חכמת חיים במסורת האמת

1. כשחוקקה מצוות "אשת יפת תואר" – הלכה המחייבת חייל יהודי שאונס אשת אויב בעת קרב לשאת אותה לאישה – ברור שהיא היתה פריצת דרך מוסרית בדיני מלחמה. מפסטיבל של הרג בו "הכל מותר", כפי שהיתה המלחמה ברוב צבאות העולם רוב ההיסטוריה האנושית, היה לחייל היהודי חוק שהגביל אותו בצורה מסויימת (כלומר: יש השלכות אישיות ברורות למעשיו).

קרוב לודאי, כפי שתיקן אותי מוטי פוגל, שהמטרה היתה בעיקר למנוע מיהודים להביא הביתה נשים נכריות כשלל, אולם גם כך ברור שהמלחמה לא היתה אקס-טריטוריה של הפקרות מוסרית. דא עקא, מאז האנושות ב"ה התקדמה מבחינה מוסרית, והיום, כשיש קונצנזוס עולמי בדבר דיני מלחמה ופשעי מלחמה, ברור שאי אפשר להתיר אונס בעת קרב בשום תנאי.

ברור, כלומר, לכל מי שמוכן להפעיל את השכל ואת הלב, ולא להגביל את חיבוטי המצפון שלו לרווח שבין שני דפי טקסט בן 2000 שנה. בלינק להלן תשובה של הרב אייל קרים, אלוף משנה ברבנות הראשית (אם אני לא טועה), שלא מבין למה השואל חושב שזה מזעזע שהתורה מתירה אונס, ועונה לו, שימו לב, ש

אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל.

כלומר הבעיה כאן היא בכלל יחסי מין עם לא-יהודיה, ולא אונס של בן-אדם. בכלל, כפי שמציין יוסי גורביץ,

מדבריו של קרים עולה שאונס שבויות הוא לא רק מותר, הוא גם הכרחי במלחמה. הצלחת הכלל במלחמה תלויה בכך.

יש כאן למעשה את הרוח ההופכית לזו שממנה בא החוק המקורי. מפני שכיום ברור שאסור לאנוס, הרב חייב לגייס את האתוס הרומנטי הזה, על פיו במלחמה הכל מותר, על פיו הכלל חשוב מהפרט וכולנו מקריבים עצמנו למען האומה, כדי להצדיק בדיעבד את ההלכה המפלצתית. זאת בעוד שההלכה במקורה באה דווקא כדי *להגביל ולסייג* מצב שהיה אז שכיח מאוד.

2. הרב ברוך אפרתי נשאל לאחרונה מדוע אסור ליילד אשה שאינה יהודיה בשבת. השורה הראשונה בתשובתו היא

ערכה של השבת גדול יותר מערך חיי אדם שאינו יהודי

אלו חלק מהרבנים שמשמשים כפוסקי הלכה כיום בישראל, ושכרם משולם על ידי המדינה.

עדכון 30.4: הרב קרים מבהיר שאונס אסור בכל מקרה.

ערב עיון לכבוד ספרו של הרב עמית קולא

ביום ה' בשבוע הבא יתקיים ערב עיון על ספרו החדש של הרב עמית קולא. ישתתפו בו הרבנים יובל שרלו ויהודה ברנדס, ד"ר משה מאיר ואנוכי. הספר עוסק בקשיים של האמונה אל מול פני החשיבה הרציונלית-מודרנית וממצאי המחקר המדעי, ומציע זווית הגותית מקורית להתמודדות עם השאלות שהמפגש הזה מעלה. אני מביא כאן את הכתוב בצד האחורי של הספר, ואת ההזמנה לערב העיון, הפתוח לקהל הרחב:

הישיבה השוויונית נפתחת

הרי הודעה משמחת שקיבלתי, בקשר לישיבה השוויונית, עליה כתבתי כאן:

חברים יקרים,

בהתרגשות ובהודאה להשי"ת, אנחנו שמחים להודיע על הפתיחה הרשמית של תכנית אלול הראשונה של ישיבת תלפיות, ישיבה שוויונית עברית בירושלים.

