ישראל רוזן נגד יואב שורק – עוד קרב במלחמה הפנימית של הציונות הדתית

הרב ישראל רוזן, כבר כתבתי פעם, הוא אדם שגסות רוח אינה זרה לו. ניתן להוסיף שהוא גם אחד המתמודדים על כתר יו"ר ועדת ההסתה של רבני הציונות הדתית. רק כדי לרענן את הזיכרון, מדובר באדם שלפני כשלוש שנים פסק שפעילי שמאל הם "מוסרים" ולפני חמש שנים קרא לפעולות טרור נגד תושבי עזה ("לאפשר לצעירי שדרות, אשקלון, הנגב המערבי או 'כל בחור וטוב לנשק', להשיב מלחמה במסגרת מיליציות בלתי נשלטות"). בקיצור, נראה שקשה לו לרב לשלוט בפיו ובמקלדתו.

הפעם בחר הרב רוזן להפנות את הפה הגדול שלו כנגד יואב שורק, עורך מוסף "שבת" של מקור ראשון, בניסיון ברור להביא לפיטוריו. רוזן נזעק ממאמריו האחרונים (והמעניינים כתמיד של שורק) הקוראים ל"ביטול החברה הדתית", ובעצם ללגיטימציה מלכתחילה לחיים יהודיים שאינם במסגרת של תרי"ג מצוות (כתבתי על זה קצת כאן). כמובן שדבר כזה יעורר אמוציות בלב כל רב אורתודוקסי, אבל קשה להבין למה רוזן בוחר להאשים את שורק ב"הדחה", וקובע שהוא הפסיק לקיים מצוות. הנה חלק מדברי הרב רוזן:

עורך המוסף מיצב עצמו כאידיאולוג קונסרבטיבי (כהגדרתי) המפריח באינטנסיביות אג'נדה המצדיקה דילוג על המחוייבות לשולחן שערך רבי יוסף קארו, ולמפה שפרס עליה הרמ"א. הוא מתעטף באיצטלה אורתודוקסית (ללא ציצית ותפילין, במוצהר) המוותרת לכתחילה על סעיפים 'פחות-חשובים' בשולחן ערוך.

אולי הדבר המעניין היחיד בדברים אלה הוא שהרב רוזן מכנה את שורק "קונסרבטיבי" ולא "רפורמי", כמקובל, ואני לא יודע מי הרב שהתיר לו חידוש זה. בכ"א, בתגובה להכפשות הללו פורסמה (לבד מתגובה רשמית מטעם "המערכת") תגובה של עידו פכטר, אחד העורכים. פכטר למעשה קורא לרוזן שקרן, ודורש התנצלות פומבית:

הרב רוזן טוען כי יואב שורק "מתעטף באיצטלה אורתודוקסית ללא ציצית ותפילין במוצהר". מהיכן לקח הרב רוזן נתון זה? כל חלקי המשפט הם שקר: שורק אינו מתיימר להיות אורתודוכסי (ואף עשה מעשה לשם כך, כידוע) ומצד שני מעולם לא הסיר ולא קרא להסיר את הציצית והתפילין. לא שורק, ולא אף מאמר שהתפרסם במוסף, קרא למהלך שכזה. זהו שקר גס הגובל בלשון הרע והלבנת פנים, ועל כן ראויים הדברים להתנצלות פומבית.

יופי של דבר. אבל אני אסתפק במצב שבו רוזן לא יתנצל, ולו רק שלא יאונה כל רע לשורק ולמעמדו ב"שבת", שהפך תחת הנהגתו (יחד עם אלחנן ניר, שמואל פאוסט ועידו פכטר) לאחת הבמות המרתקות והמעמיקות לענייני יהדות בארץ. חבל מאוד אם במקום זה יהיה לנו עוד בשבע. אם יש בקהל איזה רב רציני שיכול לכתוב מכתב למערכת שתומך בשורק, זה הזמן.

