הבלוג המוצלח Failed Messiah שעוסק באורתודוקסיה היהודית מדווח על מאמר אקדמי שיצא זה עתה ב- AJS Review ובו חושפת מיה בלקירסקי-כץ שהאדמו"ר החמישי של חב"ד נוצל מינית בילדותו. בלקירסקי-כץ הצליחה להתחקות אחרי ה- case study של הפסיכולוג Wilhelm Stekel שטיפל הרבי, שהגיע לשם כך במיוחד לוינה ב-1903.
על פי הפולקלור החב"די האדמו"ר, רבי שלום דב-בער שניאורסון (הרש"ב) אכן הגיע לוינה אז כדי לעבור טיפול פסיכואנליטי, ועבר אותו אצל לא אחר מאשר זיגמונד פרויד. אך כפי הנראה היה זה פרויד שהפנה אותו לעמיתו שטקל. ב-1908 פרסם שטקל את ניירותיו מהטיפול, באנונימיות כמובן. בלקירסקי-כץ מזהה על פי סימנים ביוגרפים שונים שמדובר ברש"ב.
אם אכן כך יוצא שהרבי, על פי עדותו, נוצל מינית על ידי משרת, חסיד חב"ד כמובן, שמונה לשמור עליו כילד (הניצול המיני נמשך עד נישואיו, בגיל 13), אונן כל חייו (בילדותו יחד עם אחיו), ונמשך מינית לאשתו של אחיו, לאחותו ולאמו.
המאמר כולו ב-pdf כאן.
מינים 
לאן נוליך את החרפה.
אהבתיאהבתי
נשמע מעניין… קראתי את המקור בגרמנית… רק כמה דברים לא מסתדרים
1. תיאור מבנה גופו של הרב המדובר הוא שהוא גדול ורחב במיוחד, מידות שלא תואמים את מידות הרש"ב כלל.
2. במקור כתוב שהרב מפולין והרש"ב היה מרוסיה.
3. כתוב שהרב המדובר הייתה לו בת. ולרש"ב לא הייתה בת.
4. הרש"ב מתאר במכתבו למר ברלין את הטיפול הנוירלוגי שפרויד העניק לכאבי היד ומדובר בטיפול עם זרם חשמל. בכלל נושא אחר. בדרך אגב מצויין שגם דיבר עם פרויד על מועקה עקב אי שביעות רצון מרמת החסידים.
5. הרש"ב מציין באגרותיו למטיביו מממני הטיפולים את שמות כל הרופאים בהם פגש, אדם בשם שטקל אינו מוזכר.
הדעת נוטה שמדובר באדם אחר….
אהבתיאהבתי
מקובל בהצגות מקרה לשנות פרטים כדי למנוע זיהוי. יתכן ושטקל או פרויד לא היו מודעים לעמדתו הבכירה של המטפול והסוואת הפרטים שנעשתה, לא הייתה מספקת
אהבתיאהבתי
קראתי איפשהו שגם ביאליק חווה התעללות מינית בילדותו.
אהבתיאהבתי
ביאליק כותב בעצמו בגוף ראשון על התעללות שחווה בבית סבו כשהיה קטן ומדגיש פגיעות נפשיות וגופניות. לזכרוני ביאליק אינו מציין פגיעה מינית דווקא
אהבתיאהבתי
This is shocking stuff but im confused. The same servant who abused the Rashab was retained by the latter and went on to abuse rayyatz. Something doesn't line up here.
Also I once read a vague reference to the fact the great poet Chaim Nachman Bialik was sexually abused as a young boy. Anyone know the source for that but couldn't find a thing
אהבתיאהבתי
והנה מאמר על שטקל שיצא בדיוק:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1172184.html
אהבתיאהבתי
תומר, מאיפה הפולקלור החב"די על הרש"ב ופרויד?
אהבתיאהבתי
על פי המאמר הנ"ל:
Although RaSHaB failed to describe the primary nature of his treatment and to identify the “professor” by name in this correspondence or in subsequent communications regarding his travels of 1903, his son, R. Yosef Yitzchak Schneersohn (1880–1950), and his grandson-in-law, R. Menachem Mendel Schneerson (Chabad’s seventh dynastic leader; 1902–94), revealed that the “professor” was the “famous professor Freud.”
Stanley Schneider and Joseph Berke, “Sigmund Freud and the Lubavitcher Rebbe,” Psychoanalytic Review 87, no. 1 (February 2000), 39–61. They quote from Menachem Mendel Schneerson, R’Shimos, vol. 94 (Brooklyn, NY: Kehot Publication Society, 1997).
For R. Yosef Yitzchak’s account of RaSHaB’s “professor,” see Avraham Chanoch Glitzenstein, Sefer ha-toledot (Brooklyn, NY: Kehot Publication Society, 1947; republished periodically with same pagination), 53. All translations from the Hebrew and Yiddish are my own.
