חכמת חיים במסורת האמת

1. כשחוקקה מצוות "אשת יפת תואר" – הלכה המחייבת חייל יהודי שאונס אשת אויב בעת קרב לשאת אותה לאישה – ברור שהיא היתה פריצת דרך מוסרית בדיני מלחמה. מפסטיבל של הרג בו "הכל מותר", כפי שהיתה המלחמה ברוב צבאות העולם רוב ההיסטוריה האנושית, היה לחייל היהודי חוק שהגביל אותו בצורה מסויימת (כלומר: יש השלכות אישיות ברורות למעשיו).

קרוב לודאי, כפי שתיקן אותי מוטי פוגל, שהמטרה היתה בעיקר למנוע מיהודים להביא הביתה נשים נכריות כשלל, אולם גם כך ברור שהמלחמה לא היתה אקס-טריטוריה של הפקרות מוסרית. דא עקא, מאז האנושות ב"ה התקדמה מבחינה מוסרית, והיום, כשיש קונצנזוס עולמי בדבר דיני מלחמה ופשעי מלחמה, ברור שאי אפשר להתיר אונס בעת קרב בשום תנאי.

ברור, כלומר, לכל מי שמוכן להפעיל את השכל ואת הלב, ולא להגביל את חיבוטי המצפון שלו לרווח שבין שני דפי טקסט בן 2000 שנה. בלינק להלן תשובה של הרב אייל קרים, אלוף משנה ברבנות הראשית (אם אני לא טועה), שלא מבין למה השואל חושב שזה מזעזע שהתורה מתירה אונס, ועונה לו, שימו לב, ש

אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל.

כלומר הבעיה כאן היא בכלל יחסי מין עם לא-יהודיה, ולא אונס של בן-אדם. בכלל, כפי שמציין יוסי גורביץ,

מדבריו של קרים עולה שאונס שבויות הוא לא רק מותר, הוא גם הכרחי במלחמה. הצלחת הכלל במלחמה תלויה בכך.

יש כאן למעשה את הרוח ההופכית לזו שממנה בא החוק המקורי. מפני שכיום ברור שאסור לאנוס, הרב חייב לגייס את האתוס הרומנטי הזה, על פיו במלחמה הכל מותר, על פיו הכלל חשוב מהפרט וכולנו מקריבים עצמנו למען האומה, כדי להצדיק בדיעבד את ההלכה המפלצתית. זאת בעוד שההלכה במקורה באה דווקא כדי *להגביל ולסייג* מצב שהיה אז שכיח מאוד.

2. הרב ברוך אפרתי נשאל לאחרונה מדוע אסור ליילד אשה שאינה יהודיה בשבת. השורה הראשונה בתשובתו היא

ערכה של השבת גדול יותר מערך חיי אדם שאינו יהודי

אלו חלק מהרבנים שמשמשים כפוסקי הלכה כיום בישראל, ושכרם משולם על ידי המדינה.

עדכון 30.4: הרב קרים מבהיר שאונס אסור בכל מקרה.

טבילה, חתונה, לוויה – שלושה ספרים חדשים ומעניינים

שלושה ספרים מעניינים יצאו לאחרונה הבוחנים טקסי חיים מרכזיים ביהדות, כל אחד מנקודת מבט אחרת.

הראשון, פרשת המים: טבילה כהזדמנות לצמיחה, להיטהרות ולריפוי (עורכות: אלונה ליסיצה, דליה מרקס, מיה ליבוביץ', תמר דבדבני; הקיבוץ המאוחד) עוסק במצוות הטבילה במקווה במים מנקודת מבט א-הלכתית, וניתן לומר גם רוחנית, תרפויטית וכזו המקדמת wellness. הספר אוצר בתוכו שלל מאמרים הצעות לטקסי טבילה שונים, המבטאים זוויות שונות שלו. הגישה שבלב הספר הולכת ונפוצה היום, ושותפות בה גם נשים אורתודוקסיות. מחברות הספר אינן אורתודוקסיות, אולם הן מאמצות את המקווה כמקור של טהרה, בכל מני מובנים שונים ומעניינים של המילה.

