מדיטציה יהודית על פי הרב יובל פרוינד

בעלון עולם קטן של שישי האחרון (גליון 293, י"ב אדר ב' התשע"א) התפרסמה רשימה קצרה של הרב יובל פרוינד, בה הוא מסביר על מדיטציה יהודית. הרשימה יכולה לסמן עבורנו כיוון מסויים אליו הולכים יהודים בזמננו, כיוון שזקוק למענה. הנה הרשימה:

מה מספר לנו הרב פרוינד? ראשית, במענה לשואל פיקטיבי, הוא נותן מענה לשאלה אמיתית מאוד: למה לגויים יש כל כך הרבה טכניקות מדיטטיביות מעולות, ולנו לא? ראשית פרוינד מסביר נכונה שמדיטציה מזרחית אינה מסתכמת בטיפול פסיכולוגי עצמי ובטח שלא מיועדת רק "להרגיע". היא פרקטיקה דתית לכל דבר ועניין. ולזה יש על פי פרוינד תשובה יהודית הולמת: התפילה. בן השיח שלו שואל, כפי שמובן שהוא ישאל, מה לתפילה ולמדיטציה, או במילים אחרות: מה לדת ולרוחניות, שהרי התפילה היא טקס דתי, והמדיטציה היא פעולה רוחנית (מה זה "טקס"? זה משהו שעושים בצורה מכאנית. מה זה "רוחני"? זה משהו שקורה בבפנוכו שלנו). פרוינד נזקק לתמונת העולם הקבלית כדי להסביר שהתפילה "מעוררת רצון", כלומר יש לה השפעה על העליונים. אבל לא רק, אלא גם עלינו עצמנו, וכאשר הרצון שלנו "באמת מתגעגע" אז הוא "מתמזג עם הרצון האלוהי".

כלומר פרוינד נותן כאן פרשנות קבלית-מיסטית של התפילה, ועושה ממנה תרגולת רוחנית. הבעיה המובנת עם הכיוון הזה הוא שאין לו ממש תימוכין בכתבים. כשחז"ל מצווים להתפלל הם לא מסבירים שזה אמור למזג אותנו עם הרצון האלוהי. כשהבודהה או פטנג'לי מצווים לעשות מדיטציה הם בהחלט כן מדגישים את תוצאותיה המיסטיות. התשובה של פרוינד לזה היא שלא מדברים על זה אצלנו מפני ש"אנחנו לא מספקים סחורה".

אבל זה בדיוק מה שהרב פרוינד עושה ברשימה הזאת. הוא מספק סחורה לציבור הולך וגדל של יהודים, שמתעניינים מאוד ברוחניות, ומכאן מתעניינים מאוד במדיטציה. הם זקוקים לתרגול רוחני, ואם לא ימצאו אותו ביהדות, יעברו הלאה. רבים כבר מזמן עברו. באופן מעניין, הרשימה הקצרה הזאת של פרוינד לא מעוותת את האמת, כלומר מה שהוא כותב בה על ההבדל בין הדרך היהודית לזו המזרחית, במגבלות הקיצור (יש יוצאים מהכלל רבים), נכתב בכיוון הנכון. אבל היא כן מעלה לפני השטח את הבעיה שמתמודדת עמה היהדות האורתודוקסית בזמן הזה, ששמה במרכזה את ההקפדה על המצוות, ולכן לא נותנת מענה פשוט לרצון להתפתחות רוחנית.

לכן פחות מעניין אותי אם אי פעם קוראיו של פרוינד אכן "יתרגלו" תפילה מתגעגעת שכזו, ואכן ירגישו שרצונם מתמזג עם הרצון האלוהי. מה שמעניין הוא הצורך של רבנים כיום לספק מענה לצמא הולך וגדל של יהודים שומרי מצוות לתרגולת רוחנית "משלנו", כנגד התרגולות מהמזרח שמציפות את השדה הרוחניקי בארץ ובמערב כולו. לצורך כך התפילה הופכת למדיטציה, והרב למורה רוחני. אני בעד.