הכנס הישראלי הרביעי לחקר הרוחניות העכשווית

הכנס הישראלי לחקר הרוחניות העכשווית, שקונה את מקומו כחלון הראווה הרשמי להצגה ולדיון של מחקרים בתחום בישראל, מרחיב השנה אף יותר את מוטת כנפיו, והופך בשנתו הרביעית בעצם לכנס בינלאומי, כאשר מגיעים אליו זאת הפעם לא מעט חוקרים ממוסדות אקדמיים בחו"ל, ויהיו בו אף מושבים על טהרת האנגלית.

כמו כל שנה אני ממליץ מאוד להגיע ולהנות מהשפע העצום של ההרצאות. בתוכנייה תוכלו למצוא מושבים על נושאים כגון הכללת רוחניות במוסדות חינוך, אזוטריקה מערבית, שמאניזם עכשווי, פגאניזם עכשווי ופסיכולוגיה טרנספרסונלית. במליאת הפתיחה ידבר פרופ' פול הילס, מהחוקרים הבכירים של תנועת הניו-אייג' והרוחניות העכשווית בעולם, ובמליאת הנעילה יתקיים דיון, לדעתי חשוב, הנוגע לדו"ח הבעייתי מאוד של משרד הרווחה על "תופעת הכתות" (ראו עליו כאן, וכאן).

אף אני אדבר בכנס, במושב שבו אהיה כננס בין ענקים. אציג את המחקר שלי (כחלק מהדוקטורט שאני כותב) על טכניקות המדיטציה של ר' זלמן שחטר-שלומי, הכהן הגדול של תנועת ה-Jewish Renewal בארה"ב, ואזכה לחלוק את הבמה עם ד"ר נתן אופיר, שמסיים בדיוק ספר על ר' שלמה קרליבך, ועם פרופ' שאול מגיד ופרופ' חוה וויסלר, שניים מהחשובים ביותר שבחוקרי ה-Jewish Renewal בארה"ב. הנה המושב כולו:

מושב ג' 4: התנועה להתחדשות יהודית – Jewish Renewal Movement
יו"ר: פרופ' חביבה פדיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
1. חידושים פסיכו רוחניים בהתחדשות הניאו חסידית של ר' זלמן שחטר שלומי ור' שלמה קרליבך — ד"ר נתן אופיר, האוניברסיטה העברית ירושלים
2. Post Monotheistic Jewish Theology in Contemporary America: Zalman Schachter Shalomi and Arthur Green — Prof. Shaul Magid, Indiana University
3. רבי זלמן שחטר שלומי בין מדיטציה יהודית למדיטציה הודית — מר תומר פרסיקו, אוניברסיטת תל אביב
4. Practicing Devekut in Jewish Renewal: Learning to Experience God’s Presence — Prof. Chava Weissler, Lehigh University

כאן אתר הכנס, ושימו לב שכדאי להירשם מראש.

יום עיון על כתות ויחס המדינה לתנועות דתיות חדשות

יום העיון שדיווחתי עליו כאן, על כתות וטיפולה של המדינה בכתות, התקיים אתמול במכון ואן-ליר. היה מעניין למדי, ובעיקר, רב-רגש. אמרו לי שבדיונים פוליטיים לפעמים הטונים עוד יותר גבוהים, אבל אני לא זוכר מתי ראיתי כאלה אמוציות ביום עיון. בכ"א, הנה הוידאו, בשני חלקים: הרצאות פתיחה, ורב-שיח.

על 'תורת המלך' ועל דו"ח הכתות – שני כנסים מעניינים בשבוע הבא

בשבוע הבא יתקיימו שני כנסים מעניינים. בשניהם אהיה ובאחד מהם אף אומר כמה דברים.

