דילדולה של הרוח ביהדות זמננו

אסף וול כתב מאמר נאה מאוד על שני כיוונים בהם היהדות בזמננו הופכת לקריקטורה של עצמה: האחד הוא ההקפדה האובססיבית על המצוות, והשני הוא הפגאניות המתעוררת של הבאבות, הקמעות, והיום: ל"ג בעומר. עכשיו לי כמובן אין דבר עקרוני נגד פגאניות (במידה), אבל מה שוול שכח בנוסף במאמרו הוא לקשור בין שתי התופעות הללו, דהיינו להסביר שלא בכדי פונים יהודים רבים לאמונות תפלות וטקסים פגאניים, אלא זאת משום שכל מה שהיהדות הממוסדת מציעה להם הוא קיום יבשושי של מצוות. הא בהא תליא. אם כל מה שחזרה בתשובה אומרת זה שאתחיל לקיים טקסים שאני לא מבין, הרי שהנה עוד טקסים שאני לא מבין, קצת יותר צבעוניים. ועוד: מכיוון שאותם יהודים, אם הם במקרה אורתודוקסים, כבר התרגלו לכך שעבודת השם היא משהו מכאני וטקסי, ממילא כאשר הם ירצו "רוחניות" הם ימצאות אותה בעניינים פולקלוריסטים וטקסיים, מכאנים, כמו נישוק מזוזות או זריקת נרות לתוך מזבח על קברו של צדיק.ככה הם רגילים, ורוח אין. שוב: הא בהא תליא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s