33 תגובות

  1. שלום תומר,
    זה קצת יותר מורכב מאיך שאתה מציג את זה. הניסוחים הקיצוניים של הרב רוזן הם אמנם לא במקום, אבל הבעיה היא בעיה אמיתית ונוכחת: רוב מוחלט של המנויים למקור ראשון הם דתיים לאומיים, וכן רוב הכותבים.
    מוסף שבת בהקשר הזה פונה גם אליהם, ואמור לשרת אותם. אך יש תחושה, אולי לא נכונה, שהוא 'נכבש' על ידי פלג מאוד מאוד מסוים וקטן – ישיבת שיח. פלג שמייצר סוג מסוים של תורה. אין שם ייצוג לשאר העולם הדתי לאומי ישיבתי. כך שהכעס על המוסף בחוגים רחבים אינו קשור דווקא ל'דעות הכופרניות והמדיחות' ושאר ירקות מעיטו של הרב רוזן, אלא לאופי המאוד מסוים של העיתון. לא על מה שיש בו, אלא על מה שאין בו. מוסף סופרים וספרים של הצופה, למשל, הצליח בהקשר הזה הרבה יותר.
    עכשיו, אני לא יודע מה גורם למצב הזה: סינון של המערכת, קיומם של עלוני השבת המהווים פתרון נוח לרבנים לכתוב ולפרסם – לא צריך לחשוב הרבה או לומר משהו חדש ומעניין. או אולי דברים עמוקים יותר: האם לעולם הישיבתי הסולידי והשמרני יותר אין מה לומר? או שאין לו מה לומר בשנים שלושה עמודים?
    איך שלא יהיה יש כאן תופעה בעייתית ומעניינת: המוסף שאמור להיות הבמה התורנית של העיתון הדתי לאומי, לא מצליח לשקף את העולם התורני הדתי לאומי, וכתוצאה מכך גם לא מצליח לעניין חלק גדול מהקוראים – חשוב על דתי לאומי רגיל שגר באלון שבות, מנוי לעיתון שיש בו מוסף חג גדול – הכל שם בעייתי, מתסיס, מה עם קצת דברים תורניים קלאסים ורגילים?
    מכאן מגיע התסכול שמשותף לרבים, ודומני שגם מכאן מגיעה העוינות של הרב רוזן ועוד אנשים, ששייכים עקרונית לעולם המתון יותר של הרבנות הדתית לאומית.

    אהבתי

    1. אייל – המשפט הנכון היחיד בדבריך הוא: "לעולם הישיבתי הסולידי והשמרני יותר אין מה לומר" (אלא שלא בלשון שאלה…) – אין מה לומר, כי הוא מיחזר עד תום את כל רעיונות המהפכה של הרב קוק – אבל נשאר תקוע שם. ומבחינת תורה חדשה – אין, שהרי ממשיכים ללמוד כתובות ובבא קמא כפי שלמדו אבותינו…

      ולגבי אג'נדה – לי אישית למשל אין מושג מי או מה זו ישיבת שיח המדוברת, אבל ברור שלא זו הבעיה של הר' רוזן: הרי הוא עצמו מנצל את העלון "שלו" – שאמור להיות מוקדש לתורה – לקידום דיעותיו החברתיות-פוליטיות-דתיות, שכל קשר בינן לדברי תורה מקרי בהחלט.

      מה שמפריע לו הוא כמובן הקריאות הבלתי פוסקות העולות מהמוסף הנוגעות בחשיבה על שינוי ההלכה – ומה שהר' רוזן הרשה לעצמו בנושא הגיור – כי זה קרוב לליבו – הוא פוסל לחלוטין כשמדובר בעניינים "קריטיים" כמו הורדת כיפה או שינוי נוסח התפילה…

      אהבתי

      1. אברם-העולם הישיבתי ה"סולידי והשמרני" מקבל תנופה ותלמידים זורמים אליו במסות גדולות. תבין זעקות השבר של "דרושה מהפכה" וכיו"ב משקפת כמו שאייל כתב בצדק חלק מזערי ביותר בציבור הדת"ל ולציבור זה טוב לו כמסתבר במצב הקיים והוא לא מעוניין במהפכנות כל שהיא.

        אלו שרוצים רוחניות מתחדשת ותוססת דווקא פונים לוריאציות מסויימות של החסידות ולא למהפכנות נוסח הקונסרבטיבים.

        מי שרוצה מהפכנות של שינוי הלכה וכיו"ב שיפנה לאלו שכבר עושים זאת עשרות שנים -הקונסרבטיבים ויעזוב במנוחה את אלו שלא מעוניינים לרקוד לצלילי חלילו ולפתח את התורה לפי מסורת הפסיקה המקובלת מדור לדור.