הראשון הוא כנס באוניברסטית חיפה על הספר תורת המלך. הנה הפרסום:

כפי שאתם רואים, בכנס ינותח הספר מהיבטים שונים, ובסופו יוכלו הנוכחים לשמוע גם את עמדתו של אחד המחברים. אני עצמי אדבר בו על גבולות השיח במרחב הציבורי, כלומר על הבעייתיות שבהצבת עמדות הנשענות על אמונה (ספציפית ומטאפיזית) כטיעונים במה שמתיימר להיות דיאלוג פומבי.

—

הכנס השני קשור לדו"ח שהוגש לא מזמן למשרד הרווחה, עליו כתבתי כאן, ובקשר אליו פרסמו כמה חוקרים, ובהם אנוכי, את המכתב הפומבי הזה. הנה הפרסום (הגזור לצורך התאמה לבלוג):

הכניסה חופשית לשני הכנסים.

ספר חדש על "קבלה והתחייה הרוחנית הנוכחית"

מוסד באליק הוציא לאור ספר שאותי מעניין מאוד, בשם Kabbalah and Contemporary Spiritual Revival. הספר כולל אוסף של מאמרים, בעריכתו של פרופ' בועז הוס מאונ' בן גוריון. הנה התוכן:

Contributors 7
Preface 13
From Neo-Hasidism to Outreach Yeshivot: The Origins of the Movements of Renewal and Return to Tradition – Yaakov Ariel 17
Performing Kabbalah in the Jewish Renewal Movement – Chava Weissler 39
Self, Identity and Healing in the Ritual of Jewish Spiritual Renewal in Israel – Rachel Werczberger 75
The Contemporary Renaissance of Braslov Hasidism: Ritual, Tiqqun and Messianism – Zvi Mark 101
Towards the Study of the Spiritual-Mystical Renaissance in the Contemporary Ashkenazi Óaredi World in Israel – Jonathan Garb 117
Building a Sanctuary of the Heart: The Kabbalistic-Pietistic Teachings of Itamar Schwartz – Elliot R. Wolfson 141
The Boundaries of the Kabbalah: R. Yaakov Moshe Hillel and the Kabbalah in Jerusalem – Jonatan Meir 163
Kabbalah for the Gentiles: Diverse Souls and Universalism in Contemporary Kabbalah – Jody Myers 181
Toward a Social Psychology of Spirituality – Philip Wexler 213
Yoga and Kabbalah as World Religions? A Comparative Perspective on Globalization of Religious Resources – Véronique Altglas 233
Kabbalah in Gnosis Magazine (1985-1999) – Wouter J. Hanegraaff 251
Paganism: Negotiating between Esotericism and Animism under the Influence of Kabbalah – Graham Harvey 267
Radical Religious Zionism from the Collective to the Individual – Shlomo Fischer 285
Precursors to Postmodern Spirituality in Israeli Cultural Ethos – Tamar Katriel 311
Between Universalism and Relativism: The Acquiring of a Continuously Liberating Self by Buddha-Dhamma Israeli – Practitioners Joseph Loss 329
Contemporary Kabbalah and its Challenge to the Academic Study of Jewish Mysticism – Boaz Huss 357

במבוא לספר כותב העורך, בועז הוס:

In the last decades of the 20th century, a surprising revival of interest in Kabbalah and Hasidism occurred in Israeli society, in Jewish communities in the Diaspora, and to a certain degree in the Western culture in general. Since the late 1960’s, and especially, during the last two decades, new Kabbalistic movements came into being, whereas old Kabbalistic yeshivot and Hasidic groups have become more active. Today, many forms of Kabbalistic rituals and practices are performed, revived, and re-invented, along with Kabbalistic themes being integrated in literature, art, music and popular culture.

Most contemporary Kabbalistic and Hasidic movements emerged out of earlier forms of 20th century Kabbalah, reproducing and developing previous Kabbalistic themes and practices. Yet, today’s
Kabbalah is created in the framework of postmodern culture and new spiritual formations (especially, the New Age) stimulating its revival and to a large extent shaping its cultural expressions.

