לפני הסערה – פניה לקהילת הדהרמה

לאחרונה יצא מכתב פומבי מתוך קהילת הדהרמה הישראלית, לקראת האירועים שכנראה מתרגשים עלינו בזמן הקרוב. היה לי הזכות להצטרף בחתימתי אל הקריאה הזאת. הנה הדברים:

לפני הסערה – פניה לקהילת הדהרמה: קריאה לפעולה קשובה ביראת כבוד לחיים / 11 בספטמבר, 2011

המזרח התיכון הנפיץ עלול להתלקח בלהבות בעוד מספר שבועות, עם מתן התמיכה הפומבי של מדינות העולם להכרזה על הקמת מדינת פלסטין.

בכל מקום באזורנו ישנם אנשים שוחרי שלום, שהיו יכולים ליישב את המחלוקות באמצעים של דו-שיח קשוב המביא להבנה הדדית, ומשא ומתן המכבד את הרצונות והצרכים של כולם, ומביא לפשרה של חיים משותפים יחדיו – אין לנו מקום אחר לחיות בו, אלא כאן ועכשיו עם שכנינו ועם עצמנו; וכולנו רוצים לחיות בכבוד, ולהיות חופשיים מפחד, איום ופגיעה.

אבל יחד עם זאת, בשני הצדדים יש גם מידה רבה של קנאות והתלהמות והיצמדות לרעיונות ולאמונות, שעלולה להביא להתלקחות מחודשת של להבות של שנאה ושפיכות דמים; יש אדישות למצבו ולסיפורו של האחר, לרצונותיו ולצרכיו, שעלולה להביא לגל נוסף של אלימות ואכזריות; יש היאחזות בעקרונות נוקשים ומקודשים, שבשמם פוגעים בחיים של כולנו, והופכים את המקום הזה לבית גידול לפחד וטרור, התנכרות לזולת ושתלטנות של דעה אחידה.

ולכן, אין שיעור לחשיבות של התייחסות קשובה בתשומת-לב למציאות חיינו, בזמן ובמקום ובמצב העכשוויים, בתוכנו ומסביבנו, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים: להיות מודעים לפחדים ולכעסים, לרצונות ולצרכים, באופן אישי-פרטי ובאופן כללי, שלנו ושל אחרים; להיות נוכחים ולהכיל את הרגשות שמציפים ואת הדעות והמסקנות והרעיונות שמבעבעים ודורשים מוצא, פתרון לבעיה.

שורשי המלחמה הם חוסר הבנה ותגובתיות, פחד והיצמדות, ושורשים אלו הצמיחו מציאות סבוכה ואלימה שבה צרכים אנושיים בסיסיים – זכויות אדם וזכויות העם – נפגעים שוב ושוב; ולכן עלינו להעז לפגוש את המקומות והמצבים בהם אנחנו ושכנינו סובלים, ללמוד אותם ולהביט בהם נכוחה – רק הבנה הדדית והכרה בסבלו של האחר תאפשר לנו לעשות צעדים של שלום ואי-אלימות, להיות חכמים ולאו דווקא 'צודקים'.

החיים שלמים, אנחנו משפיעים ומושפעים, קוצים ופרחים – אנחנו מושפעים מהמתרחש סביבנו, ויחד עם זאת אנחנו גם משפיעים: מי ואיך שאנחנו וכל מה שבתוכנו באים לידי ביטוי במחשבות, מילים ומעשים; אבל ללא תשומת-לב והבנה אנו דנים את עצמנו לייאוש, שנובע מאמונה שגויה שאין בידינו לשנות את המציאות הקשה בה אנו חיים.

רק תשומת-לב והבנה יאפשרו לנו לפעול באופן בהיר ושקול, שפוי וצלול, ללא תגובתיות עיוורת – פעולה בחמלה שיש בה מודעות למצוקה ולקשיים של כולם, בכל הצדדים; פעולה שמקבלת אחריות שלמה על המצב – לכולנו חלק במתרחש, כולנו שותפים; פעולה קשובה ביראת כבוד לחיים.