אחרי שנה של עבודה מאומצת וישיבות ארוכות, הישיבה תפתח את דלתותיה בפעם הראשונה למחזור א':
12תלמידים, חמש נשים ושבעה גברים ממגוון רקעים, לחודש של לימוד תורה מעמיק ורציני.
סגל הישיבה מורכב מחוקרים ומורים מצוינים, שעושים לילות כימים על בסיס התנדבותי.
אנחנו נתמכים על ידי רשת ענפה של מתנדבים העושים במלאכת הלוגיסטיקה, מעיצוב גרפי לבישול ארוחות.

אנו שמחים כי יצרנו שותפות עם מכון פרדס, שבצל קורתו אנחנו חוסים לעת עתה.

אנו שמחים לארח כמרצים אורחים בישיבה חוקרים בכירים מן האקדמיה, המהווים בעצמם מודל לשילוב בין מחויבות הלכתית למחקר אקדמי חסר פניות ופשרות: דר' ורד נעם, דר' אריאל פיקאר, פרופ' ישראל קנוהל ופרופ' ישי רוזן-צבי.

ישיבת תלפיות צומחת מן הקרקע הפורייה של הקהילה הדתית של דרום ירושלים.

אנו שמחים להזמין את הקהילה לקחת חלק בפעילות הישיבה בתחומים הבאים:

תפילה…
יחד עם מכון פרדס, אנו שמחים להודיע כי הישיבה תקיים מניין שחרית שוויוני כל בוקר בשעה 7:15, במכון פרדס.

בית מדרש ערב…
בית המדרש שלנו יהיה פתוח לציבור לסדרה מעניינת ומעוררת מחשבה בנושא תוכחה. נלמד מתובעת, פסיכולוג, ותסריטאי, בנוסף לסגל הישיבה (לו"ז מלא – רצ"ב). אנחנו שמחים וגאים לשתף פעולה בסדרה זו עם הקהל-המניין השוויוני בבקעה, קהילה שהיא בית לחלק גדול ממיסדי הישיבה. פרטים מצורפים

שיעורים במשך היום…
ניתן להשתתף באחד או יותר מן השיעורים בישיבה במשך התוכנית. מספר מקומות מוגבל! לפרטים, צרו קשר.

תמיכה
צריכים אתכם!!
ישיבת תלפיות פועלת על בסיס התנדבותי. תקציבה מורכב ממענק קטן מקרן בוגרי ברונפמן, שכר הלימוד הסמלי של התלמידים, וכמה תרומות פרטיות. אנחנו נפעמים מרוח ההתנדבות של הסגל המנהלי והאקדמי של הישיבה, ומודים למכון פרדס שהעניק לנו קורת גג תמורת סכום סמלי – אבל יותר מכל מתלמידינו שמשקיעים מזמנם  ומכספם על מנת לעמול בתורה.

כדי להמשיך ולגדול אנחנו צריכים אתכם! תרומה לישיבת תלפיות היא השקעה בשינוי תרבותי עמוק וארוך טווח בשיח הדתי בישראל. אם התורה חשובה לכם לא פחות מן הערכים הליברליים שלכם, אם אתם מסרבים להתפשר על אף אחד מן המרכיבים של הזהות שלכם – מקומכם אתנו!

השקיעו היום בישיבת תלפיות!
שלחו המחאה לישיבת תלפיות: שלום יהודה 3, דירה 20, ירושלים 93395.
הפקידו ישירות לחשבון הבנק שלנו: Uבנק סניף 288 חשבון 420557
ישיבת תלפיות ע"ר 58052188
(תורמים בארה"ב יוכלו לקבל בקרוב פטור ממס; תורמים בארץ יצטרכו לחכות קצת יותר זמן)

בקרו אותנו www.yeshivattalpiot.org

חודש טוב ושנה טובה!

ויש גם כמה אירועים בקרוב:

גאולת "האני הפנימי" של האישה לא תבוא דרך לימוד גמרא

הנה חלק ממאמר שהתפרסם בסופ"ש הזה בעלון עולם קטן. הפולמוס נוגע לרשותן של נשים ללמוד גמרא. הרב אמנון בזק בעד, הרב מאיר כהן נגד. אבל הנימוקים של כהן, הם באמת נופת צופים. ראו להלן:

מה אין לנו כאן? קודם כל האשמת האישה הרוצה ללמוד גמרא בגאוותנות מטעם היצר הרע, אחר כך אזהרה שלא להוציא את "האני הפנימי" לגלות, ראיית חז"ל כפסיכולוגים ידענים שרואים לפנימיות נפשה של האישה ויודעים מה טוב בשבילה (הם הרי אלה שקבעו שדעתן של נשים קלה), ולבסוף ראייה ברורה מאישה אמיתית(!) שלמדה גמרא וחוותה על בשרה את ההשפעות הרעות שיש לדבר זה עליה. כל הכבוד.

