"אנדרנלין של קדושה" בברסלב

לא מזמן כתב יאיר אטינגר על הרב ברלנד ומנהגיו המשונים, והנה כתבה שהתפרסמה אתמול, גם של אטינגר, על הרב ברלנד, גם היא על מנהגיו, שכוללים נסיעה ללא התחשבות ברמזורים והתגנבות לקבר יוסף ללא התחשבות בפלשתינאים. המעניין כאן לדעתי הוא ההצדקה להתלהבות שמושגת מהסיכונים שלוקחים החסידים של הרב:

כמה חסידים סיפרו שברלנד הורה לחמוק בדרך מ"דינים" – כוחות שליליים שמנסים לעצור את תנועתם, כמו רמזורים, תמרורים ושוטרי תנועה. הוא מעודד הסתכנות. לדברי החסיד נ', ברלנד לימד אותו כי "ברגע שאתה עושה השתדלות מעשית שכרוכה בסכנות מסוימות, זה קושר אותך במדרגה יותר גבוהה עם הצדיק". ובמקרה של שכם, עם יוסף.

חסיד אחר, בני מחלב, ממארגני הנסיעות לקבר יוסף, אמר: "כשאני נוסע לקבר יוסף אני יודע שיכול לקרות לי משהו, אבל אני מאמין ברב (ברלנד), ויש לי תחושה של ביטחון. אני קורא לזה אדרנלין של קדושה.
[…]
האם חסידי ברלנד רואים בפלסטינים, או בחיילי צה"ל המוצבים באזור שכם, "דינים" שצריך לעקוף ואולי להתעמת אתם? "הם לא זורקים אבנים ולא פוגעים באף אחד", אומר [ד"ר צבי] מרק. "על פי האתוס שלהם, אם מישהו לוקח אתו סכין, הוא פוגע באמונה. זה אתוס של ביטחון בהשם או ב'צדיק'. הם לוקחים סיכון וסומכים על הרב ברלנד, אבל אין להם כוונה לפגוע בנפש חיה. זה מצ'ואיזם דתי, לא מצ'ואיזם צבאי.

אותי משך כאן מאוד הביטוי "אנדרנלין של קדושה", ולדעתי הוא ממצה את העניין: ההתרגשות היא העיקר, וההתרגשות היא היא קדושה, משום שההתרגשות נתפסת כחיבור עם האלוהות. היא נתפסת כך משום שהיא מושגת על ידי עשיית מצווה (או שליחות לקראת מצוות), אולם תמהני אם אין זה אותו האנדרנלין שניתן להשיג בכל קפיצת באנג'י.

יחד עם זאת יש לציין כי זה בהחלט דומה למה שר' נחמן בעצמו הורה, כשדרש מחסידיו התבודדות והתפללות עד כדי אקסטאזה. אולם אין ספק שיש כאן פנייה אל המימד הרגשי-אקספרסיבי, ברוח התקופה, כתחליף לעבודה דתית רוטינית.

12 תגובות

  1. מן המעט שידועלי על קפיצות באנג'י, הן במקור אמצעי ל"אדרנלין של קדושה", חלק מטקסי חניכה באזור ניו-זילנד/האוקיינוס השקט". ויש עוד כאלה מין אירועים המעוררים "אדרנלין של קדושה" שאני יכולה לחשוב עליהם ב"שלוף" (דרווישים מחוללים, ההיסטריה של נושאות הנרות בכנסיית הקבר ב"חג האש", כהני טראנס).

    אהבתי

    1. תמר,
      תודה רבה. מעניין להשוות בין פרקטיקות רוחניות שכאלה, לדרכים בודהיסטיות או יווניות (קדמוניות) למשל, שעוסקות הרבה יותר בניסיון *להרגיע* דווקא את עצמנו, ומתוך כך להגיע לקרבה לאל.

      אהבתי

  2. גם ביוון העתיקה הפולחנים במקדשים [בניגוד למה שהלך באסכולות הפילוסופיות] היו פרועים — הרבה יותר פרועים מכל מה שקורה בימינו (אפילו במופעי רוק) — ולא רגועים כלל ועיקר. תחשוב על האורפיקנים, הפולחנים הדיוניסיים, ..

