענים שבמקומות אחרים הוא בכל זאת טעה. כשהוא מבקש מהם להביא דוגמא, הם לא מסוגלים, אבל ממשיכים לטעון שהוא לא מבין! אז מי כאן החצוף שסתם משמיץ?
אהבתיאהבתי
דני,
האמת היא שיש לי כמה תשובות לשאלה הזו. אבל אין לך כח אתה יכול לקרוא רק את הפסקה האחרונה.
דבר ראשון אני חייב להגיד שאני בכלל לא יהודי (תסיק מזה לבד כמה עניינה אותי הדת היהודית עד עכשיו וכמה אני מבין בה) ואני כנראה מבין בדת שלי עוד פחות מביהדות. אז מבחינתי הבלוג באמת מעניין ואינפורמטיבי, בין הוא מדבר מדבר על בודהיזם, נצרות או יהדות זו הזדמנות בשבילי לקבל קצת מכל דבר ולקרוא דעות שלדעתי מענינות.
מר. פרסיקו גם כותב על דברים מתוך השקפה דומה לשלי ומציע תובנות מענינות בשבילי: דברים שלא חשבתי עליהם וכנראה שלא הייתי יושב לחשוב עליהם לעומק לבד, אבל אני רואה אך הוא הגיע אליהם וזה יפה. זאת אגב הסיבה העיקרית שאני קורא בלוגים או תגובות בבלוגים. למשל, דווקא את הפרשנות הכי טובה לדעתי לסיפור של קרים מצאתי בתגובה של מישהו בבלוג אחר בכלל.
אני גם חייב לציין שלעיתים רחוקות מצאתי את הבלוג מתריס או מעצבן בכוונה, למרות שכן היו מקרים שקפצו לי בעין ואני יכול להבין על מה אתה מדבר. אני גם יכול להבין למה אדם מאמין יתעצבן אפילו יותר ממני במקרים האלה. זה שהבלוג לפעמים מתריס זה לא כזאת נקודת מכירה עבורי. בלי לדבר על זה שזאת זכותו להתבטא ולפעמים זה יוצר דרמה מענינת כשאיזה בודהה בעיני עצמו מחליט לתבוע את תומר על הוצאת דיבה. אני מרשה לעצמי לצחוק על זה קצת כי המקרה עבר בשלום.
הנקודה האחרונה שלדעתי יש לה חשיבות לא מבוטלת היא שגם אם תומר כותב על "שטויות רדודות" ומקבל את האינפורמציה שלו מ"עלוני בית מדרש וספרי מחקר" אתה צריך לזכור ש*רוב* האנשים בעולם מקבלים את המידע שלהם ממקורות ברמה כזו, ובתוך קהילות דתיות יש להן חשיבות כמעצבות תודעה וכברומטר על הלכי הרוח בתוך זרמים שונים. זה לא שמדפיסים את הדברים האלה כדי שיהיה משהו לזרוק לפח בסוף היום.
אני חושב שאם תסתכל על רוב היהודים בעולם (או כל דת לצורך העניין) אחוז קטן מהם יושב וקורא את המקורות ולומד אותם ברמה שאתה מצפה מרבנים ואלו שמתווכחים איתם להגיע אליה. לכן למה שהיהודי הממוצע מבין מהספרים, העלונים או התגובות בפורום יש חשיבות בפני עצמה על אופי היהדות. מהסיבה הזאת בהחלט שווה להחשף להרבה מקורות כאלה, לנסות להבין את ההשפעה שיש להם ולדבר עליהם, גם אם זה מתוך ההבנה המועטה שיש לאדם ברחוב, ובו נהיה כנים עם עצמנו, שנינו יודעים שזה לא בדיוק המצב שתומר נמצא בו גם אם זה ידע "מבתוך היהדות" ובמיוחד אם זה ידע שקשור בהסתכלות מבחוץ על תופעות דתיות כחלק מההיסטוריה או החברה האנושית. בכל זאת יש לו כמה שנים של ניסיון והשכלה מתחת לחגורה, גם אם זה לא בלימודי גמרא.
