הטכנולוגיה מאיימת על שמירת השבת

לפני כשנה הביא אלן בריל, פרופ' למחשבת ישראל וחוקר חסידות, בבלוגו רשימה על נערים אורתודוקסים בארה"ב ששומרים "חצי שבת" – הם מסמסים, מציצים ומעלים סטטוסים לפייסבוק בשבת. כתבתי עליה כאן והבאתי את הציטוט הבא משיחה שקיים בריל עם "מחנך יהודי:

I was asked by an Jewish educator- principal if I know what it means when current HS kids ask each other if they keep "half shabbos" or "full shabbos?"Since I know the lay of the land, I said sure it is texting. He said: Your right. The kids call someone who texts (and tweets and posts) on Shabbos as keeping half-shabbos and those who dont full shabbos. This phenomena is more widespread than just the average modern orthodox. I have seen rabbinic kids here who wear black hats admit that they text on shabbos. The educator said that the kids consider it part of daily verbal communication.

בריל העלה לפני כמה ימים לבלוגו רשימה נוספת על העניין, הפעם בעקבות כתבה בעיתון. הוא מעלה עוד כמה תהיות והסברים אפשריים לתופעה, וראו שם. מה שמעניין עוד הוא שאחד המגיבים מספר ש

 I've personally noticed some Orthodox Jews going from "I'd buy a kindle but I do most of my reading on Shabbos" to "I bought a kindle, and I think it's ok to use on Shabbos."

כלומר מעבר מהסתייגות מקניית קינדל משום שאי אפשר להשתמש בו בשבת, להחלטה שבעצם אפשר להשתמש בקינדל בשבת.

כל זה מעלה את השאלה על השפעת הטכנולוגיה על קיום המצוות. אנחנו יודעים ש'מכון צומת' של הרב ישראל רוזן משתמש בטכנולוגיה כדי לאפשר שמירת מצוות בכל תנאי, אבל הנה דוגמאות לכך שהתפתחותה של הטכנולוגיה גם יכולה לאיים מאוד על ההלכה. אצל אותם בני נוער מפני שזאת צורת התקשורת שלהם, מפני שכך מתקשרים כל חבריהם (הלא-יהודים), ומפני שלא יעלה על דעתם להפסיק את מערכת החיברות שלהם יום שלם בשבוע. עם הקינדל, זה מה שקורה כשיותר ויותר ספרים עבורים לפורמט דיגיטלי.

אפשר להוסיף לכאן את התהליך שבו יותר ויותר מלונות עוברים למנעולים שמתופעלים על ידי כרטיס מגנטי, ולא מפתח מכאני – מה יעשו יהודים שמגיעים לעיר לשבת, ובה כל המלונות משתמשים במערכת חשמלית לנעילת החדר? וודאי יש ויהיו עוד דוגמאות.

אז האם הטכנולוגיה המתפתחת בעצם דוחקת את היהודים שומרי המצוות להיות חרדים, דהיינו לחיות בקהילות סגורות, לא לצאת אל העולם וכו'? האם היא תדרוש שינוי הלכתי ביחס לחשמל, או העלמת עין סיטונאית? ואם כך, האם, שואל אותו מגיב ממנו הבאתי את הציטוט האחרון, תביא ה- half-shabbos לקרע בתוך הציבור האורתודוקסי?

27 תגובות

  1. מעניין. והתשובה היא כמובן: העלמת עין סיטונאית. איך אני יודע? היא מתרחשת מאז ומתמיד.
    המדהים מכל הוא סיפור המלונות בשבת. (טכנית אגב- כמעט כל מלון מאפשר לשומרי שבת לקבל מנעול מכני)
    העניין המרכזי הוא העובדה שהנופשים בארץ- לא מעט מהם יהודים חרדים, מקבלים את חילול השבת הכמעט גורף המתרחש בבתי מלון- וגם אם טכנית השבת נשמרת (והיא כמובן לא) – הרי העובדה היא שכל העובדים במלון עובדים בשבת. – אז נכון- אפשר לומר שמשלמים להם בטריק זה או אחר- אבל אלוהים ציווה על מנוחה ביום השבת, ותכלס- עובדי המלון עובדים כמו בכל יום חול- ומקבלים תשלום על עבודה זו.
    אבל היהודים תמיד ידעו להעלים עין, לרע ולטוב. (בדיוק כמו לחש ההשבעה- "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי…" שהופך את החמץ בבית לעפר הארץ.)