    אהבתי

  3. נראה לי שתרגול רוחני כזה בעצם נותן משהו די מעניין,
    החסידים מתחילים להסתכל על המציאות כהתגלות אחידה של הדברים – האויב הוא ביטוי לא נפרד מהקדושה.
    זה כמו לנסות להסתכל על הכל כבודהה. מאוד (בהגת המזרח כמובן) טנטרי.
    מה שאני רוצה להגיד, זה שלדעתי לא רק האדרנלין עצמו רוחני כאן.

    אהבתי

  4. אפרופו הרב ברלנד. אני מקווה שהיית אתמול בהדלקה של שובו בנים במירון (ובכלל שהיית במירון בל"ג בעומר). מחזה מדהים. הרב ברלנד נראה כאילו העמידו אותו לצורך צילומים, מימינו עסקן-עבדקן ומשמאלו פוליטיקאי עם שטריימל, והוא באמצע מנסה לרקוד ולנהל איזושהי אינטראקציה עם החסידים שלו. נראה כאילו לקחו אדם אנרגטי מאוד, קופצני משהו, וכלאו אותו בתוך סד העסקנות והפוליטיקה החרדית. הניסיון למיסודה של הכריזמה מעולם לא נראה כל כך עצוב.

    אהבתי

  5. אחח הדת הדת… כמה ילדותית ושקופה היא יכולה להיות,
    זה באמת לא מתוך מקום מתנשא או מרומם – אני רמש קטן שלא מבין הרבה,
    אבל הנסיון הזה כל הזמן לחפש אויבים , אם בדמות המשטר הציוני העוין,או הרב מהכת מהשניה , או במקרה הזה – רמזורי תנועה תמימים – שכל חפצם הוא לעשות מעט סדר בתוך גושי מתכת שנוסעים במהירות של 100 קמ"ש לשעה.

    אני לא טיפוס מדעי – אבל אותה התרגשות שמושגת תוך כדי סיכון חיים – אפשר למצות אותה במעבדה בקלות , אין בה מודעות אמיתית או התבוננות ,
    אלא פרץ כל כמיקלים – אנדרנלין בלעז – האם אפשר לכנות את זה קדושה? אלוהות ? אולי כן – אני לא בהכרח שולל.
    אבל זה בטח לא האלוהים שאני מחפש , כי האלוהים הזה בסופו של דבר מותיר אותך (לאחר שאותו פרץ של אנדרנלין יורד) ריק (ולא במובן הבודהיסטי של העניין) ועגמומי , וכמו נרקומן – אתה מחכה למנה הבאה של אותה "קדושה".

    אני אישית ויתרתי על המאמץ הזה הנעשה בלחץ , אני מחכה לאלוהים בבית.
    לפחות ככה אני יודע – שאם יום אחד הוא יבוא וידפוק – תהיה תשובה.

    אהבתי

  6. הייתי בקורס על המטאפיזיקה של קבלת האר"י ומי שהעביר את הקורס היה מומחה לרפואה סינית שהפך לחסיד ברסלב.
    הוא הסביר את תופעת הרב ברלנד בצורה כזו.
    הרב ברלנד תיקן את שורש הנשמה שלו ובגלל שהיסוד הדומינננטי אצלו בנשמה הוא האש , אזי האישיות שלו , הפכה להיות התגלמות של ה"התלהבות דקדושה".
    כל זה כמובן בטרמינולוגיה של "שערי קדושה" של האר"י.
    אם אני אנסה לתרגם את זה ל"אושואיסטית" , בה הרבה יותר קל לי לחשוב , אני אגיד שהרב ברלנד עבר סאטורי ראשון ואז באמת "כולו אש" כמו שאושו אומר בדיוק וגם טוען שמי שמגלם את המצב הזה הוא בודהיראמא.

    זאת אומרת , לרב ברלנד אין דחפים יצריים או תסביכים או תת מודע , אלא שהוא פשוט התגלות של "שאגת היקום".

    זה נראה מאוד אמין, לגבי הרב ברלנד.
    עכשיו צריך לשאול איך מתבטא סאטורי ראשון אצל מי שיש לו יסוד דומיננטי אחר מאש. נניח מים. הוא בטח צריך להיות מסטול כל הזמן. באופן טיבעי כמובן.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s