מלחמת התרבות (והשפעתה על חסידות ברסלב)

שמואל פיינר הוא אחד מהחוקרים הגדולים של תקופת ההשכלה וראשית החילון היהודי. הוא כתב מונוגרפיה חשובה על משה מנדלסון, על מהפכת הנאורות, על שורשי החילון (על הספר האחרון כתבתי מאמר ביקורת כאן), ועוד. בספרו האחרון, מלחמת תרבות: תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-19, הוא מתמקד בנקודות החיכוך הרבות והמעניינות שבין היהודים המשכילים, שפעמים רבות פרקו עול מצוות, לבין אלו שדבקו בשמירתן.

פיינר טוען שהמשכילים ראו עצמם כבני תנועה אחת, וככזו בעלת אידיאולוגיה מקיפה המשותפת, פחות או יותר, לכל חבריה. מולם התייצבו רבנים שונים, שמן הסתם ודאי ראו עצמם ממשיכיה של המסורת היהודית הנצחית שאין לשנותה במאום. אין לבלבל בין המשכילים למתבוללים או חילונים לתיאבון. אלה גם אלה היו רבים, אולם הניעה אותם דאגה לנוחיותם או לרווחתם, או סתם מיאוס כללי מהיהדות. המשכילים, לעומת זאת, ראו עצמם בנושאי דגל, כבעלי מסגרת ערכית והגותית שעתידה להחליף את הדת היהודית ואת הדתות כולן, או למצער להופכן, על ידי שינויים מתבקשים כמובן, למודרניות.

אותי מעניין במיוחד פרק שלם שמקדיש פיינר למלחמתו של ר' נתן מנמירוב, תלמידו המובהק של ר' נחמן, במשכילים. כידוע, לקראת סוף חייו הגיע ר' נחמן לאומן במיוחד כדי להתעמת עם המשכילים היהודים שהיו בה. הוא ניהל איתם שיחות רבות, והורה לר' נתן להמשיך להתעמת איתם אחרי מותו. ר' נתן המסכן, שלא היו לו הכלים הרוחניים שהיו לרבו, הרגיש אבוד למדי מול השמכילים, "עד שצעק ואמר מה רצה רביז"ל ממנו" (ציטוט של סיפור ברסלבי שמובא בספר). ר' נתן אף קרא ספרים משכיליים רבים, וכתב קונטרסים כנגדם.

פיינר טוען שפגישתו של ר' נתן עם ההשכלה מסבירה את המקום המרכזי שהיא תופסת בכתביו. על פי ר' נתן כל ידע חיצוני לתורה (למשל, מדעי הטבע) הוא חשוד במינות, וממילא מיותר. הפילוסופיה ודאי היא יוהרה חסרת כיסוי, שכן היא מכוונת להשיג ידע מטאפיזי. מסוכן ביותר הוא כמובן מחקר המקרא והספרות היהודית העתיקה, שכן הוא מתיימר לטעון שלא הכל כפי שקיבלנו במסורת (ר' נתן היה צריך כבר בזמנו להתמודד עם הטענה שהזוהר לא נכתב על ידי רשב"י).

כנגד כל זה הציב ר' נתן את האמונה – "מתוך השלילה הגמורה גם של המגמות המתונות יחסית בהשכלה […] ומתוך הרתיעה מכל שמץ של פיתוי לנוכח הנקודות החיוביות שבהשכלה, נדחק כאמור ר' נתן לעמדה הפיאדיסטית", כותב פיינר . עלינו לסמוך על האמונה התמימה, "על האמונה לבד בלי שום הבנה ודעת", כדבריו של ר' נתן. האמונה כאן היא כלי נשק כנגד הקדמה והשכל.

ולמה כל זה מעניין? כי ר' נתן עיצב כמעט במו ידיו את חסידות ברסלב מבחינה רעיונית, אחרי מותו של ר' נחמן. כיום אנחנו רואים את הנטייה האנטי-אינטלקטואלית החריפה של ברסלב, לא רק בקיפוצים ברחובות, אלא בשלילה גורפת של שימוש בשכל, באמונה מחוייבת בפתקים קסומים וססמאות קליטות, ובביטחון שר' נחמן יציל אותנו מכל חטא, ולו רק נאמין בו בשלמות.

והנה ביקורת של הספר מאת אמנון ז'קונט.

