ז'יז'ק על אלוהים

סיכום נאה להרצאה שנתן סלובוי ז'יז'ק בניו-יורק בשבוע שעבר בה הוא מתייחס לדת ולאלוהים התפרסם היום באתר Killing the Buddha. ז'יז'ק, שיחד עם ז'ק דרידה המנוח ואלן בדיו שעדיין חי מתעסק לאחרונה באלוהים בכלל ובנצרות באופן ספציפי חושב היום, מרקסיסט ככל שהוא, שללא דמותו המאיימת של המלך השמימי החברה מועדת להוליד מתוכה רודנים מגאלומנים. מצד שני, הרי אין אלוהים, ואת זה אנחנו כבר לא יכולים להכחיש. מה עושים? על פי ז'יז'ק מה שנותר לנו מהנצרות הוא רוח הקודש, אותה מגלים ביחסים בין-אישיים, כלומר במוסר אנושי פשוט, אם כיי בכלל זה גם בגאולת מעמד הפועלים והלחימה בניצול כלכלי. אגב, אחד הדברים שמסכנים לדעת ז'יז'ק את החברה הוא דווקא רוחניות הניו-אייג', שלדעתו מייבאת ערכים מזרחיים נפסדים.

אז אפשר לקרוא את ז'יז'ק בלינק, וכאן אביא פסקה בו מסוכמת הפרשנות שלו לספר איוב ולמותו של ישו, בהן הוא פתח את הערב:

He began with the Old Testament story of Job. The Sunday-school moral of the story emphasizes Job’s humility and faith: he wants to know the reason behind his suffering, but he insists only God has the answer. “Let the Almighty state his case against me!” Job says. Zizek’s reading points out that God dodges the question. Instead of answering Job, God catalogues the majesty and enormity of his creation, describing in vivid detail the natural wonders and savage animals of the world. “Look at all the mess I’ve created!” Zizek said, paraphrasing God. “Sorry, I don’t control it.” In this reading, God can offer us no explanatory relief, and Job’s heroism lies in his courageous acceptance of life’s absurdity.

Zizek’s argument reached its climax in his reading of the crucifixion. When Jesus cries out from the cross—“My God, why have you forsaken me?”—he doesn’t even get an evasive monologue from above. There is no reply. Zizek interprets these events literally: God in heaven affirms in silence that he is utterly absent, and then God on earth dies. The crucifixion becomes an atheist parable. In our search for cosmic meaning and moral authority, we can no longer expect revelations from a burning bush or an miracle-wielding deity incarnate. We’re on our own.