עמ' 7
אהבתיאהבתי
האם הזיהוי אכן ודאי?
א.רש"ב היה בוינה בגיל 42 ועבר טיפול כלשהו ואולי נפגש מספר פעמים עם פרויד.שטקל על-פי עדותו טיפל ברב בן 42 ושניהם נפגשו מספר פעמים עם פרויד.אכן צירוף מקרים מחשיד.לעומת זאת,בדיווח של שטקל קיימים שני פרטים שלא מתאימים לביוגרפיה של רש"ב,ע"ש.
ב.מה מידת המהימנות של שטקל-הן באשר לעצם הטיפול והן באשר לתכניו?(עיין בקישור לכתבה בהארץ)
נ.ב. אל תחשוד,אני לא רש"ב…
אהבתיאהבתי
יצחק,
אני לא חושב שהזיהוי הוא ודאי, אבל הוא קרוב לודאי. לא קראתי את המאמר בצורה רצינית, ולכן אני לא יכול להתייחס להערותיך. אבל האכסנייה היא מאוד מכובדת, ולכן לא הגיוני שהמאמר הוא רשלני. לגבי שטקל, אני חושב שאין סיבה להניח שהוא היה בודה דברים מלבו. אבל שוב, ודאי הוא רק המוות (לבד מזה של האדמו"ר האחרון כמובן)
אהבתיאהבתי
אבל שוב, ודאי הוא רק המוות (לבד מזה של האדמו"ר האחרון כמובן)
LMAO!!!!!!
GOOD ONE!
אהבתיאהבתי
תומר, יש לך אולי מידע על מה שכתבתי על ביאליק?
בתודה מראש.
אהבתיאהבתי
לא, מצטער. שמעתי משהו כזה, אבל אני לא יודע איפה אפשר להשיג מידע. למרות שזאת לא צריכה להיות בעיה – על ביאליק כתבו המון.
אהבתיאהבתי
יש לי את הכתב של ביאליק על כך אך ריני יודע להעביר לכאן קובץ
אהבתיאהבתי
אני כנראה לא יורדת לסוף דעתך…
למה זה חשוב?
אהבתיאהבתי
היי תומר,
אני חושב שהגילוי הזה מעלה כמה שאלות מעניינות.
א. הגילוי הסנסציוני הזה נחשף מתוך יומניו של הפסיכואנליטיקאי – או איך שלא קראו לזה אז – שטיפל ברש"ב, עמיתו של פרויד, שטקל.
על טיפול פסיכולוגי חל כידוע חסיון ודיסקרטיות, וזה מהווה אחד מאבני היסוד האתיות של המקצוע, שבלעדיו קשה כמעט לדמיין אותו.
שטקל פירסם את יומניו ללא השמות, אך כנראה עדיין ללא טישטוש וזהירות מספקת. עובדה שהחוקרת הצליחה לחשוף את זהות המטופל שמדובר עליו, לדבריך באופן משכנע ומבוסס.
השאלה היא האם לא ראוי לכבד את פרטיותו של הרש"ב, ואולי היה ראוי להתאפק מפירסום המחקר. גם למנהיג ציבור יש חיים פרטיים, ויש מרחב פרטי, שאולי ראוי לכבד אותם.
כמובן שאלה נוספת היא, האם מושגי חיסיון אלה תקפים גם לאחר מותו של אדם, וזו שאלה המשיקה בכלל למושג שם טוב לאחר המוות, שדומני שכבר דנו בה אנשי משפט ואתיקה.
במישור אחר: מעבר למציצנות הרכילותית, האם אתה חושב שיש ערך לפירסום הזה. האם הגילוי הזה עשוי לשפוך אור על הגותו של הרש"ב, שאומרים שהפילוסופיה שלו מעמיקה במיוחד, או על תנועת חב"ד.
יצויין אגב, כי בניגוד לקהילות חסידיות אחרות, בחב"ד אין שום עיסוק או אובססיה לנושאים מיניים. לא שאין להם בעיות אחרות, שגם אתה כתבת עליהם כאן, אבל לא בתחום הזה.
אני מבין ואפילו מזדהה עם ההנאה לשמוע את קול פצפוצם של המיתוסים הנשברים, ואת אנקת הפרות הקדושות נשחטות. ועדיין השאלה אם לא ראוי לעשות את זה, למרות הפיתוי, בדרכים יותר אינטליגנטיות ורציניות, מאשר עיסוק בוטה וחושפני בחייו המיניים של אדמו"ר חסידי, שבוודאי היו בו צדדים נוספים מעבר לסיפורי המין הללו, תוך חדירה גסה לרשות הפרט שלו.
אולי בדרכה לפירסום והכרה, רמסה החוקרת ערכים חשובים, שהיה ראוי להגן עליהם.
מה דעתך?