אצלי, בכל אופן, זה אבוד. אשתי יודעת גמרא. יותר טוב ממני. גאולת ה"אני הפנימי" שלי ושלה, כך נראה, עדיין רחוקה.

סגרגציה גזעית אצל רמי לוי

אתר האינטרנט של ערוץ 7 מדווח שרמי לוי מתחיל בהפרדה גזעית-דתית בסניף שלו בגוש-עציון. זאת אחרי ששני עובדים, ערבי ויהודיה, מצאו חן אחד בעיני השני ויצאו לדייט. שניהם כבר לא עובדים במקום ("העובד הערבי פוטר" – האם אחרי שחטא בזוגיות בין-גזעית?).

מנכ"ל ארגון להב"ה ["למניעת התבוללות בארץ הקודש"], בנצי גופשטיין, אמר בתגובה כי "נדרשים צעדים נוספים בראשם לפטר לאלתר של האחראית על הקופאיות שידעה על הקשר בין השניים ואף עודדה אותו אנו מקווים שהחלטותיו של רמי לוי יישומו בשטח ואף נעמוד עם יד על הדופק.

כן, לפטר! לפטר גם את האחראית שראתה את ניצוצות האהבה נדלקים ועמדה מנגד! בקיצור, רמי לוי משתף פעולה עם הנחותים שביהודיסטים:

רמי לוי נפגש השבוע עם רבה של אלון שבות הרב גדעון פרל ועם יו"ר הקרן לאדמות ישראל, אריה קינג, בעקבות הפרסום בערוץ 7 על סכנת התבוללות בסניף בגוש עציון בשל קשר בין האורזנים הערבים והקופאיות היהודיות. במהלך הפגישה שנערכה בסניף רמי לוי בגוש עציון הודיע רמי לוי על שינויים ארגונים בסניף ביניהם העברת האורזנים לתפקיד במיקום אחר שלא בסמוך לקופאיות.

חס ושלום שבין האורזנים הטמאים לקופאיות הטהורות יהיה איזשהו קשר! ואם אפשר גם להקצות להם כניסה נפרדת, מאחור.

יוסי גורביץ, שהפנה בבלוגו לכתבה, קורא לחרם על רשת רמי לוי, ואני נענה ברצון לקריאתו זו. אני לא מתכוון לקנות בעתיד אצל לוי, ומציע לכם לשקול היטב האם לשתף פעולה עם הכניעה של לוי לגזענות היהודית הנחותה והדוחה הזאת. כמובן, הקריאה לחרם היא על בסיס פעולתו הנגועה בגזענות של לוי, וחו"ח לא על בסיס המיקום הגיאוגרפי של חנויותיו, דבר שהוא כמובן אסור על פי חוק בדמוקרטיה שלנו.

שאול מגיד על כשלון המהפכה של קרליבך

 

שאול מגיד כתב סקירה מעניינת מאוד על ספר חדש שיצא על ה- House of Love and Prayer שהקים רבי שלמה קרליבך בסוף שנות השישים בסאן-פרנסיסקו. את הספר, Holy Beggars: A Journey from Haight Street to Jerusalem, כתב Aryae Coopersmith, שהיה שם, עם הגיטרות והסמים והתפילות. רק שלא כמו רבים מצאצאיו הרוחניים של קרליבך, הוא הפך לאיש עסקים חילוני, ולא לשומר-מצוות חרדי. שתי הדרכים האלה שיצאו מקליבך הן לדעת מגיד הראייה לכשלונו. על פי מגיד קרליבך ידע לתת את הרוח החיה למהפכת ההתחדשות היהודית הרוחנית, אבל לא ידע (ולא היה לו תלמיד נאמן שידע, כפי שיש לנביאים רבים, דבר המבטיח פעמים רבות את שימור מורשתם בצורה מעשית) לפתח את הכלים שיכילו את האור הזה, ולכן אחרי הפיצוץ הראשוני החלקיקים פשוט עפו לכל כיוון ללא סדר.