בספר הרי אתה מחודש לי: מגדר, דת ויחסי כוח בטקס הנישואין היהודי (עירית קורן, מאגנס) בוחנת המחברת את החידושים שעורכים (ובעיקר עורכות) שומרי/ות מצוות בטקסי הנישואין שלהם/ן. הספר מתבסס על ראיונות עם נשים שניסו, כדברי המחברת, "לגשר בין שתי מערכות אידיאולוגיות בטקס הנישואין", כלומר בין היהדות ההלכתית לפמיניזם. מסתבר שכאלה יש לא מעט, והן מתרבות. קורן מאפיינת אותן:

גילן נע מאמצע שנות העשרים ועד אמצע שנות השלושים; רובן שירתו בצבא ומיעוטן בשירות לאומי; לכולן השכלה גבוהה, תואר שני או שלישי [… וכן] רכשו גם השכלה דתית ותורנית רחבה

קורן מתארת את מאבקם לשנות את המעמד כך שיהיה יותר שוויוני, את הצלחותיהן ותסכוליהן ממה שאינן יכולות לעשות במסגרת ההלכה האורתודוקסית או במסגרת מה שמתירה להם החברה שסביבן.

בספר נידוי, מוות ואבלות (יאיר אלדן, רסלינג) חוקר המבר את הקשר בין הנידוי והחרם למוות ואבלות, המופיע בדברי חז"ל. הקישור בין אלה הוא בצורת התאבלותו של המנודה על מותו החברתי (המנודה "מאבד את הפנים החברתיות שלו"). מצד שני אלדן מנסה להראות ש"מנהגי האבלות שנוהג האבל הם אמצעי להשתיק את טענותיו כלפי האל ואת כעסו כלפי הקהילה וכלפי עצמו".

הלכה בין קודש לחול – ערב עיון

ערב עיון חשוב ומעניין יתרחש בשבוע הבא בבית מורשה, כתוצאה משיתוף פעולה בין המוסד הנ"ל (על כתב העת אקדמות שלו) ומוסף 'שבת' של מקור ראשון (על העורך שלו, יואב שורק). הערב יעסוק באפשרות, ואף בצורך, של תפיסה של הלכה חילונית, או "הלכה של חול", ככותרת מאמרו של שורק בגיליון אקדמות האחרון (כ"ז).

באופן אישי יש לי חיבה רבה לרעיון הזה. אני חושב שאכן יש צורך להרחיב את גבולות ההלכה כך שתוכל להכניס תחת כנפיה (מרצון בלבד כמובן!) חלקים הרבה יותר גדולי מהציבור היהודי בארץ. זה כמובן ידרוש את דילולה. כפי ששורק כותב במאמרו, ההלכה האורתודוקסית כיום היא "הלכה לאנשי קודש", כלומר היא מבנה את החיים (על ידי האיסורים שהיא גוזרת, על ידי הזמן שהיא גוזלת) כך שהמוקד שלהם הוא "הקודש". כדי שמסגרת הלכתית מסויימת תהיה משותפת לרבים, יש צורך ב"הלכה לאנשי חולין", שממילא תהיה רחבה יותר, מקורקעת יותר, וגם שפויה יותר (מבחינת הקשר שלה לשכל הישר).

הערב הוא חלק ממש שנראה כניצנים ראשונים של תנועה לכיוון הזה בחברה הישראלית כיום, ששורק הוא אחד מדובריה המעמיקים והעקשנים. על איתמר לפיד שמעתי, כלומר שהוא גם מכוון לכך, אבל עדיין לא שמעתי אותו. הוא מגיע אל הנושא מהכיוון החילוני, ולא, כמו שורק, מהאורתודוקסי. בקיצור, לדעתי צריך להיות מעניין.

הישיבה השוויונית נפתחת

הרי הודעה משמחת שקיבלתי, בקשר לישיבה השוויונית, עליה כתבתי כאן:

חברים יקרים,

בהתרגשות ובהודאה להשי"ת, אנחנו שמחים להודיע על הפתיחה הרשמית של תכנית אלול הראשונה של ישיבת תלפיות, ישיבה שוויונית עברית בירושלים.

