מעט אלילות בחב"ד, כי כנראה אי אפשר לגמרי בלי

שני לינקים מעניינים לדיונים ועדויות על הביטויים הקיצוניים יותר של האלילות החב"דית בימינו.

ראשית כאן, בבלוג של ד"ר יחיאל הררי, שכתב דוקטורט נאה על הרעיון המשיחי אצל הרב גינזבורג, וכיום מרצה במכללת ספיר, ומתעניין מאוד באופן אישי בתורת חב"ד (ובנאדם נחמד באופן כללי). הררי כתב מאמר שמבקר את "מצב המחקר האקדמי אודות חב"ד", ושתוקף ספציפית את מאמרו האחרון בראשית של ד"ר אלון דהן (שכתבתי עליו מעט כאן), שהוא לדעתי כנראה המומחה האקדמי הגדול כיום לתורתו המיסטית של הרבי מליובאוויטש (ושבדוקטורט שלו נעזרתי רבות כאשר כתבתי את מאמרי על התיאולוגיה המשיחית של הרבי) . הררי טוען שדהן מעליל עלילות על החסידות ומנפח תופעה שולית ביותר – ראיית הרבי כאלוהות עצמה – כאילו היא משמעותית, כל זאת ממניעים זרים שאינם מחקריים נטו. דהן, בתגובות לרשימה, מכה אותו לדעתי שוק על ירך ומביא ראייות נאות לכך שא) התופעה אינה שולית עד כדי כך, ב) יש לה בסיס בתיאולוגיה החב"דית והחסידית, ג) אולי זה דווקא הוא שרואה את המציאות לא בצורה אובייקטיבית, ממניעים אישיים.

ושנית, אתר זיפט פרסם לינק לאתר חב"ד און-ליין, שם מוצעות למכירה מפיות לכיסוי חלות לשבת שעשויות משמלתה של הרבנית חיה מושקה, אשתו של הרבי מליובאוויטש ולחילופין גם מפיסה מבגדו של האדמו"ר הריי"ץ. המחיר: 10,000 ש"ח בלבד. חלות השבת שלכם אף פעם לא היו טעימות יותר מאשר כשהן מכוסות בגזרי בגדי הקדושים הללו זי"ע.

16 תגובות

  1. שלום.

    ברצוני לפרסם כאן תגובה שכתבתי לפוסט של הררי, שסירב לפרסמה. תגובתי המקורית היתה ארוכה בהרבה ונגעה בנושאים שאינם מענין פוסט זה. השמטתי את החלקים הלא רלוונטים וערכתי מספר שינויים אחרים.

    לטענתי, גם הררי וגם דהן טועים.

    דהן טועה בטענתו שחסידי הרבי החושבים שהוא הקב"ה מייצגים זרמים כלשהם בתוך התנועה. התופעה קיימת, אך זו תופעה זניחה וקקיונית ואין לראות בה תופעה מייצגת. חבל שדהן הפליג לכך, בפרט שכתב זאת ככותרת לעבודתו, ולא כפרט שולי. הוא יכל לעשות קייס צנוע יותר, לא רחוק בהרבה מהקייס שעשה, שאמנם הוא פחות סנציוניסטי, אבל מדוייק ונכון בהרבה, כפי שאראה מיד.

    הררי טועה לפחות בשני פרטים מהותיים. הוא גורס,

    (א) שאמונתו של הרבי ביחס לחמו/עצמו(*) ואמונת חסידיו ביחס אליו, אין בה סטיה מהמקובל במיינסטרים החסידי מקדמא דנא.


    
(*) ברור שמה שהוא אמר על חמו, הוא התכוון על עצמו – לפחות כך כל חסידיו הבינו, ללא יוצא מן הכלל, וברור שהרבי עצמו ידע שכך חסידיו חושבים. התממות היא לומר שהרבי התכוון על הרבי הקודם.

    (ב) שאמונה זו איננה קרובה לאמונה שהרבי הוא אלוהים.

    שני טיעונים אלו אינם נכונים. אמונת חב"ד ביחס לרבי בהחלט קרובה לאמונה שהוא אלוהים, והיא בהחלט ייחודית בזירה החסידית. היא רדיקלית בהרבה ממה שמקובל בעולם החסידי הרחב ובמכל שכן במחשבת ישראל מקדמא דנא.

    (1) חסידי חב"ד מייחסים לרבי תכונות שהיהדות תמיד ייחסה רק לאלוהים, כגון זה שהוא בוחן כליות ולב. אין מאומה בין זה לבין אמונות מקובלות בכוחם של צדיקים לקרא מחשבות (כגון ה'רנטגן' כד'), כי אמונות אלה בדר"כ מוגבלות ליכולת של הצדיק לראות לנבכי האדם העומד ממולו, כמו רופא מומחה או אדם בעל כוחות מאגיים, ואילו בחב"ד האמונה היא מרהיבה בהרבה: שהרבי יודע את כל מה שחסידיו וכל היהודים בעולם חושבים בכל רגע נתון, כמו שאלוהים יודע.

    כדוגמא להמחשה, הבאתי שם סיפור שהסתובב בחב"דאודות נער שיום אחד בעודו ישב בחדרו לבדו, התעצבן, וזרק את נעלו על תמונת הרבי שהיתה תלויה על הקיר. כשהנער עבר ב'חלוקת הדולרים', ללא שיאמר מילה על כך לרבי, פנה אליו הרבי ואמר, "הרגשתי את זה". סיפור זה נועד להמחיש וללמד את הצעירים עד כמה הרבי יודע את כל מחשבות חסידיו בכל מקום שהם (בדומה לפרופ' אקסבייר ב'אקס-מן', שיכול לקרא את מחשבותיהם של כל המוטאנטים בעולם..).

    גם הרעיון שהרבי עדיין קיים לאחר מותו, ולא רק באופן מליצי (כמו שנאמר על יעקב, מה זרעו בחיים כו') אלא כפשוטו, כי שום דבר לא השתנה במותו, אף היא מעין ייחוס אלוהי לרבי. הדבר מזכיר דברי רמב"ם על אלוהים: "אינו גוף ולא כוח בגוף, ולא ישיגוהו מאורעות הגופים".

    כדוגמא להמחשה ציינתי שעד היום, בעת החגים ב770, כשכל הקהל ממלא את ה'זאל' הראשי, לפני תחילת התפילה, כל הקהל נעמד, ממתין לכניסתו של הרבי, הקהל יוצר שביל בין הכניסה לבין הכסא והדוכן של הרבי, אנשים מדמיינים שהוא עובר, השביל נסגר, והתפילה מתחילה. מאמינים אחרים יכולים להאמין שהמת 'נמצא איתם', אבל כוונתם שהמת נמצא עימם במובן רוחני או במישור רוחני. הרעיון של פינוי שביל כדי שהרבי המת יעבור דרכו, כאילו שהוא הולך מכניסת האולם עד לכסאו, הגיוני רק אם מניחים שהוא חי כפשוטו גם לאחר מותו.

    גם הרעיון שהרבי הוא למעלה מהגבלות זמן ומקום, אף הוא תאור המתאים לבורא ולא למנהיג גשמי. ראו למשל שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'שי"ת (תורת מנחם, 32): "האמת היא שלא שייך לשאול קושיות על הרבי אודות הסדר דמלמטלמ"ע או מלמעלמ"ט, להיותו למעלה מהגבלות דמעלה ומטה, ומצד "נמנע הנמנעות" לא שייך קושיות כלל."

    אגב, בגלל אמונה זו, הרבי לעיתים קרובות התפלל שלא לפי זמני התפילה, וכמובן שכל הקהל התפלל עימו. אז מה אם ההלכה קובעת את זמני התפילה, הרבי הלא איננו מוגבל בזמן ומקום.