מגיד גם מבכה את הנטייה של תלמידיו החרדים של קרליבך לבגוד למעשה במורשת שהנחיל להם, של גמישות הלכתית ופלורליזם אנושי. רבים מהם הפכו לחרדים ימנים (במובן הגזעני-דתי) די משעממים בסופו של דבר. הנה מגיד:

Carlebach is a cultural hero among many settlers, even radical ones. Their rebbe wanted to “tear down walls,” but they built more. The Facebook page of a member of Carlebach’s moshav in Israel says it all when she lists her political views as “right on Israel, left on everything else.” Of course, one could cite Carlebach justifying such a position. And one could cite him justifying just the opposite — and mean both sides. But few can live permanently in that state of ambiguity. And few did. The humanistic embrace of the “other,” and the deep commitment to the Jewish people, could not bear the weight of the strident Haredism that many of Carlebach’s holy hippielech chose.

כמה חבל. קראו את הביקורת, היא מעניינת מאוד.

הטכנולוגיה מאיימת על שמירת השבת

לפני כשנה הביא אלן בריל, פרופ' למחשבת ישראל וחוקר חסידות, בבלוגו רשימה על נערים אורתודוקסים בארה"ב ששומרים "חצי שבת" – הם מסמסים, מציצים ומעלים סטטוסים לפייסבוק בשבת. כתבתי עליה כאן והבאתי את הציטוט הבא משיחה שקיים בריל עם "מחנך יהודי:

I was asked by an Jewish educator- principal if I know what it means when current HS kids ask each other if they keep "half shabbos" or "full shabbos?"Since I know the lay of the land, I said sure it is texting. He said: Your right. The kids call someone who texts (and tweets and posts) on Shabbos as keeping half-shabbos and those who dont full shabbos. This phenomena is more widespread than just the average modern orthodox. I have seen rabbinic kids here who wear black hats admit that they text on shabbos. The educator said that the kids consider it part of daily verbal communication.

בריל העלה לפני כמה ימים לבלוגו רשימה נוספת על העניין, הפעם בעקבות כתבה בעיתון. הוא מעלה עוד כמה תהיות והסברים אפשריים לתופעה, וראו שם. מה שמעניין עוד הוא שאחד המגיבים מספר ש

 I've personally noticed some Orthodox Jews going from "I'd buy a kindle but I do most of my reading on Shabbos" to "I bought a kindle, and I think it's ok to use on Shabbos."

כלומר מעבר מהסתייגות מקניית קינדל משום שאי אפשר להשתמש בו בשבת, להחלטה שבעצם אפשר להשתמש בקינדל בשבת.

כל זה מעלה את השאלה על השפעת הטכנולוגיה על קיום המצוות. אנחנו יודעים ש'מכון צומת' של הרב ישראל רוזן משתמש בטכנולוגיה כדי לאפשר שמירת מצוות בכל תנאי, אבל הנה דוגמאות לכך שהתפתחותה של הטכנולוגיה גם יכולה לאיים מאוד על ההלכה. אצל אותם בני נוער מפני שזאת צורת התקשורת שלהם, מפני שכך מתקשרים כל חבריהם (הלא-יהודים), ומפני שלא יעלה על דעתם להפסיק את מערכת החיברות שלהם יום שלם בשבוע. עם הקינדל, זה מה שקורה כשיותר ויותר ספרים עבורים לפורמט דיגיטלי.

אפשר להוסיף לכאן את התהליך שבו יותר ויותר מלונות עוברים למנעולים שמתופעלים על ידי כרטיס מגנטי, ולא מפתח מכאני – מה יעשו יהודים שמגיעים לעיר לשבת, ובה כל המלונות משתמשים במערכת חשמלית לנעילת החדר? וודאי יש ויהיו עוד דוגמאות.

אז האם הטכנולוגיה המתפתחת בעצם דוחקת את היהודים שומרי המצוות להיות חרדים, דהיינו לחיות בקהילות סגורות, לא לצאת אל העולם וכו'? האם היא תדרוש שינוי הלכתי ביחס לחשמל, או העלמת עין סיטונאית? ואם כך, האם, שואל אותו מגיב ממנו הבאתי את הציטוט האחרון, תביא ה- half-shabbos לקרע בתוך הציבור האורתודוקסי?