אחרי שנה של עבודה מאומצת וישיבות ארוכות, הישיבה תפתח את דלתותיה בפעם הראשונה למחזור א':
12תלמידים, חמש נשים ושבעה גברים ממגוון רקעים, לחודש של לימוד תורה מעמיק ורציני.
סגל הישיבה מורכב מחוקרים ומורים מצוינים, שעושים לילות כימים על בסיס התנדבותי.
אנחנו נתמכים על ידי רשת ענפה של מתנדבים העושים במלאכת הלוגיסטיקה, מעיצוב גרפי לבישול ארוחות.

אנו שמחים כי יצרנו שותפות עם מכון פרדס, שבצל קורתו אנחנו חוסים לעת עתה.

אנו שמחים לארח כמרצים אורחים בישיבה חוקרים בכירים מן האקדמיה, המהווים בעצמם מודל לשילוב בין מחויבות הלכתית למחקר אקדמי חסר פניות ופשרות: דר' ורד נעם, דר' אריאל פיקאר, פרופ' ישראל קנוהל ופרופ' ישי רוזן-צבי.

ישיבת תלפיות צומחת מן הקרקע הפורייה של הקהילה הדתית של דרום ירושלים.

אנו שמחים להזמין את הקהילה לקחת חלק בפעילות הישיבה בתחומים הבאים:

תפילה…
יחד עם מכון פרדס, אנו שמחים להודיע כי הישיבה תקיים מניין שחרית שוויוני כל בוקר בשעה 7:15, במכון פרדס.

בית מדרש ערב…
בית המדרש שלנו יהיה פתוח לציבור לסדרה מעניינת ומעוררת מחשבה בנושא תוכחה. נלמד מתובעת, פסיכולוג, ותסריטאי, בנוסף לסגל הישיבה (לו"ז מלא – רצ"ב). אנחנו שמחים וגאים לשתף פעולה בסדרה זו עם הקהל-המניין השוויוני בבקעה, קהילה שהיא בית לחלק גדול ממיסדי הישיבה. פרטים מצורפים

שיעורים במשך היום…
ניתן להשתתף באחד או יותר מן השיעורים בישיבה במשך התוכנית. מספר מקומות מוגבל! לפרטים, צרו קשר.

תמיכה
צריכים אתכם!!
ישיבת תלפיות פועלת על בסיס התנדבותי. תקציבה מורכב ממענק קטן מקרן בוגרי ברונפמן, שכר הלימוד הסמלי של התלמידים, וכמה תרומות פרטיות. אנחנו נפעמים מרוח ההתנדבות של הסגל המנהלי והאקדמי של הישיבה, ומודים למכון פרדס שהעניק לנו קורת גג תמורת סכום סמלי – אבל יותר מכל מתלמידינו שמשקיעים מזמנם  ומכספם על מנת לעמול בתורה.

כדי להמשיך ולגדול אנחנו צריכים אתכם! תרומה לישיבת תלפיות היא השקעה בשינוי תרבותי עמוק וארוך טווח בשיח הדתי בישראל. אם התורה חשובה לכם לא פחות מן הערכים הליברליים שלכם, אם אתם מסרבים להתפשר על אף אחד מן המרכיבים של הזהות שלכם – מקומכם אתנו!

השקיעו היום בישיבת תלפיות!
שלחו המחאה לישיבת תלפיות: שלום יהודה 3, דירה 20, ירושלים 93395.
הפקידו ישירות לחשבון הבנק שלנו: Uבנק סניף 288 חשבון 420557
ישיבת תלפיות ע"ר 58052188
(תורמים בארה"ב יוכלו לקבל בקרוב פטור ממס; תורמים בארץ יצטרכו לחכות קצת יותר זמן)

בקרו אותנו www.yeshivattalpiot.org

חודש טוב ושנה טובה!

ויש גם כמה אירועים בקרוב:

אז ככה נראה משפט לאור עקרונות מורשת ישראל?

