ציונות אנתרופוסופית בשנות השישים

גליון אדם עולם האחרון בגליון האחרון של אדם עולם, קיץ 2011, "מגזין לאמנות החינוך ולהתחדשות חברתית", שקשור לתנועה האנתרופוסופית, הופיעו ציטוטים נדירים ממבוא אבוד למהדורה הראשונה של תרגומו העברי של ספרו של רודולף שטיינר, כיצד קונים דעת העולמות העליונים, שיצאה ב-1960. המבוא הזה, של המתרגם של הספר נחמן בר שלום, בעצם צונזר לבקשתו של שמואל הוגו ברגמן, שכתב בעצמו הקדמה לספר (ברגמן הכיר אישית את שטיינר, והעריץ אותו), וראה במבוא של בר שלום מליצה מביכה.

ואכן, המבוא של בר שלום מליצי ומשתפך, אבל הוא מעניין מפני שהוא משקף רוח מאוד ציונית שהיתה לתנועה האנתרופוסופית אז. כאמור, אדם עולם מביא קטעים נבחרים מהמבוא, ואני רוצה לצטט כמה שורות ממנו כאן. כותב בר שלום:

עלינו לדעת ולזכור היטב היטב את עברנו המזהיר, החייב לשמש אור לגויים, אשר דתם יונקת מדתנו הקדושה. מדוע לא נעשה איפה מאמץ לתפוס את מקומנו כבימים קדמונים. איך נעשה זאת? נעשה זאת, על ידי לימוד תורת המדע הרוחי לפרטיו [כלומר השיטה הרוחנית של שטיינר – ת.פ.], לאחר שיתורגמו יתר הספרים האנתרופוסופיים, ועל ידי התאמנות איזוטרית של אלה אשר הגיעו בהתפתחותם השכלית-מוסרית לשלב מסויים המאפשר להם את הדבר; ואז לא יאמרו מדענינו כי אין דרך להגדיר את מהותה של היהדות. […] ועתה, נקרא יחד את דבריו של מחבר הספר הזה, הטוב והמיטיב, גאון הגאונים, איש המדע האמיתי, המורה הגדול של האנושות, הד"ר רודולף שטיינר המבורך!

אז לבד מהפאתוס ההגיוגרפי על שטיינר, אני חושב שמעניין לראות כאן את הלוקל-פטריוטיות היהודית. ניכר שבר שלום רואה בעיני רוחו חברת מופת שקמה בארץ, וקשה להחליט האם הוא רואה את עצמו קודם אנתרופוסוף או קודם יהודי. היהדות היא "דתנו הקדושה", עלינו לשמש על ידה "אור לגויים", ובר שלום גם רוצה "להגדיר את מהותה של היהדות", אם כי זה ייתכן רק על ידי לימוד "תורת המדע הרוחי".

ושימו לב לצילום העטיפה המקורית של המהדורה הראשונה של הספר, שמובאת גם היא באדם עולם:

שימו לב למפת הארץ, ולכך שמעלים את ירושלים על ראש שמחתם. כלומר ה"מדע הרוחי" האנתרופוסופי השתלב לראשוני האנתרופוסופים הישראלים בלי בעיה בפרוייקט הציוני. למעשה הם כנראה גרסו שהוא חיוני כדי שזה האחרון יצליח.

(בגליון אדם עולם גם מובא ראיון עם חוה לוי "מאימהות האנתרופוסופיה בישראל", הסוקרת את ראשית התנועה בארץ.)

