הארכיון של אוגוסט, 2011

על 'תורת המלך' ועל דו"ח הכתות – שני כנסים מעניינים בשבוע הבא

בשבוע הבא יתקיימו שני כנסים מעניינים. בשניהם אהיה ובאחד מהם אף אומר כמה דברים.

הראשון הוא כנס באוניברסטית חיפה על הספר תורת המלך. הנה הפרסום:

כפי שאתם רואים, בכנס ינותח הספר מהיבטים שונים, ובסופו יוכלו הנוכחים לשמוע גם את עמדתו של אחד המחברים. אני עצמי אדבר בו על גבולות השיח במרחב הציבורי, כלומר על הבעייתיות שבהצבת עמדות הנשענות על אמונה (ספציפית ומטאפיזית) כטיעונים במה שמתיימר להיות דיאלוג פומבי.

הכנס השני קשור לדו"ח שהוגש לא מזמן למשרד הרווחה, עליו כתבתי כאן, ובקשר אליו פרסמו כמה חוקרים, ובהם אנוכי, את המכתב הפומבי הזה. הנה הפרסום (הגזור לצורך התאמה לבלוג):

2011-08-28_1326292

הכניסה חופשית לשני הכנסים.

שני ספרים חדשים ומעניינים

אין בין שני הספרים האלה קשר לבד מזה שהם הגיעו לידי לאחרונה, ואני חושב שיש בהם עניין:

הראשון הוא ספר של רוני שויקה הנקרא שיר חדש: דרשות על יצירות רוק ישראליות. בספר מפרש, או אולי דורש, שויקה שירי רוק ישראליים עכשוויים. "הדרשה משמשת ככלי לניתוח יתירות רוק ישראליות", כמו שכתוב על הספר, וזאת תוך שימוש בכלים שונים ומגוונים, מפילוסופיה מערבית מודרנית ועד שירה עברית של ימי הביניים. הטקסט נמשך מתוך עצמו בשיטת "זרם התודעה" והוא עשיר ויפה.

הספר השני הוא רומן מאת רן ובר, הנקרא התגלות. ובר הוא חוזר בתשובה ומלמד כיום את תורותיו של ר' נחמן מברסלב. ממאמריו השונים שהתפרסמו באתר מעריב אני יכול להעיד שהוא כותב טוב ומעניין, ומהיכרות אינטרנטית איתו אני יכול להעיד שבהוא אדם נעים וכן. הספר עצמו מספר על תהליך חזרה בתשובה של הגיבור, אולם הוא כמובן מנסה לעשות זאת בצורה מתוחכמת ולא-שבלונית (אולי כהמשך ואף העצמה של הטרנד שהתחיל מקימי של נועה ירון-דיין). מהוידאו שבו עלמה זוהר מראיינת אותו (ראו להלן) נראה שהוא הצליח במשימה זו לא רע.

מסמך ויקיליקס: תדרוך אחרי ההתנתקות

ויקיליקס פרסמה היום מסמך ששוגר מהארץ לארה"ב ב-24 לאוגוסט 2005, כלומר ממש אחרי ההתנתקות, ושנכתב כפי הנראה על ידי דן קרצר שגריר ארה"ב בישראל דאז. האמת היא שמאוד הייתי רוצה לחשוף סקופים אדירים שמתחבאים בו, אבל לצערי אין בו סקופים של ממש. אולי רק שגילה פינקלשטיין לא רצתה לפרוש מהממשלה לפני ההתנתקות (או שכולם יודעים את זה?). חוץ מזה סקירה כללית על המגזר האורתודוקסי לסוגייו וגווניו בארץ, קצת חרדים, קצת דעות שונות של הרבנים אבינר ומלמד על סירוב פקודה כן או לא, או למשל המסקנה המוכרת לנו כל כך הבאה:

What is new since the disengagement debate started in late 2003 is the resurgence in — not the emergence of — the level and intensity of those voices rejecting the egitimacy of the State and its elected structures based on perceived betrayal of thelandofIsraeland violations of Jewish law.