    אהבתי

  2. אהרן, אתה צודק מאוד לגבי זה שעצם הפעלת המלון בשבת (בארץ) לא יכולה להסתדר בשום צורה ע"פ ההלכה בכל ההקשרים האלה.
    לגבי חו"ל, בהמון מלונות כבר לא קיימת מערכת נוספת למנעולים, גם זה וגם הנושא של אורות אוטומטיים – הולכים או להרוס את החופשות בחו"ל של כל שומרי השבת, או שוב פעם – העלמת עין כוללת ופירוש מחדש של הלכות חשמל בשבת.

    אהבתי

  3. העלמת עין מחילונים (העובדים במלון) איננה שווה לחילול השבת במעשה האדם עצמו ממש. קשה לי להאמין שיתירו. פשוט תהיה מערכת הכשרים. כמו שיש מסעדות כשרות בארץ, ובחו"ל מביאים שימורים, כך יהיה גם עם מלונות, חלק יאפשרו לדתיים, והשאר פשוט יהיו לא כשרים.

    אהבתי

  4. לצורך העניין, ראיתי גם עישון מקבל יחס כזה, של העלמת-עין. בעיקר כאשר המעשנת היתה אשתו של חוזר בתשובה, ואפילו בבתים בהם הקפידו על חומרא דחומרא כמו הרמת שפופרת הטלפון אחרי ניתוק המכשיר מהקיר, כדי לרוקן את הקבל – זה עשו, אבל מעישון התעלמו.

    המסקנה שלי: כל המצוות כולן הן דרך שליטה בקהילה ואין להן שום מהות אחרת.

    אהבתי

    1. מעניין, המסקנה שלי מאותו סיפור בדיוק היא שקיום מצוות נתון לבחירה החופשית של כל אדם. לכן לא כופים על אשה שאישה חזר בתשובה להפסיק לעשן בשבת.
      המסקנה שלי: כולנו מתאימים את העובדות לדעות הקדומות שלנו.

      אהבתי

        1. אינני יודעת באלו בתים מדובר ועד כמה את יודעת מה באמת קרה שם (למשל- יש הבדל בין לכפות על אשה לא לבשל את סעודת השבת בשבת- זה נוגע גם לשמירת השבת של הגבר, לבין לכפות עליה לא לעשן), אבל נראה לי שתסכימי איתי שהסקת מסקנות כלליות על סמך כמה מקרים בודדים, היא מעשה נמהר במקצת. במיוחד שבכל המגזרים יש גברים שכופים דברים על נשותיהם, ולהיפך. כשם שאין שום סיבה להניח שגבר חילוני שלא מאפשר לאשתו לדבר עם חברותיה, עושה זאת בגלל החילוניות, כך גם לגבי גבר דתי.

          אהבתי

          1. לא, איני מסכימה איתך. לדעתי את טועה.

            ולגבי המצב שאת שולפת, שאין לו שום קשר עם הדוגמה שנתתי? רק בריאות שתהיה לך, ולאנשי הקש שהעמדת.

            אכן, בכל מגזר יש גברים שכופים דברים על נשותיהם, ולהיפך. לפחות על כך הסכמנו.

            אהבתי

  5. אין כזה דבר "חצי שבת". כמו שאין כזה דבר "חצי הריון". מה שיש זה יהודים, שבגלל חוסר ידע או חוסר אדיקות, מוותרים לעצמם (או לאחרים) על חלקים מסבויימים של שבת. אם זה מחוסר ידע, אין לזה באמת פתרון. אם זה מחוסר אדיקות – השבת היא לא הדוגמה היחידה שבה גם מי שמגדיר את עצמו שומר מצוות לחלוטין עובר ביודעין על מצווה (ודוגמה קלאסית היא הומוסקסואלים דתיים).
    באנלוגיה, יש טבעונים שיאכלו דבש כי הם לא מבינים עדיין שמדובר במוצר מהחי; ויש כאלו שיאכלו דבש כי הם לא מוכנים לוותר על הדבר הטעים הזה; אבל כולם, אם תשאל אותם, עדיין יגדירו את עצמם כטבעונים (אבל…).

    כן, ישנה בעיה מאד רצינית בכך שההתפתחות הטכנולוגית הופכת את שמירת השבת הקלאסית להרבה יותר קשה, ולקרוב לבלתי אפשרית מחוץ לקהילה מאורגנת, והמצב בארץ – עם יהודים חילוניים שעובדים בשבת – דורשת רמה מסוימת של העלמת עין שהיא כשרה אך מסריחה. בגלל זה יש את מכון צומת, שמוצא את המקומות בהם טכנולוגיה תוכל להשתלב עם השבת. הדוגמה הקלאסית של חרדים שעבורם "חדש אסור מהתורה" רחוקה מלהיות הדוגמה המרכזית ביהדות – אורח החיים החרדי הוא כשלעצמו חידוש בעולם היהדות.

