ספר חדש על הסיינטולוגיה, עלייתה ותחילת נפילתה

הסיינטולוגיה, כמו ה-Christian Science או הכנסייה המורמונית, היא תופעה אמריקאית במהותה, ומהווה ביטוי מוקצן של היבט מסויים ב"תת-מודע הקולקטיבי" (או ב-Geist, או באתוס או בתמונת העולם הקולקטיבית) של התרבות הזאת. ספר חדש של חוקר הטנטרה והרוחניות העכשווית Hugh Urban מנסה להראות איך התגבשה התופעה הזאת, וביקורת על הספר נכתבה ב-London Review of Books על ידי רחל אביב. אביא כמה נקודות מעניינות.

ראשית, אורבן מספר בספרו כיצד בעוד שבתחילה התעקש ל. רון האברד שהסיינטולוגיה היא מדע ובשום אופן לא דת, אחרי שהחוק בארה"ב הקשה עליו "לטפל" באנשים – וגם אחרי שהבין שלדתות קל הרבה יותר להתעשר – הוא החליט להפוך את הארגון שלו רשמית לדת.

Had he stuck with his original conception of Dianetics, his practices could have been investigated and judged according to scientific standards. A religion, on the other hand, can turn self-help platitudes into a scarce and privileged resource; criticism can be dismissed as intolerance, or persecution.

אחרי ההפיכה לדת התעקשו הסיינטולוגים לקבל פטור ממס. הם קיבלו אותו אחרי מאבק מתיש עם רשויות המס האמריקאיות:

Scientology might be dismissed as an overgrown vanity project, were it not for its 26-year battle with the Internal Revenue Service. The organisation filed more than 2200 suits against the IRS (claiming harassment and violation of First Amendment rights, among other things). Eventually, in 1993, in a $12.5 million settlement, the IRS, worn down by lawyers’ fees, granted Scientology tax-exempt status. The tax authorities have become a litmus test for whether a religion in America is authentic. ‘The complex legal and extra-legal battles between the church and the IRS,’ Urban writes, ‘have been central to the shifting definition of religion itself.’

קבלת ההכרה מהרשויות, כאמור לעיל, שימשה כגושפנקא לטענות הסיינטולוגים שהם דת, והכרת הסיינטולוגיה כדת שינתה לדעת אורבן את הגדרת הדת בארה"ב. אורבן מתייחס גם לאמריקאיות של הסיינטולוגיה:

Urban details Hubbard’s obsession with surveillance, and attributes his paranoia to the influence of the Cold War. ‘Scientology is best understood not as a counter-cultural rejection of mainstream America,’ he writes, ‘but rather as the fulfilment (if perhaps exaggeration) of many American concerns.’ Just as the Protestant ethic emerged naturally from early modern capitalism, he argues, Scientology, with its corporate hierarchy, reflected the preoccupations of a hyper-technological, late capitalist society mourning the loss of privacy.

יוצא שהסיינטולוגיה היא מיצוין של דאגות אמריקאיות שונות, והמבנה ההיררכי והממודר שהיא הקימה – כולל, ניתן להוסיף, הניסיון לחדור למעמקי הנשמה (כולל גלגולי חיים אחרים שלה) ולטהר אותה מגורמים זרים שמפריעים לה – מהווה ביטוי לחרדה לפרטיות בחברה ההיפר-קפיטליסטית.

אולם אותו מבנה היררכי וממודר מהווה נקודת תורפה לסיינטולוגיה היום, בעידן האינטרנט:

More than any other new religion, Scientology has used secrecy as a source of power. Urban shows that it has been ill-equipped to handle the challenges of the internet age: the ‘haemorrhaging of information online’ is the ‘greatest single threat faced by the church in the 21st century’. Official doctrine, including the revelations formerly available only to those who had reached the highest level of Scientology training (and paid hundreds of thousands of dollars to get there), is freely available on the internet to those who have never taken a course. Over the past decade, according to the American Religious Identification Survey, membership has dropped by roughly 20,000. Defectors have chronicled their disenchantment online, and the Xenu story has circulated widely. One of Hubbard’s biographers, an ex-Scientologist, told Urban that this may be the ‘last generation of Scientologists’.

סודות הסיינטולוגיה נחשפים, כפי שאני עצמי חשפתי אותם כאן בעבר, וקשה יותר לגייס מאמינים פותים. גם סיפורי הפורשים מהדת מופצים, ונושאים מסרים שלא ממש מעודדים הצטרפות לארגון. המאמר מביא לעיל הערכה שעשרים אלף איש עזבו את הסיינטולוגיה בעשור האחרון, ותחזית של פורש שזהו הדור האחרון של הסיינטולוגים. לצערי קשה לי להאמין שכך. יש כיום אנשים רבים שנולדו וגדלו בתוך הסיינטולוגיה, והיא כל חייהם. יש לסיינטולוגיה מאמינים בכל שדרות  החברה, ותתי-ארגונים תחת שמות שלא קושרים אותם לארגון האם. ויש להם כמובן הרבה מאוד כסף. הסיינטולוגיה במשבר, אין ספק, אבל מה יותר טבעי לדת ממשברים?

2 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s