4 תגובות

  1. תודה על הרשימה- גם אני שמחתי למצוא את זה בגליון האחרון- אני חוקרת את הקשר היהודי- שטיינרי הרבה זמן- ובר-שלום אולי מליצי אבל מדוייק ביותר- ואני מעזה לומר ששטיינר לא היה מצנזר את דבריו- כי אכן- מדע האדם מתחבר באופן עמוק ביותר לתורת הנסתר ולקווי הפילוסופיה היהודית,
    ומעבר לכך הקשר הייחודי בין עולמות עליונים וביטויים בגשמיות- ועד ועוד- אבל עם הזמן אנחנו כיהודים נמנעים מלהיות על מקומנו ומתוך כך ללמוד אנתרופוסופיה- והופכים לאנתרופוסופים ובורים לחלוטין ביהדות- ומי שמעמיק בדברי שטיינר ימצא בקלות שלא לכך כיוון…
    אשרי בר-שלום שהבין את מקומו ושליחותו בעולם- הלוואי עלינו…
    אסתר לחמן

    אהבתי

    1. אפשר להבין את הצורך של הישראלי באנתרופוסופיה – רוחניות ב"שפה זרה" נראית יותר קלה לעיכול.
      אבל אם כבר חודרים את האנתרופוסופיה ובאמת עושים תהליך רוחני
      נראה תהליך טבעי לחזור ל"שפת האם" – לרוחניות היהודית (לאוו דווקא לדת).
      לא רק שאין בכך סתירה לאנתרופוסופיה – יש בכך התפתחות והתקרבות למהות הפנימית של היותך יהודי בעל כורחך.

      אהבתי

      1. הייתי בשנות השישים אחד מתלמידיו של נחמן בר שלום זכרו לברכה ולכבוד לעם היהודי, נחמן היה יהודי, לא
        היה חרדי, ולא היה קיצוני או מחמיר באמונתו, נחמן השקיע המון מעצמו בחשיבה של שטיינר, ובתור תלמיד של נחמן זה, אני יכול להעיד כי תמיד ידע להגיש לחוג עוד היבט, ועוד רעיון שקידמו אנשים, א. ללמוד את המדע הרוחי, ב. להבין את משמעויותיו ברוב פנים – היותו של נחמן ז"ז בן לעם היהודי אינה פוסלת אותו מלהתעמק ללמוד וללמד אנתרופוסופיה, ההיפך, נחמן בר שלום ז"ל הוא שהמחיש כי תורתו של שטיינר מתאימה לכל בני האדם בלא קשר לאמנותם, תרומתו של נחמן לאנתרופוסופיה היתה בכך, שלמרות יהדותו הוא לא היהסס לשבור את החרם הדיאלקטי שגזרו חז"ל וחכמי מחשבת ישראל על כל תורה פילוסופית.
        נחמן השכיל להבין שתורת המדע הרוחי איננה תיאולוגיה נוספת הבאה לסתור או לתחרות בעמודי תווך תורניים יהודיים, נחמן הבין שרודולף שטיינר לא הציג מעולם תיאולוגיה חלופית לשום דת שהיא, יתר על כן באחד מספריו (כמודמני בגוף נפש ורוח) כתב שטיינר "מייסדי השקפות העולם הגדולות הנם המקודשים הגדולים" – הביקורת של ברגמה על אותה הקדמה מפורסמת ועלומה לא היהתה ביקורת מהותי אקדמית אלא דיונית, ולעניות דעתי – בכל הכבוד – שגה פרוסור ברגמן הן בביקורת הנוקבת והן בפעולות של צינזור הספר שבשום או פעולות כאלה אינן יכולו להיחשב לא לדיאלקטיקה אקדמית ראויה ולא כפעולה שיש בכוח לתרום לפתיחות המחשבה בין השקפות שונות.
        גם לא ראיתי עוצמה כזו של קיטונות ביקורת כמו למשל נגד עבודתו של ברוך שפינוזה כחוקר מקרה שהסווה את עצמו מפאת נסיבות תקופ פעילותו מאחרי גלימת הפליוסופיה.
        המקרא

        אהבתי

  2. וראו כאן, כותב מישהו שמסמן את בר-שלום כדמות ייחודית שלא מייצגת את שאר האנתרופוסופים בארץ אז:
    http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=4785794