    ובקיצור, סיכום התגובה – זה שיש כאלו ששומרים חצי שבת, לא אומר שזה דבר לגיטימי. וכל טיעון אחר שנגזר כתוצאה מהאנקדוטה הזאת לא מחזיק מים.

    אהבתי

    1. אין כזה דבר "חצי טכנולוגיה". מה שיש זה יהודים, שבגלל חוסר ידע או יתר אדיקות, מוותרים לעצמם (או לאחרים) על חלקים מסויימים של טכנולוגיה. אם זה מחוסר ידע, אין לזה באמת פתרון. אם זה מיתר אדיקות – השבת היא לא הדוגמה היחידה שבה גם מי שמגדיר את עצמו שומר מצוות מגזים בקיום מצוות (ודוגמה קלאסית היא הביגוד החרדי) – חבל.

      כן, ישנה בעיה מאוד רצינית בכך ששמירת השבת הקלאסית הופכת את הזמינות הטכנולוגית להרבה יותר קשה, ולקרוב לבלתי אפשרית בתוך קהילה מאורגנת, והמצב בארץ – עם יהודים דתיים שנאלצים לצפות בטלויזיה בסתר – דורש חשבון נפש שקשה להגיע אליו.

      ובקיצור, סיכום התגובה – זה שיש כאלו שמנסים להמנע מהמציאות, לא אומר שזה דבר לגיטימי.

      אהבתי

    2. לגבי הומוסקסואלים דתיים, אתה טועה ומטעה. הדת אוסרת על אקט מיני מסוים, אך לא על נטייה מינית, מהסיבה הפשוטה שנטייה מינית הינה המצאה חדשה יחסית. לפני המאה ה-20 אדם לא היה מוגדר ונשפט לפי מי שהוא נמשך אליו, אלא רק לפי פעולותיו הספציפיות – האם קיים אקטים מיניים שנחשבים לאסורים (משכב זכר, מעשה סדום, גילוי עריות וכולי). התורה וההלכה מתמקדות בהקשר הזה במעשים יותר מאשר במשיכה מופשטת – גם האיסור על גילוי עריות הוא איסור על מעשה, לא על משיכה של איש לאחותו, לצורך העניין. על כן, גבר הנמשך לגברים אחרים ומנהל עימם מערכות יחסים לא נחשב לחוטא כל עוד הוא נמנע מאקט אחד מאוד ספציפי. ואכן, רוב הגברים ההומוסקסואלים הדתיים שאני מכירה נוהגים כך. לגבי לסביות, לא ידוע לי שום איסור של הדת על כך.

      אהבתי

  6. האיסור ההלכתי על חשמל בשבת בכלל לא ברור. בתחילה זה היה תולדת "בונה", ואחר כך עבר להבערה, ואולי עוד הסברים. אינני ממש בקיא. מה שברור שקודם ירו את החץ ואחר כך סימנו את המטרה.
    השבת האורתודוקסית הייתה שונה לחלוטין לו חשמל היה מותר. טלוויזיה, אינטרנט, אור, טלפונים, ומי יודע מה עוד.
    למרות זאת אולי אולי זה ישתנה ברבות הימים.

    אהבתי

  7. אני מאמין שהסיפור הוא בדיוק הפוך. איסורי המלאכה המקוריים של שבת אינם מה ש'עושה' את השבת לשבת, אלא דווקא הניתוק מהתקשורת והאלקטרוניקה הפכה למאפיין המובהק של השבת – וטוב שכך. הרי אם שבת היא הפסקת המירוץ הרכושני והיצירתי, אין כמו ניתוק מתקשורת ומארנק כדי לבטא זאת.
    דומני שתהליך דוהמ עבר אצל חז"ל – וזו תיזה שצריכה בדיקה – המלאכה המוזרה, ה'גרועה' כלשונם, של 'הוצאה מרשות לרשות', מלאכה כמעט וירטואלית, הפכה בתקופת המשנה למאפיין הכי מובהק של השבת – כפי שיעידו הדיונים הארוכים מאד עליה במסכת שבת (שאף נפתחת בכך).
    ההסבר שאני מציע הוא שבימי חז"ל התחום המסחרי היה אולי חשוב יותר, מבחינת רשות הרבים, מאשר עבודת הכפיים, ולכן הדגש ביצירת השבת היה איסור המסחר, המתבטא בהוצאה מרשות לרשות. יש לזה מקור כבר בתנ"ך, בדרישה לא להביא סחורה ביום השבת.
    וכמו שמבחינת ההלכה ה'קשיחה', הדאורייתאית, איסור המסחר הוא קלוש ('שמא יכתוב', הוצאה), אך זכה למעמד מרכזי, כך כל איסורי האלקטרוניקה הם יותר מקלושים – אפשר בנקל להתיר, אם מישהו היה רוצה – אבל יש איזו הבנה מטאהלכתית שמניעה את הפוסקים ואת החברה הדתית לעצב את השבת דרך הימנעות מאלקטרוניקה ובעיקר בפן התקשורתי שלה.
    בעיני רוחי, השבת העתידית של החברה הישראלית הפוסט אורתודוכסית תלך בדיוק לכיוון הזה: יום ללא ארנק, וללא אינטרנט /טלוויזיה / פלאפון. ושהחברה המסמסים יתאפקו.