וואלה. המומחים שמוצטטים הם ח"כ לשעבר יהודה בן מאיר ויאיר שלג. כבוד.

גאולת "האני הפנימי" של האישה לא תבוא דרך לימוד גמרא

הנה חלק ממאמר שהתפרסם בסופ"ש הזה בעלון עולם קטן. הפולמוס נוגע לרשותן של נשים ללמוד גמרא. הרב אמנון בזק בעד, הרב מאיר כהן נגד. אבל הנימוקים של כהן, הם באמת נופת צופים. ראו להלן:

מה אין לנו כאן? קודם כל האשמת האישה הרוצה ללמוד גמרא בגאוותנות מטעם היצר הרע, אחר כך אזהרה שלא להוציא את "האני הפנימי" לגלות, ראיית חז"ל כפסיכולוגים ידענים שרואים לפנימיות נפשה של האישה ויודעים מה טוב בשבילה (הם הרי אלה שקבעו שדעתן של נשים קלה), ולבסוף ראייה ברורה מאישה אמיתית(!) שלמדה גמרא וחוותה על בשרה את ההשפעות הרעות שיש לדבר זה עליה. כל הכבוד.

אצלי, בכל אופן, זה אבוד. אשתי יודעת גמרא. יותר טוב ממני. גאולת ה"אני הפנימי" שלי ושלה, כך נראה, עדיין רחוקה.

אז ככה נראה משפט לאור עקרונות מורשת ישראל?

לא מזמן שמענו על הצעת חוק חדשה מבית היוצר של ליברמן-ליכוד-קדימה, הפעם "חוק יסוד מדינת הלאום של העם היהודי" (הצעת החוק כאן בקובץ rtf). אני בעד מדינת לאום לעם היהודי, ועל כן מיד התעניינתי בחוק. בין השאר ראיתי שהוא מבקש ש"המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקק" וכן קובע כי

ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

השראה היא דבר חיובי לכל הדעות, ומה יכול להיות רע בחירות, צדק, יושר ושלום? אלא שהמילים האלה מיתממות במקרה הטוב, או מטמטמות במקרה הרע.

למה? פשוט: כולנו יודעים שבמורשת ישראל יש כל מני דברים שאינם חירות, צדק, יושר ושלום. למשל, עבדות. האם במקום שדיני עבודה לא יהיו ברורים יהיה אפשר ללכת על פי ההלכות הישנות ההן? או אולי כאשר אב יפשוט את הרגל הוא יוכל למכור את בתו כשפחה, כפי ש"המשפט העברי" מתיר לו? ואולי בכלל תבוטל אפשרותן, זכותן, של נשים להעיד בבית המשפט (בטח להיות שופטות), שהרי נשים פסולות לעדות (כמו גם קטינים, ואין צורך לדבר על גויים). וכמובן, כאן סוף סוף יועילו אותם ספרים "הלכתיים גרידא" כגון תורת המלך, שכן גם בדיני מלחמה אני בטוח שיהיה אפשר (או חובה?) לקבל השראה מנאורות המשפט העברי הקדום. יופי של דבר.

אתמול קיבתי מייל מידידה שלי, שהתגרשה לפני כמה שנים מבעלה החרדי. הנה (השמות הוסוו):

שלוש וחצי שנים, הילדים שלי כבר גדלו בינתיים.

א' כמעט גבר, חתיך בן ארבע וחצי. ח' כבר עולה לכתה ב' , היא מחכה כבר לפגוש שוב את כל החברים של שנה שעברה מבית הספר.

אבי הילדים, לאחר נטישה ארוכה, עדיין ממשיך להתגורר בחו"ל, מה שלא מנע ממנו להגיע לבית משפט עם עו"ד וגיבוי קהילתי מלא, ובפעם השניה, אותה שופטת, החליטה להכניס את הילדים לבית ספר דתי-תורני, כמעט חרדי.

