חב"ד והנצרות, הנצרות וחב"ד, פרק 847

קראו נא את הפסקה הבאה:

מכותרת הרשימה הזאת אתם ודאי מנחשים שלא מדובר בהוראות למיסה של היהודים המשיחיים, אלא בפסקה חסידית-חב"דית בת ימינו. הנה כל הקטע:

לחצו להגדלה מדובר בפרסום של עלון החסידות, מיום שישי שלפני שבועיים. הדמיון למיסה הנוצרית הוא כמובן עצום. את תשומת לבי לפרסום הזה הפנה קורא הבלוג הנאמן יהונתן ישורון. אני העברתי את החומר למורי ורבי פרופ' דוד אסף, שפרסם אותו, וגם הביא את תגובותיהם של שניים: ר' יהושע מונדשיין, ופרופ' ישראל יובל. הנה דבריו:

הפניתי את השאלה לחסיד חב"ד, ר' יהושע מונדשיין, שענה לי כך:

היכן מצאת בנצרות שאדם יאפה לחם בביתו ויקנה יין בחנות והם יהיו קודש ללא תיווכה של הכנסיה?

זה לא שייך לבעל שם טוב בכלל. הרעיון קיים באכילת הקרבנות, וע"פ הקבלה והחסידות גם באכילת החולין על טהרת הקודש, ובמצה בפרט שנקראת בזוהר מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא. ואכמ"ל.

וגם שאלתי לדעתו של פרופ' ישראל יובל, שעסק בטקסים אלה בספרו 'שני גויים בבטנך' (עם עובד, תש"ס), והוא ענה לי כך:

הוויכוח הזה מוכיח, שלא קראתם את הספר שלי, במיוחד את עמ' 258-249 (האפיקומן)… בעיקרו של דבר אני מסכים עם יהושע מונדשיין. הרעיון שהמצה הנאכלת בליל הסדר מסמלת את הגאולה הוא עתיק ביותר, ויסודו בעצם הבנת הפסח כחג הגאולה, בבחינת "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל". הייתי אומר שהוא עומד כבר ביסוד הפרשנות שנתן ישוע לאכילת המצה שלו בסעודה האחרונה. ביטוי ממצה יותר ומאוחר יותר לרעיון הזה הוא האפיקומן, "הצפון" כמו המשיח, המתגלה בסוף סעודת הסדר – כמו המשיח שכבר נולד בחורבן, הנסתר עם העניים בשערי רומא והעתיד להתגלות בעתיד. אכילתו בסוף הסדר מסמלת את האמונה בביאתו. באקט האכילה יש בהחלט ביטוי של השתתפות – מה שהנצרות קוראת "קומוניון" – ב"סעודה משיחית". צודק אפוא יהושע מונדשיין שהרעיון הזה קודם בהרבה לחסידות, ולא חב"ד המציאוהו.

אבל אין להתעלם גם מן הדמיון בין הרעיון הזה וביצועיו הטקסיים לבין לחם הקודש הנוצרי, שבמקורו היה מצת ליל הסדר (לפי האוונגליונים הסינופטיים). צריך גם לזכור שבדורות הראשונים הלחם והיין שאכלו הנוצרים במיסה שלהם היו אף הם לחם ש"נאפה בבית" ויין ש"נקנה בחנות". רק הופעת הממסד הכנסייתי העלתה את הדרישה לריטואליזציה של הלחם והיין. אני מאמין שהדרישה ל"מצה שמורה" נובעת מתשוקה יהודית דומה. אכן, לנצרות יש כנסייה, לנו אין.
אבל עצם הטענה הנכונה של מונדשיין, שהרעיון החסידי והקבלי יסודו "באכילת הקרבנות" דווקא היא מצביעה על הקירבה לנצרות. הרי זו בדיוק הטענה של ישוע, הרואה בלחם – קורבן, את קורבנו שלו הבא לכפר על האנושות. המיסה היא קורבן של לחם, מנחה, הבאה להחליף את הקורבן מהחי.
כללו של דבר, ההתעמרות בחסידי חב"ד בנקודה זו מעידה על תפיסה "רציונלית" ולא מיתית של חג הפסח וסמליו. אגב, גם הטענה של דוד ברגר, שהאמונה במשיח שקם לתחייה היא נוצרית, בטעות יסודה, ואכמ"ל. חסידות חב"ד העלתה על פני השטח קולות עומק במסורת היהודית, והיא מרשה לעצמה לעשות כן מפני שהיא אינה חיה עוד את המתח העז עם הנצרות. היא מעיזה לומר בריש גלי דברים שבעבר נלחשו בחדרי חדרים.

