הרב שמולי בוטח במאמר חשוב על הומוסקסואליות

אחד הרבנים המוכרים ביותר בארה"ב, Shmuley Boteach, פרסם לפני חודש מאמר חשוב על הומוסקסואליות, שהגעתי אליו במקרה רק עכשיו. לבד מהדברים הרגילים על כך שגם להומואים מגיעה אהבה ולא טוב היות האדם לבדו, ולבד מההזכרה שאמנם המקרא מכנה משכב זכר "תועבה" – אבל שהוא מכנה גם עוד כל מני דברים כך, ביניהם אכילת לא-כשר, זביחת עולות בעלות מום, ואפילו קנאה, בוטח מציין בצורה משמעותית שיחסים הומוסקסואליים אינם בכלל מעשה בלתי מוסרי. שזה עניין דתי ותו לא. הנה ראשית הפסקה על עניין ה"תועבה":

Some people of faith insist that homosexuality is gravely sinful because the Bible calls it an "abomination." But that word appears approximately 122 times in the Bible. Eating nonkosher food is an "abomination" (Deuteronomy 14:3). A woman returning to her first husband after being married in the interim is an "abomination" (Deuteronomy 24:4). Bringing a blemished sacrifice on God's altar is an abomination (Deuteronomy 17:1). Proverbs goes so far as to label envy, lying and gossip "an abomination to [the Lord]" (3:32, 16:22)

והנה הפסקה החשובה יותר על המעמד המוסרי של ההומוסקסואליות:

Homosexuality is a religious, not a moral, sin. A moral sin involves injury to an innocent party. Who is harmed when two unattached, consenting adults are in a relationship? Homosexuality is akin to the prohibition against lighting fire on the Sabbath or eating bread during Passover; there is nothing immoral about it, but it violates the divine will.

כלומר לא מדובר בעניין מוסרי, שהרי מה לא מוסרי בשני אנשים שאוהבים אחד את השני ולא מזיקים לאף אחד? יחסים הומוסקסואלים אסורים, אומר בוטח, כפי שהדלקת אש בשבת אסורה, כפי שאכילת חמץ בפסח אסורה. אין בזה שום דבר לא-מוסרי.

זו אבחנה חשובה, ובכוחה להוציא את העוקץ, את השנאה, מהיחס ההומופובי של הדת כלפי העניין. שכן אף אחד לא שונא או מזדעזע מאוכלי חמץ בפסח, למרות שיש כאלה שגורסים שהאל אוסר על כך.

הגעתי אל בוטח כי מישהו שלח אלי בכלל את הפוסט הזה, של הרב איזשהו רב יהודה לוין, שיוצא בבוטות נגד בוטח ומכנה אותו "מפלצת", והכל בוידאו די מבדר:

8 תגובות

  1. הטיעון של הרב בוטח שובה את הלב,אולם יש בו מידה רבה של בעייתיות,ביחס לאיסורי עריות אחרים,המתקיימים בין בוגרים בהסכמה ,החל מניאוף,דרך יחסים בתוך המשפחה,וכלא במגוון הסטיות שלא כדרך הטבע. ההנחה כי קיימות נורמות של מוסריות טבעית חברתית לצד האיסור הדתי מונעת הפיכה של העולם לסדום ועמורה,

    אהבתי

  2. טיעון בעייתי ופשטני.
    הקטגוריות דת ומוסר אינן מוציאות זו את זו, בוודאי לא בעיני אדם דתי.
    הרדוקציה של המוסר לעניינים שבין אדם לחבירו בלבד (ומכאן: אם אינם מזיקים לאף אחד אחר איזה עניין לא מוסרי יש כאן? כפי שאתה מסכם) היא מהלך שאנשים רבים לא מקבלים אותו כמובן מאליו. יש לפרט חובות כלפי עצמו וכלפי העולם, לא רק כלפי החברה. חובות אלה הן גם חובות מוסריות, גם אם מקורו של המוסר הזה בדת, או להיפך או שהם חופפים או זהים. זה לא משנה. בקיצור, טעות.

    אהבתי

  3. דברי הרב אינם נכונים כי אין הפרדה בין מצוות בין אדם לחברו לבין מצוות בין אדם למקום, אלא כולם נכללים בכלל מצות ואהבת לרעך כמוך. יחסים הומוסקסואלים הם עיוות של יחס
    מתוקן בין אדם לחברו ועבירה על מצות לא תנאף.

    אהבתי

  4. אין זה מקרה שהעמדה של בוטח דומה מאוד לזה של חיים רפופורט ששניהם שייכים לחבד ושניהם קשורים ליהדות בריטניה. ספרו של רפפורט
    Judaism and Homosexuality: An Authentic Orthodox View
    הוא לדעתי הספר הטוב ביותר שנכתב מנקודת מבט הלכתית קלאסית אך אנושית כלפי השאלה.

    אהבתי

  5. נדמה שבאחד מתוכניות שלום הבית שלו הוא אמר שאחיו בעל נטיות הפוכות כנראה הוא מבקש לתת לגטימציה לאחיו

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s