אז הוא מגיע 3 פעמים בשנה (בקושי), לפעמים, כמו בחופש או בחג השבועות הוא אומר לשופטת שיבוא, והילדה מחכה,אבל הוא לא מגיע, ובית המשפט דורש ממני לגדל את הילדים האלו 99% מהזמן לבדי, אבל לחנך אותם היכן שהחליט האב החרדי לאחר 3 שנים שהם כבר במסגרות חילוניות!!!!

"לאב יש קו אדום, בית ספר נפרד לבנים ולבנות" (ציטוט)

"האם לא התייעצה עם פסיכולוגים לפני שחשפה את הילדים לעולם החילוני" (ציטוט)

"האב מגיע 7 פעמים בשנה" (ציטוט המבוסס על שקריו השקופים של האב)

"על האם להתאים את עצמה למוסדות החינוך אליהם יישלחו הילדים" (ציטוט)

"האם הפנתה עורף למשפחתה ולקהילה החרדית ולכן הילדים אבדו את כל בני המשפחה" (ציטוט)

למה לדעתך, שופטת נכבדה, הפניתי עורף??? אם היית נולדת בקהילה שלי היית היום שופטת או אם לשמונה עשר ילדים, נטולת עצמאות??? ואם המשפחה בחרה להתנתק רק בגלל שאני שונה ממנה האשם הוא בהם ולא בי…

ניסיתי להתפשר על בית ספר מלכתי דתי רגיל, אבל הפשרה לא התקבלה.

שימו לב, שופטת מסורתית, בבית המשפט, מכריחה אותי לשלוח את הילדים למוסדות תורניים, שאינם רוצים לא בי ולא בילדים אלא אם כן נשמור שבת ונלבש חצאית, לעומת זאת, מנהלת בית ספר ממ"ד רגיל, מסכימה לקבל אותנו באהבה ובשמחה, אבל לאב זה לא מתאים כי זה לא מספיק דתי….. פסק הדין של השופטת מגוחך ושטני, מעניין אותי איך היה מתקבל המשפט אבל בצורה ההפוכה: "האם לא התייעצה עם פסיכולוגים לפני שחשפה את הילדים לעולם החרדי", למשל….

לא היתה לי ברירה, הייתי חיבת לשכור עו"ד טוב ולוחמני כדי שיעזור לי להשאיר את הילדים במוסדות החינוך שלהם, שידאג שהחיים שלהם לא יהרסו בגלל רגשות נקם של קהילה, שאנשיה החליטו שבגללי עזבו עוד נשים חרדיות את הקן הבטוח והחם שהם סידרו להם…

עלות העו"ד החדש שלי היא 50,000 שקל.

אין לי מושג איך אני משלמת את זה. אם אתם מכירים מישהו שאכפת לו ויכול לעזור, אפילו עם הלוואה, אשמח לדעת על זה, היות ואין לי מספיק זמן לגייס את הסכום, תוך כמה ימים עלי לשלוח את הערעור לבית משפט מחוזי, ועוד שבועיים כבר מתחילה שנת הלימודים.

אשמח אם תעבירו את המייל לרשימות חבריכם כאלו שעשויים לגלות עניין בשינוי חוקתי ומוסרי במקום המוזר הזה.

אז אולי ככה נראה משפט המקבל השראה מהמשפט העברי, או מתנהל לאור עקרונות מורשת ישראל? זכרו שכשהעם דורש צדק חברתי, גם על זה מדובר. ואם יכפו עלינו חוסר צדק משפטי, גם נגד זה נתקומם. חבל להשניא כך את המסורת היהודית על הציבור.

ואם מישהו יכול לעזור, ניתן לפנות אלי, ואעביר כל עזרה שהיא לידידתי.