    (2) חב"ד מאדירה את הרבי מעל לאלוהים. כפי שהבאתי בהערות לפוסט של הררי, מהסקר הלא-מדעי שערכתי, ברור שהעונים החשיבו את הרבי מעל לקב"ה. אין לי ספק שלפחות בשנות ה-90, גישה זו היתה מצויה מאד בחב"ד, ואני מניח שהיא קיימת בה עד היום.

    אם תשאל חסיד חב"ד מה מטרתו בחיים, הוא יענה 'לעשות נחת רוח לרבי', לא 'לעשות נחת רוח לקוני', דבר שלא נמצא לו אח וריע במחשבת ישראל. מי שלא מאמין לי, מוזמן לחפש בגוגל את המילים "נחת רוח לרבי".

    אפולוגיטיי חב"ד יטענו שחב"ד מתמקדים על עשיית נחת רוח לרבי כי כך נעשה נחת רוח לקב"ה, כלומר שהמטרה הסופית היא לעשות נחת רוח לקונם וזאת נעשה ע"י נחת רוח לרבי. אבל ראשית, יש נפקותא גם למעשה, ושנית, כשכל הפוקוס הוא על נחת רוח לרבי, הקב"ה הופך שולי. הנפקותא למעשה היא במקרים בהם נחת הרוח לרבי באה על חשבון ציווי הקב"ה. לדוגמא, דומני שהיה זה ב-1992, בשבת אחת שכחו להכין לרבי חלות להתוועדות. חסיד אחד הלך לביתו והביא חלות, על אף שבקראון הייטס אין עירוב. כשדובר על כך בהתוועדויות חסידים, כולם היללו את המעשה, ולא נשמעה מילת ביקורת אחת על כך. מה זה חילול שבת לעומת הצער שיהיה לרבי מהעדר מהחלות? הצו האלוהי נדחק מפני צערו של הרבי.

    דוגמאות נוספות הן מכך שהרבי עבר לא אחת על הלכות מפורשות (נמנע מלישון בסוכה, התפלל לא לפי זמני התפילה, לא אכל סעודה שלישית, ועוד), וכמובן כל קהל חסידיו הלך בעקבותיו על אף המפורש בהלכה.

    כך גם, חסיד לא ישים חומש על תניא, כי בעיניו הם שקולים. לא אתפלא אם חב"דניקים כיום, בפרט משיחיסטים, לא ישימו חומש ע"ג ספרי הרבי שליט"א, כאילו שהספר שיצא מפי הגבורה והספר שיצא מפי הרבי הם בדרגה שווה.

    בהתוועדויות חסידים שמעתי לא אחת חסידים ידועים אומרים, שתורה ניתנה בסיני, ונכתבו המשנה, הגמרא, הראשונים והאחרונים, רק כדי לשמש מראי-מקומות לשיחות הרבי.

    דוגמאות אלו ממחישות עד כמה חב"ד מאדירה את הרבי מעל לאלוהים, או לפחות מציבה את שניהם בדרגה שווה.

    (3) חב"ד גורסת שהרבי חציו אדם וחציו אלוהים, ליטראלי. למרות שרעיון זה מופיע כבר במדרש אודות משה רבינו, לפני חב"ד מעולם לא היתה קבוצה ביהדות שהפכה זאת לרעיון מרכזי במשנתה. באה חב"ד, וטענה שבכל דור ודור יש ילוד אישה אחד שהוא שלב ממוצע בין אלוהים לאדם, מעין קטיגוריה בפני עצמה, ששום בריה אחרת בעולם איננה כמוהו, ואין לשום בריה בעולם אפשרות להיות כמוהו (לפחות בזמן הגלות). וכמובן, במקרה, אותו ילוד אישה מיוחד זה, הנשמה הכללית, הוא בן ונצר לשושלת שניאורסאהן.

    העולה מכאן שטענת דהן שחב"ד מאמינים ברבי כ"אל-אדם", קרובה מאד למציאות, והיא מצויה בחב"ד הרבה יותר מאשר הגישה ה'אלוקיסטית' ממש.

    בקיצור, למרות שחב"ד איננה מאמינה שהרבי הוא אלוהים פר סה, אמונתה מתקרבת לכך.

    חלקו של הרבי בהטמעת רעיונות אלו ברור. כשהרבי שר "לראות עוזי וכבודי" (בשינוי מהגירסה המקורית של הפסוק, "לראות עוזך וכבודך"), מה החסיד מבין מזה, אם לא שאלוהים בעצמו מדבר מתוך גרונו של הרבי?

    הרבי אף אשם מבחינה עמוקה יותר. קשה להשתחרר מהתחושה העולה שוב ושוב מקריאת כתביו, שהוא היה אדם מקובע וליטראלי. אין אצלו גמישות, ואין אצלו פרשנות מטאפורית. למשל, כשרמב"ם כותב במשנה תורה דברים שאינם עולים בקנה אחד עם המדע, במקום לקבל הסבר סביר שרמב"ם כתב זאת על סמך המדע בזמנו והיה משנה דעתו לו חי בזמננו, הרבי מתעקש על כך שדברי רמב"ם הם הלכה, ולכן לא יתכן שהוא טעה. ראש בקיר כזה, וזאת על אף שרמב"ם בעצמו כתב באגרת תחיית המתים, שהוא כלל במשנה תורה דברים אמוניים כדי שת"ח יהגו בהם, ולא משום שהם הלכה. הרעיון שכל מילה ומילה יש לקחתה באופן הכי ליטראלי וברצינות הכי תהומית והכי קיצונית, מאד אופייני לרבי, ולא פלא שכאשר הוא שר "לראות עוזי וכבודי", או שהוא אומר שהרבי הוא "עצמות ומהות מלובש בגוף גשמי", חסידיו הבינו זאת בצורה ליטראלית.

    אהבתי

  2. להלן הציטוט המדוייק!!!, כדי למנוע אי הבנות: "אל האמונה הזאת (=המשיח וחזרתו השנייה), הוסיפו הזרמים היותר רדיקליים!!! בחב"ד, את האמונה שהאדמו"ר האחרון לא נפטר ושהוא אינקרנציה אלוהית המתקיימת כעת כבעבר… ההכרזה 'יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד' זכתה לווריאנט בכיוון האלוהי בקרב גורמים חב"דיים מסויימים!!! בעיקר בצפת!!! כאשר הומרה בהכרזה 'יחי אדונינו מורנו ובוראינו'…". (עמ' 149 במאמר). כלומר שחור על גבי לבן מודגש שאין זו עמדה רשמית של חב"ד אלא עמדת הזרמים היותר רדיקליים וכו'. אני סבור שאין הרבה הבדל בין תוכן המאמר לבין דברי המגיב… לגבי הקייס, אם כן, הוא מראש מוקם במסגרת מאוד מסויימת. חבל, אגב שהררי סרב לפרסם את תגובתך…

    אהבתי

    1. אלון, נקודת המחלוקת בינינו קטנה מאד. סך הכל יש הרבה מה להגן עליך מפני הררי, שבניגוד לשמו, מנסה לגמד את ההר לעכבר. הוא אף מנסה לטעון שלא הבנת את תפיסת האלוהות בחב"ד בעוד שברור שדבריך נכוחים והוא זה שלא הבינם.