מבין המאמרים קראתי כבר את זה של צבי מארק על הרנסאנס של ברסלב ואת זה של יהונתן גארב על הרנסאנס הרוחני בחברה החרדית האשכנזית כיום, שניהם מעניינים מאוד, ואני בהחלט מצפה לקרוא את שאר המאמרים.

ספר חדש, וגילויים חדשים, על יעקב פראנק

פאבל מצייקו, חוקר צעיר ומוכשר, הוציא ספר עיון רציני ראשון על התנועה הפראנקיסטית, אחת האיפיזודות המעניינות והמבהילות, וגם לא מעט מבישות, בתולדות יהדות אירופה. הספר, The Mixed Multitude: Jacob Frank and the Frankist Movement, 1755-1816', נסמך על תיעוד פולני שעד היום לא נחשף, כמו גם מקורות אחרים, ומגלה פרטים מעניינים רבים. למשל, על פי הביקורת שהתפרסמה כאן, לפראנקיסטים היה קשר עם קאזנובה המפורסם. ובביקורת הזו נכתב ש

We are also mistaken to think that Frank’s heresy, like Sabbatai Zevi’s, was founded on Kabbalah. While certain kabbalistic ideas were certainly used by Frank, and he was called a “zoharist” and “kabbalist” by rabbis such as Emden, he was no kabbalist and had little regard for mysticism in general. Frank was dangerous not because he was a mystic, but because he rejected rabbinic authority, initially calling his group the “Contra-Talmudists.” He used Christianity as a tool to subvert the rabbis, to the point of ostensibly instigating Christian blood libels against the Jews.

כלומר לפראנק לא היה עניין ממשי בקבלה. למה זה מעניין? מפני שאחד הדברים שאיפשרו לשבתאי צבי ותנועתו לחרוג מגדרי ההלכה הוא בדיוק עיסוקם האובססיבי בקבלה הלוריאנית, עד כדי כך שהעולמות העליונים הפכו עבורם חשובים יותר מאלו התחתונים, כך שניתן היה להצדיק חטאים באחרונים כדי להביא לתיקון, לכאורה, בראשונים. עוד מעניין הציטוט הבא, הפעם ממש מהספר:

Frank’s rejection of normative Judaism was rooted precisely in the failure of the Jewish religion to truly appreciate the female facet of the Godhead and the messianic dimensions of femininity

פראנק כנראה היה מעין פמיניסט רדיקלי שכזה, שלא היה שבע רצון מההזנחה של הנקבי על ידי תורת ישראל. והערה מרתקת אחרונה, הפעם מדברי המבקר, פרופ' שאול מגיד:

Although the details are sketchy, in the town of Lanckoronie, in January 1756, Frank and a group of his disciples ostensibly spent the night in an orgiastic ritual of a mystical marriage with the Torah. Maciejko suggests that this incident “shattered the status quo between the Sabbateans and the rabbinate and caused the abandonment of the ‘don’t ask don’t tell’ policy, preferred up to that point by most Polish rabbis.” If not for this incident, the war against Sabbateanism in Europe that became so prominent in the 18th century might never have taken place, and Sabbatean communities might still exist as a normative part of Judaism.

הייתכן שלולא אותה אורגיה היה נשמר השקט בין הרבנים האורתודוקסים לבין השבתאים, ואלו היו היום עוד זרם יהודי מן המניין? קשה להאמין, אבל מי יודע. אולי הם היו היום במעין מעמד ביניים, בין חב"ד המשיחיים בכוח אבל הלכתיים בפועל שמקובלים על רוב היהודים, לבין כל מני קבוצות של יהודים משיחיים, שאינם הלכתיים ואינם נחשבים על פי רוב חלק מהיהדות.

בארץ הספר נמכר בחנות "הולצר ספרים" יפו 91 (פינת רח' משיח(!)), ירושלים.