הצלחנו לסדר כפתור לתרומות:

צלב קרס ביתד נאמן

מכיוון שאני מנוי על רשימת התפוצה של עמותת חדו"ש, קיבלתי היום את המייל הבא, שחשבתי להביא לתשומת לבכם:

"יתד נאמן", ביטאונה של דגל התורה פרסם קריקטורה נגד המאהלים בה שילב את סמל המדינה, המנורה, בצלב הקרס הנאצי. מנכ"ל חדו"ש, הרב רגב: "אין גבול לציניות. מצד אחד גפני חולב את כספי השלטון הציוני. מצד שני: "יתד נאמן" ממקם עצמו בשורה אחת עם גדולי השונאים והמסיתים נגד ישראל".

ביטאונה של דגל התורה, "יתד נאמן" פרסם קריקטורה בה שילב את סמל המדינה, המנורה, בצלב הקרס. את הקריקטורה אייר הקריקטוריסט יוני גרשטיין בתגובה למה שהגדיר כ"שנאת חינם" שגילו תומכי מחאת האוהלים כלפי הזרמת כספים לחרדים. המילה "ישראל" בסמל הוחלפה על ידי גרשטיין במילים "שנאת חינם". היא פורסמה ביום שישי שעבר.

יתד נאמן והקריקטוריסט שלו יוני גרשטיין ידועים בעמדותיהם הקיצוניות כלפי המדינה. בשבועות קודמים פרסם גרשטיין קריקטורות בהן הוצגה הדמוקרטיה כקלגס אכזר שבידו אלה עם קוצים והמפקחים המבצעים ביקורות בישיבות, הוצגו כחיילים קדומים (רומאים) הצרים על הישיבות ומנגחים באיל ברזל את קירותיהן. יצוין שכל החומר ב"יתד נאמן" עובר צנזורה קפדנית בידי ועדה רוחנית שתפקידה לוודא שהוא עומד בהשקפה של גדולי התורה הליטאים.

בתגובה לפרסום הקריקטורה ב"יתד נאמן", דורש מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון הרב עו"ד אורי רגב מראשי דגל התורה וסיעת יהדות התורה, "לגנות את הקריקטורה המתועבת ולפרסם את הגינוי בהבלטה". אם לא יפורסמו הגינוי וההתנצלות, דורש רגב מראש הממשלה בנימין נתניהו לסלק את דגל התורה מהקואליציה. "אין גבול לציניות של דגל התורה", אמר רגב. "מצד אחד יושב יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני על ברז ועדת הכספים וחולב את כספי המדינה, מצד שני ביטאונו מציב את צלב הקרס בבסיס הסמל הלאומי וממקם את עצמו בשורה אחת עם גדולי השונאים והמסיתים נגד מדינת ישראל". לדברי רגב, "אם סבר מישהו שקריאות ה'נאצים' נגד השוטרים בהפגנות נטורי קרתא הן קולות של גורם חריג וקיצוני, הרי ה"קריקטורה" הנוכחית, אם לא תגונה מיידית, משקפת כנראה הלך רוח רחב הרבה יותר ביהדות החרדית האשכנזית, אשר עבר את אישור ה"ועדה הרוחנית" המפקחת על התכנים המודפסים בעיתון".

חלק מהקריקטורה שפורסמה

וכמה אירוני שכל הסיפור הזה הוא סביב שנאת חינם.

ציונות אנתרופוסופית בשנות השישים

גליון אדם עולם האחרון בגליון האחרון של אדם עולם, קיץ 2011, "מגזין לאמנות החינוך ולהתחדשות חברתית", שקשור לתנועה האנתרופוסופית, הופיעו ציטוטים נדירים ממבוא אבוד למהדורה הראשונה של תרגומו העברי של ספרו של רודולף שטיינר, כיצד קונים דעת העולמות העליונים, שיצאה ב-1960. המבוא הזה, של המתרגם של הספר נחמן בר שלום, בעצם צונזר לבקשתו של שמואל הוגו ברגמן, שכתב בעצמו הקדמה לספר (ברגמן הכיר אישית את שטיינר, והעריץ אותו), וראה במבוא של בר שלום מליצה מביכה.