    "המקיש מן ההקדמה של נחמן בר שלום ל"כיצד קונים", על החוגים האנתרופוסופיים שישראל של שנות ה60, עלול לטעות ולהטעות.
    מי שתחת ידו ההקדמה של נחמן יכול לראות עד כמה הוא היה מחובר ליהדות כדת. טעות גדולה להקיש מנטייתו האישית לגבי רוב האנתרופוסופים הותיקים בארץ.
    לגבי הגישה הציונית, אכן רובם היו ציונים במידה זו או אחרת – הרי עדיין לא היתה אז פוסט-ציונות.
    גם ההתלהבות והמליציות היו כולן של נחמן ואי אפשר להכליל אותן על החוגים האנתרופוסופיים. מי מאיתנו שזכה להכיר כמה מ"חלוצי האנתרופוסופיה" בארץ, יודע שהם נטו לשמור את אש החלוציות שלהם בספירת הרצון ואילו דיבורים מלאי פאתוס לא בדיוק היו לחם חוקם. אני מדבר על בן ציון וולקוביץ, למשל.

    נחמן בר שלום היה דמות צבעונית ומרתקת, אני זכיתי לפגוש אותו קצרות בשנות ה80 כשהיה כבר קשיש. לנחמן בר שלום היתה הדרך המיוחדת שלו באנתרופוסופיה, ויש שיאמרו שהדרך שלו היתה אולי ליד האנתרופוסופיה, ויתכן שאולי אפילו לא כל כך קרוב.
    מלבד כמה תרגומים שלו לרודולף שטיינר, הוא כתב גם תזה קצרה על ההיפנוזה ומהות הנפש [ניתן להשיג אצל דניאל זהבי?] וגם עוד לפחות דבר אחד שאני ראיתי ויתכן שעוד כמה שלא ראיתי.
    מה שראיתי היתה חוברת קטנה שבה נחמן בר שלום חשף את משנתו האישית, שכאמור אולי נבטה מזרע אנתרופוסופי אבל צמחה למחוזות שהרחק מעבר לאנתרופוסופיה. הדברים שכתב היו לחלוטין לא מקובלים על האנתרופוסופים בני דורו. אם מישהו יצליח לשים את ידו על החוברת שראיתי או אולי על חומרים אחרים, הוא יבין למה הכוונה.
    גיגלתי את נחמן ולא מצאתי ברשת עדות לכתובים הללו.

    אני לא יודע מה הלך שם בין פרופ´ ברגמן, נחמן בר שלום ובן ציון וולקוביץ שהקים את הוצאת מיכאל שהוציאה את המהדורות המאוחרות יותר של "כיצד קונים", שמהן הושמטה ההקדמה של נחמן. אבל מי שבידו הספר ההוא בהוצאת רשבני, יכול לראות איך כמה עמודים לאחר ההקדמה של פרופ´ ברגמן – שבתחילתה הוא מעיד על עצמו שאינו אנתרופוסוף- כותב נחמן בר שלום את הדברים הבאים:
    " העורך של הספר הזה, מורי ורבי הפרופסור ש.ה. ברגמן, מעיד על עצמו: "איני אנתרופוסוף…", ודומה הדבר בעיני, כאילו הצדיק הגדול, ר´ אריה לוין – רב האסירים – קם והצהיר …קבל עם ועדה, משהו בדומה "אינני יהודי…". "
    כלומר, עם כל הכבוד לדבריו של הפרופ´ המעיד על עצמו – נחמן יודע יותר טוב.
    אני חושב גם אם ברגמן לא היה מטיל וטו על המשך ההדפסה בצוותא של שתי ההקדמות, הרי שהמו"ל וולקוביץ – האדם שלא הוציא מפיו מלה בלי לשקול אותה לפני ולפנים, קל וחומר לא כתב מלה שאינה שקולה – היה מוחק את ההקדמה, הבלתי שקולה בעליל, על דעתו הוא.

    לסיכום נחמן בר שלום היה דמות צבעונית ומיוחדת, שלא ניתן להקיש ממנה על שאר האינדיבידואלים בסצנה של תחילת האנתרופוסופיה בארץ הקודש."

    אהבתי

להגיב על אדי מלכא לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s