      אתה מתייחס לאותו חופן מטורפים המאמין שמנחם מענדל איננו רק אדם-אל בעל תכונות השמורות לאלוהים, אלא אלוהים עצמו, שיש להתפלל אליו, וכו' – כאל "זרמים", בעוד שלדעתי צריך להתייחס אליהם בפרופורציה הנכונה: בודדים מטורפים, שאינם מייצגים שום זרם בחב"ד. בודדים אלו נחשבים מטורפים גם בעיניי המשיחיסטים הרדיקלים, שלא לומר בקרב המיינסטרים החב"די, ורובם הגדול מוקע מהתנועה. אתה צודק, כמובן, שבודדים אלו לקחו את התפיסות הקיימות בחב"ד והקצינו אותן, ולא המציאו דעות אלה מהאוויר. כך שיש קשר לוגי בין תפיסות המשוגעים הללו לתורת חב"ד, על אף שהם מעוותים אותה ואינם מבינים אותה לאשורה.

      אתה גם כותב, "חסידים רבים קבעו את תמונתו של רממ״ש על כותל המזרח, והחלו מתפללים אליו ישירות". שוב, להבנתי, גוזמא היא לומר שחסידים 'רבים' עשו זאת. נכון יותר לומר: "מספר חסידים זניחים קבעו את תמונתו של רממ״ש על כותל המזרח, והחלו מתפללים אליו ישירות".

      גם כותרת המאמר יוצרת רושם מוטעה שאתה משייך את חב"ד ככללה ל'אלוקיסטים' בעוד שבגוף המאמר אתה מציין שהאלוקיסטים הם זרמים רדיקלים ואינם מייצגים את התנועה ככללה.

      מצד שני, לדעתי האמונה החב"דית המייחסת לרבי *תכונות* אלוהיות, כלומר האמונה *הקרובה* לאמונה שהרבי הוא אלוהים ממש, נפוצה בחב"ד בהרבה ואכן מייצגת תפיסת עולם חב"דית שנובעת מתפיסת האלוהות והמשיחיות של רממ"ש. לדידי עדיף להתמקד בה מאשר באלמנטים קקיונים המוקעים מהתנועה.

      הסיבה שאני כותב את הדברים איננה משום שאני מנסה להגן על כבודה האבוד של תנועת חב"ד, אלא כי מפריע לי לראות איך שבאקדמיה נוצרים מיתוסים: חוקר כותב משהו, לא ממש מבוסס, לפעמים אולי כותב זאת כהשערה, והחוקרים הבאים אחריו מקבלים את דבריו כאלו ניתנו מסיני, ובונים על סמך זה הרי הררים שבתורם הופכים לבסיס להררים חדשים, וכך, עם הזמן, המחקר מתרחק יותר ויותר ממה שבאמת קיים בשטח.

      בנדון: להבנתי, מקור סיפור "מורנו ובוראנו" התחיל עם ברגר, במאמרו 'מורנו ובוראנו, מלך המשיח' ('הארץ' 11.1.98). בעקבותיו הסיפור תפס תאוצה, והופיע שוב ושוב בכתבי חוקרים רבים. למשל, מור אלטשולר בספרה 'הסוד המשיחי של החסידות', כותבת (בסיכום), "אם הציטוט שהביא [ברגר] אכן מדויק, אפשר לומר שהאמונה ב'צדיק הדור' כגילום של ישות אלוהית, שהייתה סוד בחצרו של ר' יחיאל מיכל ובחצרות הצדיקים שנוסדו בעקבותיה, הפכה בקרב אחת הסיעות בחב"ד לאמירת 'בוראנו' גלויה ופומבית." לזכותה יאמר שהיא מתנה את דבריה, אבל גם היא מסיקה שאם ברגר מדייק, אזי מדובר ב"אחת הסיעות בחב"ד", בעוד ששוב, מדובר בחופן בודדים תמהוניים שלרוב מוקעים מחב"ד. סימון דיין רץ עם זה, והחליט שמדובר בטרנד חב"די, לא פחות, וכפי שכתבת בהערה 4, הוא אף המציא למאמין מזן זה שם – "בוראינוניק" ו"אלוקיסטי" – כאילו שמדובר בתופעה נפוצה (ולו מינורית). אך לא היא.

      אחד ה'אלוקיסטים' הידועים מצפת הוא מאיר ברנס, חולה נפש עם תעודות (אושפז 4 שנים במוסד סגור לאחר שדרס בכוונה את רבה של צפת וכמעט הרגו). במכתבו לתקשורת בו איים להרוג את אריאל שרון, הוא כותב (שגיאות הכתיב במקור), "הנני להודיע אם אקבל הוראה מהמשיח להמית את ראש הממשלה, אריק שרון, הבצע זאת תיכף ומיד ממש וסוף מדינת ישראל להיחרב ראש הממשלה הבא יהיה מלך המשיח הרבי מליובאוויטש שהוא מלך מלכי המלכים הקב"ה ולמעלה מזה". http://news.walla.co.il/?w=//829717 זה, בערך, הנציג של ה"זרם" האלוקיסטי, ואם אינני טועה, הוא האחראי לפלקטים שבהם כתוב "הנה אלוהינו זה – הרבי שליט"א מלך המשיח".(*) הוא זה שפירסם את המודעה הזו בעתונות: http://failedmessiah.typepad.com/photos/uncategorized/rebbe_god.jpg. באמת שקשה לראות בו נציג של זרם בתנועת חב"ד. בעיניי, הוא לא יותר מאשר משוגע בודד, שאולי דבקו בו עוד מספר סהרורים.

      גם אריאל סוקולובסקי, עוד אלוקיסט ידוע ממדינת אורגון שאתה מלנקק לאתרו, הוקע מחב"ד, ואינני יודע אם יש מי בחב"ד הרואה בו נציג של זרם כלשהו.

      שתי הערות אגב.

      א. אתה כותב בסוף המאמר (עמ' 181): "קשה לטעון שרממ״ש חידש כאן דבר מה מבחינה הגותית. שכן, כאמור, רעיונות מסוג זה, שלפיהם הצדיק הוא אדם אלוהי, היו קיימים בעבר בהגות החסידית." איך זה מסתדר עם דברי רממ"ש עצמו, "לא ראיתי שכתוב כך במפורש בחסידות, ואולם זהו הרגש ובמילא מי שמרגיש כך מרגיש כך ומי שלא אינני רוצה להתווכח עמו — יהי לו אשר לו"? אם הוא לא ראה שמפורש כך בחסידות, הוה אומר שזהו חידושו שלו, והוא מדבר על רעיון שונה מהרעיון הישן שהצדיק הוא אדם אלוהי.

      ב. אתה כותב (עמ' 181-2): "החידוש הנוסף [של רממ"ש] הוא בסיסטמטיזציה הדטרמיניסטית, הקובעת את מהות תהליך הגאולה, תוך שימוש שיטתי בטרמינולוגיה החסידית והקבלית, והמתווה את התהליך, מתארת בפירוט את תוצאותיו, קובעת את האמצעים המעשיים להגשמתו ותוחמת אותו בזמן היסטורי ברור."

      לא ירדתי לדעתך. הלא רש"ז כבר הציע תהליך סיסטמטי דטרמיניסטי לגאולה. ר' למשל תורה אור, וישב, כז ד: "ובזה יובן מה שנמשך הגלות כ"כ הרבה יותר מן י"ז מאות שנה וידוע שהכוונה הכל לברר הרפ"ח ניצוצים וכשיוגמרו הברורי' יבא משיח בב"א. וא"כ הוא תמוה וכי אפשר שלא נתברר עדיין רפ"ח נצוצים במשך רב כזה אשר דור הולך ודור בא וכל א' מישראל מברר חלקו שצריך לברר ומה גם שמספרן של ישראל שצריכי' לברר הרפ"ח הם ס"ר כיוצאי מצרים והרי עתה ב"ה ישראל רבים יותר ממספר זה יוסף ה' עליהם כו' וכ"ש בזמן הקדמוני' שהי' נמצא כפרים שהיו בהם יותר מס"ר כמ"ש בגמ' כפר שחליים כו'. אלא שהוא משום שלמטה בעשייה נתפרדו הניצוצי' לאלפים ורבבות אין מספר ומספר רפ"ח הוא באצי' ושם הם ג"כ מספר ס"ר נשמות כלליי' שהם צריכים לברר רפ"ח חלקים גדולים הן הניצוצות שבאצי'. וכמו שלמטה נתרבה מספר הנשמות כנ"ל כך נתרבו מאד הניצוצים לאלפי אלפים חלקים קטנים ולכך נמשך הגלות שעדיין לא נשלם כל הבירורים כו' וכשיושלם הבירור יבא הגואל בב"א."