ואכן, המבוא של בר שלום מליצי ומשתפך, אבל הוא מעניין מפני שהוא משקף רוח מאוד ציונית שהיתה לתנועה האנתרופוסופית אז. כאמור, אדם עולם מביא קטעים נבחרים מהמבוא, ואני רוצה לצטט כמה שורות ממנו כאן. כותב בר שלום:

עלינו לדעת ולזכור היטב היטב את עברנו המזהיר, החייב לשמש אור לגויים, אשר דתם יונקת מדתנו הקדושה. מדוע לא נעשה איפה מאמץ לתפוס את מקומנו כבימים קדמונים. איך נעשה זאת? נעשה זאת, על ידי לימוד תורת המדע הרוחי לפרטיו [כלומר השיטה הרוחנית של שטיינר – ת.פ.], לאחר שיתורגמו יתר הספרים האנתרופוסופיים, ועל ידי התאמנות איזוטרית של אלה אשר הגיעו בהתפתחותם השכלית-מוסרית לשלב מסויים המאפשר להם את הדבר; ואז לא יאמרו מדענינו כי אין דרך להגדיר את מהותה של היהדות. […] ועתה, נקרא יחד את דבריו של מחבר הספר הזה, הטוב והמיטיב, גאון הגאונים, איש המדע האמיתי, המורה הגדול של האנושות, הד"ר רודולף שטיינר המבורך!

אז לבד מהפאתוס ההגיוגרפי על שטיינר, אני חושב שמעניין לראות כאן את הלוקל-פטריוטיות היהודית. ניכר שבר שלום רואה בעיני רוחו חברת מופת שקמה בארץ, וקשה להחליט האם הוא רואה את עצמו קודם אנתרופוסוף או קודם יהודי. היהדות היא "דתנו הקדושה", עלינו לשמש על ידה "אור לגויים", ובר שלום גם רוצה "להגדיר את מהותה של היהדות", אם כי זה ייתכן רק על ידי לימוד "תורת המדע הרוחי".

ושימו לב לצילום העטיפה המקורית של המהדורה הראשונה של הספר, שמובאת גם היא באדם עולם:

שימו לב למפת הארץ, ולכך שמעלים את ירושלים על ראש שמחתם. כלומר ה"מדע הרוחי" האנתרופוסופי השתלב לראשוני האנתרופוסופים הישראלים בלי בעיה בפרוייקט הציוני. למעשה הם כנראה גרסו שהוא חיוני כדי שזה האחרון יצליח.

(בגליון אדם עולם גם מובא ראיון עם חוה לוי "מאימהות האנתרופוסופיה בישראל", הסוקרת את ראשית התנועה בארץ.)

אינה ופאבל מתחתנים, לא ברבנות ולא במקרה

שנה עברה מאז שכתבתי כאן על חתונתם של יוליה וסטס, שהתחתנו לא דרך הרבנות אלא בעזרת ארגון הוויה, וזאת משום שהם "פסולי חיתון" על פי ההלכה האורתודוקסית, ואיתרע מזלם להיות אזרחים במדינה שבה הם יכולים להתחתן רק על פי ההלכה האורתודוקסית. עברה שנה, ולא השתנה דבר. כלומר, לבד מעוד כמה מאות זוגות שהתחתנו לא ברבנות, אלא דרך כל מני עמותות, אגודות, או פשוט על ידי חברים טובים.

השנה יתחתנו אינה ופאבל דרך הוויה, יחד עם קהילת פישקא, באירוע גדול שפרטים עליו ניתן למצוא כאן. הנה העיקר:

והנה ראיון עם הזוג המאושר ב"ערב חדש":

כמו אינה ופאבל קיימים עוד אלפי, אם לא רבבות זוגות שלמרות שהם אזרחי מדינת ישראל, אינם יכולים להתחתן בה. המצב הזה הוא אבסורד מכל בחינה, וכמובן מוליד חתונות אזרחיות שכאלה, למרות שרשמית הן מחוץ לחוק. זה בתורו רק מדגיש עד כמה המערכת הנוכחית של החיבור בין האורתודוקסיה למדינה פושטת את הרגל.

