כוונה לסגור את ערוץ הניו-אייג' באתר מעריב

ערוץ הניו-אייג' באתר מעריב-Nrg שימש לי בית במשך שנים. אם אני לא טועה מ- 2005 ועד לפני כשנתיים כתבתי בו טור קבוע, רוב הזמן על בסיס שבועי, כל הזמן על בסיס חצי-התנדבותי. הסכמתי לכתוב כמעט בחינם מפני שאני חושב שהערוץ הוא אתר חשוב של שאילת שאלות ונתינה של מידע ראשוני עבור מחפשים רוחניים רבים בארץ. האתר כמובן לא חף מחסרונות, אבל הוא ניסוי ייחודי בנוף התקשורתי בארץ לאפשר שיח רוחני, וגם רוחניקי כמובן, באתר של עיתון לאומי גדול (אחריו קמו ערוצי רוחניות גם בנענע, וואללה ומאקו).

ומסתבר שהוא הולך להסגר. אני לא בדיוק מודע לפרטים, אבל אורי יריב, כתב באתר, פתח במסע להצלתו. לטובת העניין נפתח דף פייסבוק וכן עצומה. נכתב גם מניפסט קצר בעניין, והנה הוא:

לדעתנו, עיתון אינו רק אמצעי שמיועד להרוויח ולתת הכנסה לבעליו ולעובדיו. עיתון, ובייחוד עיתון ראשי כמעריב, הינו אמצעי ראשון במעלה להשפיע לטובה על סדר היום ועל הלך המחשבה של אוכלוסיות רחבות. לסגור מדור שלם זה כמו לסגור פקולטה שלמה באוניברסיטה, וזוהי טעות גדולה לסגור מדור כזה. החשיבות של המדור היא גדולה במיוחד מפני שאין עוד עיתון בארץ שהצליח להעמיד ברשת מדור ניו אייג' רציני. בעיתוני הרשת האחרים מדור כזה לא קיים כלל.

כאנשים המעורים בסצנה הרוחנית הענפה בישראל אין לנו ספק כללי כי מדור הניו אייג' באנרג'י הוא מוסד אמיתי בכל זרם הניו אייג' בארץ ומה שמייחד אותו הוא המגע המיוחד שהוא יוצר בין הניו-אייג' למיינסטרים. ברבות השנים, בזכות מיקומו בתוך עיתון ידוע הפך הערוץ לשער כניסה לרוחניות עבור רבים שעד אז לא התחברו כלל ועיקר לכל מה שעלול להיות "נגוע" ברוחניות. גם האנשים הספקנים ביותר נשבו בסגנון הכתיבה, הייחודי שבמדור.

אבל החשיבות של המדור היא לא רק בפתיחת השער לרוחניות לאנשים מה"מיינסטרים" אלא גם בכיוון תנועת הניו-אייג' עצמה אל המיינסטרים. הכתיבה הנבונה והאחראית במדור שהביאה את דברי הרוח בשפה שמתאימה לכולם אפשרה לרבים בעולם הרוח בישראל להמציא ולמצוא שפה והלך חשיבה בוגרת מכפי שהיה בעבר –ואכן, בעשור האחרון משהו זז, התפתח והבשיל ברוחניות בארץ.

הדבר הזה מקביל למגמה הולכת וגוברת בעולם בכלל ובארץ בפרט; הביטוחים של קופות החולים משלמים על טיפולי שיאצו, טיפולי אלכסנדר ודיקור סיני, ההומיאופתיה והרפואה הצמחית הטבעית מתפשטות לכל עבר, היוגה כובשת כל שכונה. כוחות רבים הובילו לפריצת הדרך הזו ומדור הניו-אייג' באנרג'י הוא בוודאי אחד החשובים שבהם.

התפקיד של המדור בישראל לא הסתיים; ישנה כמות לא מבוטלת של קוראים קבועים ונאמנים שנכנסים אליו מדי יום ויום ומעגלים נוספים וגדולים של אנשים שגולשים בו לעיתים תכופות, כך שיחד עם המדור זרם הניו-אייג' בישראל גדל, מתפתח ומבשיל. לסגור את המדור עכשיו זה כמו לחתוך איבר חשוב בגוף שרק עכשיו מתחיל את חייו הבוגרים.