אהבתיאהבתי
קודם כל, הבאתי דוגמא (המקרה של אברהם זגדון, ראו שם את כל התגובות ותשאלו את זגדון בעצמו למה הוא מתכוון ותבינו שתומר עשה שם עבודה לא רצינית). שנית, תומר לא ביקש דוגמא אבל אפשר לספק עוד אם אנחנו רוצים להווכח על הנקודה הזאת. שלישית, אף אחד לא מוחה (לפחות אני לא) על זה שתומר מבקר רבנים, אלא על מחקר שמתבסס בעיקר על עיתונות וספרות מגוף שלישי (נדמה לי שתומר לא היה מתוכח עם העובדה שאלה הם עיקר מקורותיו). מעניין אבל שכשאחרים מבקרים את תומר זוהי "השמצה" וכשתומר מבקר זהו "ביקורת". אבל הויכוח הזה משעמם. הסיבה היחידה שאני ממשיך לדון בו זה כדי לא לתת את הרושם ש"הנה ענו לו דברים שאין לו עליהם תשובה ולכן הוא משתתק".
כמו כן, אין לי עניין מיוחד להשמיץ את תומר. אני חושב שהוא חוקר את הדברים בבלוג בצורה לא רצינית, אבל בהחלט ישנן רשומות שעוררו אצלי מחשבה, במיוחד למדתי מהבלוג דברים על העולם הלא-יהודי. בעולם היהדות אני ממש רחוק מלהיות תלמיד חכם, אבל ההבנה שלי ביהדות מספיקה כדי להבין מתי נעשית עבודה לא-רצינית (כמו תומר, אני קורא הרבה ספרי מחקר ועיתונים, ויש לי תארים כאלה וכאלה.). לעומת זאת בנושאים כמו בודהיזם והניו-אייג' הלא-יהודי אין ספק שיש לתומר הרבה ידע שאין לי, ואני מודה לו על יכולתו להסביר דברים בצורה ברורה.
אהבתיאהבתי
טוב, רק עכשיו קראת את התגובה הזו שלך, אחרי שהרבצתי שם מגילה. אני שמח שאנחנו רואים עין בעין.
אהבתיאהבתי
למעשה די ברור לי שכל רב שישאל היום הלכה למעשה יאסור אונס במלחמה.
יש קושי לרבנים להודות או אפילו לדון באפשרות שיש טעויות בתורה או בחז"ל ק"ו שהייתה התקדמות מוסרית.
זה לא חדש.
אהבתיאהבתי
האם החיילים פה קיימו את מצוות אשת יפת תואר כהלכתה?
http://www.haaretz.co.il/misc/1.920403
אמנם הייתה סטיה קטנה מהמסורת אבל אכן כיהודים מודרניים אנו בוחרים את האלמנטים שאיתם אנו מזדהים מהמסורת. את הקטע עם האונס וגזיזת השיער כן. השאר לא. כנראה הם אכן השתכנעו מהטענה שלא סביר לדרוש מהנאנסת להתחתן עם האנס.
וברצינות- יצר לב האדם לא השתנה מימי התנ"ך.
אהבתיאהבתי
יש פה בעיה אחת קטנטונת, הרי היא:
שבמקרה של אשת יפת תואר לא מדובר בשום אופן על אונס במהלך מלחמה. דבר כזה הינו אסור בתכלית האיסור ע"פ התורה וההלכה, ככל יצירת יחס מיני עם אדם שאיננו יהודי. מובן הדבר שגם אין זה רצוי אפילו מצד האתיקה, ע"פ ציווי התורה "…והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר" (דברים, כ"ג, ט"ו).
אין שום זכר בפסוקים של אשת יפת תואר למציאות של אונס. מדובר על ראיה של אשה יפה בלבד, וחשיקה, כל זאת במהלך מלחמה.
האפשרות היחידה לבוא עם אשה זו ביחס אינטימי כלשהו היא לשאת אותה לאשה, "והבאתה אל תוך ביתך". וגם זה מותנה, בסופו של דבר, בהשלכת אלילי אבותיה והצטרפות לעם ישראל ותורתו. גיור. אולי גיור מזורז ולא סטנרדטי, אבל גיור.
ממש בטעות הגעתי לכאן ומסקרנות פתחתי את הנושא הזה.
משונה לדעתי שאתם לא טורחים לחקור את העניינים הללו עד הסוף. די מהותי, לא?
אהבתיאהבתי