ישראל רוזן נגד יואב שורק – עוד קרב במלחמה הפנימית של הציונות הדתית

הרב ישראל רוזן, כבר כתבתי פעם, הוא אדם שגסות רוח אינה זרה לו. ניתן להוסיף שהוא גם אחד המתמודדים על כתר יו"ר ועדת ההסתה של רבני הציונות הדתית. רק כדי לרענן את הזיכרון, מדובר באדם שלפני כשלוש שנים פסק שפעילי שמאל הם "מוסרים" ולפני חמש שנים קרא לפעולות טרור נגד תושבי עזה ("לאפשר לצעירי שדרות, אשקלון, הנגב המערבי או 'כל בחור וטוב לנשק', להשיב מלחמה במסגרת מיליציות בלתי נשלטות"). בקיצור, נראה שקשה לו לרב לשלוט בפיו ובמקלדתו.

הפעם בחר הרב רוזן להפנות את הפה הגדול שלו כנגד יואב שורק, עורך מוסף "שבת" של מקור ראשון, בניסיון ברור להביא לפיטוריו. רוזן נזעק ממאמריו האחרונים (והמעניינים כתמיד של שורק) הקוראים ל"ביטול החברה הדתית", ובעצם ללגיטימציה מלכתחילה לחיים יהודיים שאינם במסגרת של תרי"ג מצוות (כתבתי על זה קצת כאן). כמובן שדבר כזה יעורר אמוציות בלב כל רב אורתודוקסי, אבל קשה להבין למה רוזן בוחר להאשים את שורק ב"הדחה", וקובע שהוא הפסיק לקיים מצוות. הנה חלק מדברי הרב רוזן:

עורך המוסף מיצב עצמו כאידיאולוג קונסרבטיבי (כהגדרתי) המפריח באינטנסיביות אג'נדה המצדיקה דילוג על המחוייבות לשולחן שערך רבי יוסף קארו, ולמפה שפרס עליה הרמ"א. הוא מתעטף באיצטלה אורתודוקסית (ללא ציצית ותפילין, במוצהר) המוותרת לכתחילה על סעיפים 'פחות-חשובים' בשולחן ערוך.

אולי הדבר המעניין היחיד בדברים אלה הוא שהרב רוזן מכנה את שורק "קונסרבטיבי" ולא "רפורמי", כמקובל, ואני לא יודע מי הרב שהתיר לו חידוש זה. בכ"א, בתגובה להכפשות הללו פורסמה (לבד מתגובה רשמית מטעם "המערכת") תגובה של עידו פכטר, אחד העורכים. פכטר למעשה קורא לרוזן שקרן, ודורש התנצלות פומבית:

הרב רוזן טוען כי יואב שורק "מתעטף באיצטלה אורתודוקסית ללא ציצית ותפילין במוצהר". מהיכן לקח הרב רוזן נתון זה? כל חלקי המשפט הם שקר: שורק אינו מתיימר להיות אורתודוכסי (ואף עשה מעשה לשם כך, כידוע) ומצד שני מעולם לא הסיר ולא קרא להסיר את הציצית והתפילין. לא שורק, ולא אף מאמר שהתפרסם במוסף, קרא למהלך שכזה. זהו שקר גס הגובל בלשון הרע והלבנת פנים, ועל כן ראויים הדברים להתנצלות פומבית.

יופי של דבר. אבל אני אסתפק במצב שבו רוזן לא יתנצל, ולו רק שלא יאונה כל רע לשורק ולמעמדו ב"שבת", שהפך תחת הנהגתו (יחד עם אלחנן ניר, שמואל פאוסט ועידו פכטר) לאחת הבמות המרתקות והמעמיקות לענייני יהדות בארץ. חבל מאוד אם במקום זה יהיה לנו עוד בשבע. אם יש בקהל איזה רב רציני שיכול לכתוב מכתב למערכת שתומך בשורק, זה הזמן.