את כל זה החזרתי ליהונתן ישורון, והוא כתב לי כך:

דבריו של הרב מונדשיין לא מחוורים לי. גם אם נתעלם לרגע מטענת פרופ' יובל, אין ספק שתיווך הכנסיה הוא ענין שולי לחלוטין בתהליך ההפיכה של אוכל לדבר ממשי אחר (בשרו ודמו של המשיח, למשל), וממילא הפיכת פעולת האכילה למשהו אחר לגמרי.

מלבד זאת, כל ימי גדלתי בין החכמים ומימי לא שמעתי רעיון דומה לזה בנוגע לקורבנות. יתכן לטעון שבשר הקורבן קדוש ומשפיע שפע רוחני כלשהו על האוכל אותו (גם את זה לא שמעתי, אבל זה נשמע לי כמו הסבר שיכול להאמר במקומות מסוימים), עדיין הרעיון שהובא במאמר הוא כמה צעדים גדולים קדימה. אין שום ספק שהעיקר בקרבנות (היינו ,החלק המכפר) הן הפעולות שנעשות בבית המקדש עם הבשר והדם(זריקתו על קיר המזבח, אם נהיה ספציפיים). האכילה, אם קיימת (שהרי ישנם קרבנות שכלל אינם נאכלים) היא מצוה נוספת שבשום פנים חוסר עשייתה לא תפריע לתהליך שהקרבן נועד אליו (ולכל ההסברים הידועים למעשה הקרבנות) – כפרה, וממילא האכילה איננה ולא יכולה להיות המטרה של התהליך.

כאן אנו עוסקים בסתם מצה שהכניסו לה (באופן שאין לו מקבילה בקרבנות) ענין ספציפי לחלוטין – "הארת משיח"(מה זה? ודייק, הארת משיח(פרסונה) ולא הארת גאולה(אידאה)) וכל ההכנסה נועדה למען "ספג את ההארה לתוך גופו", כמה גדול המרחק בין זה לקרבנות.

דברי פרופ' יובל, אם הבנתיו נכון, הם סנסציה של ממש, ותמיכתו בחב"ד כאן היא, לדעתי, שירות דב לחסידות. שהרי מה שנאמר כאן הוא שנכון שחב"ד מאוד דומים לנצרות, אבל בעצם גם היהדות ככה. אני ממתין בקוצר רוח לחסיד חב"ד הראשון שיקום ויאמר כדברים האלו…

מרתק אותי לקרוא את מקורותיו לטענות שהעלה כאן לגבי אכילת אפיקומן, גם את ההסברים האלו מימי לא שמעתי (מסתבר שאני לומד כאן המון דברים חדשים…)

כמו כן, אינני יודע מדוע" הטענה של דוד ברגר, שהאמונה במשיח שקם לתחייה היא נוצרית, בטעות יסודה ואכמ"ל". לי זה נשמע כמשהו נכון מאוד (למצער, ראה ברמב"ם בהלכות מלכים פרק י"א) ואם לדעתו לא, דווקא מאוד כדאי להאריך בעניין.

לדעתי בדבריו יש טעם רב. על העניין בפסקה האחרונה כתבתי לו ש"ייתכן ופרופ' יובל מתכוון שהיה רעיון כזה ביהדות לפני הנצרות. זה נכון, אבל זו באמת פיקנטריה אקדמית שלא משנה כלום לעניין הציבורי, כי אף אחד לא זוכר שהיה רעיון כזה, וברור שהנצרות לקחה אותו והיום הוא 'שלה'".

כך או כך, הדברים אכן מעוררים תמיהה גדולה. ודבריו של פרופ' יובל, על פיהם "חסידות חב"ד העלתה על פני השטח קולות עומק במסורת היהודית, והיא מרשה לעצמה לעשות כן מפני שהיא אינה חיה עוד את המתח העז עם הנצרות. היא מעיזה לומר בריש גלי דברים שבעבר נלחשו בחדרי חדרים", מעניינים מאוד, ואותי אף מעודדים. טוב שדברים שהוסתרו נחשפים, וטוב שהשפה המיתית עולה על פני השטח. לא רק מפני שכך האמת נחשפת, אלא גם מפני שכך נחשפים אוצרות שהיו חבויים.

כן כן, אוצרות, מפני שהחזרת המטען המיסטי-מאגי לסעודת הסדר, וליהדות בכלל, אינו רע כשלעצמו, ולעיתים אפילו טוב כשלעצמו, עם כל הסכנות הגלומות בו. מה שהבינה הנצרות לפני אלפיים שנה, ומה שהיא איבדה עם הרפורמציה, יכול עוד על ידי חב"ד לחזור ולהפוך לבעל טעם דתי וקיומי. כל זאת אם לא נזנח בשל כך לחלוטין את ההגיון הפשוט והשכל הישר. כן: אחוז בזה וגם מזה אל תניח ידך.