7 תגובות

  1. אני חושב שהפוסט הזה לוקה בחוסר ידע קיצוני, או באיסוף מידע על ברסלב מקבוצה אחת, קיצונית, מבין כל הקבוצות המרכיבות את ברסלב.

    סיסמאות? פתקים? רוב חסידי ברסלב אינם מאמינים בפתק ולא בססמאות למיניהם.

    וברסלב אינה שוללת את השכל, אלא את החקירות באמונה.

    אהבתי

    1. אה, רק את "החקירות באמונה"? טוב, זה די והותר.
      בכ"א, ברור שלא כל ברסלב מאמינים בכל עניין. אבל כאשר אלו שכן מאמינים מצטטים לאלו שלא את "מעשה מחכם ותם", הרי שיש להם שפה משותפת וקלף חזק – הנובעים מתוך העמדות הבסיסיות של החסידות – כדי לטעון לטובת העמדה שלהם.

      אהבתי

  2. המשכילים הראשונים הקפידו על מצוה קלה כחמורה ורצו שילמדו חכמות בנוסף לתורה על מנת לתקן את הלאום מקלקולי הגלות וכדי שהיהודים יקבלו זכויות אזרח בארצות אירופה. גדולי הרבנים התנגדו להשכלה כי חששו בצדק שכתוצאה מלימוד חכמות ההמון יפרוק עול תורה ומצוות. תלמידי המשכילים בגרמניה לא שימשו כראוי את רבותיהם או שרוח החופש שנשבה מצרפת אחרי המהפיכה הצרפתית בלבלה את דעתם, והתוצאה היתה רפורמה והתבוללות. בגליציה ובאוסטריה ההשכלה היתה תנועה של משכילים מעטים שייסדו את "חכמת הישראל". רק בוילנה ההשכלה היתה לתנועה עממית שבהמשך הפכה לתנועות חיבת ציון ולציונות.

    החסידות פעלה בעיקר בפולין שם היתה סלידה לחכמות עוד קודם לכן ואפילו הליטאים הלמדנים נחשבו לאפיקורסים בשל למדנותם.
    ר' נחמן היה חכם גדול (יש סיפורים על משכילים שנפגשו עמו והתפעלו מחכמתו). דבקותו באמונה והעדפת תמימות על חכמה הם מיסודות תורת החסידות של הבעש"ט. כדאי לציין שרוב תלמידיהם של תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם היו גאונים. מובן מאליו שככל שהחסידות נהפכה לתנועה המונית, כן התרחקה ממקורותיה.
    באותה מידה גם הציונות התרחקה מדרכם של אבותיה, כגון אחד העם, לילינבלום, סוקולוב וכו'. זה מה שנקרא ירידת הדורות.
    ירידה לצורך עליה…

    אהבתי

    1. פשש, איך זה אברהם, שתמיד יש לך הסבר סיפור סטייל כה עשו חכמינו לכל קושיה ובעיה. מזכיר לי ספרי ילדים חרדים שבהם כל הדמויות לבושות אותו דבר, כלומר כמו החרדים היום. גם ההסברים שלך תמיד נעוצים בירדית הדורות, בתלמידים שלא שימשו את רבותיהם ובסיום שהוא תמיד קורטוב אופטימי קוקניקי טיפסי, איכסה -:)

      אהבתי

      1. דברי מבוססים על ספרי המשכילים וספרי החסידות, ועל ספרי חוקרים כגון פרופסור נחום סלושץ, פרופסור יוסף קלוזר, ומרטין בובר. כמה מאחרוני המשכילים כתבו שדור השני של המשכילים לא שימש כראוי את רבותיהם. צדיקים חסידים בדור הרביעי לחסידות אמרו שהפיכת החסידות לתנועה המונית קילקלה את החסידות. אולי כדאי שתלמד בעצמך את המקורות.

        אהבתי

  3. טעות בכתובת, אשלג לעומתה תחת שרביטו של בעל הסולם, מלאה בתעודות היסטוריות על אידיאות חיצוניות ממשפחת ההשכלה, ראה מאמרים בנושא הקשריו של הרב אשלג עם קומוניזם אלטרואיסטי, כמו עדויות על פעולותיו.

    גם חב"ד כמובן תואמת יותר הקשרים עם ההשכלה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s