אהבתיאהבתי
אברהם (והמגיבה הקודמת),
השאלות האלה חשובות. לכאורה, מה באמת חשוב בידיעה שלרש"ב היו סוגיות מיניות לא פשוטות בחייו? ולמה לפגוע בפרטיותו האינטימית ביותר של אדם?
אז נתחיל בזה שקיימים כמה תנאים המקילים על הפרסום אני חושב: ראשית, העובדה שמדובר במקרים שהתרחשו לפני יותר ממאה שנה. שנית, העובדה שמדובר בדמות ציבורית, שממשיכי דרכה משפיעים מאוד על יהדות ימינו. שלישית, העובדה שממשיכי דרכו נוהגים לצבוע את עברם, ולכן את עצמם, בצבעים על-אנושיים וגדולים-מהחיים, ולכן טוב לנעוץ בבלון הזה סיכות רבות ככל האפשר. כל אלה סיבות שבעטיין אני חושב שמותר ואף רצוי לפרסם את העניין.
לבד מזה, לפחות על פי המאמר, הבעיות המיניות של רש"ב השפיעו על הגותו, ועל הגותם של ממשיכיו. החוקרת טוענת שבעקבות הטיפול שעבר שינה רש"ב את הדג"ש בתורתו משכלי לרגשי, וחב"ד הפכה בעקבות כך מחסידות אינטלקטואלי מאוד, לחצר האקסטטית-רגשנית שאנחנו רואים מול עינינו היום. אישית קשה לי להאמין שהטראומות המיניות של רש"ב ניתבו עד כדי כך את חב"ד והניחו את הפסים עליהם נסעה עד ימינו, אבל אולי היתה להן תרומה מסויימת.
כך שיש סיבות טובות לפירסום הדברים. אבל לבד מכל זה, אני אישית לא נגד רכילות לשמה, אלא רק נגד רכילות בנוגע לאנשים משעממים. לדון במצב הזוגיות של נינט זה טיפשי. לדון במצב הזוגיות של ניטשה יכול ללמד אותי על החיים. דווקא משום הגותו העמוקה, מעניין אותי לדעת על חייו האישיים של רש"ב. לרוב יש קשר בין שני התחומים הלכאורה נפרדים האלה.
אהבתיאהבתי
אני מאמין בהסתברות חוקית למהדרין שד"ר שטקל בחייו יכל לגרום לפצצה תקשורתית (רזומתית) ברמה כזו לזלוג החוצה באלף ואחד דרכים, עוצמת פצצה תקשורתית גוברת על אתיקות למינהן או עוקפות אותן באלגנטיות וזה מקרים שבכל יום, אין זו הוכחה לוגית כי אם הוכחה כבדת משקל הסתברותית, שד"ר שטקל לא התכוון לרש"ב, כמו גם עשרות אופציות נוספות של רבנים באותו גיל שחיו באזור של שטקל, המצטרפת למחקר שכולו הסתברותי בעל היקיש חלש מאוד, נשמע מחקר פופוליסטי לעניים נטול תוכן של ממ"ש.
דווקא נכנסתי בחדווה ובלהיטות, אך יצאתי רעב כשנכנסתי, מצפה למחקר איכותי בנדון. נסו שוב!
אהבתיאהבתי
ארמדילוס,
למרות שאני בטוח שאתה מעבר לכל שכנוע מפני שאמונתך בביאה הקרובה של רממ"ש כמשיח היא מעבר לכל הגיון, אציין בכ"ז שאף אחד לא ממש ידע מי זה רש"ב באותה תקופה, או בכלל מי הם חב"ד, כך שלא היתה כאן פצצה תקשורתית (ואגב, ייתכן גם שפסיכולוגים הם אנשים שיודעים לשמור סוד). חב"ד ואדמו"רה הגיעו לתודעה רק בשנות השמונים, עם פעילותו הנמרצת של רממ"ש.
אהבתיאהבתי
איך הצלחת למצוא בדברי כופר ברבי ובחב"ד כמוני אמונה כזו? אתמהה?
בתקופתו של ד"ר שטקל לפני 70 שנה היה לרש"ב מעמד על במנהיגות היהודית, כמו גם הרבה קודם, אתה לא מודע לעובדות? או שהמגמות השתלטו על המחקר נגזרותיו ודובריו?
אהבתיאהבתי
תומר,
אתה ממש מצחיק אותי.
הרש"ב היה מפורסם ביותר, והיה אחד ממנהיגי היהדות החרדית ברוסיה [פחות מחוצה לה], שקולו נשמע גם מחוצה לה. מראשי המדברים בועידות הרבנים, מקים ישיבה גדולה ברוסיה, אשר דעותיו בנוגע לציונות נשמעו הרחק מגבולות אזורו.
שנית, כתבת "לא קראתי את המאמר בצורה רצינית, ולכן אני לא יכול להתייחס להערותיך. אבל האכסנייה היא מאוד מכובדת, ולכן לא הגיוני שהמאמר הוא רשלני."