הציבור מוזמן לחגוג עם הזוג המאושר.

בני ברוך קופצים על עגלת המחאה

מהרגע שהמחאה הנוכחית תפסה תאוצה כלל ארצית, בערך לפני שבועיים, אני תוהה מה חושבים לעצמם אנשי "בני ברוך", אותו ארגון המבקש להביא "קבלה לעם". הרי לב לבה של תורת אשלג, אותה עיצב הארגון לכדי נראטיב רוחנו-משיחי פופולרי, היא הסולידריות החברתית שאמורה תורת הקבלה להביא לעולם, אז כולם, בהתאם לחוקי הקבלה, יתאחדו בגוף ונפש, "לב אחד כאיש אחד". והנה חבורת שנקינאים לומדי-קולנוע ומעשני-באנגים סוחפים אחריהם את מדינה עם אותו מסר – רק בלי הקבלה!

מה אם כן לעשות? לעמוד ממול ולקנא? להצטרף ולנסות לתפוס את ההנהגה? כנראה הפתרון הוא איפשהו באמצע: ב"ב הקימה את "תנועת ערבות", שאפשר היה לראות גם מול המצלמות בהפגנה במוצ"ש האחרונה. את העניין חשף לפני חנן כהן בבלוגו (וראו התגובות המעניינות שם לעניין). והנה גם ההסבר, מהבלוג של הרב לייטמן:

תנועת "הערבות" נוסדה על ידי תנועת "קבלה לעם". מטרתה היא איחוד העם, בהתאם לצו השעה, שלפיו האנושות צריכה להפוך לגוף אחד שלם ואינטגרלי. כבר היום, נושא הערבות ההדדית שעליו הצהרנו, נדון בצורה אקטיבית באמצעי התקשורת ומתקבל בזרועות פתוחות על ידי הקהל הרחב.

כמובן שכל העניין גם נתפס בצבעים משיחיים, שהרי קבלה או לא, החלום בכל זאת עושה קולות של תחילת התגשמות.

התנועה לא מזדהה עם "בני ברוך" בצורה מפורשת, כנראה מכיוון שהבינו שם שזה לא יראה טוב (ובאמת, איפה היתה ה"ערבות" עד כה? האם קודם לא היו ליקויים במערך הרווחה של המדינה, דיור יקר, משכורות נמוכות?), אבל מנסה בכל זאת לקדם את האג'נדה המרכזית של הארגון, שהיא תנועה לקראת קיום אחדותי והומוגני (כאילו שגם ככה לא דביק מספיק ברוטשילד) תחת שלטון המקובלים.

ומה אם אחרי הכל יתברר שהארץ לא הפכה בדיוק לגן עדן קבלי? אני משער שההסבר יהיה שהעם לא ציית להוראות המקובלים. אם כי, האם זה לא תפקיד המקובלים להיענות בצורה מוצלחת להתעוררות של העם? והרי התעוררות ישנה…

על ערב העיון בבית הכנסת 'יקר'

טוב, לא בדיוק על הערב עצמו, אלא לפניו, כהקדמה ורקע לו, כתבתי טקסט שהופיע אתמול באתר צו פיוס. הנה הוא כאן. הערב עצמו היה מוצלח ביותר, מעניין ומסעיר רעיונית וצפוף ולוהט אנושית. אני מקווה להתייחס אליו בקרוב.

העמוד הבא »


מה זה פה?

הבלוג הזה נועד לאפשר לי, תומר פרסיקו, להעיר בקצרה על הא ודא, ומטרתו להווה השלמה אנקדוטלית לבלוג הראשי שלי, "לולאת האל":
לולאת האל

הצטרפו אל 49 שכבר עוקבים אחריו


Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 49 שכבר עוקבים אחריו