      כלומר, לתפיסת רש"ז קיימת מכסה של 288 נצוצות הזקוקים לבירור, וניצוצות אלו נתפרדו לשברי ניצוצות רבים מאד. ישנה גם כמות קבועה של נשמות ישראל, ששים ריבוא, וגם נשמות אלו התפצלו לנשמות פרטיות רבות מאד. כל ניצוץ פרטי שמתברר ע"י נשמה פרטית חושף עוד מעט מהאור האלוהי בעולם. כשיגיע היום בו כל ניצוץ ושברי ניצוץ יתברר, האור האלוהי יוכל להאיר בשלימותו כי העולם לא יסתיר עוד עליו. מצב זה של הארת האלוהות ללא כל הסתר, היא היא הגאולה. כלומר, לפי רש"ז הגאולה איננה מצב בינארי, שממצב גלות הופכים למצב גאולה, אלא תהליך גאולתי מתמשך שהחל מרגע שבירת הכלים והולך וממשיך עם כל בירור ניצוץ נוסף – עד שמגיע רגע השיא, ואזי האלוהות מתגלה במלואה בתחתונים.

      זו תפיסה סיסטמטית-דטרמיניסטית לגמרי. ברגע שמאגר שברי הנצוצות יתברר כולו, תבוא הגאולה. עקרונית, אם נדע כמה נצוצות נותרו במאגר, ונוכל לחשב את הזמן הממוצע שלוקח לברר כל ניצוץ, בהנחה שקצב זה ימשיך, נוכל לחזות בקירוב גדול את יום הגאולה.

      נראה לי שחידושו של רמ"ש הוא בכך שהוא ניסה לעשות סינטזה של כל התפיסות המשיחיות שקדמו לו. למשל, בתפיסה של רש"ז שתיארתי, באמת אין למשיח תפקיד משמעותי. הגאולה איננה מגיעה בידי המשיח אלא בידי כל עם ישראל לדורותיו, החל מהרגע בו בני ישראל התחילו להעלות את הניצוצות. היהודי האחרון שיברר את הניצוץ האחרון יהיה זה שלמעשה יגלה את האלוהות, אבל הוא יעשה זאת רק לאחר שדורות רבים שקדמו לו בירורו את שאר הניצוצות. במערך כזה, אין נכון לומר שאדם יחיד, נצר לבית דוד, הרוכב על חמור, הוא זה שיגאל את העולם. האישיות של המשיח הפרסונלי איננה רלוונטית לגאולה, שמשמעה התגלות האלוהות ללא העלם והסתר. מסיבה זו באמת בכתבי אדה"ז אין כמעט התייחסות למשיח כאל אישיות פרסונלית, והוא דן בעיקר ב"ימות" משיח. כנגד תפיסה זו נצבות תפיסות יהודיות קלאסיות, הרואות במשיח אדם גואל, החייב לעמוד בקריטריונים מסויימים, כגון אלה שמנה רמב"ם. שילוב תפיסות שונות אלו (ואחרות – הנושא מורכב) לתפיסה אחידה, הוא חידושו של רמ"ש.

      (*) שאלה לתומר: מנין המקור לצילום הפלקט "הנה אלוקינו זה"? זה לא נראה חב"די. איזה חב"דניק יכתוב "הרב' מלובביץ שליט"א"? לי נראה כמו פרסום של ברנס או משוגע כדוגמתו, לא של חב"ד.

      אהבתי

      1. מקור התמונה לא זכור לי לצערי הרב. אבל ודאי שיהיו חסידים שידביקו לרבי 'שליט"א', ודווקא מהזרמים היותר משיחיים כמובן. אני נזכר בתמונה מספרם האחרון של מנחם פרידמן וסם היילמן על הרבי, של ריצוף שחסר על קיר ביה"כ שצמוד ל-770, שנעקר על ידי אותם אנשים מפני שהיה חרות עליו שהרבי הוא 'ז"ל'.

        בנוגע לדטרמיניזם, אולי אנסה לענות במקום ד"ר דהן. העניין הוא לא רק שיש תוכנית ברורה לגאולה, אלא שקובעים גם זמן בו היא מתגשמת. רש"ז דיבר על סיום העלאת הניצוצות, ואילו רממ"ש הסיק שדורו הוא דור הגאולה, גם מפני שניפח למימדים שלא היו לפניו (ולא היו בכלל בזמן רש"ז) את המיתוס על פיו אדמו"רי חב"ד מקבילים לספירות, ומכיוון שמאז הבעש"ט (שמבחינתם גם נחשב בעצם בשושלת חב"ד כמובן) היו 9 עד לרבי האחרון (לא משנה שהספירה לא מדוייקת), הרי שהוא מקביל ל'מלכות', ולכן האחרון, והגאולה תתרחש בדורו. כלומר הדטרמניזם כאן הוא הידיעה לכאורה שהגאולה חייבת להתרחש בזמן מסויים (ואחרי זה כבר אפשר למצוא את הסימנים לכך שזה אכן קורה).

        אהבתי

        1. חסידים רבים מכנים אותו "שליט"א", כמובן, אבל שום חסיד לא יכתוב "הרב' מלובביץ שליט"א". לא תראה את הביטוי הזה בשום מקור חב"די שהוא, הן בפרסום פנימי והן בפרסום לציבור הרחב. לעולם לא.

          חב"דניק יקרא לו
          – הרבי מליובאוויטש שליט"א
          – הרבי שליט"א
          – כ"ק אדמו"ר שליט"א
          – כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש
          – כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א
          – כ"ק מה"מ שליט"א
          – מלך המשיח שליט"א
          וביטויים דומים..
          אבל לעולם לא "הרב' מלובביץ שליט"א".

          יש כאן שתי טעויות.

          (1) חב"דניק לעולם לא ישתמש בקיצור "הרב'". מעולם לא ראיתי שימוש כזה בשום מקום. תמיד השימוש הוא "הרבי", או באידיש, "הרעבע" או "דער רעבע". אדם הכותב "הרב'" מראה שהוא איננו יודע שהכינוי הנכון הוא "הרבי", ומשום מה חשב שהיו"ד היא גרש.

          (2) חב"דניק לעולם לא יכתוב "לובביץ". בדר"כ חב"דניק יכתוב את שם העיירה באידיש, "ליובאוויטש", אך גם אם ישתמש בכתיב העברי, הוא תמיד יוסיף גרש בסוף, "לובביץ'".

          שתי טעויות אלו מורות שהכותב איננו חב"דניק, וכנראה ששפת אמו איננה עברית. לכן במקום רבי הוא כתב רב' ובמקום לובביץ' הוא כתב לובביץ. חסיד חב"ד לעולם לא היה עושה טעויות אלו.

          ואכן, חיפשתי בגוגל את הביטוי "הרב' מלובביץ שליט"א" והעלתי בדיוק 0 תוצאות.

          לכן נראה לי שנפלה טעות בידך, ומקור התמונה איננו חב"די אלא זר.