ולאחר מכן אתה כותב: "ולכן טוב לנעוץ בבלון הזה סיכות רבות ככל האפשר. כל אלה סיבות שבעטיין אני חושב שמותר ואף רצוי לפרסם את העניין."
אם כן, לא האמת מדברת מגרונך ודאגתך לתדמית המשיחית הנדרשת לסדיקה, כי אם מציצנות לשמה. לא קראת את הכתבה לעומקה, אבל "אתה רץ לספר לחבר'ה".
אה, וכמובן, כל מי שלא חושב כמוך הוא מאמין ברממ"ש "מעבר לכל הגיון".
מצטער, אותי לא שכנעת.
מלבד הגיל שעשוי להתאים – אין שום דבר המזכיר באישיותו את הרש"ב.
בת לא היתה לו – ואם שינה פרט זה, אולי גם שינה את הגיל. מדוע לא מוזכר בנו?
אני מניח שבתוך זמן קצר יוכח שגם התאריכים מסתדרים פחות.
ועד אז – תהנה מנעיצת הסוכות – שעל אף ששחיטת לא הותרה ע"י סיכות – שחיטת פרות שאני.
אחד מהמאמינים.
אהבתיאהבתי
יונדב,
לגבי הרש"ב, השאלה שהתייחסתי אליה היא לא האם הוא היה מוכר בחוגי האורתודוקסיה היהודית במזרח אירופה, אלא האם פסיכולוג יהודי חילוני היה מרוויח משהו מפרסום שמו ופרטים על טיפולו אצלו, ועל כן, מכיוון שלא פירסם, לא הגיוני שהיה זה הרש"ב. התשובה שלי: הפסיכולוג לא היה מרוויח דבר מפרסום שמו של הרש"ב, מפני שאף אחד מחבריו לא שמע עליו מעולם.
לגבי קריאת המאמר, אתמול קראתי אותו, והוא אכן נאה ומאיר עיניים. אני מציע לך לעשות כנ"ל. את נעיצת הסיכות ציינתי כאחת הסיבות לפרסום, אבל ציינתי גם אחרות.
לגבי הפרטים, קשה להאמין ששני רבנים מזרח אירופאים ששניהם איבדו תחושה בידם השמאלית מגיעים לוינה באותו זמן ומבקשים טיפול אצל אותו פסיכולוג (פרויד, שהפנה אותו לשטקל). ולגבי הבת, הרי שבת חוקית לא היתה לו, אבל אולי לו בת מחוץ לנישואיו. חשק מיני מספק ודאי היה לו.
לגבי חוסר השכנוע שלך, תתפלא לשמוע כמה זה לא מרגש אותי. חסידי חב"ד הם ממילא לא קהל היעד של המאמר, ונעיצת הסיכות נועדה יותר לקהל המשכיל הרחב, שעדיין מתרשם מעובדות.
אהבתיאהבתי
תומר,
האם התעניית בידיעות הפסיכולוגים היהודים בוינה בשנים אלו?
כיצד הבינו מהו "רב"? למי קראו "רב"?
עד כמה היתה היכרותם עם העולם היהודי ומנהיגיו הדתיים קרובה?
אתה קובע מסמרות לגבי מה ומי הכירו. האמנם?
האם קודם הפרסום בחב"ד על כך היית נוטה לקבל שהרבי הרש"ב יבקר אצל פרויד?
האם הנך יודע בכלל בשל אלו סיבות ב-1902 היו מבקרים אצל פסיכולוגים? אצל פרויד? להזכירך – הרי היה רופא בנוסף לכל. והיה יכול לבקר אצלו ובמקביל גם לדבר עמו בנושאים בהם התעניין.
לא. לא גילית ענין בדבר מכל הנ"ל.
לא "עובדות" יש כאן, כי אם "סיכות" יש כאן. את תגובתך קראת עוד לפני שהתעמקת במאמר. ולכן הסיבה הרצינית ביותר היא "סיכות". כל הסיבות האחרוות לניגוח – כבר יהיו תירוצים עלובים כאשר העדת שעוד לא התעמקת בדברים.
"הקהל המשכיל הרחב" רוצה עובדות, ואם השערה ("קשה להאמין ששני רבנים"..) או הצמחת בת לא חוקית לרבי מתקבלת על דעתם כה בקלות – אם כן נאים הם לך ואתה נאה להם.
אוי ל"עובדות" אלה, ולאפשרות העלאתם במחי יד. הדבר מעיד ביותר מאלף עדים על: 1. מגמתך. 2. קו חשיבתך. 3. דרכי קבלת ה"עובדות" על ידך. 4. אי היכרותך במאומה את העולם בו הנך עוסק (האם הסתכלת בספרי הרש"ב לראות כיצד נוגע התחומים הנושקים כאן?).
מחסיד אחד פשוט, לא משכיל ורחב, שגם לא היה מקבל רעיון לבת לא חוקית לצ'רצ'יל ללא הוכחות מספקות,
יונדב.