    אהבתי

    1. יואב,
      אני די מסכים איתך בניתוח המהלך ההלכתי של בניית השבת.
      אבל אם כך, מה עם קינדל? האם כשיהיו רוב הספרים על המכשירים האלקטרונים לא יהיה אפשר לקרוא בשבת? או אולי את זה ניתן להתיר מפני שמטא-הלכתית זה תואם לרוח השבת?

      אהבתי

      1. על זה עוד ישבו חכמים ויתנצחו. ברוך השם יש מתודיקה לדיון ההלכתי ואני מקווה שגם בעוד דור הוא יהיה רלוונטי, אם נצליח להוציא אותו אל מעבר לגבולות החברה הדתית…

        אהבתי

        1. מבחינה תרבותית אתה חווה את האינטרנט והטלוויזיה באופן שונה לגמרי מבני העשרה היום, וזה גם מה שמעצב את היחס השבתי אליהם. עבורך ועבורי, האינטרנט והטלוויזיה נתפסים כרעש תקשורתי שמשתתק ביום השביעי ומפנה את מקומו לתקשורת פרטית ואינטימית יותר, אבל עבור בני הנוער, תקשורת איננה רעש שבא מבחוץ והכלים הטכנולוגיים שמאפשרים אותה הם כלי תקשורת אינטימיים. לכן קשה להם להיפרד מהם, מפני שהם תופסים אותם כשלוחה טבעית של הדיבור [המימד הטכנולוגי של המעשה שקוף לחלוטין עבורם, באותה מידה שמישהו שמשתמש בידיים שלו כדי ליצור צורת מגאפון שתאפשר לו לדבר בקול רם לא יעלה בדעתו שהוא משתמש בטכנולוגיה]

          אהבתי

  8. אני מסכים מאוד עם הניתוח של יואב – וטוב עשו רבותינו שאסרו את החשמל, לרבות ניאון ו- led (למעט במקרים מסויימים מאוד), אחרת כל השבת היתה מאבדת את טעמה.
    בתחום בו אני עובד – ורבים אחרים – רוב העבודה היא מיילים ומסמכים – אם היה מותר להפעיל מחשב/פלאפון בשבת, לא היינו מפסיקים לעבוד, ולא יעזור שום גדר עצמי שהיינו שמים לעצמנו.

    אגב – מכאן חורה לי הדיון סביב הספורטאית נעמה שפיר – עיקר הדיון היה שאלת הצניעות הטכנית (ה"מקילים" במכנסיים קצרים ו"מחמירים" בגופייה), כשהנושא המרכזי לדעתי בכלל לא עלה לדיון – והרי היא משחקת בשבת!
    כאן נכנסת לפעולה ההלכה "הטכנית" – היא לא חיללה שבת, שהרי זה נעשה בגרמא, וזה דבר שאינו מתכוון וזה מלאכה שאינה צריכה לגופ(יי)ה וכו'… – והרי הרעיון של שבת הוא לשבות ממה שאתה עושה בששת ימי המעשה, ואם המקצוע שלך הוא כדורסל – בשבת אל תשחק! מי שמשחק בשביל הכיף – אולי יש מקום להתיר, אבל מי שזהו מקצועו וודאי שיש בו חילול שבת המוני מסביב – לא נראה לי ראוי.

    אהבתי

  9. דוקא התפתחות הטכנולוגיה יכולה בעתיד לפתור מבחינת הלכתית את בעיית האיסור הגורף על שימוש בחשמל. כשהמחשב "יבין" שפה טיבעית יהיה קשה להגיד, שאסור לדבר למכשיר אבל מותר לדבר עם ה"גוי של שבת".