כנסיית אופרה ווינפרי

הניו-יורק טיימס מביא אתמול מאמר נאה על ה"כנסייה" שייסדה אופרה ווינפרי. היא כמובן לא מתייחסת לעצמה כאפיפיור ניו-אייגי', אבל זה בהחלט מה שהיא, וחוקרי דת עסוקים בזה כבר שנים. ראו למשל אינספור דיונים על ספר שחקר את התופעה, באתר הנחשב הזה. אני עצמי כתבתי על תרומתה לחיפוש הרוחני הרציני שיכול להתקיים בניו-אייג', ולפני כעשור פורסם מאמר ארוך באתר נוצרי שביקר את אופרה על הרוחניות הניו-אייג'ית שלה (וראו ביקורת חריפה יותר מצד אוונגליסטים כאן).

הכתבה בני"ט מביאה את דבריה של פרופ' אווה אילוז, מהאונ' העברית, שגם היא כתבה על אופרה ספר. אילוז טוענת שאופרה הושפעה מילדותה בכנסייה השחורה, וכמוה מתייחסת הרבה לסבל שבחיים, אולם שלא כמוה אופרה מאדירה את הסבל כאמצעי להתפתחות, וכך בעצם הופכת אותו למשהו טוב. על פי אילוז, משום כך אופרה היא "נביאת שקר". קתרין לופטון, שכתבה את הספר הראשון שהפנתי אליו ושיצא לאחרונה, מספרת שבתוכנית של אופרה הקתרזיס מגיע, אלה מה, על ידי וידוי חושפני. אבל, טוענת קרלין קראולי, עוד חוקרת של התופעה, שאין לשכוח את כל המוצרים והשיטות הניו-אייג'יים שאופרה מגישה, והיא מכנה את הכנסייה של אופרה כ"ניו-אייג'ית פמיניסטית".

התוכנית של ווינפרי היתה ללא ספק אירוע דתי ניו-אייג'י מהמעלה הראשונה. אופרה לימדה את צופיה שיש להתוודות על חטאים, לבכות ולהתרגש, שיש תמיד אפשרות של תיקון ותשובה, ושאלה באים על ידי מציאת המשמעות והסיכוי להתפתחות בכל דבר טוב או רע שקרה לנו. על כולנו מוטלת האחריות להתפתח, דהיינו להעפיל לדרגות רוחניות גבוהות יותר ויותר. האלוהים אינו נמצא מחוץ לעולם, אינו טרנסצנדנטי, אלא אימננטי ופנתאיסטי. אנחנו אלוהים, כל אחד מאיתנו. ההבנה שאכן כך גואלת אותנו, הן רוחנית והן פרגמטית, משום שהיא מביאה לנו עושר ואושר.

הנה רשימה עם עוד כמה לינקים על כך, ועוד אחת.

הרצאות מעניינות לשמיעה או הורדה

אוניברסיטת בן גוריון ערכה ביוני האחרון כנס בינלאומי על "מחשבת ישראל ואמונת ישראל", וההרצאות שנישאו בו ניתנות להורדה כאן.

מביניהן שמעתי כבר את הרצאותיהם של משה הלברטל (על סוגים של אמונה ודיסוננס קוגניטיבי, ועל הצורך לא להתפשר על האמת האינטלקטואלית שלנו למען האמונה – הרצאה מעולה כמובן); אסתי אייזנמן ('מגבלות השכל' בימי הביניים); עינת רמון (ביקורת המקרא וסמכות התורה בכתביהם של מרדכי קפלן, מקס קדושין, אברהם יהושע השל ויוחנן מופס); יהוידע אמיר (רנ"ק – מעניין מאוד); אשר כהן (על כך שלא צריך לחשוש ל'קדושת הממלכתיות' בקרב הציונות הדתית – מעניין כמובן) ובעז הוס (על 'התיאולוגיות של חקר המיסטיקה היהודית', כלומר ההנחות התיאולוגיות למעשה של המחקר האקדמי לכאורה. הוא מעלה לדעתי כמה נקודות חשובות – למי שלא מכיר את גישתו, חובה).