מאמר חשוב של אלחנן שילה על סוגי היהדויות בימינו

למאמר שאביא אליו כמה קישורים רציתי  להקדיש רשימה שלמה, אבל משום מה לא הגעתי לזה. במאמר, שהתפרסם לפני כמה חודשים (במוסף "שבת" של מקור ראשון, כ"ג אייר תש"ע, 7/5/2010), שוטח ד"ר אלחנן שילה, אחת מהנועזים והישרים שבין ההוגים של הציבור הלאומי-דתי, תוכנית שעל פיה ההלכה תהפוך מנחלתו הבלעדית של מיעוט קטן בעם (בישראל) למסגרת שכוללת בתוכה חלקים נרחבים ממנו, זאת לא על ידי חזרתם, הלא-ממש-נראית-לעין בעתיד הקרוב, של ההמונים בתשובה, אלא על ידי הרחבת הלגיטימציה של החריגות ממנה.

שילה מבקש שנכיר בשלושה סוגי יהודים, שקיימים לדעתו בפועל (והוא מביא להם דוגמאות) ונדרשים ללגיטימציה בכוח כדי שיהיו מוכללים – לכתחילה ולא בדיעבד – ביהדות הלגיטימית (על פי ראיית האורתודוקסיה). הוא מדבר על יהודים הלכתיים, יהודים מעשיים ויהודים קיומיים. יהודים הלכתיים נאמנים להגדרתה העצמית של האורתודוקסיה. לעומתם,

"יהדות מעשית" היא כזו המחלקת בין שמירת מצוות ובין ההלכה. חלוקה זו, שכלל אינה קיימת בעולמו של היהודי ההלכתי המוכר, היא עניין סובייקטיבי ולא ניתן לשים גבול ברור הקובע מתי מסתיימת המצווה ומתי מתחילה ההלכה. ישנם יהודים רבים שרוצים לשמור מצוות, להמשיך את המסורת, אבל אינם מעוניינים בהלכה על כל הסעיפים הפרטניים והמעיקים מבחינתם. לדוגמה, הם רוצים לשמור שבת אבל לא את פרטי ההלכות שבה, כגון החובה של שניים מקרא ואחד תרגום (שו"ע או"ח סימן רפ"ה), איסור מריחת משחה או איסור תסרוקת (סוגיות המעסיקות את היהודי ההלכתי). הם פשוט מרגישים סלידה ודחייה מעיסוקים דקדקניים אלה. גישה זו קיימת גם אצל דתיים רבים שנמצאים במתח בין אורח החיים של שמירת מצוות, שבה הם מעוניינים, ובין ההלכה הפרטנית שכלפיה הם מרגישים מחויבות למרות שאינם רוצים בה.

בצידם של יהדויות אלה, מציב שילה גם את היהדות הקיומית:

הדגם השני שבין יהדות הלכתית ליהדות חילונית הוא האופציה של "יהדות קיומית". לשם זה יש משמעות כפולה. מצד אחד הוא מבטא את האופי המעשי של דגם זה, הדוגל בקיום, בעשייה, ואיננו מסתפק ב"ארון הספרים היהודי" של בתי המדרש החילוניים; ומצד שני הוא בא לומר שהמעשה איננו מוכתב על פי קריטריונים הלכתיים, אלא על פי קריטריונים קיומיים – הזדהות ורלוונטיות.

הציטוטים האלה כמובן לא מכסים את דקויות הכתיבה של שילה, שגם מנסה להציג הסברים למה יהדות "הלכתית" בלבד לא עובדת (למשל, כמו אותה פנייה לאותנטיות, או כמו המהפכה המינית שעבר המערב, ששתיהן קשורות לאותה פנייה פנימה שאני מדבר בה מדי פעם) ומציע בעצם חזון כולל לחברה הישראלית מההיבט היהודי-דתי. הנה המאמר כולו.

המאמר זכה לתגובות רבות. הנה תגובתו של הרב ביגמן, שמוצא כמה בעיות מבחינתו בהצעתו של שילה, תגובתו של שילה לביגמן ("הבקשה של הרב ביגמן לאדם הפשוט לשבת ולחכות ל"דור רבנים חדש", יותר משהיא משנה מציאות היא משתקת אותה"), ועוד כמה תגובות, חלקן אוהדות מאוד, שהתקבלו למאמרו של שילה.