לא מזמן שמענו על הצעת חוק חדשה מבית היוצר של ליברמן-ליכוד-קדימה, הפעם "חוק יסוד מדינת הלאום של העם היהודי" (הצעת החוק כאן בקובץ rtf). אני בעד מדינת לאום לעם היהודי, ועל כן מיד התעניינתי בחוק. בין השאר ראיתי שהוא מבקש ש"המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקק" וכן קובע כי

ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

השראה היא דבר חיובי לכל הדעות, ומה יכול להיות רע בחירות, צדק, יושר ושלום? אלא שהמילים האלה מיתממות במקרה הטוב, או מטמטמות במקרה הרע.

למה? פשוט: כולנו יודעים שבמורשת ישראל יש כל מני דברים שאינם חירות, צדק, יושר ושלום. למשל, עבדות. האם במקום שדיני עבודה לא יהיו ברורים יהיה אפשר ללכת על פי ההלכות הישנות ההן? או אולי כאשר אב יפשוט את הרגל הוא יוכל למכור את בתו כשפחה, כפי ש"המשפט העברי" מתיר לו? ואולי בכלל תבוטל אפשרותן, זכותן, של נשים להעיד בבית המשפט (בטח להיות שופטות), שהרי נשים פסולות לעדות (כמו גם קטינים, ואין צורך לדבר על גויים). וכמובן, כאן סוף סוף יועילו אותם ספרים "הלכתיים גרידא" כגון תורת המלך, שכן גם בדיני מלחמה אני בטוח שיהיה אפשר (או חובה?) לקבל השראה מנאורות המשפט העברי הקדום. יופי של דבר.

—

אתמול קיבתי מייל מידידה שלי, שהתגרשה לפני כמה שנים מבעלה החרדי. הנה (השמות הוסוו):

שלוש וחצי שנים, הילדים שלי כבר גדלו בינתיים.

א' כמעט גבר, חתיך בן ארבע וחצי. ח' כבר עולה לכתה ב' , היא מחכה כבר לפגוש שוב את כל החברים של שנה שעברה מבית הספר.

אבי הילדים, לאחר נטישה ארוכה, עדיין ממשיך להתגורר בחו"ל, מה שלא מנע ממנו להגיע לבית משפט עם עו"ד וגיבוי קהילתי מלא, ובפעם השניה, אותה שופטת, החליטה להכניס את הילדים לבית ספר דתי-תורני, כמעט חרדי.

אז הוא מגיע 3 פעמים בשנה (בקושי), לפעמים, כמו בחופש או בחג השבועות הוא אומר לשופטת שיבוא, והילדה מחכה,אבל הוא לא מגיע, ובית המשפט דורש ממני לגדל את הילדים האלו 99% מהזמן לבדי, אבל לחנך אותם היכן שהחליט האב החרדי לאחר 3 שנים שהם כבר במסגרות חילוניות!!!!

"לאב יש קו אדום, בית ספר נפרד לבנים ולבנות" (ציטוט)

"האם לא התייעצה עם פסיכולוגים לפני שחשפה את הילדים לעולם החילוני" (ציטוט)

"האב מגיע 7 פעמים בשנה" (ציטוט המבוסס על שקריו השקופים של האב)

"על האם להתאים את עצמה למוסדות החינוך אליהם יישלחו הילדים" (ציטוט)

"האם הפנתה עורף למשפחתה ולקהילה החרדית ולכן הילדים אבדו את כל בני המשפחה" (ציטוט)

למה לדעתך, שופטת נכבדה, הפניתי עורף??? אם היית נולדת בקהילה שלי היית היום שופטת או אם לשמונה עשר ילדים, נטולת עצמאות??? ואם המשפחה בחרה להתנתק רק בגלל שאני שונה ממנה האשם הוא בהם ולא בי…

ניסיתי להתפשר על בית ספר מלכתי דתי רגיל, אבל הפשרה לא התקבלה.