        זו בדיוק הבעיה שלך ושל כל ה"מחדשים" למיניהם שאתם לא מודעים לעובדה שלא גיליתם את אמריקה ורוב ככל הצעותיכם לשינוי כבר דוברו ולובנו והתווכחו עליהם עם הקונסרבטיבים. המציאות ההיסטורית והעכשווית כתוצאה מויכוחים אלו מהמאה ה19 ותחילת ה20 למניינם גרמה לכך שאלו שקיבלו את הצעות השינוי וטעמיהם עימם ייסדו את היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית ואלו שלא קיבלו את ההצעות הללו מנימוקיהם התרכזו להיות היהדות האורתודוקסית לגווניה הרבים-ליטאים חסידים דתיים ציוניים וחרדים וכיו"ב מגזרים רעיוניים בתוך התחום-הקיימת עד היום

        אתם במקום למצוא את הנישה שלכם בקהילות המחדשות הקיימות מתעקשים באופן מוזר למכור את סחורתכם הרעיונית בשוק שמכריז בקול גדול מזה למעלה ממאה חמישים שנה שהוא לא מעוניין באותה סחורה

        לא חבל?

        חוץ מזה מי אמר שחייבים לחדש כל הזמן?

        האם היית מעדיף שביום הכיפורים במקום ונתנה תוקף ישירו בעיצומה של תפילת מוסף שיר מודרני בן זמננו?

        אהבתי

  2. שלום אייל,

    ארבע הערות:
    1. המוסף לא אמור להיות הבמה התורנית של עיתון דתי לאומי. העיתון אינו דתי-לאומי במוצהר (רק לאומי במוצהר) אף שבפועל – יחסי כותבים-קוראים זה נכון. ובעיקר – מוסף שבת ממש לא אמור להיות במה תורנית. נכון יותר לומר במת תרבות בכלל ותרבות יהודית בפרט. בעינינו, חלק בלתי נפרד, כמובן, מתרבות יהודית, הוא לימוד הדף היומי, רעיונות בפרשת השבוע, עיונים במועדים וכו', יחד עם המתרחש בעולם הספרות הכללית, התאטרון, המוסיקה וכולי.
    2. המערכת לא מסננת, אלא על רקע של רמה, איכות ועניין. חלקים מהציבור הדתי, רבנים ואחרים, אינם שולחים מאמרים. וגם כשפונים אליהם הם נמנעים. איני יודע למה – האם הם לא מרגישים בנוח בבמה זו (שהרב מדן, הרב גוטל ואחרים, כולל הרב רוזן עצמו, כן מרגישים בנוח לפרסם בה). או שאין מה לומר, או שהם מעדיפים דרשה חד-משמעית בעלון ללא תגובות, מאשר השתתפות בדיון פתוח.
    3. המוסף לא נכבש ע"י ישיבת שיח. אף שיש קוי דמיון בין האופי התורני מחד גיסא והפתוח מאידך גיסא של אנשי שיח ושל כמה מאנשי שבת (ואפילו אחד השייך לשניהם).גם לא נכבש ע"י הר-עציון אף שהרב מדן, הרב חיים נבון, הרב אמנון בזק ואחרים כותבים בו. ותמהני – על כך יוצא הקצף והעוינות? האם שבת הוא רפורמי אם נשמע בו קולה של שיח?
    4. מסכים שיש לאזן בין מאמרים מתסיסים לבין קלאסיים ורגילים (כל עוד אינם לגמרי בנליים). בדרך כלל השתדלנו לשמור על איזון זה. מעניין שסטייה קלה מאיזון זה גרמה לכזאת התפרצות (אף שלמוביליה יש אינטרסים כאלה ואחרים).