          ===
          לגבי דטרמיניזם, ידידנו המשותף יוכל להתייחס לכך בפירוט גדול יותר, אך רק אציין שטעות היא לומר שהרמ"ש חידש את הרעיון שהגאולה חייבת להתרחש בזמן מסויים. חישוב הקץ מופיע במקורות רבים, הן במקורות חיצוניים לחב"ד, אף הקודמים לחב"ד מאות שנים, והן בכתבי אדמורי חב"ד. גם רש"ז חישב את הקץ, וקבע אותו לשנת תר"ג (מאמרי אדה"ז על התורה ח"א ע' תיט ואילך; המאמר נאמר?נכתב? כארבעים שנה לפני שנת תר"ג). גם רש"ב וגם ריי"צ קבעו את הקץ.

          [בלינק הזה מטוסוב הביא מקורות רבים לכך (יש לגלול לאמצע העמוד, מאמר "שיטת אדמו"ר הצ"צ ב"מחשבי קצין"") http://www.haoros.com/Archive/index.asp?kovetz=1008&cat=1.%5D

          אהבתי

          1. לגבי התמונה, נראה שאתה צודק, אם כי יכול להיות שהקיצורים הם פשוט כדי שהטקסט יכנס בגודל המתאים למסגרת (ולכן, יכול להיות שנעשו בעריכה מאוחרת, שלא על ידי מזמין המודעה).

            לגבי הדטרמיניזם, ודאי שהרבי לא המציא את חישובי הקיצין. הוא רק הנציג הבכיר של דורנו לתחביב הכושל הזה.

            אהבתי

    2. בקצרה ,גם ראו בישו משיח ( בשר ודם ) ומדעתם "בזרם" הלובביץ/מליובאוויטש על כך?

      אהבתי

  3. שלום לכולם,

    אני נוטה להסכים עם דברי בן אדם, ברוב הדברים. אך שוב עלי להבהיר: אין ספק שטקסטים המדברים מעניין הגאולה, ואגב חידוש רפ"ח ניצוצים מופיע כבר בכתבי האר"י, בעניין 'רוח אלהים מרחפת על פני המים" מרחפת=רפ"ח מת, ואילו 'רוח אלוהים'=רוחו של משיח. רש"ז בהחלט עשה שימושים ספוראדיים ברעיונות הללו כמו אדמו"רים רבים אחרים. כאן מדובר על דבר אחר לגמרי: כל ההנהגה של רממ"ש שונה בתכלית, והגותו רותמת את כל הביטויים הספוראדיים לכלל שיטה שתכליתה היחידה והבלעדית היא הגאולה. ביטול תקנות ליוזנא ורוחם, השליחים, המדרג הטקסטואלי והעיבודים הפופולאריים של טקסטים חסידיים, ההדפסה של ספרים באזורי מלחמה לצורך טיהור האוויר, תפקידי משיח שנפסק להלכה בהלכות מלכים ולמחמותיהם ברמב"ם שרממ"ש לקח על עצמו, ועוד כל אלו לא היו קיימים ברמה זו, ובחלקם כלל בזמנים עברו. חב"ד הפכה לתנועה שתכליתה הבלעדית הבאת הגאולה רק בזמן שני האדמו"רים האחרונים. התניא, כתורה שבכתב של חסידות חב"ד, לא נחשב ספר משיחי מעצם הגדרתו – ספר של בינונים. עצם הרעיון של בינוני שהוא מחצה על מחצה, סותר את הגאולה שברמת הכלל והפרט פירושה ביעור טוטאלי של הרע מפנימיות האדם ומסביבתו החיצונית. ולכן גם מוצג במאמר המעבר שמתחולל אצל רממ"ש מאידיאל הבינוני לאידיאל הצדיק וטוב לו. ובכלל עדיף לעיין במאמר גופו ולא רק בדברי הביקורת עליו משום שאלמנטים רבים לא זכו ליחס בדברי המבקרים ויש בהם כדי להסביר הרבה מן האמור.

    לגבי תמונת הרבי על כותל המזרח – נטייה זו קיימת בקרב הרבה מן המיין סטרים חסידים. הבאתי את דברי הרב וולפא שכתב מפורש שזוהי עמדה לגיטימית משום שעניין שוויתי הוא שם הוי"ה והרבי נמצא, לדעתו, למעלה משם זה ולכן אין כלל בעיה בכך. הרב וולפא איננו דמות שוליים בחב"ד, תופעה זו איננה מאפיינת רק את הבוראינוניקים כפי שכינה זאת דיין, כי אם חסידים רבים כמו שכתבתי. ואני מזמין אותך לבית חב"ד בשכונת מגורי שם על הפרוכת ממש מתנוססת תמונת הרבי ואין זו קהילת המשיחיסטים או האלוקיסטים.

    הפלקטים הנזכרים אינם רק פרסום של בראנס. מדובר בפירסומים שנאספו גם מבית משיח ועוד. בארנס עצמו מוציא מאות אלפי שקלים על פרסומי חוצות ופעילות אינטרנטית ענפה, והכסף מגיע אליו מאנשים בעלי אמצעים שסבורים כי הוא צודק. אגב כך, כולם יודעים שהוא הוכרז כלא שפוי, אבל האם מישהו ברר מדוע??? בשיחה עם עיתונאי תיאר בראנס מה קרה, והוא אמר שכאשר הוא העלה את האפשרות שהרבי הוא עצמות ומהות, היא מייד פסקה שהוא לא שפוי. כאשר הוא הציג בפניה את הציטוט מדברי הרבי, היא אמרה שאם הרבי היה מגיע אליה לאיבחון היא היתה פוסקת אותו דבר גם עליו. כך שמדובר כאן באדם שהוא לדעתי שפוי, ודבקותו בפרשנות הקיצונית לדברים היא אשר הביאה את הפסיכולוגית להגדרתו כלא שפוי ולא נסיונו לפגוע ברב בסטריצקי.

    לגבי מה שהרבי אמר שלא ראה מפורש בכתבי חסידות, אין לי תשובה ברורה בעניין לבד מכך, שאני התייחסתי לכתבי חסידות כלליים ולא חב"דיים בהם יש כאלה דברים, ואצל הרבי עפ"י רוב 'כתבי חסידות' פירושו חסידות חב"ד. במקומות בהם הוא מתייחס לחסידות כללית זה רק כאשר הם צוטטו בכתבי אדמור"ים קודמים או כאשר הם מובאים תחת הטרמין 'חסידות כללית' או טרמין דומה לו כלשהו, אם כי עצ"ע בעניין זה. אגב כך, ספרו של וולפא, שהזכרתי בתגובתי להררי מלא בהתייחסויות לכתבי חסידות כללית המתארים השקפה דומה, לפיה הצדיק הוא אלוהות, או איש אלוהים או למעלה משם הוי"ה פשוט ועוד כיו"ב.דעה מתונה יותר נמצאת בכתבי חסידות חב"ד, וראה למשל: האדמו"ר האמצעי, שער האמונה דף י' ע"א. ההבדל הוא כמובן ששם מאיר הדבר בנשמה, והרבי הדגיש בצורה ברורה שהוא סבור שעצמות ומהות מתגלה בגוף הגשמי!!! וראה:

    http://www.video.hageula.com/musicvideo.php?vid=06c309c12

    כל טוב

    אלון

    אהבתי

    1. אלון, שלום

      אינני פסיכיאטר, ואינני מכיר את ברנס אישית, אך נראה לי שאדם שמנסה לדרוס רב עיר כי הוא שמע את המשיח מדבר אליו ישירות ומצווה אותו על כך (ורק לדרוס, לא להרוג!), עורך טקס 'פולסא דנורא' נגד האפיפיור יוחנן פאולוס השני, מבלה 4 שנים במוסד סגור (באמת? רק על משפט אחד זרקו אותו למוסד למשך 4 שנים?), חותם על מכתביו המטורפים "הדובר של המשיח", מפרסם הודעות על מותו הקרב של רב עיר (ולשם שינוי לא ביסטריצקי אלא קוק מטבריה), ומאיים לרצוח את ראש הממשלה אם יקבל הנחיות מהמשיח – הוא, עפעס, לא בדיוק שפוי. אולי יש לנו הגדרה שונה למונח שפוי, אך נראה לי שלהציג אותו כשפוי, רק כדי לספח אותו ל"זרם" חב"די לגיטימי, נראה לי תמוה.