נ.ב. כדי לתת לך חומר לפנטזיה הבאה:
ידוע בחב"ד שהרבי הריי"צ, בנו של הרש"ב, גם חש "נמיכות רוח" בתקופה מסויימת, ומכיון שברוסיה השוממת לא היה לו נפש חיה לדבר אתה, ועם החסידים – לא יכל (כנראה, מחוסר רצונם שלהם, יותר משל עצמו), היה מדבר ומשיח את דאגותיו אצל קרובו, פרופ' פישל שניאורסון, שהיה סופר ופילוסוף.
כדאי לחקור קצת בנושא, ואולי להמציא גם לריי"צ בת נוספת, לא חוקית, ובכך למצוא אולי יורש לתנועת חב"ד.
אהבתיאהבתי
יונדב,
יש לי שתי שאלות, ואשמח אם תענה לי בכנות:
א. האם קראת את המאמר?
ב. האם איזושהי מידה של ראיות היתה משכנעת אותך שהרש"ב נמשך מינית אל אשתו של אחיו, אחותו ואימו, ואונן כל חייו?
אהבתיאהבתי
א. לא את כולו. רק את הקטעים "המעניינים", וסליחה שאני, בתור אחד שהגיע לחב"ד מבחוץ, וקרא עליה חומר רב, לא מתעניין בהשערות מגוחכות, יהיה כתב העת נחשב ככל שיהיה. דילגתי על כל ההשערות, וחיפשתי רק את העובדות.
ב. בודאי. 1. מסמך בכתב ידו. 2. עדות של בנו. 3. אמצעי ויזואלי. 4. עדות של אדם מבחוץ במידה ונגלה שלא ניתן לפקפק בה. 5. עדות "מסיח לפי תומו" של אדם זר.
במילים אחרות: כל דבר שרחוק מהשערה גרידא, יקרב אותי להשתכנעות.
אבל, מאמר שכל כולו השערה, כשחלק מהפרטים בו פשוט לא נכונים (גם אם ניתן להסבירם באמצעים אלו או אחרים, שלעתים מקשים יותר), לא יגרום לי לצאת מ"הקבעון" שנוצר בי, כי היתה זו אישיות שלא נהגה באחד בפה ואחד בלב, וחיה חיים דתיים-מוסריים-חסידיים.
די לי, לאחר היכרותי עם אישיותו, בעדות שהעיד על עצמו כי בגיל 17 כבר נהגו אבריו על פי שו"ע מעצמם. כעת, תרצה להכחיש זאת – אנא, עשה זאת באמצעים ראויים.
בברכה,
אהבתיאהבתי
בסדר, נאלץ שלא להסכים אם כך.
בכ"א, אני ממליץ לך לקרוא את כל המאמר, בעיקר אחרי שהיה לך חשוב כל כך שאני אקרא אותו. היה בטוב.
אהבתיאהבתי
תומר –
הפעם לא שיכנעת. כלומר הזיהוי הוא לא ודאי. ונניח שהזיהוי נכון, ההיקשים על ההשפעה על תורת חבד הם ספקולציות ותו לא.
ובלי שום קשר, קשה להימנע מהתחושה שיש כאן משהו צהוב צהוב.
כלומר גם אם הרבי אכן אונן שבע פעמים ביום, נמשך לאמא שלו, לאחותו ואפילו לאבא שלו וכו' – מה זה מעניין. אה, זה מאפשר ספקולציות סנסציוניות.
פסיכולוגית, הרבה יותר מעניינים החסידים דהיום שמאמינים באיש מת מהלך (ויש להם עוד כמה פתולוגיות מוזרות).
אהבתיאהבתי
אורן,
אני לא חושב ששהזיהוי ודאי, ולא כתבתי שהוא ודאי. למעשה, כתבתי בתגובות שהוא אינו ודאי. אני כןחושב שהוא קרוב לודאי. גם באשר להערותיך האחרות התייחסתי בתגובות לעיל.
אהבתיאהבתי
כותבת המאמר,
לא שלום.
תתבייש לך, אפס מאופס!!!
איך אתה מעז לדבר ככה על גדול עולם???
מקווה מאוד שתתפכח. באותה מידה יכולת כמעט לטעון כל טענה על כל אחד.
רבי- ראש בני ישראל. אתה מדבר על צדיק גמור.
איך אתה מעז???
אני לא כועס עליך, נשבע לך.. אני מרחם.
אהבתיאהבתי
A friend of mine commented:
The author herself points out at least three obvious flaws: the RaShaB
got married at 14, not at 18; he had no daughter; and the meshores in
question retired long before 1903. Another flaw is that the FR explicitly
calls the meshores as an "ish kosher".
Therefore, *if* this story is at all true, and not the Viennese shrink's
own sordid fantasy, this rabbi must be someone else.