    שמוליק פאוסט

    אהבתי

    1. שבוע טוב לכולם,
      שמוליק, תודה על התגובה.
      אני מקבל ששבת הוא אכן מוסף תרבות, שחלק ממנה הוא דף יומי ופרשת שבוע. ממש. אך עדיין נראה לי שגם אתה חש בבעיה שבחוסר הייצוג של עולמות שלמים במגזר, ובקול החד מימדי שהמוסף מנגן.
      יש לי הצעה מעולה לפתרון:
      אכן, בעולם הישיבתי הרחב – לצורך העניין נדבר על עולם ישיבות ההסדר – המדיום של כתיבת מסות לא מקובל. אבל המדיום הפרשני היותר צמוד טקסט הרבה יותר מקובל. אז תנסו להעניק את המקומות בהם הדבר אפשרי לעולם הזה, לצורך האיזון, הייצוג, וגם, בהחלט, העניין של הקוראים והמנויים.
      בצורה יותר קונקרטית: פינת הדף יומי כבר שנים בידי מגזר רעווא ודומיהם. מגזר קטן מאוד מאוד בעולם הציוני דתי, שחלקים גדולים פשוט לא אוהבים ומעריכים אותו. חלק גדול מהמנויים היה שמח לקרוא עולם אחר, כתיבה אחרת, הרבה יותר תורנית שיטתית מסודרת, ופחות סמי לוניסית.
      מספר הצעות: הרב מיכאל אברהם יכול לכתוב את הפינה הזו ממש טוב על אחת מהסוגיות של הדף היומי שנלמדו במשך השבוע. שמואל שמעוני, מתן גלידאי, גרטי, מהגוש – נראה לי שאחד מהם ודאי יסכים, או כל אחד פעם בשבועיים וכדומה. הרב שילת ממעלה אדומים ועוד – שוב, אני לא מציע לתת להם את פינת המוסיקה או הספרות – חלילה – אבל למה שהפינה של הדף היומי תהיה כל הזמן בידי אותו סוג כתיבה שאינה הכתיבה שעולם רחב וגדול בקרב הקוראים שלכם אוהב, דבר שגורם לחלקים גדולים מהמנויים להרגיש מנוכרים מהמוסף – וכן, הרבה יותר מחוברים לאמנון לורד המלך.
      פינה נוספת היא פינת פרשת השבוע: תנו למישהו קבוע ואיכותי – השארת הפינה לקוראים לא מצליחה להפוך למותג ועוגן תורני בתוך המוסף. שוב, זוהי הזדמנות מעולה לפתור את בעיית הייצוג הנישה והאגנד'ה. כאן הייתי ממליץ על איתמר אלדר ותמיר גרנות – דמויות אהובות בגולן, יתרון נוסף, ומרתקות ועשירות בפני עצמם (למי שחושב שלעולם התורני אין מה לומר, חלילה).
      לעולם הישיבתי תורני המתחדש אין אולי מה לכתוב במסות, והוא לא אוהב לעשות זאת, אבל יש לו מה לכתוב, בצורה איכותית ומעניינת, לפחות אותו, על התורה ועל התלמוד – תנו לו את האפשרות הזאת, כולם רק ירויחו מזה.
      חיים טובים, ובהצלחה.

      אהבתי

      1. אייל שלום,
        תודה על התגובות. באמת שאני לא מתיימר להזדהות עם "דתי לאומי רגיל שגר באלון שבות", אבל אני רוצה לשאול ברצינות, האם לדעתך עיתון איננה במה שבה, בכל זאת, מתבקשת קריאת התיגר, החדשנות, האתגר לקורא? כלומר, אחרי הכל זה לא ביטאון, זה לא עלון בית כנסת, זה אפילו לא הצופה, ומעבר לרמה הנורמטיבית, שבה ניתן לומר שאכן ר א ו י שבעיתון יבוא לידי ביטוי אוונגרד כלשהו, הרי עיתון גם בכ"ז צריך לעניין את קוראיו. נאמר יכתוב שם רב אורתודוקס מרכזניקי קלאסי, ויסביר איך עלינו ללמוד תורה, ליישב את הארץ ולא לשכוח גם להתנחל בלבבות – האם באמת דבר שכזה יעניין מישהו? האם אותו דתי לאומי רגיל שגר באלון שבות לא שמע את זה כבר תרי"ג פעמים? כלומר מה שאני אומר הוא שאיפשהו מתבקש שבבמת תרבות-יהדות כמו שבת יבואו לביטוי קולות חדשניים, שמנסים להתמודד עם המציאות בצורות שהן לא הצורות השמרניות, שאותן פשוט שמענו (וחלקנו אף גדל עליהן). כל זה לא אומר שלא צריך להיות יצוג לכל מנעד הקולות, אלא רק בה להסביר למה הגיוני שתהיה הטייה לכיוון הלא-שמרני. לא?