      אין ספק שרמ"ש הפך את נושא המשיח לציר מרכזי שעליו הכל עומד, ובנקודה זו הוא אכן שונה מחמשת קודמיו, אך ההערה שלי היתה לגבי קביעתך שהוא חידש את ה"סיסטמטיזציה הדטרמיניסטית" בנוגע לגאולה. לא ראיתי היכן ענית על טענתי שסיסטמטיזציה זו נמצאה כבר בכתבי רש"ז ובאדמורים שלאחריו (ו-אוקיי, גם לפני רש"ז).

      במאמרך אתה מחדש חידוש עצום. אתה טוען שהרבי גרס שבדורינוכל אחד יכול להגיע לדרגת הצדיק. לא רק לא לחטוא במעשה, אלא להפוך את הרע שלו לטוב (עמ' 170 ואילך). זה רעיון מהפכני, ולא ראיתי על סמך מה קבעת זאת.

      הציטוט היחידי שעליו אתה מתבסס הוא: "…רק בכדי שהאדם יעשה מהבלבול מטעמים, לשון רבים, תחילה על ידי העבודה שבבחינת אתכפיא (כללות עבודת הבינונים), עד שיגיע גם לבחינת אתהפכא (כללות עבודת הצדיקים)", אך בציטוט זה רמ"ש מתייחס לענין ספציפי, בלבול בעת התפילה, וגורס שהאדם יכול להגיע למצב בו הוא איננו נלחם עם הבלבול אלא מגיע למצב בו הבלבול לא רק שאיננו מפריע לו אלא להפך. איך אתה רואה מכאן שהוא גורס שכל אחד, בימינו, לפני ביאת המשיח, יכול להגיע לדרגת צדיק, שאצלו הרע התהפך לגמרי? הוא איננו דן בכללות האדם, ולדעתי משתמש בביטוי 'אתהפכא' בלשון מושאל.

      להבנתי, ההפך הגמור מדבריך הוא הנכון. הרבי איננו דורש מחסידיו לעבוד לא עבודת הצדיקים ואף לא עבודת הבינונים. הוא איננו דורש מהם "ביעור טוטאלי של הרע מפנימיות האדם ומסביבתו החיצונית". אלא להפך, הוא למעשה ביטל את עבודת ה'פנימיות' שהיתה כה מרכזית בחב"ד לדורותיה. הוא לא דרש מחסידיו הפנמה כלשהי, אלא החצנה גמורה, פעולה אך ורק במישור המעשי – להיות חייל צייתן בצבא ה' העושה את המוטל עליו, ומברר את אי אלו הניצוצות הבודדים שנשארו. הניצוצות שנשארו אינם בנפשו פנימה, אלא בחוץ, בעולם, גם בחור נידח בקצה תבל שאותם הוא מעלה ע"י הדפסת תניא או ברכה על אוכל וכד'.

      יתירה מזו, סוג הביטול שדרש הרבי הוא ביטול בו האדם אפילו איננו מחפש להתבטל, אלא שהוא באמת בטל לחלוטין ואיננו חושב אודות שום דבר אחר מלבד הציות, בין אם הוא חייב כך על פי דין בין אם לאו. כפי שהוא חזר השכם והערב על כך שכתוב "אני לא נבראתי *אלא* לשמש את קוני" – אין לי כל מציאות עצמאית אלא לשמש את קוני.

      כך למשל בשיחת י' שבט תשטז:
      "הרבי מבאר במאמר החילוק שבין המסירת נפש של רבי עקיבא להמסירת נפש של אברהם אבינו: רבי עקיבא שאף וחיפש את הענין של מסירת נפש, … משא"כ אצל אברהם אבינו … הוא לא חיפש מסירת נפש, אלא, אם היתה נדרשת מסירת נפש בשביל עבודתו, הי' מוכן לכך. … ובאופן כזה היתה גם הנהגת בעל ההילולא. הוא לא הי' להוט אחר מסירת נפש, לא זה הי' ענינו. הוא הי' להוט אחר "ויקרא שם בשם הוי' א-ל עולם", להפיץ תורה ומצוות ופנימיות התורה עם מנהגי' והדרכותי'. זה הי' ענינו, ובשביל ענין זה לא נרתע משום דבר, ועבד עבודתו עד כדי מסירת נפש ועד בכלל. ובמילא לא נכנס לחקירות ושקלא וטריא אם במקרה כזה צריך ע"פ דין למסור נפשו, אם לאו. כיון שאינו מתעסק בענין מסירת נפש; התעסקותו היא בהפצת והחזקת היהדות, ואודות דברים אחרים אינו חושב, שום דבר אינו עוצר אותו מעבודתו. … וזוהי ההוראה שבעל ההילולא מסר לנו, לכל אלו שצריכים להתכונן לגאולה העתידה: העבודה שלנו היא לקיים: "אני נבראתי לשמש את קוני" {בגירסה אחרת? העבודה שלנו היא – "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"}. זהו הענין שלנו, ומלבדו לא נוגע לנו שום דבר."

      אתה צודק ש"שבעידן המשיחי האידאל העליון השמור בתניא ליחידי סגולה יהיה אידאל כללי נגיש לכול" (173), אבל זה קורה אך ורק כשכל הנצוצות מתבררים והאלוהות מתגלה בכל ההוויה, דהיינו בימות המשיח, לא לפני כן. כשזה קורה, גם ברשעים מתגלה האלוהות בשיאה. אין להתגלות זו קשר לעבודת הנפש של האדם הפרטי, גם רש"ז יסכים לכך ורמ"ש לא חידש בכך דבר. בניגוד לדבריך, הרבי איננו מנסה "להפוך את החברה לחברת משיחים אלוהית" (175), כי ממילא ההתגלות האלוהית תהיה בכל ההויה כולה, דומם, צומח, חי ומדבר, לא רק בקרב היהודים. רעיון זה איננו שונה מכל תפיסות האדמורים שלפניו, רק שהרבי חידש שכלו כבר כל הקיצין, והדבר יתרחש בימינו ממ"ש.

      ממילא מובן שאין מאומה בין רעיון זה לבין מה שכתבת, "כבר מצינו מקרים שבהם הצדיקים נקראים אלים או נחשבים לאלים ממש, אבל מעולם, לפחות למיטב ידיעתי, לא הפך מאפיין רדיקלי זה סממן פוטנציאלי לחברה שלמה." הרבי איננו מנסה להפוך את עם ישראל לחברת משיחים, אלא לגלות את האלוהות שבכל ההויה כולה. כפי שהוא דיבר על כך פעמים רבות על הפסוק, "ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי". כולם, כל ההויה כולה, לא רק יהודים צדיקים שהגיעו לדרגת משיח. גם רש"ז כבר כתב על כך, למשל באגרת הקודש פרק יז, בו הוא כותב שבגן עדן ההארה היא "כל חד לפום שיעורא דיליה", לפי מצב האינדיבידואל, אך לעתיד לבוא ההארה תהיה "בלי גבול ותכלית", כלומר הארה לכל. אפשר לומר שאזי כולם מגיעים לדרגת הצדיק, אבל זה איננו חידושו של רמ"ש.