יואב שורק על "ביטול החברה הדתית"

לפני שבוע פורסם מוסף מיוחד לפסח של מקור ראשון מאמר מעניין וחשוב לדעתי של יואב שורק (העורך של מוסף "שבת" בעיתון). שורק קורא לביטול הגבול המפריד, לפעמים מילולית מאוד, בין יהודים אורתודוקסים לאלו שאינם בארץ. הוא מציע לאורתודוקסיה לקבל את החילוניות כלגיטימית לכתחילה, ולתחם את שמירת המצוות הקפדנית ליחידים, דהיינו להפוך אותה ל"מידת חסידות" לכאורה, כאשר הסטנדרט הישראלי יהיה מקובל מבחינה "יהודית". הנה שתי פסקאות על כך:

לא נוותר על ערכי התורה ומצוותיה, אבל 'נוותר' על המודל המאוד מסוים של אורח חיים דתי שהצבנו כאידיאל. שוב לא יהיה זה אורח החיים ה'נכון', שכל היתר הוא בגדר 'סטיות' (נסבלות יותר או פחות) ממנו. תחת זאת יהיה מה שמוכר לנו כיום כאורח חיים דתי 'מלא' צורה מסוימת של התנהלות, המתאימה לאנשים מסוימים או לשלבים מסוימים בחיים, המאופיינים באינטנסיביות דתית גדולה – למשל לרבנים וכלי קודש, לבני ישיבה, לאנשים הנתונים בתהליך של 'התחזקות' – וכמובן גם לכל מי שסגנון החיים הזה מתאים לאופיו ולרצונותיו.

כך לגבי אורח החיים הדתי האידיאלי המוכר. לעומת זאת, רוב החברה – בדיוק כמו היום – תנהל אורח חיים של חולין. אין זה אורח חיים המנוער מתורה ומצוות – אדרבה, הוא מואר על ידן ומוגבל על ידן – אך זה אינו אורח חיים דתי. אין בו המתח של 'לצאת ידי חובה', אין בו האינטנסיביות היומיומית של ברכות ותפילות, אין בו העיסוק המתמיד במותר ובאסור, אין בו המאבק המתמיד בין המציאות ה'מערבית' ה'שקרית' לתודעה ה'יהודית' ה'אותנטית'. זוהי יהדות 'בגובה העיניים', שאינה 'עושה עניין' מזוטות ומבחינה בין רגעי הכרעה שבהם נבחנים ערכיו של אדם, ומחייבים מסירות נפש אפילו, ובין הפרקטיקה של חיי היומיום, שבהם נדרשים גמישות וחוש מידה יותר מאשר דבקות בקודקס פורמלי.

אני חושב שהלגיטימציה של החילוניות, על כל רבדיה (בחיי היומיום ובתפיסות העולם) היא חשובה מאוד, הן מבחינת האורתודוקסיה (כלומר, שהיא תתן לה לגיטימציה, ועל כן תוכל להפנים ביתר קלות כמה וכמה התפתחויות חיוביות שהביאה המודרנה), והן מבחינת היהודים החילונים (כלומר, שהם ירגישו עצמם לגיטימים, לא יפנו אל "הדתיים" כדי לקבל אישור על יהדותם, ועל כן ממילא יהיו "במשחק", כלומר יקחו אחריות על יהדותם), והיא אחד מהמפתחות לשגשוג החברה כאן, הן מבחינה פשוטה והן מבחינת התרבות היהודית (התמשכותה והשתכללותה), ולכן אני שמח מאוד על המאמר של שורק, גם אם לא אסכים עם כל רעיון שמובע בו. אני מקווה לכתוב בעתיד עוד על כך. בינתיים אני ממליץ לקרוא את המאמר.

הסתה גועלית כנגד התנועה הרפורמית

הנה פרסומת לקומיקס לילד הדתי, שהתפרסמה בעלון בית הכנסת גילוי דעת, 56, כ"ו אדר התשע"א:

והנה פוקוס על הקומיקס עצמו:

לחצן להגדלה

נעזוב את דמותו של הרב מרדכי אליהו, מפוקפקת כדמות חינוכית ככל שתהיה. אבל האינדוקטרינציה לילדים, דרך קומיקס, כנגד היהודים הרפורמים היא לדעתי דוחה. והעובדה שזה הדף מהקומיקס שבוחרים להציג בפרסומת, לאמור קנו לילדיכם את המוצר הזה כדי שידעו להבדיל מינקות בין יהודים כשרים לכאלה ש"ממציאים"… צריך לא מעט חוסר ביטחון ושנאת חינם בשביל זה.