        אהבתי

        1. אני מאוד מסכים עם תגובתו הראשונית של אייל.
          יצויין שאני מנוי של העיתון מאז הקמתו ואין ספק שמוסף שבת הוא הסיבה הכמעט עיקרית לכך (לאחרונה התווסף מוסף צדק שגם ממנו אני רווה נחת).
          אמנם אני שותה בצמא את מימי ישיבת שיח ונפלאת בעיני דרכם של הרב שג"ר ז"ל ויבדל"א הרב דרייפוס ועל כן אני שמח שרוח מוסף שבת קרובה לעולמי הרוחני (ואף מתכתבת וקצת קיצונית ברמתה המעשית לבסיס האם שלי – הרב אורי שרקי).
          עם זאת ודווקא בשל כך, התסיסה הנדרשת מבקשת איזון והרחבת דעת מכלל המנעד הדתי לאומי על תפיסותיו השונות. חשוב לי לשמוע גם תפיסות רוחניות (המוכרות לי מאוד) מבית המדרש ה"מיושן". לענ"ד, גם לו יש עדיין מה לומר וכדאי לברר את דעותינו גם למולו.
          דוגמה בה הדבר היה מאוד מתבקש היה הפולמוס למכתב רבני הר המור. ברור כי ללא במה מכובדת בה יתבררו הדברים ע"י נציג מטעם הרב טאו (הרב קלנר ודומיו, מה שאין סיכוי להשיג) – הדיון הינו חד צדדי ומבחינתי חסר (במחילה מיגאל כנען).
          הגיליון שעסק בחזרה לספרדיות הנשכחת והממודרת בעולם התורה, היה דוגמה טובה למנעד דעות. הלוואי והרב זיני היה כותב יותר למוסף. כמוהו גם הרב יהושע שפירא (שאינני מבין מדוע נמנע עד כה), הרב שילת, הרב סדן, ועוד. דוגמאותיו של אייל לעיל לא כ"כ מתאימות למגמה זו, שכן עדיין אנו נשארים במסגרת ישיבות הגוש (רבני הגולן – יוצאי הגוש).
          אילו מסף השבת היה מוכן לפנות מקום בעצמו ע"י ראשיו שאני מכיר בעוונה האמיתית השורה בהם, ועמל בשכנוע מסיבי לצרף אל כותביו רבנים ואנשי רוח ממנעד רוחני רחב יותר ע"ד השותפות ולא רק האירוח החד פעמי (ואני יודע שהמשימה היא קשה ביותר), הרי שהמוסף והציבור כולו היה יוצא נשכר.

          אהבתי

  3. שימו לב לתגובה בקישור לאתר "סרוגים" שנתת:

    "7מנוי | 16/06/2011 אני מפסיק את המינוי שלי לעיתון.
    יש לי הרגשה שגורמים מ"הקרן לישראל" ומ"המכון לדמקורטיה" [שני ארגונים שיהרסו את המדינה היהודית] מממנים את ה"כתבות" "השנויות במחלוקת" – זאת אומרת: את הכתבות ההרסניות – בפשטות – לאהבת תורה ולקיום מצוות".

    אין מלים.

    אהבתי

  4. האמת. אני אישית מזדהה עם רוב התוכן שנחשב "שיח" בעיתון אבל אני יכול להבין את המרמור כנגד ה"אג'נדה" של העיתון. וברור שיש כזו. אני גם חושב שהיה תוקף חזק יותר למאמרים מסוגו של יואב שורק דווקא אם הם היו מהולים בהגות פחות רדיקלית. ומבחינתי "רדיקלי" במובן הזה, אינו רע. אבל, שוב, אני יכול להבין את המרמור של הקונפורמיסטים שבינינו. שהם, מן הסתם, מרבית הקוראים. (אופס, יצאתי מזלזל… לא נורא). שבת שלום והעיקר לשמור על כבוד הדדי. מה שקרה לאחרונה פשוט מחליא ושם את הערת שוליים בכיס הקטן.

    אהבתי

  5. ואני דווקא עכשיו רציתי לעשות מנוי לעיתון.
    במבצע שאותו ראיתי בשבוע הספר.

    כי אכן העיתון נהייה מעניין ומשמעותי בזמן האחרון.
    אני מקווה שזה יהיה מנוי שאשפשר יהיה לבטל אותו, אם וכאשר יושב לנו הצופה הרבני – תרי משמע.

    שבת שלום ותודה על העידכונים.