שימו לב, שופטת מסורתית, בבית המשפט, מכריחה אותי לשלוח את הילדים למוסדות תורניים, שאינם רוצים לא בי ולא בילדים אלא אם כן נשמור שבת ונלבש חצאית, לעומת זאת, מנהלת בית ספר ממ"ד רגיל, מסכימה לקבל אותנו באהבה ובשמחה, אבל לאב זה לא מתאים כי זה לא מספיק דתי….. פסק הדין של השופטת מגוחך ושטני, מעניין אותי איך היה מתקבל המשפט אבל בצורה ההפוכה: "האם לא התייעצה עם פסיכולוגים לפני שחשפה את הילדים לעולם החרדי", למשל….

לא היתה לי ברירה, הייתי חיבת לשכור עו"ד טוב ולוחמני כדי שיעזור לי להשאיר את הילדים במוסדות החינוך שלהם, שידאג שהחיים שלהם לא יהרסו בגלל רגשות נקם של קהילה, שאנשיה החליטו שבגללי עזבו עוד נשים חרדיות את הקן הבטוח והחם שהם סידרו להם…

עלות העו"ד החדש שלי היא 50,000 שקל.

אין לי מושג איך אני משלמת את זה. אם אתם מכירים מישהו שאכפת לו ויכול לעזור, אפילו עם הלוואה, אשמח לדעת על זה, היות ואין לי מספיק זמן לגייס את הסכום, תוך כמה ימים עלי לשלוח את הערעור לבית משפט מחוזי, ועוד שבועיים כבר מתחילה שנת הלימודים.

אשמח אם תעבירו את המייל לרשימות חבריכם כאלו שעשויים לגלות עניין בשינוי חוקתי ומוסרי במקום המוזר הזה.

אז אולי ככה נראה משפט המקבל השראה מהמשפט העברי, או מתנהל לאור עקרונות מורשת ישראל? זכרו שכשהעם דורש צדק חברתי, גם על זה מדובר. ואם יכפו עלינו חוסר צדק משפטי, גם נגד זה נתקומם. חבל להשניא כך את המסורת היהודית על הציבור.

ואם מישהו יכול לעזור, ניתן לפנות אלי, ואעביר כל עזרה שהיא לידידתי.

הצלחנו לסדר כפתור לתרומות:

אינה ופאבל מתחתנים, לא ברבנות ולא במקרה

שנה עברה מאז שכתבתי כאן על חתונתם של יוליה וסטס, שהתחתנו לא דרך הרבנות אלא בעזרת ארגון הוויה, וזאת משום שהם "פסולי חיתון" על פי ההלכה האורתודוקסית, ואיתרע מזלם להיות אזרחים במדינה שבה הם יכולים להתחתן רק על פי ההלכה האורתודוקסית. עברה שנה, ולא השתנה דבר. כלומר, לבד מעוד כמה מאות זוגות שהתחתנו לא ברבנות, אלא דרך כל מני עמותות, אגודות, או פשוט על ידי חברים טובים.

השנה יתחתנו אינה ופאבל דרך הוויה, יחד עם קהילת פישקא, באירוע גדול שפרטים עליו ניתן למצוא כאן. הנה העיקר:

והנה ראיון עם הזוג המאושר ב"ערב חדש":

כמו אינה ופאבל קיימים עוד אלפי, אם לא רבבות זוגות שלמרות שהם אזרחי מדינת ישראל, אינם יכולים להתחתן בה. המצב הזה הוא אבסורד מכל בחינה, וכמובן מוליד חתונות אזרחיות שכאלה, למרות שרשמית הן מחוץ לחוק. זה בתורו רק מדגיש עד כמה המערכת הנוכחית של החיבור בין האורתודוקסיה למדינה פושטת את הרגל.

הציבור מוזמן לחגוג עם הזוג המאושר.

האם לבן זוגו הלא-יהודי של עולה יהודי מתוקף חוק השבות תוענק אזרחות?

כלומר, לא לבת זוגו הלא-יהודיה, שזה מקובל מימים ימימה. ולא לבן זוגה הלא-יהודי של עולה יהודיה. אלא לבן זוגו הלא-יהודי של יהודי? מקרה כזה הגיע לאחרונה למשרד הפנים, והולך כנראה לנחות על שולחנו של בג"צ.