      נקודה בעייתית נוספת במאמרך היא שאינך עורך הבחנה בין הצדיק לבין הנשמה הכללית, ודומה שאתה כורך את שניהם יחד. לא כל צדיק הוא נשמה כללית. נשמה כללית יש רק אחת, וכאמור, במקרה היא שושלת אדמורי שניאורסון. צדיקים יש מספר (ל"ו? אולי יותר?). ההתקשרות לאלוהות היא לא דרך כל צדיק אלא דרך הנשמה הכללית, שהיא מעין פורטל לשאר כל הנשמות. [אולי אינני מדייק בנקודה זו, אין לי זמן כעת לוודא.]

      אתה גם כותב (181) "ביאת המשיח והתגלותו מייתרת, במשנת רממ״ש, את הצורך במשיח-אל ספציפי, בכך שהיא הופכת את החברה כולה לחברת משיחים-אלים שוויונית, חדורת רצון עליון וכפופה לאמת מוחלטת אלוהית אחת." אם כך, מדוע הוא היה כה אובססיבי בתיאורי המשיח של רמב"ם? מדוע כל השיחות אודות אישיותו של המשיח? למה הוא חתם כל שיחה ב"בביאת משיח צדקנו", אם התגלותו מיותרת? ומה בכלל תפקידו של המשיח לדעת רמ"ש, אם התגלותו מיותרת?

      אגב, מה הקשר לתקנות ליאזנא? התקנות הגבילו את זמני הנסיעה לרש"ז והכניסה אליו ליחידות. הן לא נבעו מאידיאולוגיה כלשהי, אלא מסיבות פרקטיות: הרש"ז לא יכל לקבל ליחידות מספר כה גדול של חסידים, והנטל הכלכלי שהם הטילו על בעלי הבתים באזור היה גדול. לכן הוא הטיל הגבלות לגבי מספר הפעמים שמותר לחסידים להגיע אליו, ואסר עליהם להפך לנטל על בעלי הבתים באזור. רמ"ש מחד לא התנהג בצורה שונה – הוא קיבל ליחידות מי שיכל לקבל, ומי שלא יכל להתקבל נאלץ להסתפק בשיחות, התוועדויות ו'יחידות' ברבים – ומאידך, בזמנו הראליה בשכונתו היתה שונה. 770 היה מספיק גדול להכיל את החסידים העולים אליו לרגל, החסידים לא הפכו לנטל על הציבור בקראון הייטס (ואם כבר להפך), וכו'.

      אהבתי

  4. שלום למגיב

    בעניין בראנס, אני חושב שאין חולק על מעשיו ודבריו, אבל הסיבה שהפסיכולוגית הכריזה עליו לא שפוי היתה ככל הנראה כפי שהעיד. לא כל מי שפוגע באדם הוא לא שפוי. הרי לשם כך בדיוק נועדה הבדיקה. ולא אני לא רוצה לשייך אותו לזרם לגיטימי בחב"ד, אבל את התורמים הכבדים המזרימים לו סכומי עתק אני בהחלט הייתי רוצה להכיר, ותתפלא יש ביניהם אנשים שפויים לחלוטין.

    בעניין מרכזיות אידיאל הצדיק, הרי הדבר מתבקש: צדיק וטוב לו הוא האידיאל בזמן הגאולה, הוא אדם אשר בחינת יחידה מאירה בו בגלוי, ועל סמך מאמרים רבים נוספים, כולל ההכרזה שיכול כל אדם להשתמש בתואר אדמו"ר, הייחודי לנשיא, אם הגיע לכך הגעתי למסקנה זו. הציטוט היחיד אותו הבאת איננו יחיד כלל ועיקר במאמר, אבל לטעון שהרבי לא השתמש באופן מדוייק בטרמינולוגיה חסידית בעלת משמעות ברורה זה באמת רחוק. אתכפיא היא עבודת כל אדם, ואתהפכא היא עבודת הצדיקים. תמיד. אקסיומה חסידית שנשברה על ידי רממ"ש משום שלדעתו אנחנו חיים בדור אחרון לגלות וראשון לגאולה, וזה דור המהפך.

    בעניין צדיקים בכלל ונשיא דורינו, כתבתי על כך בהרחבה בדוקטורט שלי, ואתה מוזמן לקרוא שם. בכללות, פוסקים ובעלי נגלי קשורים עם שם אלוקים ועם ממלא כל עלמין, עיני העדה, צדיקים בסתמא, אינם צדיקים גמורים, והם קשורים עם שם הוי"ה, סובב כל עלמין, ונשיא הדור הוא גילוי עצמות ומהות. בחינת יחידה שבנפש שהיא גם זהה עם הרובד העליון ביותר באלוקות. אכן, אני עומד על כך שרממ"ש כיוון להציב אידיאל זה בפני כל אחד מישראל, ואם תקרא שוב תמצא יותר ממקור אחד במאמר לעניין זה.

    אכן, אם אני צודק בפרשנותי, רממ"ש ראה במשיח מי שנתגלתה אצלו בחינה זו, יחידה, והוא שעתיד להורות דרך לרבים כיצד לגלות זאת בנפשם 'יכול כמוני', או 'גדול כח הבן מכח האב' וכו'. אני מסכים לחלוטין עם אמירתך ש"ההתגלות האלוהית תהיה בכל ההויה כולה, דומם, צומח, חי ומדבר, לא רק בקרב היהודים. רעיון זה איננו שונה מכל תפיסות האדמורים שלפניו, רק שהרבי חידש שכלו כבר כל הקיצין, והדבר יתרחש בימינו ממ"ש." ועוד אני מסכים שהרבי סבר כי "לעתיד לבוא ההארה תהיה "בלי גבול ותכלית"…" כדבריך. ואין כל סתירה בין אמירתך זו למסקנתי, כי אם רק חיזוק ומופלא שאינך רואה זאת. לעתיד לבוא העצמות תתגלה בתוך החלל הפנוי כמו לפני הצמצום ואף למעלה מכך, ולעתיד לבוא תתגלה בחינת יחידה בנפשות ישראל כמו משיח. היש הבורא יתגלה בתוך היש הנברא כפי שנוסח בשיחות תשנ"ב, ותוסר המחיצה בין בורא לנברא. הדבר אגב מופיע מפורש במאמר עצמו בכמה הקשרים בעניין גילוי העצמות במציאות הגשמית. אגב, לנוסח המקורי צרפתי טבלה שלא פורסמה שמראה על תקבולת בין גאולת הנפש בגילוי יחידה בפרט לבין גאולת העולם בגילוי העצמות בכלל.

    לגבי גמר בירור הניצוצות, הרבי אמר יותר מפעם אחת בשיחות מוגות ש'נגמרה עבודת הבירורים', ולא נותר אלא לעמוד הכן ולקבל את משיח צדקינו, כך שדבריך בעניין זה אף הם כהתפרצות לדלת פתוחה, משמע: ממילא נגמרה לדעתו עבודת הבירורים, ואין עוד ניצוצות לברר, אזי הגיע עת הגאולה וכעת צריך 'לפקוח עיניים ולראות' כדבריו…

    בעניין תקנות ליוזנא, אני ניסיתי להראות הבדל בהנהגה שנבע מן הצורך של רממ"ש להגיע לכל אדם על רקע התחושה שאנו עומדים על סף הגאולה. תחושה של קץ דוחק זה איננה מאפיינת את הנהגתו של רש"ז ועל כך דיברתי, על ההבדל ביניהם, ואכמ"ל.