    אהבתי

  6. שלום תומר, תודה לך על הבלוג ועל המקום היפה שבנית.
    מסכים לחלוטין שהגיוני שתהיה הטיה לצד הלא שמרני, אבל מכאן ועד המצב הנוכחי הפער גדול.
    הדמויות שהצעתי לפינות פרשת השבוע והדף היומי הם ממש לא רב מרכזניקי קלאסי.
    בפרשת שבוע: איתמר אלדר וד"ר תמיר גרנות הם מהקולות המעניינים כיום במגזר הדתי לאומי, וממש לא דמויות שמרניות. בכל זאת הם מייצגים עולמות רחבים יותר, כולל את אזור הגולן הדתי, ודבריהם יותר בונים ופחות מתעסקים בשבר, כמו משה מאיר למשל. תמיר גרנות אדם עמוק ומקורי. איתמר אלדר עוסק וכותב הרבה בחסידות. אתה מוזמן לקרוא את גרנות בעיקר על השואה (בעיני) ועל הרב קוק , ואת אלדר על רבי נחמן, בבית המדרש הוירטואלי של הגוש, v.b.m.
    בדף היומי: ביחס לרב מיכאל אברהם ולשמואל שמעוני וגרטי – אותו כנ"ל, והרבה יותר. הם פשוט כותבים בסגנון שונה לחלוטין, סגנון, ששוב, מייצג ופונה לעולמות רחבים הרבה יותר, מהסגנון הקיים שם כעת.
    שוב תודה, ושבוע טוב.

    אהבתי

  7. לאייל,
    תודה על ההצעות המפורטות. בהחלט ניקח לתשומת לב.
    למי שלא שם לב – פינת פרשת השבוע לקוראים היא חידוש מרענן שייסדנו לאחר שפינה זו היתה במשך זמן רב פינתו הקבועה של הרב מדן, ולפניו של יהודה עציון (מה שהוביל לא פעם לתגובות הפוכות מהנוכחיות: שמדובר בעיתון ימני-קיצוני-משיחיסטי שנותן לדובריו במה קבועה).
    אנשים שיש להם מה לכתוב כותבים לנו ואנחנו מפרסמים. הרב איתמר אלדר ואחרים יודעים גם לכתוב מסות וגם ביקורת ספרות – הם כותבים ואנחנו מפרסמים.
    אני לא חושב שהמוסף מנגן מסר חד-ממדי. כמו שתומר אומר איננו בטאון או עלון. משתדלים לא לנוח על זרי דפנה (בכמות המאמרים שאנו מקבלים מדי שבוע, היינו יכולים להיות נתבי מאמרים בלבד ולנוח), לאתגר, לעניין, לרענן. מה שאיכותי ומעניין – מקבל במה, ללא קשר לצבע ולגוון.
    מה שהכתרת ב"חלילה" – אני מייחל לו. הלוואי שמו"ר הרב שילת היה כותב על מוסיקה ועל ספרות או על פילוסופיה של המדע (יש לו מאסטר בתחום) בעיתוננו. הלוואי שהרב רוזן היה כותב על קולנוע. זה רענון!

    יוני – דומני שהגענו לשיא בשמירה על כבוד הדדי. הן בהתנהלותנו בעניין התגובות שפורסמו השבת לספר של הרב רוזן והן בתגובתנו הרשמית למה שפורסם בשבת בשבתו. מעולם נדמה לי לא היה בשבת פולמוס לא ענייני העוסק באנשים וברכילות.

    אסף – הגיע הזמן להפנים: מוסף שבת מקבל את משכורתו היישר מהקרן לישראל חדשה ומהאיחוד האירופי כהוקרה על כך שאנו מוליכים בעקביות קו פוסט-ציוני ואנטי-יהודי. הגדילו לעשות עם יואב שורק, המקבל מהם משכורת עתק, רכב שרד, משרתים לרוץ לפניו ותואר קונסול כבוד של נורבגיה.

    כל הסחי המטוקבק הזה – באתרים האחרים – גורם לי בעיקר עצבות רבה. בכל פעם שאני חושב שיש התקדמות בפתיחות המחשבה ובתרבות הדיון, אני נזרק בעוצמה לאחור ומגלה כי רבים מהמתחנכים ומהמחנכים בציבור הדתי, אינם מסוגלים להתמודד התמודדות אמת ומספיק לנופף מולם בסמרטוט "קונסרבטיבי" כדי להשיג עדר שועט אוטם אזניים ולב ומרבה קיטוב.

    אהבתי

  8. יצא לי השבת לשוחח מעט עם רב בית הכנסת שלי, שהוא בעיני איש ישר לא עצלן ולא פחדן.
    המצב חמור משחשבתי.
    העיתון הצליח להוציא את עצמו מהקונסנזוס, עד כדי כך שרבנים מן השורה לא רוצים להתעסק איתו בכלל.
    אני מבואס מזה בגלל שאנחנו צריכים "אותם" בשיח.
    אם גליון שבת יהפוך להיות "מקווה נייעס" של שיח-עלמא-רעווא ועוד מחנות איזוטריים בשולי הציבור הדתי לאומי, הוא עצמו יהפול איזוטרי וייאבד את זכות הקיום שלו.
    עם כל הכבוד קהל הקוראים רובו שמרני, הולך לבית הכנסת וקורא עלוני שבת.
    עם רבני המגזר יתייגו את המוסף כרפורמי , והקוראים יתחילו להתייחס אליו בחשדנות, הוא ייסגר.

