סיום התביעה של בני ברוך נגד המרכז לנפגעי כתות

כפי הנראה תביעת הדיבה של תנועת בני ברוך כנגד המרכז לנפגעי כתות הסתיימה. הנה נוסח כתב הכניעה שהסכימו לו במרכז (מתוך ישראל היום, עמ' 21):

מה יש לנו כאן? ניתן היה להבין שהגב' דנית קרן רואה בבני ברוך כת מסוכנת המושווית לאליאור חן וגואל רצון, העבריינים. כמובן שאכן אין מה להשוות. ולכן מובהר ש"אין ולא היתה כוונה" להשוות ולייחס מעשים פליליים לבני ברוך.

בנוסף, לא רוצים לייחס לבני ברוך "מאפיינים כיתתיים פליליים" – אני מנחש שזה נוסח הפשרה שהגיעו אליו, מפני שמאפיינים כיתתיים לא פליליים ניתן לדעתי לייחס לבני ברוך (אם כי, גם כמעט לכל חסידות או קבוצה דתית קטנה).

ואז באה ההתנצלות, והרב לייטמן מקבל במסגרתה פרופסורה. לא רע.

כמה מילים מהכיוון האורתודוקסי על פרשת קצב

אני רוצה להביא כאן דברים שכתב יואב שורק בגליון הראשי של מקור ראשון ביום שישי האחרון (31.12). שורק כותב באומץ, ומקשר את מעשיו של קצב להשקפת עולמו. הנה:

שורק כאמור כותב באומץ, אם כי אני לא בטוח עד כמה הוא צודק. אנחנו מכירים מספיק אינטלקטואלים שאיש לא היה מפקפק בתפיסת העולם הליברלית, אנטי-מסורתית ואף הפמיניסטית שלהם שפשעו וחטאו במעשים מכוערים מאוד כלפי נשים. אבל הוא צודק בקריאתו לציבור האורתודוקסי לאמץ, וחלילה לא לדחות, את הערכים הליברליים של החברה המערבית (כמובן שרוב ציבור בעלי הכיפות הסרוגות – להבדיל מרבניו – כבר אימץ אותם מזמן). באופן דומה כותב באותו גליון הרב אברהם גיסר:

גם אני שמעתי את בנו של קצב מדבר על כך שההרשעה מנוגדת ל"מוסר הישראלי", שלכאורה אמור לזכות את אביו האנס. אוי לנו אם זהו באמת המוסר הישראלי. ולוואי שחכמי ההלכה לא רק "יסכימו" בדיעבד להפקדת סמכות הענישה וכו', אלא יראו צורך מלכתחילה לתקן את ההלכה ולהעלותה לרמה המוסרית (והפרגמטית) של מערכת המשפט המודרנית.

חוק השנור החדש של החרדים

נתחיל בכך שאני בעד שהמדינה תממן לימודים ובכלל זה לימודי גמרא, ובכלל זה לימודי גמרא על ידי חרדים. מה שאני נגד הוא תשלום שמפנק רק חלק אחד מהאוכלוסייה. לכן מה שנכתב כהסבר להצעת החוק של ח"כ גפני, אותו חוק עוקף בג"ץ שאמור להבטיח את המשך טפיליויתם הפיננסית ואטימותם השכלית של החרדים, מעורר בי מספר שאלות. הנה הציטוט:

בבסיס ההסדר ההבנה כי המדינה רואה חשיבות רבה בעידוד הלימוד התורני שכאמור מהווה ערך מרכזי בחיי העם היהודי, ולפיכך מוצע לאפשר מלגת קיום צנועה לאברכים אשר בחרו ללכת בדרך זו.

"בבסיס ההסדר ההבנה כי המדינה רואה חשיבות רבה בעידוד הלימוד התורני שכאמור מהווה ערך מרכזי בחיי העם היהודי" – אחלה. רק שאלה: מה הוא "לימוד תורני"? האם מה שמתרחש בעלמה ובינה ובתריסר ישיבות חצי-חילוניות אינו לימוד תורני? למה יופלו אלה לרעה?

"לאברכים" – מה עם אברכות? כן, מה עם נשים שגם רוצות את אותו סידור? זה אפשר?

"אשר בחרו ללכת בדרך זו" – וזאת כבר בדיחת השבוע. בחרו עאלק. נולדו לתוך סיטואציה שלא מאפשרת להם בחירה וכיום כבר יש להם שלושה ילדים כך שהם תקועים, הכוונה.

יש שומרי מצוות שאסור שיהיו שופטים

כאלה שלא מבינים מהי דמוקרטיה, או כאלה שלא מבינים מהו תפקידם כשופטים בדמוקרטיה. כן, אני מדבר על השופט במקרה דן גולדברג, שתקוע בהודו בגלל שופט חרדי חשוך.