Additional indications that it's not true: the RaShaB and the RaZO were
close, which would be contradicted by the sort of deep rivalry that this
story claims they had. Also, the story seems to me to imply a difference
in age far greater than the 16 months that in fact separated them.
אהבתיאהבתי
So there are probably things you do not know
Rashb had girls he raised at home. Although they were not his daughters, he considered them his daughters
This is explicitly stated in the diary of the daughter of the famous follower, Khonia Marozov, who was in charge of the Rashb House
In handwriting the number 3 is very similar to the number 8, and whoever copied the writings of Steckel, wrote 18 instead of 13.
What you wrote, that the Rashb was in close friendship with his brother Razo and they never quarreled .. You probably lack the knowledge of Chabad history. After the death of the Maharsh Rebbe, the Rashb and Razo had a bitter conflict over the books. This is clearly stated in the claims of the "Association of Chabad Chassidics" before the federal court in the famous "Book court case".
אהבתיאהבתי
תומר, על מהימנות מחקריך והאופן שבו אתה קובע קביעות נחרצות (מי אמר שלא הייתה לו בת חוקית… אם זה לא סימון המטרה אחרי החץ, מה כן?) ניתן ללמוד מהמאמר המגמתי הקודם שלך על "המשיח האבוד של חב"ד" שם ציטטת (בהערה 98) את הרמ"מ כך: "והעיקר – שיהיה 'לחיים ולברכה', לחיים טובים וארוכים, ככל פרטי הלשונות שאומרים בכמה וכמה קהילות קודש בישראל בנוסח דברכת החודש, עד לחיים נצחיים דלעתיד לבוא, נשמות בגופים, ללא הפסק בינתיים [כלומר ללא צורך למות לפני התחייה וחיי הנצח], בביאת משיח צדקנו, משבט יהודה, ומשה ואהרן עמהם, והאבות עמהם, ונשיא דורנו בראשנו. ואני המתחיל – לחיים, לחיים וברכה" מכך הסקת שהרבי טען שיחיה חיי נצח. מה שכחת? רק משפט אחד שהופיע לפני הציטוט שבחרת: "ולכן, כדאי ונכון שהאורחים יאמרו לחיים, וכל הקהל – המארחים יאמרו גם לחיים", כל בר דעת מבין שהסיום "ואני המתחיל, לחיים לחיים ולברכה" מתייחס לפתיח, אבל כתאוות הסנסציה מובילה אותך, גם חוקר מהולל מתגלה כאחרון השוטים.
אהבתיאהבתי
מישהו יכול בבקשה לתרגם את המאמר והמחקר של מיה בלקירסקי-כץ בשלמותו ???
זה מאד חשוב לי ולהרבה הרבה מאד אנשים !!!
אהבתיאהבתי
כמי שמתיימר להיות חוקר אקדמאי.
תומר אתה מוכיח דליטנטיות ממדריגה ראשונה.
במקרה אני לומד.באופן קבוע בספרי הרש"ב (אני לא חבדניק אבל מכבד ומוקיר ודוקטורנט ליהדות באוניברסיטה העברית)
מאיפה הגעת למסקנה שיש שינוי מאינטלקט לרגש בכתביו? (באיזה "המשך" בדיוק?)
מציע לך גם ללמוד את ההיסטוריה של הרש"ב את תורתו ושיחותיו ואז אולי תבין כמה גמד טרוט יניים שהינך…
אהבתיאהבתי
לא יאומן .רבי שאלפים הולכים בדרכיו. אני לומד ומתעמק בתורתו כדי להתעלות ביראת שמים .הנ"ל פורקי עול .ש שמתענגים בפנטזיה או התנגדות בשימוש המחשבה שלהם בעומק הרע ממש. ובטוח אין להם קשר ליראת השם .ר"ל ..הרש"ב שבגיל 12 כתב מאמרים שלימים בכל חלקי התורה והכל בנמצא בספריה במוסקבה. .
חוקרים משועממים. שהורידו אלפים יהודים מ יהדותם.
אהבתיאהבתי
בס"ד
שלום לכם, לאחר בדיקת החומר לארכו לרחבו –
מדובר על מחקר שכולו הסתברותי בעל היקש חלש מאוד ולכל הדעות אין כאן שום זיהוי ודאי
[מלבד הגיל שעשוי להתאים – אין שום דבר המזכיר באישיותו את הרבי החמישי של חבד.
בת לא היתה לו – ואם שינה פרט זה, אולי גם שינה את הגיל. מדוע לא מוזכר בנו?
גם ברשימותיו של הרבי הרש"ב אין שום איזכור לפגישה עם שטקל
ועוד כהנה וכהנה ואכמ"ל]
כעת – לבוא ולהטיל מום כזה על מנהיג רוחני בתור קביעת עובדה זהו רצח אופי ממדרגה ראשונה
שמעלה את השאלה האם יש כאן להיטות של גורם מסוים להכפיש ולהעכיר את תולדות עדת חבד היקרה ע"י עיוות ההיסטוריה?!
