מאמר שלי בוואי-נט על המתח בין הניו-אייג' להלכה

הוא מתחיל כך:

מתחת למתח שבין חילונים לדתיים, אשכנזים לספרדים, וזרמי היהדות השונים לבין עצמם, קיימת מתיחות נוספת, נחבאת מהעין אך רוויית יצרים. למעשה, יצרים הם הלחם והחמאה של המתיחות הזו – משום שהרגש והחוויה הם אלו שמזינים את הצד האחד בה, וההתעלמות מהם היא האידיאל על-פי ראות עיניו של הצד השני. מדובר במתח בין שוחרי החוויה, ה"התחברות" וה"זרימה", לבין שומרי חומות ההלכה חמורת הסבר. אפשר לומר שזה מעין שידור חוזר, בצבע, של המאבק הישן בין חסידים למתנגדים, אם כי יש בו כמה חידושים, שעליהם כדאי לעמוד.

והנה הלינק: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4046597,00.html

7 תגובות

  1. תומר שלום
    כהרגלך אתה רהוט ומביע עמדות מעניינות.
    חבל שלעיתים אתה חוטא בהבנת פני השטח.
    להגיד שהרב טאו הוא איש שמחפש את הרוחניות בהלכה זה מופרך פחות מאשר לקרוא לך חרדי קנאי.
    הרב טאו בכל ימיו מעביר שיעורים בנושא אחד ורק אחדבלבד והוא אמונה.
    אמונה אמונה אמונה שהרבה פעמים אנשים טוענים שזה מחטיא את ההלכה.
    לכן הרב עטיה זצ"ל מפורת יוסף התנגד לראי"ה הוא חשש שאידיאולוגיה תשבשש את פסיקת ההלכה.
    אם כבר מי שציין שכל האמונה נובעת מעולם ההלכה זהו הרב שפירא ואין זה סוד ששני הרבנים הללו לא ראו עין בעין.
    לגבי החסידות והליטאים וקרליבך ההשואה לא שייכת לדעתי
    כי בעוד הליטאים לא קראו תיגר על האופן ההלכתי של החסידים אלא על האופן התרבותי (כת שבתאות וכו) הבעיה עם הקרליבכים היא שהם (כמובן לא כולם) אינם מדקדקים במצוות רבות חוץ מלשיר הרבה ולקפוץ כמו בבתי כנסת כדי להפגין את העליה הרוחנית ב שלהם שכבר יכלה כם להיות במועדון או בהופעה של להקה שהם אוהבים.
    מה שמראה כמראה על שטחיות רבה במחקרך ( צר לי על השפיטה) מכיוון שהקרליבכים מתהדרים בפאות וזקנים ( כמו הנ נחים) וקפיצות בניגונים למינהם אך הם אינם מתקבלים בתור זרם דתי לא אצל אף זרם כולל הדתי לאומי וכמובן שלא בחרדל"י אלא בתור תופעה חמודה עם יתרונות ואיכויות אך בהחלט לא כתופעה דתית
    וגם לגבי הניתוח שלך לגבי הרב טאו הוא במילה אחת שטות.
    מצטער על הבוטות אך חבל שאנשים יתבלבלו מעובדות לא נכונות בתכלים

    אהבתי

    1. אבינועם,
      לא נראה לי שתפסת מה כתבתי. לא דיברתי על קרליבך או טאו כזרמים מובדלים, אלא כדוגמאות לנטיות נפשיות-דתיות.

      אהבתי

        1. תראה, הרי אני לא חושב שטאו וליבוביץ חושבים אותו דבר מבחינה פוליטית או אפילו הלכתית, נכון? אלא שהם שניהם מתנגדים לעירוב רגשות והתלהבות במצוות ולראייתם של אלה כמהותיים לעבודת ה'.

          אהבתי

          1. אם כבר אז אוסיף ואומר שגם בחב"ד לכתחילה כל העבודה היא במוח.
            לכן תראה כי כל מורי ההוראה שלהם והרבנים שלהם וכמובן האדמו"ר האחרון לא מתנדנדים בתפילה. הכל מגיע מהמוח ולרגש אין שייכות הרי המצב האידאלי ע"פ התניא הוא מח שליט על הלב.
            חוץ מזה שהקרליבכים מדקלמים סיסמאות שלרוב אין להם קצה חוט מה זה אומר

            אהבתי

  2. תומר,
    החילוק הקוטבי הזה הוא לא מאד מחובר למציאות,
    שני הזרמים הללו, או הנטיות הנפישיות האלו עוברות כחוט השני כבר דורי דורות, האמת שהיא שרוב הפעמים במציאות הן פועלות כמקשה אחת, אמנם בזרם פלוני הנטייה היא יותר לכיוון זה ובזרם השני הוא לכיוון אחר, אך שניהם קיימות במקביל, איש ההלכה היבש והקר או איש האקסטזה הדתית הן טיפוסים טיפולוגיים המרכיבים את הקיום הדתי יחד, מעטים אכן נוטים בצורה חריפה כל כך לצד זה או אחר,
    אגב, אני מאד שמח על הבלוג שלך, הברבה בהצלחה עם טובלי…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s