    עכ"פ, יודגש כי דיון כזה הוא מבורך בעיני, כלומר הסכמה או אי הסכמה בכבוד וביושר, ולא כפי שהעלה הררי כי יש לבחון אפשרות לתבוע אותי לדין על מאמר אקדמי…

    אהבתי

    1. לגבי ברנס, הנקודה שלי שכל התנהגותו מורה שהבנאדם מטורף, ומן הסתם הפסיכולוגית שבחנה אותו עמדה על כך. אם אדם שפוי מכל בחינה התנהגותית היה מכריז שהרבי הוא אלוהים, הוא לא היה נזרק למוסד סגור אלא היה נמצא כשיר לעמוד בדין, ומרצה את עונשו בכלא על כך שדרס אדם.

      אם אינך מכיר את תורמיו, מנין לך שהם שפויים?…. ומנין לך שהם מחב"ד?

      לאחר ששלחתי התחרטתי על כך שכתבתי שהרבי השתמש בל' מושאל. אבל זה לא משנה את הנקודה, שבציטוט שהבאת הרבי איננו אומר שכל אחד יכול להגיע לדרגת הצדיק אלא שבמקום שימשיך להתמודד עם הבלבול בתפילה, הבלבול ישמש אותו לטובה. כלומר יעשה *לבילבול* אתהפכא, לא שהוא יעשה *לרוע שבו* אתהפכא. אין כאן כל מילה על כך שהוא יכול להפוך את הרע שבו לקדושה.

      האידיאל מבחינתו של הרבי הוא אכן שכולם יהיו צדיקים, כלומר שהאור האלוהי יתגלה בהם לגמרי, אבל לא ידוע לי על שום מקום שבו הוא אומר שהדבר אפשרי גם *לפני ביאת המשיח*, כפי שאתה טוען. תוכל להראות לי מקור כזה? האידיאל מבחינתו יתגשם בגאולה האמיתית והשלימה, לא כעת. איך זה מחזק את דבריך? בעיניי זה סותר את דבריך.

      בקשר לתקנות ליאזנא, נראה לי שדחקת מדי. להבנתי, גם שאר האדמורים לא נקטו בתקנות ליאזנא, כנראה מהסיבה הפשוטה שלא היה כל מניע פרקטי לאמצם. אין צורך להפוך זאת לענין אידיאולוגי. גם הרבי בעצמו, בערוב ימיו, על אף שהתקרבנו עוד יותר לגאולה, הפסיק לקבל אנשים ליחידות, מן הסתם מאותה סיבה שרש"ז כותב על עצמו (כפי הנראה בתקנ"ה): "מהיות שכחי אט לסבול משא כל העם הזה, עלי יקיפו יחד, נצבים עלי מבקר עד ערב, לא יתנוני השב רוחי הנדכאה בדעת ויראת ה', וחייך קודמין, וקשוט עצמך כו', ונתקיים בי ממש מ״ש נבול תבול גם אתה גם כל העם הזה כו'."

      אהבתי

  5. ידידי היקר,

    אינני מוצא את ההבדל המשמעותי בין דברי לדבריך, שכן אתה כותב: "האידיאל מבחינתו של הרבי הוא אכן שכולם יהיו צדיקים, כלומר שהאור האלוהי יתגלה בהם לגמרי, אבל לא ידוע לי על שום מקום שבו הוא אומר שהדבר אפשרי גם *לפני ביאת המשיח*", ואני הדגשתי במאמר שזה פוטנציאל העתיד להתגשם לעתיד לבוא, פחות או יותר כפי שאתה אומר, וזה מופיע לאורך המאמר כולו. דבר שני והוא קשור בראשון, הרבי אכן סבר שאנחנו דור הגאולה, בגלל שזה דור המעבר בין יסוד למלכות, "דור אחרון לגלות וראשון לגאולה", ועל כן ככל שהולך וקרב הזמן, הופך האידיאל הזה לדעתו למרכזי יותר ומעשי יותר. ובייחוד לאחר ארבעים שנות כהונה, דיבר האדמו"ר על כך שאנחנו כבר לא במעבר אלא בדור עשירי "כולנו דור המלכות", וש"תמה עבודת הבירורים", וש"לא צריך עוד לצחצח את הכפתורים" ועוד ועוד.  ודבר אחרון, אני סבור שהרבי האמין כי הוא המיועד להיות אותו משיח מיוחל, וראה על כך באריכות בפרק תשיעי של הדוקטוראט שלי, ששם הוא רומז בברור בעשרות מקורות למעמדו האישי.

    בקשר לתקנות ליוזנא, נדמה לי שמה שהיה לי לומר נאמר. הרבי נהג לא לצמצם את הקשר שלו עם הציבור, אלא הרחיבו מעבר למה שהיה נהוג אצל כל אדמור"י חב"ד, וזה דבר פשוט וידוע. אינני יודע אם אתה יודע, אבל הרבי מחזיק בשיא הבלתי מעורער של קבלת ושליחת מכתבים בניו יורק, מצד אדם כלשהו או מוסד כלשהו, וזה לפי אברום ארליך, נתון רשמי.

    בקשר לאתהפכא, באמת שאין לי מה להוסיף, אתהפכא מעולם לא היתה מיועדת לעבודת הבינוני או אחד האדם. אפילו לא בדבר חלקי כמו מחשבות זרות בתפילה. ושוב, זה כמובן לא הציטוט היחיד שמראה את מה שניסיתי לטעון שם, דוק ותמצא…

    כל טוב

    אלון

    אהבתי

    1. אלון שלום,
      ראשית, אני שמח מאוד לקרוא את דבריך בבלוגי הקט.
      שנית, אם אתה כבר פה, הרשה לי לשאול אותך מה אתה אומר על הצגתה של המשיחיות הרממ"שית בספרו האחרון של דב שוורץ. אני מוצא שהוא מצד אחד מסרטט את התמונה שכבר צייר וולפסון בספרו האחרון, ומצד שני, כמו וולפסון אבל בצורה פחות מתוחכמת, לא נותן הסבר ממשי לדרישתו של הרבי למשיח בגוף ממש (ממש ממש ממש ממ"ש). מותר לשאול מה דעתך?

      אהבתי

  6. שלום תומר

    אני בהחלט מסכים עם דבריך, וזו אחת מנקודות המחלוקת הקיימות ביני לבין וולפסון. הדבר תואר על ידי בביקורת ספר שפירסמתי על ספרו של וולפסון, וזה נבע בין היתר מאימוץ של גישות מחקר פוסט סטרוקטוראליסטיות, שוולפסון נקט בהן, לצד הצורך בכפיית מבני חשיבה חיצוניים על הגות הרמטית כמו ההגות החב"דית, בעיקר בודהיזם. בכל אופן אני סבור שספרו של וולפסון חשוב ביותר ויש בו לא מעט תובנות מעמיקות שלא בהכרח מתיישבות עם מסקנתו הסופית, ודווקא בכך חשיבותו. שוורץ לדעתי עסק פחות בעבר בתחום זה והדבר משתקף, ככל הנראה, בתוצאה הסופית.

    אהבתי

  7. אין בזה הבדל עקרוני רק למען הדיוק הרבי של חב"ד שר "לראות נפשי וכבודי" חזר על זה פעמיים ובהמשך פעמים"לראות עוזך וכבודך"? ראה: בסיום התוועדות ח"י אלול תשל"ז. ההקלטה מופיעה באתר חב"ד
    http://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/552329/jewish/18-Elul-5737.htm
    בדקה 07:58
    באתר אחר "משיחיסט" השיר נטו :
    http://www.chabad.info/php/audio.php?action=playsong&id=274
    לא מדובר בפישול כי הוא אמר בדייקנות את כל הפסוקים החל מ"צמאה לך נפשי" .
    אפשר היה להגיד שזו סתםם מליצה אילו החליף מלים בחצי פסוק , אבל כאן השינוי בא אחרי ציטוט ארוך מלשון תהלים.
    כלומר לפנינו הצהרה חד משמעית של הרבי של החב"דים שהוא א-לוה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s