קצת תשומת של שלנו והרבה קריאה לחברים שיבואו לתמוך ולהירשם תוביל ללא ספק להצלחה ולשמירה על המדור הנהדר הזה.

לא להשתקה באמצעות תביעות דיבה – פנייה לציבור לאיסוף מידע

כזכור, לא לפני יותר מדי זמן נתבעתי דיבה על משהו שכתבתי, ללא עוול בכפי. כמובן שלא רק אני, אלא כלי תקשורת בכלל ובלוגרים בפרט חשופים לתביעות דיבה שכל מטרתן להטיל אימה ולמנוע פרסום פרטים שחשוב להביאם לידיעת הציבור. עתה האגודה לזכויות האזרח מבקשת להכין דו"ח על התופעה. אם סבלתם מהתופעה, מסרו להם הפרטים, כדי שיהיו יכולים להכין דו"ח שיהיה שלב ראשון בהערכת התופעה ובנתינת מענה הולם. או לפחות זאת הכוונה והתקווה.

לא להשתקה באמצעות תביעות דיבה – פנייה לציבור לאיסוף מידע

האם ניסו להשתיק אותך באמצעות תביעת לשון הרע?

האם איימו עליך בתביעת דיבה בעקבות משהו שכתבת או אמרת בעניין ציבורי?

אם כן, נרצה לשמוע על כך! דיסקרטיות מלאה מובטחת.

עזרו לנו לחשוף את היקפה האמיתי של תופעה המאיימת על חופש הביטוי, ההשתתפות האזרחית וחופש העיתונות בישראל.

באגודה לזכויות האזרח מכינים דו"ח על התופעה של יחידים וקבוצות שמאוימים בתביעת דיבה – ובחלק מהמקרים האיומים אף ממומשים – בגין דברים שכתבו או אמרו במסגרת פעילותם הציבורית או השתתפותם בשיח הציבורי (הכוונה לכל אמירה שיש בה עניין ציבורי שמעבר לפרטים המעורבים, כולל גם למשל ביקורת על ספק שירותים, יזם נדל"ן או מעביד). התגוננות מפני תביעת דיבה כרוכה בהוצאות כספיות ובמתח נפשי גדולים, ולכן יש לעצם האיום בהגשת תביעה כזו אפקט משתיק ומצנן על הזכות שלכם להתבטא ועל הזכות שלנו לשמוע אתכם. מדובר בתופעה מדאיגה שמרתיעה אנשים מכל מגזרי החברה מלהשתתף בשיח הציבורי, ובכך פוגעת פגיעה קשה בחופש הביטוי ובשיח הדמוקרטי.

לצורך הדו"ח אנו מבקשים לנסות למפות את התופעה – מי מאוימים, באילו זירות ובאילו נושאים, מי המאיימים, ובאילו מקרים האיומים ממומשים. נשמח לקבל מכם מידע כמה שיותר מפורט. המידע יישמר בדיסקרטיות מלאה – הוא לא יתפרסם בדו"ח, אלא ישמש אותנו כדי למפות ולאפיין את התופעה. אנו מתחייבים, שככל שנבקש להזכיר בדו"ח מקרה שהועבר לנו על-ידיכם, זה יהיה אך ורק באישור מוקדם שלכם, ובחשיפה רק של אותם פרטים שתסכימו לחשיפתם. ניתן גם להעביר אלינו את המידע בעילום שם, אם אתם עדיין מודאגים מחשיפת שמכם.

א – פרטים אישיים: שם, עיסוק, אזור מגורים.

ב – ההתבטאות: מה ההתבטאות שבגינה קיבלת את האיום? מתי והיכן היא התפרסמה? אם נאמרה בעל-פה, באילו נסיבות? מה היה הרקע להתבטאות (פעילות פוליטית/חברתית שלך; עבודה עיתונאית או אקדמית; יחסי עבודה; וכו')?

ג – האיום: מי איים עליך בתביעת דיבה? באיזה אופן שוגר אליך האיום? מה היה תוכן האיום?

ד – בעקבות האיום: האם הגבת בדרך כלשהי לאיום? אם כן כיצד? אם לא הוגשה תביעה, כיצד הסתיים העניין?