המדובר, על פי ידיעה ב-Forward, ביהושע גולדברג, שנשא את ביארדו אלוורז בקנדה לפני ארבע שנים. כבר אז הוא הודיע למשרד הפנים על כוונתו לעלות ארצה, דבר שאכן עשה בעשירי לחודש הזה. אולם ממשרד הפנים אין קול ואין עונה. יהושע החליט שאם עד ה-31 לחודש הוא לא יקבל תשובה, הוא יפנה לבג"צ.

על פי חוק השבות תינתן אזרחות לכל "בן זוג" של עולה, גם אם הוא או היא לא יהודיים, אולם לא מצויינת דרישה שבן הזוג יהיה ממין שונה מהאדם שעולה. זאת, בתוספת ההיסטוריה של הפסיקה בבג"צ בעניין הומוסקסואלים ובעניין חוקיות נישואין שבוצעו מחוץ למדינה, מובילים את פרופ' אייל גרוס מאונ' תל-אביב להעריך שבג"צ יתקשה מאוד שלא לדרוש מהמדינה להתייחס אל אלוורז ככל בן זוג אחר של עולה מתוקף חוק השבות.

כל הפרטים כאן.

הטכנולוגיה מאיימת על שמירת השבת

לפני כשנה הביא אלן בריל, פרופ' למחשבת ישראל וחוקר חסידות, בבלוגו רשימה על נערים אורתודוקסים בארה"ב ששומרים "חצי שבת" – הם מסמסים, מציצים ומעלים סטטוסים לפייסבוק בשבת. כתבתי עליה כאן והבאתי את הציטוט הבא משיחה שקיים בריל עם "מחנך יהודי:

I was asked by an Jewish educator- principal if I know what it means when current HS kids ask each other if they keep "half shabbos" or "full shabbos?"Since I know the lay of the land, I said sure it is texting. He said: Your right. The kids call someone who texts (and tweets and posts) on Shabbos as keeping half-shabbos and those who dont full shabbos. This phenomena is more widespread than just the average modern orthodox. I have seen rabbinic kids here who wear black hats admit that they text on shabbos. The educator said that the kids consider it part of daily verbal communication.

בריל העלה לפני כמה ימים לבלוגו רשימה נוספת על העניין, הפעם בעקבות כתבה בעיתון. הוא מעלה עוד כמה תהיות והסברים אפשריים לתופעה, וראו שם. מה שמעניין עוד הוא שאחד המגיבים מספר ש

 I've personally noticed some Orthodox Jews going from "I'd buy a kindle but I do most of my reading on Shabbos" to "I bought a kindle, and I think it's ok to use on Shabbos."

כלומר מעבר מהסתייגות מקניית קינדל משום שאי אפשר להשתמש בו בשבת, להחלטה שבעצם אפשר להשתמש בקינדל בשבת.

כל זה מעלה את השאלה על השפעת הטכנולוגיה על קיום המצוות. אנחנו יודעים ש'מכון צומת' של הרב ישראל רוזן משתמש בטכנולוגיה כדי לאפשר שמירת מצוות בכל תנאי, אבל הנה דוגמאות לכך שהתפתחותה של הטכנולוגיה גם יכולה לאיים מאוד על ההלכה. אצל אותם בני נוער מפני שזאת צורת התקשורת שלהם, מפני שכך מתקשרים כל חבריהם (הלא-יהודים), ומפני שלא יעלה על דעתם להפסיק את מערכת החיברות שלהם יום שלם בשבוע. עם הקינדל, זה מה שקורה כשיותר ויותר ספרים עבורים לפורמט דיגיטלי.

אפשר להוסיף לכאן את התהליך שבו יותר ויותר מלונות עוברים למנעולים שמתופעלים על ידי כרטיס מגנטי, ולא מפתח מכאני – מה יעשו יהודים שמגיעים לעיר לשבת, ובה כל המלונות משתמשים במערכת חשמלית לנעילת החדר? וודאי יש ויהיו עוד דוגמאות.