8 תגובות

  1. לו רב זה או אחר מכל זרם אחר ביהדות היה מעלה באוב את היסודות המיתיים ואת היהדות הנשכחת, דיינו. אך מדובר בחב"ד, אחרי 846 פרקים של נצרות!

    אהבתי

  2. "לדעתי בדבריו יש טעם רב. על העניין בפסקה האחרונה כתבתי לו ש"ייתכן ופרופ' יובל מתכוון שהיה רעיון כזה ביהדות לפני הנצרות. זה נכון, אבל זו באמת פיקנטריה אקדמית שלא משנה כלום לעניין הציבורי, כי אף אחד לא זוכר שהיה רעיון כזה, וברור שהנצרות לקחה אותו והיום הוא 'שלה"

    הנצרות לא קמה יש מאין, יש לה שורשים וגם אם השורשים הועלמו/הוסתרו/נשכחו, אין לנו סיבה להתעלם מהקונטקסט.
    כן, היתה מסורת של משיח שמת וקם לתחיה; המסורת היתה חיה ובועטת ביהדות של המאבקים בהורדוס וברומאים, כל מי שחי את כיסופי הגאולה הכיר את המסורת וגם ישו הכירה וכנראה חי אותה.
    לוח אבן עם 86 שורות הקרוי "חזון גבריאל המלאך" פוענח בנים האחרונות והוא נותן זוית ראיה שונה על המשיחיות היהודית כמה שנים לפני הולדתו של ישו. המשיח הקם לתחיה כעבור שלושה ימים אינו המצאה נוצרית אלא שריד יהודי ששומר ע"י האוונגליונים; ומי יודע איזה שקיעין נוספים חבויים בהם.

    אהבתי

    1. אני גם חושבת ככה. רעיון מתגלגל לו כפי שרעיונות מתגלגלים. מי יודע מה הוא ה"מקור"? יש בכלל דבר כזה?

      יש המון מוטיבים נוצריים בחב"ד. בזה אין ספק. אבל כשאנחנו אומרים "נוצריים" אנחנו שמים תווית (שההומוגניות שלה מלאכותית בעליל) על בליל של דברים שבאו ל"נצרות" מכל מיני מקומות (יהודיים, יווניים, רומיים, פגאניים-פרנקיים\ קלטיים\ ביזנטיים\ וויקאניים ועוד היד נטויה).

      במקרה הזה, הם באו לה מהיהדות.

      אבל אם אני טועה אשמח אם תסביר לי. כי יש פה כמה עניינים: סעודת קודש\סעודת שבת, משיח\משיח בשר ודם (?), הקרבת קורבנות, אכילת קורבנות.

      הצלחתם לבלבל אותי קצת….

      אהבתי

      1. שיר,
        יש אמת רבה בדברייך. זכרי רק שכפי שיש הרבה סוגי נצרות, יש גם הרבה סוגי יהדות. כלומר סוג היהדות שממנו לקחו הנוצרים הראשונים את המוטיבים שחב"ד מפגינים היום היא היהדות שנטתה מראש אל הנצרות, ושרובה הפכה בסופו של דבר לנצרות. כך או כך, מוטיבים אלו התפרסמו במשך 2000 השנים האחרונות כמאוד "נוצריים", ולכן זה מעניין שחב"ד מאמצים ומפרסמים אותם היום.
        כל זה לא אומר דבר רע על חב"ד. "נצרות" אינה קללה, וממילא לדעתי יש לטפח מוטיבם שכאלה, כפי שכתבתי.

        אהבתי

  3. לא כל כך הבנתי את מסקנתך, מדוע טוב ליהדות אם יוכנסו למנהגיה 'מטענים מיסטיים-מאגיים'?
    ומלבד זאת, הרי ברור שהכנסת מטענים כאלו יצמצמו בעצם קיומם את ההגיון והשכל הישר, זאת חוץ מההנחה שאותם אלו שיתלהבו להכניס מטענים שכאלו, הם אותם אנשים שאינם מחפשים את השכל הישר וההגיון ובימינו ישנם רבים כאלו.

    אהבתי

    1. שמע, נכון שיש מתח בין השכל הישר למיסטי-מאגי. ברור. אלא שאני חושב שמתח כזה הוא פורה (לדת, לחיים, לחברה). אני לא רוצה לבטל צד אחד ולשמר רק את השני. יש איזה איזון שאפשר להשיג אני חושב, כך שהמיתוס לא ישתלט לנו על החיים, דבר שאני חושב שהוא מסוכן מאוד.

      אהבתי

  4. אני משום מה מאמין לפרופסור רק הוא בדק לעומק רק מי שמעמיק יכול לתת תשובה אמיתית ונכונה כי הוא בדק לעומק אפשר לתת תגובה רק אחרי שבודקים את המקורות או לפחות קוראים את הספר…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s