    אהבתי

  9. הביקורת של הרב רוזן על יואב שורק הייתה עיניינית ומתונה. הרב כתב על מה שמטריד באופן מפורט והגיוני.
    למרות שאני נוטה להסכים עם יואב , בחלק מהנושאים , אני רואה בביקורת של הרב רוזן , ביקורת לגיטימית לחלוטין.
    אם באמת פירסמו בעיתון מאמר של רפורמית בלי לחשוף את הרקע שלה , מדובר במהלך חמור שיש לנקוט בגינו צעדים נחושים.

    אהבתי

      1. אני לא יודע אם אתה רציני או צוחק, אבל בכל זאת אני עונה.
        אני מניח שהתכוונת למשפט הבא: "קטנו של הרב אמסלם עבה עשרת מונים ממתניו של הרב רוזן". כנראה שצריך להסביר מליצות לשון. מקורו של הביטוי הוא מדבריו של רחבעם בספר מלכים א', יב, י' : "כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי". ביטוי שבא לציין גדולה של אדם אחד לעומת קטנותו של אדם אחר.

        אהבתי

                1. תומר צודק כמובן, לא מעט פעמים מגדירה הגמרא את איבר המין כ"אצבע" הקונוטציה בהחלט נכונה גם במקור.

                  אהבתי

  10. הבה לא נגזים בשיוכים מגזריים.
    אכן אלחנן ניר הינו מעמודי התווך של ישיבת שיח, וגם עורך את מדור הספרות במוסף, אבל מכאן ועד להציג את העיתון כמוביל אג'נדה של 'שיח' עוד רחוקה הדרך.
    אפילו הרב רוזן בתגובתו התייחס ל'הרטמן' כביהמ"ד שמפריע לו ולא ל'שיח'. מציע לא לשרבב שמות וליצור קישורים לא רלוונטים.
    גם 'רעוא' כבר לא מה שהיה פעם (ובעצם, כבר לא), ו'עלמא' זה בכלל בימ"ד חילוני בתל אביב, שלא ממש שלח מסה ל'שבת' בשנים האחרונות (למיטב ידיעתי).

    ויתירה מכך. שיוכם של הרב תמיר והרב איתמר ל'גוש' גם הוא ילדותי משהו, וכל השיח הזה נראה לי חסר ממשות. אם יש ביקורת עניינית (קונסרבטיבי? בוטה? מחדש? לא שמרני?) – אימרוה בקול. תיוגים חסרי ידיעה והמבוססים על סטיגמות וקלישאות, לא מוסיפים דבר.

    (ואגב, איך נתייג את הרב רוזן? 'בוגר כרם ביבנה'…)

    לגופם של דברים, כמדומני שהדברים של הרב רוזן ראויים להקשבה, כלומר – עורכי 'שבת' צריכים לבדוק את עצמם האם הם אומרים דבר הנשמע או שלא. לטעמי האישי, מדובר במוסף המעניין ביותר שיש היום בשוק, אבל – זה עניין של טעם אישי.

    ובשולי הדברים – איך נטפל הרב רוזן ל'שבת' ולא נכנס חזיתית ב'מוצ"ש'? או שמא 'לכל שבת יש מוצאי שבת' ויש לחכות בנחת לביקורתו העתידית על המוסף המוזר והפרברטי הזה?

    יצחק

    אהבתי

  11. אברהם העברי: "ומבחינת תורה חדשה – אין, שהרי ממשיכים ללמוד כתובות ובבא קמא כפי שלמדו אבותינו".. ואם שמוע בישן- תשמע בחדש.
    מצחיק גם באוניברסיטה יש כאלה שמתלוננים שעדיין לומדים את דקארט ושפינוזה ה"מיושנים".

    וזה הפוך, דווקא כשהחדש בא בשירת "עולם ישן עד היסוד נחריבה" בסוף זה יוצא אותו דבר כמו קודם. רק קצת יותר עייף. ועם כתמים אדומים-חומים על הבגדים.

