המשחק המלוכלך של אובמה

בשבוע שעבר זימר נשיא ארה"ב בתוכנית הלילה של ג'ימי פאלון. מאמר קצר שלי בגנות המעשה הזה ובאשר למצבה הבעייתי של הדמוקרטיה המערבית התפרסם באתר קומפרס.

ריבוי נשים, ריבוי דתות ונשיאות ארה"ב

מושל מונטנה, בראיין שוויצר הדמוקרטי, כשנשאל בראיון על האפשרות שמכיוון שאבא של מיט רומני נולד במקסיקו יהיה לבנו קל יותר לזכות בהצבעת ההיספנים (שבד"כ הולכים לדמוקרטים), אמר שהוא לא יודע עד כמה רומני ידגיש את זה, משום שאחרי הכל אבא שלו נולד שם בקהילה מורמונית פוליגמית [שברחה, אני משער, למקסיקו בדיוק משום שבארה"ב זה אסור], והוא לא ירצה להעלות את כל הנושא הזה, כי זה לא ממש יעזור לו עם הצבעת הנשים.

הקמפיין של אובמה מיהר להסתייג מהדברים וקבע, כפי שודאי נשמע אותו קובע עוד פעמים רבות, שדתו של המועמד אינה מן העניין, ושהם לא מתעסקים בזה. ושוב האירוניה המתוקה: הרפובליקאים, שעשו הון פוליטי מעיסוק ופקפוק בדתו של אובמה, פתאום לא רוצים בכלל לשמוע על הרלוונטיות של דתו של המועמד לנשיאות. יפיפה.

ורק התחלנו.

הדלאי לאמה יעביר שליטה למנהיג נבחר

נכון, הוא כבר אמר את זה מזמן, אבל הפעם הוא מתכוון לפעול, כך לפחות עולה מדבריו האחרונים (אתמול?), על פי ה-BBC:

"As early as the 1960s, I have repeatedly stressed that Tibetans need a leader, elected freely by the Tibetan people, to whom I can devolve power. Now, we have clearly reached the time to put this into effect," he said.

ואכן, אין הרבה זמן, בעיקר כשהמנהיג הטיבטי כבר בן 76. זה גם איכשהו נדרש, בעיקר כשאתה מנהיג את עמך כבר ארבע-מאות שנה וקורא ליתר דמוקרטיזציה בסין. מעניין אם זה באמת יקרה, ואם כן, איך זה יתרחש. הרי לא יהיה קל לאסוף את קולותיהם של הטיבטים שנותרו בשליטת סין.

כמה נתונים על אופי האיסלאם במצריים

כמה סקרים צוטטו בעיתוני הסופ"ש ובהם נתונים על מידת הדתיות של המצרים. מסתבר שהם מאוד מזוהים עם האיסלאם, או במילים אחרות, הם אנשים דתיים. יחד עם זאת, ברור שלא כולם מוסלמים פונדמנטליסטים, בדיוק כמו שלא כל היהודים הדתיים עם חרדים או מתנחלים פנאטים. לדוגמא, אנשיל פפר מביא דברים מכיכר תחריר של אחד, מוחמד עטייה חמאד:

"אני דתי, אז מה, אני דתי כמו מצרים רבים אחרים. אני מתפלל, אני שומר על חוקי האיסלאם. הדת נוכחת בכל מישור בחיי. כך נולדתי ואני לא יכול לתאר את עצמי כמשהו אחר, חוץ ממוסלמי מאמין. אלה ערכים טובים שאני מיישם בחיי". עם זאת, הוא הזדרז להבהיר שהדת שלו, אין משמעותה חוסר סובלנות כלפי דעות או דתות אחרות.

בסקר שנערך לפני חצי שנה על ידי מכון Pew מובאות דעות של הציבור המדינות שונות בעולם המוסלמי לגבי מערכת היחסים בין הדת לשלטון. אביא כאן כמה נתונים על מצריים:

• 59% מהמצרים חושבים שדמוקרטיה עדיפה על כל צורת שלטון אחרת
• 85% חושבים שהשפעת האיסלאם על הפוליטיקה היא חיובית
• 31% חושבים שקיים מאבק בין הרפורמיסטים לפונדמנטליסטים בארצם
• 20% מודאגים מאוד ו41% מודאגים מעט מאיסלאם קיצוני בארצם

נדמה לי שהתוצאות האלה מראות בברור שרוב המצרים אינם פונדמנטליסטים, לא רוצים פונדמנטליזם, וכן רוצים דמוקרטיה.

אתוֹנה של המלוכה

מוטי פוגל כתב כאן רשימה קצרה וקולעת על חוק הגיור החדש ומשמעויותיו. הנה שתי אבחנות מצויינות (וכדאי להיכנס ולקרוא הכל):

החיבור בין הדת למדינה הוא מה שמצדיק לכאורה את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית (ודמו..בכאןזהלא וכו’). זו אחת הסיבות לכוחם של האורתודוקסים בישראל – תפיסת הזהות הקשיחה של האורתודוקסיה, המציבה גבולות ברורים בין “אנחנו” (יהודים טובים) ל”הם” (גויים רעים רעים רעים). זאת, בניגוד לגבולות הרכים יחסית של הקונסברטיבים והרפורמים.
[...]
במשפט “חמורו של משיח” מתארים בדרך כלל את יחסה של הציונות הדתית למדינת ישראל ככלי להגשמת מטרותיה המשיחיות והדתיות. באותה העת ממש, הדת היהודית בגירסתה האורתודוקסית משמשת כאתונה של המלוכה. ככלי לשימורה כמדינה היהודית הלאומנית היחידה במזרח התיכון.

כמה נכון, וכמה מדכא.

ניצחונו של הרב כהנא

שלום בוגוסלבסקי כתב יפה על השתלטותו של ההגיון הכהניסטי על החברה בישראל, והרהביליטציה שעושים לדמותו של הרב. כך הוא מתחיל:

פסטיבל השנה העשרים ליום הירצחו של הרב מאיר כהנא עומד בסימן מיתוג מחודש של האיש ומשנתו. בערוץ 7, אולי גוף התקשורת המרכזי של הימין הדתי, הוקדשו לו לאחרונה שבע כתבות ומאמרים, כולם אוהדים, אף לא מילת ביקורת אחת. בין השאר, דווח על יציאת חוברת קומיקס לילדים על משנתו של כהנא (תודה לעופר נ. שהפנה את תשומת לבי) שעליה שווה להתעכב לרגע. כמו שאמרו הפרסומאים של קודאק, תמונה שווה אלף מילים, והצד הוויזואלי כאן בהחלט חושף טפח מעולמם הפנימי של הנגועים בדבר…

המשך כאן.