המקווה כתרפיה

רחלי מלק-בודה היא דתל"שית. היא לא מקיימת מצוות, לבד מאחת: המקווה. ולמה היא מקיימת מצווה זו? אה, זה פשוט עושה לה טוב. היא מגנה על החלטתה להמשיך "להיטהר" על ידי כך שהיא מתריסה בפני הציבור הנאור:

אני מרשה לעצמי לשאול אתכם, מתנגדי המקווה, במה שונה המנהג הפגאני שלי מסדנת טנטרה או מהילינג, ובמה הוא פחות הגיוני?

מה שמדהים במלים המצוטטות הוא שהן של הכותבת, לא של הטוקבקיסט הליטאי שמנסה לסנוט בה. עבור מלק-בודה המקווה אכן לא שונה מסדנת טנטרה. אלו ואלו דברי אנשים שרוצים לשפר את איכות חייהם, או סתם מחפשים קצת פאן. ואכן, כאן ההלכה עוברת טרנספורמציה לכדי סדנת ניו-אייג'. המקווה כתרפיה.

13 תגובות

  1. הייתי מגדיר את זה יותר כ"הכתיבה בynet כתרפיה" …

    אנשים שחזרו בשאלה מגלים לפעמים שאין להם יותר מדי ייחוד אנושי מעבר לעובדה הזו (רובנו, לא נעים להודות, לא מיוחדים מי יודע מה) ואלו מהם שמעוניינים משום מה בבמה ציבורית או בקריירה בעסקי התקשורת מגייסים לטובתם את היותם דתל"שים.

    הבעיה היא שבשנים האחרונות גם הז'אנר הזה נשחק עד אימה, סיפורים על חילול השבת הראשון שלי ועל איך אכלתי פעם ראשונה ביום כיפור במחסן מאחרי הבית ולא יצאה אש מהשמים ושרפה אותי – כבר לא יכולים להעניק לאדם מעמד של מיני סלב.

    גברת מלק-בודה, לאסונה, גם איננה פליטה של כת חרדית אזוטרית עם תקנות מטורפות בעניינים המגרים את יצר המציצנות שיש בבני אדם, אלא בסך הכל בחורה דתיה לאומית שעשתה פחות או יותר את אותו סט בחינות בגרות שעושים בעירוני ג' בתל אביב. לכן אין לה ברירה אלא לעבוד בשיטת הפוך עך הפוך ולנסות לקבל תשומת לב על ידי פליק-פלאק תרבותי נועז המעמיד אותה במצב המופלא של חילונית המטיפה לשמירת מצוות – מעשה שדווקא הפרדוכסליות והאוילות שבו מבטיחים לה יחודיות ואולי עוד כמה טורים באתר.

    בקיצור, עוד מוטציה מגוחכת לקטלוג החוזרים-בשאלה-שמנסים-להתפרנס-מזה, אני מניח שאהרן רוז כבר מקטלג אותה באינציקלופדית הנרקיסיזם של החוזרים בשאלה שהוא יוציא יום אחד…

    אהבתי

    1. לפעמים שווה להיכנס רק בשביל לקרוא טוקבק מוצלח.בוהה,ניתוח (וניסוח) מגניב שחבל"ז!

      אהבתי

  2. בוהה , תגובה מופתית. ניתוח מדויק.

    אומנם, אני מזדהה עם המקום הבעייתי שלה.

    אהבתי

  3. אכן, כל מילה של בוהה בסלע.

    אבל בינינו, ממילא ווינט הוא פח זבל ענק שמיועד בעיקר לאנשים שלא זוכרים איך ספרייה נראית מבפנים. אז שיהיה להם לבריאות שם, עם אספסוף ה"עורכים" ה"כותבים" והטוקבקיסטים המשועממים למוות.

    לא שווה התייחסות רצינית.

    אהבתי

  4. רבותי, התגובות הזועמות שלכם מלמדות אותי יותר מכל שיש משהו שמאוד מאיים עליכם בכתיבה של מלק-בודה. שווה לכם לדעתי לחשוב מה.

    אהבתי

  5. תומר, דווקא אותי מעניין שיצאת למאבק חריף בטוקבק הומוריסטי מוצלח. תגובה זועמת?! אני לא שמתי לב לשום זעם. בטח שלא יותר זועם מפוסטים תוקפניים מאוד שלך (ממה אתה חש מאוים,תומר?). האם יכול להיות שזה בגלל שהוא גרף את כל השבחים על חשבונך?

    אהבתי

  6. עוד כתבה בז'אנר:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4152383,00.html
    "האישה נקראת חוה כי היא אם כל החוויות. במרוצת החיים אנחנו מפספסים חלק מהחוויות שעוברות עלינו, אז מצוות הטבילה מזמנת אותנו להיות יותר בקשר עם הגוף שלנו. זוהי חוויה נפשית שמזכירה לאישה לחדול ממרוץ החיים המטורף, ולחזור אל עצמה. כאשר אישה באה לחיבור המיני עם בעלה מתוך המקום הזה, אז היא מגיעה עם אנרגיות שמעצימות את המפגש האינטימי"

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s