ה – האם הוגשה נגדך תביעת דיבה? אם כן נא לפרט – מספר תיק, בית משפט שבו הוגשה, כיצד הסתיימה אם הסתיימה, או מה קורה איתה היום.

ו – הערות נוספות: כל דבר רלוואנטי נוסף שברצונך לספר.

ז – יצירת קשר: האם ניתן ליצור איתך קשר, במקרה שנבקש לשאול אותך פרטים נוספים או לבדוק איתך אפשרות להזכיר את המקרה בדו"ח? אם כן, נא לציין כתובת דוא"ל או מספר טלפון.

 

נא להשיב לכתובת:  dibah@acri.org.il

או: האגודה לזכויות האזרח בישראל, רח' נחלת בנימין 75, תל אביב 65154

תמימות קדושה

במוסף מוצש של מקור ראשון מתפרסם מדי שבוע פשקוויל סאטירי מידיהם האמונות וחסרות המורא של גורנישט וגיל סלוביק. השבוע הם התעלו על עצמם, ופרסמו את השער הפיקטיבי המבריק הזה לירחון דוסי לנשים:

מה שבאמת מדהים הוא שנודע לי שהתקבלו במערכת טלפונים מקוראים שהתעניינו ברכישת מנוי על כרצונו. כלומר היו גברים ונשים שהכותרות הללו עוררו בהם עניין – כל כך בתוך הסיפור, שלא שמו לב שהטקסט מביט עליו בחיוך מהצד.

ערב על הקבלה אצל עגנון

לרגל צאת ספרו המקיף של אלחנן שילה על הקבלה אצל שי עגנון (כתבתי עליו כאן), יתקיים ערב שנראה מעניין למדי:

הדור הצעיר בארה"ב פחות מזדהה דתית

כמה נתונים מעניינים התפרסמו השבוע על ידי מכון Pew הבלתי נלאה. הנה שתי טבלאות מתוך מחקר באמת ענק על פערי הדורות והשפעתם על הבחירות הקרבות:

26% מהדור שנולד לפני שנת אלפיים (דור Y, בני 20+) לא מזוהים דתית. זאת לעומת 21% של דור האיקס (היום בני 35-45 בערך), והמספרים קטנים ככל שהאנשים מבוגרים יותר.

רק 46% מהדור שלפני שנת אלפיים חושבים שהאמונה חשובה מאוד לחברה. 64% מדור האיס חושבים כך, וכו'.

כל זה מתאים מאוד למאמר הזה, שטוען שתנועת המחאה השמאלנית שצמחה בארה"ב בשבועות האחרונים היא ברובה חילונית. למרות שבארה"ב יש היסטוריה של דמויות דתיות שמובילות מאבקים חברתיים (מרטין לותר קינג הוא הדוגמא הקלאסית), לתנועת המחאה הזאת אין אופי דתי, וזאת, כך נטען במאמר, משום שהזרמים הדתיים השמאליים במצב של חוסר ארגון.

יחד עם זאת, גם אם אין דת ממוסדת, יש רוחניות, ובמאמר תמצאו תמונה של אוהל מהמחאה ובו כריות מדיטציה ומזבח מרובה אלילים. יש גם דיווח על סוכה שהקימו המוחים היהודים. כלומר, אין הזדהות עם זרם מסויים, אבל יש רוחניות אקלקטית. בדיוק כפי שהסקר של Pew מצא: הצעירים פחות מזדהים עם דתות ממוסדות. אבל יש להם מה לומר על בעיות חברתיות.

ערב על "קבלה חדשה"

ביום רביעי הבא יתקיים ערב על "קבלה חדשה" במסגרת הקמתה של נביעה, האקדמ>יה העברית של הרוח. ידברו שם אוהד אזרחי, מלילה הלנר-אשד, אלחנן שילה, שמואל שאול ואנוכי. אני אדבר על המתח הנוכחי בין הקבלה הקלאסית לניסיון הפשוט מחד, והמתח המתגלה בין הרוחניות העכשווית הניו-אייג'ית להלכה מאידך, ועל הצורך לא לשבור אלא לאזן בין הקצוות בשני מוקדים אלה. הפרטים כאן, ולהלן:

המרכז לקבלה – לכלוכים ובעיות מס

לפני כשבועיים פרסם הלוס אנג'לס טיימס תחקיר על המרכז לקבלה, בשני חלקים (ראשון, שני). הנה תקציר: החלק הראשון מתאר את ההיסטוריה של המרכז, איך הוא הוקם על ידי פיליפ (שרגא) ברג, שלמד קבלה אצל תלמידי הרב אשלג, אבל שאשתו השניה קארן (קאתי) מולניק שכנעה אותו להפיץ את החוכמה לכל כיוון, גם לחילונים, גם לנשים. איך אחרי ההיענות הגדולה מצד הציבור התחיל המרכז בשנות השמונים להדגיש את החשיבות בתרומות – אנשים תרמו עד 20% משכרם החודשי. ואז נתנו עוד.

החלק השני מדבר על גיוס הסלבס. סנדרה ברנהרט ראשונה. זו הביאה איתה מעגלי חברים שרצו גם. רק שהם לא היו יהודים. לא נורא, המרכז פתח את שעריו ללא-יהודים, מה שבאמת הקפיץ אותו מבחינת חברים – ותרומות. ואז, ב-1996, הגיעה מדונה. אחריה הגיעו אליזבת טייילור, גווינית פלטרו, בריטני ספירז ופריס הילטון. שווי המרכז קפץ בתוך שנה מ-20 מיליון דולר ל-260 מיליון.

מסופר על כל מני תרומות שהושגו על ידי לחץ רוחני לא ממש מתון, אחר כך על השבץ שתקף את פיליפ, ועל הנהגתה של קארן את המרכז, כמנהיגה רוחנית ומקובלת בזכות עצמה. המרכז גם הדגיש יותר ויותר את אופיו האוניברסלי:

"You don't have to stop being Catholic to study kabbalah. You can be both," a member from Miami said in a marketing video that claimed the center's teachings were "known to Jesus" and applicable to "those of no faith."

כמה נחמד. אבל אז התחילו התלונות. יותר מדי מסחרי. שאול יודקביץ', מהמורים במרכז, שעזב אותו ב-2008, מספר את הדבר המדהים הבא:

He said that after complaining that Karen had too much power, "we were presented with an ultimatum — to have us agree that Karen Berg possessed Ru'ah HaKodesh — Holy Spirit (total obedience to every decision of hers) or that we could no longer work within the Kabbalah Centre."

כלומר העובדים קיבלו הוראה: להודות שקארן זוכה לרוח הקודש, מה שיהפוך כל מילה שלה לחוק קדוש, או לעזוב. יודקביץ' כאמור עזב. ואז התחילה חקירת רשויות המס, שנמצאת כעת בעיצומה. על פי המסלול שמתואר בכתבות, המרכז נראה במגמת ירידה. אולי התרסקות.

ארתור גרין, שהוא פרופסור למחשבת ישראל, רב רקונסטרוקציוניסטי, ומהדמויות המובילות והאהובות בתנועת ה- Jewish Renewal בפרט וביהדות ארה"ב בכלל, כותב על המרכז לקבלה בעקבות הכתבה דברים קשים:

The problem is that Berg went for the worst rather than the best within the Kabbalistic tradition. His own teachers had been interested in an otherworldly meditational system, one focused on restoring energies directed toward cosmic tikkun, or repair, leading toward messianic redemption.

One may believe in this or not, but it is surely high-minded. But Kabbalah had always had a more popular and practical side, one that leaned close to magic. It was this part of the system that Berg peddled. His promises of success in love, business and other realms to those who drank his "holy" water, or stared, even without comprehension, at his highly priced books, were sheer nonsense. This is the worst of Kabbalah, preying on people's fantasies and fears.

לגרין אין בעיה עם חידושים בקבלה – הוא עצמו מעוניין ליצור קבלה "בשביל המחר" (כשם ספר שכתב), אבל למה במקום אזוטריקה מתוחכמת, הלכו במרכז לקבלה על קמעות, סגולות, הבטחות לניסים וספרים מטופשים?

נאחל להם כמובן שיצאו מצרותיהם בשלום, וחס וחלילה שלא יתגלה משהו פלילי בחקירות המס. לא היינו רוצים לראות תנועה קבלית מפוארת כל כך מתרסקת. ניצוצות הקדושה שיתפזרו עוד יכנסו לנו לעין.