לא נאה לאתר מכובד כמו ויקפדיה להרשות לאנשים לקבוע עובדות על סמך השערות חלושות ולהכפיש אדם מיוחד וקדוש
אהבתיאהבתי
כל אלה שממהרים לנפנף את המחקר מן הסתם לא קראו אותו. הראיות לכך שהרב שטופל אצל שטקל הוא רש"ב הן חזקות. אמנם ישנן שתי בעיות שהחוקרת עומדת עליהן – הרב המטופל התחתן בגיל 18 ולדברי שטקל הוא שלח אליו את ביתו חמש שנים לאחר הטיפול, ואילו רש"ב התחתן בגיל 13 ולא היתה לו בת – אך תיכף אתייחס לבעיות אלו. הראיות לכך שהרב המטופל הוא הוא רש"ב הן אלה:
1. הרב בכתבי שטקל עבר את הטיפול בווינה ב-1903, כשהיה בן 42. רש"ב נסע לווינה לטיפול פסיכואנליטי ב-1903, כשהיה בן 42.
2. לדברי שטקל אחת הבעיות של הרב היתה העדר תחושה בידו השמאלית. רש"ב כותב במכתב שהוא נוסע לווינה לטיפול בהעדר התחושה בידו השמאלית.
3. הרב המטופל סיפר לשטקל שהיתה לו מריבה עם אחיו אודות הספרים שאביו הוריש. לרש"ב היתה מריבה עם אחיו אודות הספרים שאביו הוריש.
4. הרב המטופל סיפר לשטקל אודות שלושה חלומות ספציפיים מאד. בחלום הראשון הוא ראה חיילים בשדה קרב עקוב מדם, עומדים בתנוחות שונות, כשכידונים בידיהם. לחלום היה אלמנט ארוטי, שמפאת המקום לא אתארו. ברשימות ריי"צ מתואר שבמסעו עם אביו לווינה לבקר את הפרופסור, אביו סיפר לו אודות שלוש תמונות. תמונה אחת היתה אודות חיילים בשדה קרב עקוב מדם.
5. שטקל מתאר שהרב באופן אימפולסיבי היה נוסע בלילות על רכבות, ללא סיבה נראת לעין. בנוסף, הרב הרבה לטייל במקומות שונים לתקופות ממושכות. רש"ב הרבה לטייל במקומות רבים במהלך חודשים, ואף ידוע על מספר מקרים בהם עלה על רכבת, וחזר, ללא מטרה נראת לעין. כמובן, חסידים ייחסו לנסיעות כאלה כוונות שמיימיות, אבל כנראה שהסיבה היתה ארצית יותר.
6. שטקל מתאר שהרב גמגם לעיתים, ובזכרונות ריי"צ מופיע שרש"ב גמגם לעיתים.
7. שטקל מתאר שהרב בא לפניו עקב בעיות ריכוז. בכתבי ריי"צ מתואר שאביו נסע לפרויד עקב כך שהרגיש ש"אין כל השכלה בהירה אצלו, ושאינו יכול להעמיק שכלו באיזה ענין".
8. לאביו של הרב המטופל היה משרת ששימש בביתו והיה אחראי על בנו, ואח"כ המשיך לשמש בבית הרב. משרת זה היה חביב על הרב ואביו, למרות שהיה גס וזועף. לאביו של רש"ב היה משרת שריי"צ ברשימותיו מכנה אותו בשם "יוסף מרדכי המשרת". משרת זה שירת גם בבית מהר"ש (למעשה, כבר בבית הצמח צדק) וגם בבית רש"ב. הוא היה חביב על מהר"ש ורש"ב (וגם ריי"צ) למרות שנחשב גס וזועף. מבין כל המשרתים בבית האדמו"רים, רק יוסף מרדכי זכה לאזכור נרחב בכתבי ריי"צ.
9. הרב המטופל סיפר שעבר התעללות מינית בגיל 5-6 עד לחתונתו. בגיל 5-6 אביו של רש"ב נהיה אדמו"ר. יתכן – וזו כבר ספקולציה – שהמשרת ניצל את ההזדמנות לכך שמהר"ש עסוק בענייני אדמו"רות.
10. ריי"צ מתאר שבילדותו, כשאביו רש"ב היה במסעות, יוסף מרדכי זה התאכזר אליו והוא סבל ממנו קשות עד כי נוצרה לו אמניזה חלקית. מאחר שפדופילים חוזרים על דפוסי התנהגות, אין זה מופרך (אם כי כמובן שאין זה מוכח) שיוסף מרדכי זה התנהג באותו אופן כלפי רש"ב בילדותו, כשאביו היה בנסיעות ארוכות.
11. שטקל מתאר שבתחילה הרב סיפר לו אודות ביקוריו הרבים במקומות מרפא שונים באירופה. רש"ב שהה במקומות מרפא שונים באירופה.