על החתום (בסדר אלפביתי):
אבי פאר, אביב טטרסקי, אילן לוטנברג, גילי פאר, יונתן דומיניץ, יונתן הריסון, יעקב רז, כרמל שליו, מאיר זוהר, מיכל כהן, ערן הרפז, רני עובדיה, רקפת סנדיה בר-קמה, שימי לוי, תומר פרסיקו

6 תגובות

  1. זה נחמד מאוד, אבל אין הנחיות ממשיות. ציפיתי למשהו שאשכרה יעזור לי, משהו כמו קריאה לסרבנות, או עזרה לפלסטינים…

    אהבתי

  2. תמימים להחריד,
    כל שצריך כדי לתקן את המשבר במזרח התיכון הוא:
    תשומת לב, קשיבות, והכל יבוא על מקומו בשלום.
    תומר, אתה באמת מאמין בזה???

    אהבתי

    1. תכלס, ברור. תשומת לב וקשיבות מהסוג הנכון, בטח. האם זה אי פעם יקרה? זה מאוד מאוד לא סביר. צריך נס בשביל שרוב האנשים ישימו לב לעצמם ולעולם בצורה אמיתית. ונסים זה בכלל מדת אחרת.

      אהבתי

  3. כיון שזה לא הפלסטינאים שבחרו לא להכיר בנו, אלא העולם, סביר להניח שבאמת אין משמעות ל-תשומת לב, וקשיבות מהסוג הנכון.

    זה שראש ממשלת ישראל שלנו גם כן לא מבין זאת, זה חלק מהבעיה שלו ושלנו.

    אהבתי

  4. אינשאללה, תומר, אינשאללה.

    אבל…
    כפי שכתבתי בבלוגי לא מזמן:

    בואו נאמר כמה מילים מפוכחות, שיש הקוראים להן 'פסימיות'. רגשות נועדו להחזיק את האדם ולייחדו משאר הברואים, אך בה בעת גם להבטיח את קיצו. משחר האנושות נעשו מעשים אכזריים איש ברעהו ועם ברעהו, ואין כל ספק שהדבר ימשך כל עוד יסתובבו כאן ילודי אשה. הרגש העוצמתי ביותר של האדם הוא השנאה והנקמה, ורק בזכותו אין פיצוץ אוכלוסין על פני הכדור הזה. דתות שהומצאו בכדי למגר אותו, מצאו את עצמן מגבירות אותו, ואף מנציחות אותו בציוויים חמורים שלא לשכוח את אשר עשו לנו. במלחמות הצדק גם ילדים מתים – כתב המשורר, ואין מלחמה שאינה כזו, כידוע. השכל האנושי יודע היטב שאין זה מן החכמה להגיב על שנאה בשנאה, אבל הוא גם יודע כי אין כל טעם לבקש מן האדם להתאפק.
    זהו יצר לב האדם, זה הפרויקט האנושי, נרצה או לא נרצה. הפרויקט שגם בוראו התחרט עליו, אבל קצת מאוחר מידי. פעם אחת הוא ניסה להטביע אותו במבול של מים, אבל משפחה אחת ששרדה שוב שלחה גרורות, שמלאו פני תבל בשנאה. מאז הוא הבטיח שלא להשמיד יותר, והטיל את פרויקט הדילול עלינו. על עצמו הכריז כ'אל נקמות', אבל בינתיים זה רק על הנייר, לפחות בשלושת אלפי השנים האחרונות. עד לרגע זה הזירה מופקרת, וההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של מלחמות ונקמות, בעוד כל שאר האירועים הם רק הערות שוליים. בהפסקות הקטנות שבין מלחמה למלחמה מתפתחים חיים עד כדי אשליה שהכל בסדר. אז לא. תרגעו.

    http://postiko.wordpress.com/2011/03/16/%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%90%d7%a9%d7%a8-%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%9a-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%9a/

    אהבתי

  5. האמת? זה קצת עצוב.

    עצוב לראות שיש אנשים שפשוט אינם מבינים שלערבים תרבות שונה ותפיסת עולם שאינה דווקא מחפשת שלום ואהבה. לא כולם רוצים פשוט ״לחיות״.

    לכן הפנייה שלך ל״הקשבה״ ול״חמלה״ היא מטופשת ומראה על בורות נוראה. אני מניח שאתה יכול לפתוח את המטריות, לדבר על ״שלום בדורנו״, ואולי לשיר גם קצת על אהבה.

    שלום לא עושים כך. בשביל לעשות שלום צריך אנשים חכמים שמבינים שהתרבות הערבית אינה בודהיזם. אתה בז לתרבות הערבית, ולכן אין סיכוי שתוכל להתקדם להבנה ולשלום עמם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s