6 תגובות

  1. יש כמה חורים רציניים ופערי ידע במאמר של אלחנן

    רבים רבים מסכימים לתזה הבסיסית בדבר קבלה בקהילות של אנשים שנמצאים במקום אחר על מנעד שמירת ההלכה, ובלבד שיבואו.
    מכאן נובעת גם הפעילות אל מול הו"ד ובת קול. ובאופן כללי, כל מי שראה קהילה לא חרדית בחו"ל מבין את חשיבות העניין

    הבעייה, וכאן דעתי קרובה לשל הרב ביגמן, היא שההלכה היא כן מסגרת נושמת, היא כן מתחשבת בסובב אותה, כמו שכתב גם אלחנן בתגובותיו, אבל יש בה את הכח להשתנות ולהכיל, ומצד שני היא המייצגת הבלעדית של המסורת.

    גם ההשקפות שלו על מיניות בהלכה, ועל התפתחות ההלכה הן יותר רומנטיות-חילוניות מאשר ידעניות

    ולסיכום – לגיטימציה לאנשים – כן. שינוי הקהילות – כן. עבודה מחוץ למסגרת ההלכה – לא ולא

    אהבתי

  2. בעיני הבעיה עם שילה, והיא עולה גם במאמרים הקודמים שפרסם בנושא, היא בדיוק שהוא "הוגה דעות ישר" מדי. הוא מעמיד פנים כאילו האורתודוקסיה היא שיקוף של השולחן ערוך על שלל סעיפי סעיפיו, ואז דורש לשדד מערכות כדי להכיל את מי שלא מקפיד על שנים מקרא ואחד תרגום. החשיבה האנליטית הנוקשה שלו לא מכילה את האפשרות שאנשים מצהירים על נאמנות ל"הלכה" למרות שאינם מתכוונים לשמור עליה כפי שהוא תופס אותה.
    שילה מחפש התאמה ברורה בין הצהרות זהות לבין גדרי התנהגות, וברור לו משום מה שמי שאין לו מערכת אידיאולוגית נוקשה ומנוסחת לעולם לא ישרוד את תהפוכות הזמנים. לכן הוא מנפנף בגסות את האופציה המסורתית, בדיוק בגלל שהוא חסר את הגמישות המחשבתית הנדרשת להבנתה, גמישות אותה מתאר יפה מאיר בוזגלו בספרו "שפה לנאמנים".
    מן הסתם יש כמה אנשים שזקוקים לאישור ששילה יתן להם, ל"זרם" וקטגוריה מוגדרת כדי שידעו מה מותר ואסור להם אחת ולתמיד. עבורם ינוסח שולחן הערוך של הקיומיים, של המעשיים וכן הלאה, לפי הצורך. אחרים מן הסתם ימשיכו לחיות במרחב הרחב והרבגוני הרבה יותר שמסביב למושג המעורפל "הלכה".

    אהבתי

    1. המציאות בפועל שהאנשים הם ישרים, ולא כאלו מתוחכמים כמוך להצהיר על מחויבות להלכה ולעבור עליה. בגלל זה נולדה ש"ס ובגלל זה הציונות הדתית הפכה להלכתית וחלקה אף לחרדלי"ת.
      לעומת זאת, זרמים חסרי תשתית הגותית כמו הזרם ה"מסורתי – אשכנזי" שהיה קיים בדור הקודם והיה בא לבתי כנסת בשבתות וחגים., נעלם מן העולם, והיה מן הראוי שיכתב עליו מחקר מעמיק.

      אהבתי

      1. אני חושב שיש כאן כמה רבדים שלא כדאי להתעלם מהם:
        מצד אחד, בהחלט צריך לדעתי לתת לגיטימציה רשמית לרמות שונות של אדיקות דתית, וכך גם לזרמים שונים של יהדות.
        מצד שני, המצב אותו מתאר שיננא כמובן באמת קיים, ויש משהו טוב גם בהצגת אידיאל שמשמש כאופק אליו מכוונים, גם אם לא מגיעים אליו.

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s