אז האם הטכנולוגיה המתפתחת בעצם דוחקת את היהודים שומרי המצוות להיות חרדים, דהיינו לחיות בקהילות סגורות, לא לצאת אל העולם וכו'? האם היא תדרוש שינוי הלכתי ביחס לחשמל, או העלמת עין סיטונאית? ואם כך, האם, שואל אותו מגיב ממנו הבאתי את הציטוט האחרון, תביא ה- half-shabbos לקרע בתוך הציבור האורתודוקסי?

ספר חדש, וגילויים חדשים, על יעקב פראנק

פאבל מצייקו, חוקר צעיר ומוכשר, הוציא ספר עיון רציני ראשון על התנועה הפראנקיסטית, אחת האיפיזודות המעניינות והמבהילות, וגם לא מעט מבישות, בתולדות יהדות אירופה. הספר, The Mixed Multitude: Jacob Frank and the Frankist Movement, 1755-1816', נסמך על תיעוד פולני שעד היום לא נחשף, כמו גם מקורות אחרים, ומגלה פרטים מעניינים רבים. למשל, על פי הביקורת שהתפרסמה כאן, לפראנקיסטים היה קשר עם קאזנובה המפורסם. ובביקורת הזו נכתב ש

We are also mistaken to think that Frank’s heresy, like Sabbatai Zevi’s, was founded on Kabbalah. While certain kabbalistic ideas were certainly used by Frank, and he was called a “zoharist” and “kabbalist” by rabbis such as Emden, he was no kabbalist and had little regard for mysticism in general. Frank was dangerous not because he was a mystic, but because he rejected rabbinic authority, initially calling his group the “Contra-Talmudists.” He used Christianity as a tool to subvert the rabbis, to the point of ostensibly instigating Christian blood libels against the Jews.

כלומר לפראנק לא היה עניין ממשי בקבלה. למה זה מעניין? מפני שאחד הדברים שאיפשרו לשבתאי צבי ותנועתו לחרוג מגדרי ההלכה הוא בדיוק עיסוקם האובססיבי בקבלה הלוריאנית, עד כדי כך שהעולמות העליונים הפכו עבורם חשובים יותר מאלו התחתונים, כך שניתן היה להצדיק חטאים באחרונים כדי להביא לתיקון, לכאורה, בראשונים. עוד מעניין הציטוט הבא, הפעם ממש מהספר:

Frank’s rejection of normative Judaism was rooted precisely in the failure of the Jewish religion to truly appreciate the female facet of the Godhead and the messianic dimensions of femininity

פראנק כנראה היה מעין פמיניסט רדיקלי שכזה, שלא היה שבע רצון מההזנחה של הנקבי על ידי תורת ישראל. והערה מרתקת אחרונה, הפעם מדברי המבקר, פרופ' שאול מגיד:

Although the details are sketchy, in the town of Lanckoronie, in January 1756, Frank and a group of his disciples ostensibly spent the night in an orgiastic ritual of a mystical marriage with the Torah. Maciejko suggests that this incident “shattered the status quo between the Sabbateans and the rabbinate and caused the abandonment of the ‘don’t ask don’t tell’ policy, preferred up to that point by most Polish rabbis.” If not for this incident, the war against Sabbateanism in Europe that became so prominent in the 18th century might never have taken place, and Sabbatean communities might still exist as a normative part of Judaism.

הייתכן שלולא אותה אורגיה היה נשמר השקט בין הרבנים האורתודוקסים לבין השבתאים, ואלו היו היום עוד זרם יהודי מן המניין? קשה להאמין, אבל מי יודע. אולי הם היו היום במעין מעמד ביניים, בין חב"ד המשיחיים בכוח אבל הלכתיים בפועל שמקובלים על רוב היהודים, לבין כל מני קבוצות של יהודים משיחיים, שאינם הלכתיים ואינם נחשבים על פי רוב חלק מהיהדות.

בארץ הספר נמכר בחנות "הולצר ספרים" יפו 91 (פינת רח' משיח(!)), ירושלים.

יעקב אייכלר ואנוכי בפולמוס מכירת חמץ

אתר צו פויס פרסם שני מאמרים, רק אחד מהם שלי, בעניין איסור מכירת חמץ בפרהסיה. פולמוס שכזה.