12. שטקל מתאר שבסשן הראשון הרב הביע תרעומת וביקורת על פסיכואנליזה, וברשימות ריי"צ מופיע דו-שיח בין רש"ב לפרופסור (פרויד?) שבו רש"ב מבקר את הפסיכואנליזה. אף מובאים ציטוטים אחרים של רש"ב אודות פסיכואנליזה, כגון זה שהן פרויד והן הבעש"ט חקרו לנפש האדם, אך פרויד העלה רפש ואילו הבעש"ט העלה מרגליות (לא ציטוט מדוייק).
13. שטקל מתאר שהרב שאל אותו איך יתכן שמחשבות יגרמו מחלה גופנית, ובשיחות ריי"צ הוא מתאר שהשיחה עם הפרופסור נסבה סביב הפער בין המח והלב. אמנם, השיחה לא זהה, אבל יש דמיון.
14. הרב המטופל סיפר לשטקל שהוא נחרד מפרשנות קבלית לאותיות י-ה-ו-ה בעלת אופי ארוטי, דבר המתאים עם כך שרש"ב היה מקובל ואף כתב במאמריו הסבר בעל אופי ארוטי-קבלי לשם י-ה-ו-ה.
כעת, האם כל זה מוכיח באופן חד משמעי שהרב המטופל הוא אכן רש"ב? לא. אבל זהו זיהוי חזק וסביר לחלוטין. לפחות חזק מספיק כדי להעלותו כהשערה סבירה של חוקרים.
לגבי שני החורים בזיהוי, גיל נישואיו ואיזכור ביתו, יש לקחת כמה דברים בחשבון.
1. ברשימות שטקל מתואר שהרב פטר את מעלליו המיניים שלו ושל אחיו, קודם חתונתו, במשפט, "כולם היו ילדים אז". משפט המתאים יותר אם מניחים שהוא התחתן בגיל 13, לא 18. ההשתובבות המינית שהוא מתאר הולמת לילד בן 13 או צעיר מכך, לא לרב חרדי בן 18. בנוסף, לו התחתן בגיל 18, יתכן שיכל לתנגד להתעללות בשלב מסויים. בכל מקרה, בתור ילד היה קל יותר למשרת להתעלל בו.
יתכן שנפלה כאן טעות דפוס. הרשימות נדפסו מכתבי ידו של שטקל. יתכן שהיה כתוב 13, והמעתיק קרא 18. בכתב יד ההבדל בין 3 ל-8 הוא קטן ויכול לגרום טעות כזו.
2. לגבי ביתו, יתכן שרש"ב שלח את נכדתו או אחייניתו שאותה החשיב כבת. אך אין איזכור בכתבי חב"ד שרש"ב שלח מישהי לטיפול פסיכואנליטי. מצד שני, יתכן שאם זה קרה, הדבר לא היה זוכה לאיזכור.
אציין שהחוקרת איננה מעלה אפשרויות אלו ומשאירה שאלות אלו פתוחות. היא גם מציינת שבניגוד לכך ששטקל הכתיר את הטיפול בהצלחה, למעשה רש"ב סבל בידו השמאלית במשך חייו. יתכן שהוא נגמל באופן זמני ולכן שטקל הכתיר את הטיפול כהצלחה, ויתכן ששטקל התרברב לשווא. אין בכך להפריך שהרב המטופל הוא אכן רש"ב.
מרשימת הפרטים שהבאתי לעיל מובן מאיליו שטיעונים שכנגד שנכתבו כאן למעלה אינם מחזיקים כל מים. הוא טוען שהמחקר מבוסס על כך שרב הופנה לשטקל עקב בעיה בידו, ומציין בציניות ש"הרי לא ייתכן שאצל ווילהלם שטיקל טופל רב אחר שסבל מחחוסר תחושה ביד…". אבל כפי שהראתי, ראשית, קיימת רשימה ארוכה של פרטים ביוגרפים שעליהם מבוסס הזיהוי, לא רק על פרט בודד. שנית, גם פרט זה לבדו היה נותן לנו אידיקציה טובה: מהי הסבירות שרב אחר, שאינו רש"ב, פנה לשטקל אודות אותה הבעיה בדיוק שרש"ב פנה לפרויד, ולא בעיה מצויה אלא בעייה ייחודית ומעניינת, העדר כל תחושה בידם, בפרט בידם השמאלית דווקא? הסבירות לזה קטנה ביותר. נוסיף לזה את שאר הפרטים המזהים, ונראה שהסבירות שמדובר בשני אנשים שונים קטנה ביותר.
יצויין גם שבמכתב רש"ב שנדפס בעיתון כפר חב"ד, הוא כותב שהוא איבד תחושה בידו השמאלית, וגם כשדוקרים אותו במחט הוא איננו מרגיש דבר. ברשימת שטקל הוא כותב שהוא דקר את ידו השמאלית של הרב במחט, והרב לא הרגיש דבר.
אהבתיאהבתי