    אהבתי

  12. אני קורא את הרב רוזן וגם את יואב שורק, ואני חושב ששניהם מעלים נקודה חשובה על השלחן, וגם אם הם משתמשים בסגנון תקיף, הסגנון של שניהם ענייני וראוי גם ראוי.

    דווקא מי שבוטה וגס רוח הוא כותב הבלוג הזה, הוא משדר אלימות וסתימת פיות של מבקרי יואב שורק, וכדאי שיואב שורק יזהר מחסידים דוגמתו.

    נראה לי שיואב שורק מנסה להיות האידיאולוג של הקרוייים "דתי לייט", כיפות שקופות, ואולי גם של חלק מהדתל"שים. הוא רוצה להעניק להם מקום של כבוד ביהדות הלגיטימית, אך הסכנה שאני מאמין שהרב רוזן מזהה היא שהבקשה לקבלת לגיטימציה שמתחילה מתוך עמדת נחיתות תהפוך לשלילת המעמד של שומרי המצוות תוך שלילה של חובת קיום המצוות ולבסוף למתקפה נגד הלגיטימציה שלהם כפי שאגב קורה עם המאבק של ההומואים ולהבדיל של הנשים.

    (בדרך לקבלת לגיטימציה של הסטייה ההומולסבית הועלתה המשפחה המסורתית על המוקד כאשר העידוד לפירוקה ולהחלשתה נישא במאמרי האתרים המובילים. גם התחזקות כוחן של ארגוני הנשים הכניס גברים רבים למצבים קשים של רדיפה והתעללות, מעצרי שווא, ניתוק מהילדים וכו'.)

    אני חושב שצריך פרספקטיבה הסטורית כדי להתייחס למתיחות המתרקמת בין ה"לייטים" לבין החרד"לים.
    אני חושב שהמאבק בין חסידים למתנגדים יכל לשמש כהשראה לכל מי שרוצה לפתוח את ראשו לפשרו של התהליך.

    באופן אישי אני חושב שמדובר בתהליך חשוב אך מסוכן ובכך אני מזדהה עם הצורך בשני התפקידים שמיוצגים ע"י הרב רוזן ויואב שורק.
    אין לי ספק שבקלחת הזו יבחשו גורמים מבחוץ (כפי שנעשה עד עכשיו במימון שמקבלים "נאמני תו"ע וארגון קולך מהאיחוד האיקרופאי) שירצו להכניע בכח את הקולות השמרניים, ובסוף אני מאמין שהרוח העכורה תשתלט על התהליך, ויהיה כאן קרב, ויהיה פיצול ולו מהסיבה שאנשים דוגמת כותב הבלוג הזה ייראו בסגנון המכבד והמאופק של יואב שורק חולשה.

    הסכנות מהן חושש הרב רוזן הן אמיתיות, אם כי הדרה של הקולות הקולות הללו לא תשיג את יעדה.
    הקולות הללו מבטאים אמת לפיה קיום המצוות הפך לקריטריון חברתי ולא לביטוי של יראת שמים.
    חיי הרוח נחנקים תחת האופנה החרדית להיגרר אחר כל חומרה אפשרית ולשוות לה חזות של "עיקר הדין". באופן טבעי המצוות הניכרות כלפי חוץ (כיסוי ראש לדוגמא) מקבלות מעמד עודף על פני המתרחש בבית פנימה וודאי שעל פני המתרחש בנפש פנימה.

    צריך לקוות שמהתהליך הזה ייצא בסוף מתוק.

    אהבתי

    1. לפי הבנתי עיקר הויכוח נסב על רעיון הקהילות הניפרדות והמנהגים המשמרים אותן. יואב מאוד מקפיד על הערך של אחדות עם ישראל. לכן יואב רואה את הקהילות הנפרדות המנהגים המשמרים אותן כקולות.
      יואב שואף לביטוי מודרני של המצב, שהתקים בחברה המסורתית כלומר שיש רצף במידת קיום המצוות והערכה למי ששומרן. אבל בביטוי המודרני בניגוד לחברה המסורתית אין קשר בין השכלה מכל סוג להקפדה בשמירת המיצוות.

      אהבתי

  13. שלום לכולם! אגיד לכם את האמת שאני מאוד מופתעת ממעשיהם של דתיים וחרדים בארץ ישראל.. כל יום צץ משהו חדש ואני כבר לא יודעת מה לחשוב.. האם רבנים הם דוגמה למופת? ואם כן אז המצב אינו מפתיע כלל..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s