    בקשר לאופי החג והשבת יש הבדל מאוד רציני בין פעילות פנאי למלאכה מקצועית , אבל ההבדל הזה לא אומר שהפעילות בחג ובשבת צריכה להיות דומה לפעילות בחג ובשבת בתקופה שלפני השימוש בחשמל וביתר פלאי הטכנולוגיה.

    לדעתי הנטיה לקבוע איסור גורפים ללא מידה ושיעור, אופיניים לגישה מחמירה נוסח בית שמאי.

    אהבתי

  10. לדעתי מוזר, שלמרות הנטיה של בני ישראל להיות בין הראשונים להשתמש בחידושי הטכנולוגיה (למשל בזמן הקדום המדיה האלפביתית), חלק הגדול של מהפעילות התרבותית של עם ישראל, החלק שזמנו בשבת ובחג, תקוע מבחינה טכנולוגית במאה ה-18.

    אהבתי

      1. מותר לפתוח ספר להזיז דפים ולקרוא בשבת וקריאת ספרות תורנית מומלצת. לעומת זאת האיסור על מדיה אלקטרונית גורף כולל גם קריאה וצפייה פסיבית ללא התחשבות בתוכן ולא רק יצירה אקטיבית.

        אהבתי

        1. דוקא אסור לקרוא בשבת. האיסור על קריאה בשבת הוא קדום מאוד ונמצא כבר במשנה – והוא לא קשור בהכרח לגזירה 'שמא יטה', כי גם אסור לקרוא רשימות אורחים מן הכתב או מן הכותל, ואסור לקרוא בכתובים בשבת (ולא בגלל הדרשה, פשוט כי אסור לקרוא).
          בנוסף, בעניין הוצאה מרשות לרשות – אני חולק לגמרי על הניתוח של יואב: מי שהפך את ההוצאה למלאכה *גרועה* הוא חכמים, וההקפדה על הוצאה ומוקצה קדומה להם בהרבה. וזה גם משתקף באיסורים וההגבלות שבמשנה שהתלמוד מתקשה בהם אחר כך.
          לא ברור לי אם התופעה שבריל תיאר היא תופעה של 'חוטאים' או של 'צדיקים', כלומר האם מי שעושה זאת סבור שהוא נוהג כשורה או לא. אם זה של 'צדיקים' אז זה פשוט שינוי מעניין בדמותה של השבת וימים יגידו מה יקרה עם זה. גם איסור החשמל לא תפס באמת עד שנות החמישים, מכל מיני סיבות, ועדיין יש יראים ושלמים שמשתמשים בחשמל ביום טוב. מאידך, אם זה של 'חוטאים', הרבנים כבר ידאגו להעלים את מי שעושה את זה מן הקהילה תוך דור.

          אהבתי

          1. עמית,
            ראשית אני חייב לומר שאפו על התגובות שכתבת ברשימה על הישיבה השוויונית. תענוג צרוף.

            לגבי אותם שומרי חצי-שבת. יש גם וגם. חלק, הילדים שמסמסים, יודעים שאסור ומחליטים לחטוא. לעומת זאת אותם אלה שקוראים קינדל למשל, לה יותר מבוגרים, וחלקם החליטו שזה מותר. אני כלל לא בטוח שהרבנים יוכלו להעלים את אלה או אלה כל כך בקלות. כמו האיסור לקנות סלולרי או להתחבר לאינטרנט בכלל, יכול להיות שכאן מדובר על גזירות שהציבור לא יוכל לעמוד בהן.

            אהבתי

            1. תומר – תודה על המחמאות, ועל החשיפה. לעניין חצי שבת, אני חושב שזו לא שאלה של רבנים אלא יותר שאלה של ציבור. ברגע שיהיה בית כנסת של שומרי-שבת-משתמשי-קינדל, כלומר ברגע שזה יהיה חלק נורמטיווי של השבת של אותם אנשים, יהיו להם רבנים (מתוך עצמם?) שיישרו עם זה קו, כמו שיש קהילות שבהם מותר להחזיק טלוויזיה או סלולרי, וקהילות שבהן מותר להשתמש בכלי נגינה בשבת, לא מתוך התרסה אלא מתוך הבנה שכך נראה בית יהודי וכך נראית שבת. התפיסה העצמית חשובה יותר מכל. לכן, עד שלא נראה את האליטות האינטלקטואליות או הדתיות מאמצות את הדפוסים הללו, אני חושב שמדובר על גורמים שממקמים את עצמם בשוליים באופן מודע.
              מה גם, שהמהפכה הטכנולוגית טרם הגיעה באמת. ביום שבו לא יהיו יותר ספרי דפוס, או לא תהיינה אסלות מכאניות, אז השאלה תפתח ביתר שאת.

              אהבתי

כתיבת תגובה